כדורי בסון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 211/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 211/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המערערים: 1. כדורי בסון 2. משה אסולין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"פ 129/99 מיום 6.12.2004 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' שרון תאריך הישיבה: ז' בתמוז התשס"ה (14.7.2005) בשם המערערים: עו"ד ישראל קליין; עו"ד יוחאי שלף בשם המשיבה: עו"ד דניאלה ביניש פסק-דין השופטת מ' נאור: ההרשעה והעונש 1. ערעור על הכרעת דין וגזר דין בעבירות סמים. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי הואשמו ארבעה נאשמים, ושמותיהם, על פי הסדר בו הופיעו בכתב האישום: נתן פורטמן, משה אסולין, כדורי בסון ואליהו נחום. נתן פורטמן זוכה מחמת הספק; אליהו נחום הורשע בעבירות של תיווך בסמים מסוכנים והחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי. הוא איננו מערער בתיק שלפנינו. המערער 1, כדורי בסון, היה נאשם מס' 3; המערער 2, משה אסולין, היה נאשם מס' 2. המערערים ייקראו לשם הנוחות בשמותיהם. אסולין הורשע על פי שני אישומים בשתי עבירות של יבוא וסחר בסמים מסוכנים לפי סעיף 13 וסעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) ובשתי עבירות של החזקת סמים מסוכנים והוטלו עליו שבע שנות מאסר, מתוכן חמש שנות מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; בסון הורשע על פי שלושה אישומים בשלוש עבירות של תיווך בסמים מסוכנים, לפי סעיפים 13, 14, ו-19א לפקודת הסמים והוטלו עליו חמש שנות מאסר מתוכן שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הטענה המרכזית: התעלמות מפרשת ההגנה 2. טענתו המרכזית של בא-כוח הנאשמים, עו"ד קליין, היא שבית המשפט המחוזי בחן את ראיות התביעה בלבד והתעלם מפרשת ההגנה. הדבר משמיט את הקרקע, לטענתו, מכל הכרעת הדין. לדבריו, בית המשפט המחוזי כלל לא בחן את עדויות עדי ההגנה. על כן יש הצדקה, לטענתו, להתערב בהכרעת הדין. 3. במבט ראשון הטענה, כפי שהוצגה, שובה את הלב. הכיצד זה לא בחן בית המשפט את פרשת ההגנה? ואולם, בחינת העדויות מקרוב מעלה כי פרשת ההגנה מתבטאת בעדויות קצרות של ארבעת הנאשמים, כאשר גרסת אסולין ובסון לגבי מה שיוחס להם היא גרסת להד"מ. למעשה, אפשר לנסח את הטענה לגבי שני המערערים גם כטענת טעות בזיהוי. לגבי המערער בסון לובשת טענת הטעות בזיהוי לבוש קונקרטי יותר: המערער בסון הוא בעל דוכן ("בסטה") בשוק בראשון לציון. לגביו נטען, כי השם "כדורי", בו השתמש עד התביעה המרכזי (אילן כּדר) בהודעותיו במשטרה, לא היה אלא מילת קוד, וכי מי שכונה "כדורי" אינו אלא אחד ששמו אבי יחיא, העובד אף הוא בשוק בראשון לציון. ואולם כפי שנראה, לטענה לפיה "כדורי" אינו אלא אבי יחיא התייחסה הערכאה הראשונה מפורשות. 4. שני עדים מרכזיים העידו בבית המשפט על פרשיות הסמים נשוא כתב האישום. הראשון – מירו מזרחי (להלן: מירו), תושב מעלות. השני – אילן כּדר (להלן: אילן) תושב ישראל לשעבר, המתגורר עשרות שנים בקולומביה. השנים הם קרובי משפחה. מירו ואילן נשפטו על חלקם בפרשיות הסמים והם מרצים עתה את עונשיהם. התמונה הכוללת המצטיירת היא, שאילן שלח סמים, או שהיה מעורב במשלוח סמים, מקולומביה לכתובתו של מירו בארץ. לעתים הגיע אילן ארצה, נטל את הסמים ממירו, ועסק בהפצתם בעצמו. באחד האישומים מירו הוא שעסק בהפצת הסמים. מירו העיד ראשון. כל ניסיונותיה של התביעה להביא להגשת הודעותיו במשטרה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) – לא צלחו. לפנינו עדותו של מירו בבית המשפט ואמרות שונות שאמר לשוטרים אותן קיבל בית המשפט. הודעותיו של אילן במשטרה (ת/15 – ת/18) התקבלו כראיה לפי סעיף 10א הנזכר. אילן מסר עדות בה סתר את הודעותיו במשטרה. הוא הוכרז כעד עויין. בית המשפט התרשם (וקשה שלא להתרשם כך למקרא העדויות) ששני עדי התביעה המרכזיים עשו כל מאמץ שלא להפליל את הנאשמים. 5. בשלב זה נציין, כי במהלך חקירתו הנגדית הקצרה של אילן הציג לו עו"ד קליין, בשמו של בסון, טענה העולה מדברי הנאשם 4 (אליהו נחום) במשטרה ולפיה המתווך בין אילן לבין נאשם 4 היה אחר, אבי יחיא, ולא היה זה בסון. אילן אישר את הדברים והוסיף, ביוזמתו, כי "מבחינתי כדורי זה היה כינוי של בן אדם". עו"ד קליין הוסיף והציג לאילן תמונה (שסומנה נ/3) ושאל אם זהו האדם עליו אילן העיד במשטרה, כמי שתיווך בינו לבין אחרים. אילן השיב בחיוב (עמודים 78-79 לפרוטוקול). לא מן המותר להזכיר שהוא ענה אמן אחרי שאלות אלה של עו"ד קליין כשם שענה אמן גם על שאר שאלותיו. 6. התזה לפיה אבי יחיא הוא הוא "כדורי" חזרה גם בעדותו של נאשם 4 (אליהו נחום). בסון העלה תזה דומה בעדותו וזאת על דרך הסברה. לדבריו הוא היה מאפשר לאבי יחיא, שעבד בשוק, להשתמש בפלאפון שלו, כשם שאיפשר זאת לאחרים. בכך הסביר, או ניסה להסביר, את העובדה שמספר הפלאפון שלו היה רשום בזיכרון שעונו של אילן. 7. כזכור קובל עו"ד קליין על כך שאין בהכרעת הדין התייחסות לפרשת ההגנה. לענין התזה המרכזית של בסון, לפיה לא הוא המתווך שעליו העיד אילן אלא אותו אבי יחיא, הרי, שלא כנטען בערעור, יש לכך התייחסות בהכרעת הדין. וכך כתב בית המשפט: "אינני מוצאת לנכון לייחס משקל ראייתי כלשהו לניסיונה של ההגנה להטיל דופי בזיהוי 'כדורי' כנאשם 3 על ידי הצגת התמונה נ/3 לאילן אשר זיהה את האדם המופיע בתמונה זו כ'כדורי' המוזכר בהודעותיו, וזאת לאור העוינות הברורה שהופגנה על ידי אילן בביהמ"ש המצביעה על ניסיון מצידו להסתיר את האמת ולהרחיק נאשם 3 מהמיוחס לו בכתב האישום." לענין התזה הכללית – התזה לפיה לא היו דברים מעולם – אין אמנם בהכרעת הדין אמירה מפורשת בנוסח של "אינני מאמינה לנאשמים 2 ו-3 כי אין הם מעורבים בעסקאות הסמים", אולם, למרות העדרו של משפט מפורש כזה, ברור שבית המשפט לא האמין להכחשה הסתמית. בית המשפט קבע, על סמך פרשת התביעה, תוך שימוש בסעיף 10א לפקודת הראיות, כי אסולין ובסון היו מעורבים בעסקאות הסמים, הכל כפי שיפורט. בכך יש, לפחות מכללא, דחייה של עדותם הקצרה של שני המערערים שתוכנה הוא "לא הייתי מעורב". 8. על כן, ועל אף שהטענה לפיה אין התייחסות לפרשת ההגנה היא טענה שובת לב, הרי בסופו של דבר, לאחר עיון בראיות לרבות פרשת ההגנה הקצרה, איני סבורה שנפל בהכרעת הדין פגם, בודאי לא פגם בסיסי, בכך שלא נאמר במפורש שבית המשפט לא האמין לנאשמים. הדברים מובנים מן ההקשר. לטענה כי אבי יחיא ולא בסון הוא המתווך – ישנה התייחסות מפורשת. 9. נוכל איפוא לעבור לארבעת האישומים בהם הורשעו המערערים. האישום הראשון: האם משה אסולין היה זה שקיבל חבילת סמים ממירו במוסך של נתן פורטמן 10. על השאלה שבכותרת השיבה הערכאה הראשונה בחיוב. אין לנו צורך לחזור ולבחון את חלקו של פורטמן, בעל מוסך בשם אוטו פרונט בראשון לציון. כאמור - פורטמן זוכה. מעדותו של מירו עולה, כי הוא מסר במוסך של פורטמן חבילת סמים לאחד "משה", אחרי שפורטמן אמר לו שלא אליו (לפורטמן) מיועדת "חבילה" שהביא עימו מירו מאילן אלא ל"משה" שהגיע למוסך. "משה" קיבל את חבילת הסם שהכיל הרואין, וגם נתן למירו כעבור כמה ימים 3000 ש"ח. "משה" הגיע ברכב צהוב שמספרו, לדברי מירו בעדותו, היה 1600887 או 1600987. אילן מצידו מסר בהודעתו במשטרה (ת/16) כי הוא שלח את מירו למסור את החבילה ל"משה" במוסך אוטו פרונט של פורטמן. "משה" נמצא במוסך, לדבריו של אילן בהודעה, כל הזמן. אילן תיאם את הפגישה: הוא קבע עם מירו שיגיע למוסך ותיאם גם עם משה בפלאפון שיגיע לשם. אילן הגיע ארצה כעבור זמן מה וקיבל ממשה 30,000 דולר, אותם העביר אילן, לדבריו, ל"בעלים" שלו בקולומביה. 11. השאלה הצריכה לפנים, לענין האישום הראשון, היא האם "משה" - שקיבל ממירו את חבילת ההרואין במוסך - הוא אכן משה אסולין, המערער לפנינו. בית המשפט השיב על שאלה זו בחיוב בהסתמך על ראיות שונות, ואין אני רואה מקום להתערב בממצאיו. אין מחלוקת שאסולין הרבה לבוא למוסך והוא חבר של בעל המוסך. ברשותו של אסולין היה רכב מסוג מרצדס שמספרו 1600987, דהיינו אחד המספרים בהם נקב מירו בעדותו. בגירסה קודמת בפני שוטר מירו נקב במספר הנכון. 12. ביום 1.8.2005, כשבועיים לאחר הדיון שהתקיים בפנינו, הגיש בא כוח המערערים, עו"ד קליין, "בקשה לקבלת ראייה במסגרת הערעור". לבקשה צורפה - שלא כדין - הראיה הנוספת, והיא מזכר מחקירתו של מירו מיום 8.12.1998, שנרשם ע"י חוקר המשטרה תנ"צ יצחק בשן (להלן: בשן). לטענת עו"ד קליין, עולה מהמזכר כי מירו "אינו בטוח" במספר הרכב בו נקב בפני השוטר בחקירה (ראו סעיף 11 לעיל). המדינה התנגדה לבקשה מן הטעם, שבא כוח המערערים ויתר על הגשת הראיה עוד בערכאה הדיונית, ועל כן אין הבקשה עומדת בתנאים הנדרשים לקבלת ראיות נוספות בערכאת הערעור. 13. דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי: "על המבקש להביא ראייה בשלב הערעור ולשכנע על שום מה לא גילה את הראייה, כאשר ניהל את המשפט בערכאה הראשונה וכן לשכנע כי יש בכוחה של הראייה החדשה, אם תתקבל, לשנות באורח מהותי את הממצאים או המסקנות שבפסק הדין" (ע"פ 2796/03 ביבס נ' מ"י (טרם פורסם), בהתבסס על ע"פ 1742/91 פופר נ' מ"י, פ"ד נא (5) 289, 296). עו"ד קליין לא שכנע על שום מה לא גילה את הראייה כאשר ניהל את המשפט בערכאה הראשונה. נהפוך הוא. בדיון בבית המשפט המחוזי ביקש עו"ד קליין להביא קטע מהמזכר הנ"ל כראיה, אך לאחר שהמדינה התנגדה להבאת קטע בלבד בלא חקירה נגדית אמר עו"ד קליין: "לאחר שיקול, אנו מוותרים על העדתו של העד תנ"צ בשן. אלה עדיי." (עמ' 142 לפרוטוקול). די בכך כדי לדחות את הבקשה. אכן, היה באפשרותו של עו"ד קליין להגיש את הראיה הנוספת עוד במהלך הדיון בערכאה הדיונית, אך הוא ויתר על כך מרצונו ו"לאחר שיקול", תוך שהוא נמנע מהבאתו של בשן, שרשם את המזכר, להעיד במשפט אודות הראיה ולהיחשף לחקירה נגדית. 14. שנית, והוא עיקר: ההרשעה באישום הראשון אינה מתבססת על מספר הרכב בלבד. היו ראיות נסיבתיות עליהן עמדתי. בנוסף לכל אלה, זוהה אסולין על ידי מירו במסדר זיהוי תמונות (ת/14); בית המשפט דחה את טענתו של מירו בעדותו ולפיה הודרך לקראת המיסדר. עוד דחה את הטענה לפיה הופעל עליו לחץ על ידי המשטרה. לדעתי, ולאור מכלול הראיות ומסדר הזיהוי בפרט, יש לאשר את ההרשעה באישום הראשון. האישום השני והאישום השלישי – מיהו "כדורי" 15. כאן מגיעים אנו אל השאלה עליה כבר רמזנו, שאלת זהותו של "כדורי" הנזכר בהודעות של אילן במשטרה. באישום השני נטען, כי מירו מסר לאילן 2 ק"ג קוקאין שהגיעו ארצה מקולומביה. אילן פנה לבסון כדי שימצא לו קונה, ובאמצעות תיווכו של בסון מכר אילן את הסמים לאדם שזהותו לא ידועה תמורת 60,000 דולר. האישום השלישי יוחס לבסון ולנאשם 4 (אליהו נחום) ופרטי הרשעתו של נחום אינם עוד ענין לערעור זה. באישום השלישי נטען שהגיעו ארצה למירו 6 ק"ג הרואין ומירו שמר אותם עד שאילן הגיע ארצה למירו. שוב פנה אילן לבסון, וזה האחרון הכיר לו את נאשם 4, באמצעותו מצא אילן קונה לסם ב-120,000 דולר. השאלה הצריכה באמת לפנים, לענין שני האישומים, היא אם "כדורי" הנזכר על ידי אילן בהודעותיו הוא כדורי בסון, או שמא אין זה אלא שם קוד שכוונתו לאבי יחיא (או לאדם אחר כלשהו). בית המשפט קבע, כי מדובר במי שהיה הנאשם 3 (בסון). בהודעתו במשטרה של אילן (ת/16), שהתקבלה כראיה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות, סיפר אילן כי את הקונה (באישום השני) הכיר דרך "בחור בשם כדורי מרחובות שעובד בשוק ברחובות...". בית המשפט קבע, כי "כדורי" הוא המערער כדורי בסון, אף שזה עובד בשוק בראשון לציון. אילן מסר מספר פלאפון של אותו "כדורי" ותיאר ש"כדורי" הוא "בן 40 בערך והוא נשוי ויש לו דוכן בראשל"צ בשוק". מספר הפלאפון שמסר הוא אכן בשימושו של המערער כדורי בסון, שיש לו בסטה בשוק בראשון לציון. ועוד: החוקרים מצאו כי מספר הפלאפון בו נקב אילן מופיע בזיכרון שעונו של אילן. אכן, בצדק נתן בית המשפט משקל לרישום מספר הפלאפון הנזכר בשעונו של אילן. אילן טען במשטרה שהשוטרים הם ששתלו את מספר הפלאפון בשעונו. בבית המשפט חזר בו מטענה זו. בית המשפט ראה בנסיונו של אילן להרחיק עצמו בדרך זו מבסון דווקא חיזוק לכך שבסון הוא המתווך. בית המשפט גם ציין, כי בהודעות רבות אמר אילן כי "כדורי" הוא מראשון לציון (ולא מרחובות כפי שציין בתחילה בטעות או שלא בטעות). כפי שצוטט, בית המשפט לא התרשם מהנסיון של עו"ד קליין להציג לאילן את התמונה נ/3, תמונה שנטען שהיא של אבי יחיא, כתמונה של "כדורי". 16. כלל הוא שבית משפט של ערעור אינו מתערב בעובדות שנקבעו בערכאה הראשונה. סיכומיו של עו"ד קליין בערכאה הראשונה הוגשו בשם שני המערערים שבפנינו ועסקו בשאלת הזיהוי. עו"ד קליין קובל על כך, שבעוד שופט המעצרים שחרר בזמנו את בסון מחוסר ראיות, הורשע בסון בסופו של דבר במשפט. ואולם – עו"ד קליין עצמו ציין בסיכומיו בערכאה הראשונה כי בפני שופט המעצרים לא הובאה העובדה, שמספר הפלאפון של כדורי מופיע בזיכרון שעונו של אילן. עובדה זו היא רבת חשיבות בעיני. בחקירתו (ת/3) ציין בסון כי הוא, אשתו, ולפעמים הילדים מדברים בפלאפון זה. לא הופיעה בחקירה זו הטענה, שנטענה מאוחר יותר, לפיה כל מי שמבקש לדבר בפלאפון בשוק – מקבל אותו. ואולם אפילו אניח כי אדם בשם אבי יחיא דיבר בפלאפון של בסון, אין בכך כדי להסביר מדוע מופיע מספר הפלאפון של בסון בשעונו של אילן. אין לנו יסוד להתערב בקביעתו של בית המשפט כי "כדורי", עליו העיד אילן במשטרה בתור המתווך בסמים באישום השני, הוא המערער בסון. אף בנוגע לאישום השלישי, בו מעורב גם נאשם 4, קבע בית המשפט כי "כדורי" עליו מסר אילן בהודעותיו הוא המערער בסון. אילן הזכיר (ת/16) כי פנה שוב ל"כדורי" מהשוק בראשון לציון, וזה הכיר לו את נאשם 4. מדובר איפוא באותו אדם, וגם כאן אין יסוד להתערבותנו. האישום הרביעי 17. למרות הכלל, שאין בית המשפט של ערעור מתערב בעובדות, אציע לחברי, מטעמים שיובהרו להלן, לבטל את הרשעתם של שני המערערים באישום הרביעי. 18. באישום הרביעי נטען, כי אילן קיבל שוב סמים (שנשלחו למירו) וביקש למוכרם בארץ. הוא פנה על פי הטענה לבסון שימצא לו קונה, וזה האחרון הפנה אותו לאסולין. אסולין יחד עם אדם נוסף, כך נטען, נפגשו עם אילן ונטלו ממנו את הסם והבטיחו לשלם את המחיר מאוחר יותר. 19. נוסח כתב האישום הוא "מתון" ביותר לעומת התיאור הדרמטי, לגבי הנסיבות בהן ניטלו מאילן הסמים, אשר מופיע בהודעתו של אילן במשטרה (ת/16). אילן סיפר בהודעה זו, כי קיבל 6 ק"ג קוקאין ששלח ארצה וביקש מכדורי למצוא לו קונה. שני אנשים שהוא לא היה מוכן למסור את שמם ב-ת/16, כיוון שלדבריו הוא פחד מהם, דרשו ממנו את הסמים; אחד מהשנים הוציא אקדח ואיים על אילן, שאם לא יתן את החבילה ירצחו אותו השניים, ואז מסר אילן את החבילה. אילן לא מסר ב-ת/16 את שמות השניים. רק במזכר ת/24 שרשם חוקר ביום גביית ת/16, על יסוד דברי אילן בעל פה, הוזכר אסולין כאחד השודדים. השודד האחר מתואר כ"עבריין מן הדרום" ואילן לא נקב בשמו אפילו בשיחה בעל פה. 20. בית המשפט הסתמך בהכרעת הדין באישום זה על זיהוים של "כדורי" ו"משה" כאמור באישומים הקודמים, ובנוסף ציין, כי ראיות החיזוק ביחס לאישומים הקודמים כוחן יפה גם לענין האישום הרביעי. על כן הורשעו שני המערערים גם באישום הרביעי. כשלעצמי, יש לי ספיקות בכל הנוגע לאישום הרביעי. בעוד שהתיאור הנוגע לשלושת האישומים הראשונים ב-ת/16 (הודעתו השניה של אילן) הוא קולח, בהיר ושוטף, התיאור הנוגע לאישום הרביעי איננו כזה. אף אם פורמאלית החיזוקים הנוגעים לאישומים האחרים מספיקים גם לאישום זה (ראו והשוו: ע"פ 230/84 חג'בי נ' מ"י, פ"ד לט (1) 785, 788; ע"פ 1579/93 אלעזזמה נ' מ"י (לא פורסם), בהם נקבע כי אין צורך בחיזוק לכל אישום בנפרד), מהותית אין כך פני הדברים. כל סיפור המעשה הנוגע לאישום הרביעי נראה בעיני תלוי על בלימה. הסיפור המתואר על ידי אילן לגבי האישום הרביעי חורג משותפות לעסקאות סמים. למעשה, לגירסתו של אילן, מדובר בשוד בו נטלו חלק אסולין ועבריין מן הדרום, לאחר שככל הנראה נודע לשניים מפי בסון שלאילן יש סמים, אותם הוא מבקש למכור. עיינתי בעדויות, ואין בחקירה הנגדית הקצרה של אסולין ובחקירה הנגדית הקצרה של בסון כל התייחסות לפרשה חריגה זו. ראוי היה לתביעה כי תחקור אותם על כך (על חשיבות השימוש בכלי החקירה הנגדית בידי התביעה ראו: ע"פ 639/79 אפללו נ' מ"י, פ"ד לד (3) 561, 566; ע"פ 2603/90 אלפאר נ' מ"י, פ"ד מה (3) 799, 807). כמו כן, תמיהה היא מדוע היה אילן מוכן למסור בהודעתו פרטים מזהים לגבי חלקו של אסולין באישום הראשון, אך לא לגבי חלקו באישום הרביעי. כיוון שמדובר בהרשעה על סמך גרסאות מחוץ לכותלי בית המשפט, אין לערכאה הדיונית בכגון דא יתרון על ערכאת הערעור. אציע לחברי לבטל, ולו מחמת הספק, את ההרשעה באישום זה, המבוססת - לפחות לענין זיהויו של אסולין - על דברים שאמר אילן בעל פה לאחד החוקרים. מסקנה לעניין הכרעת הדין 21. בסופו של יום אציע לחברי לזכות את המערערים מהאישום הרביעי ולהשאיר את שאר חלקי הכרעת הדין על כנם. הערעור על גזר הדין 22. אשר לעונש: הנימוק המרכזי לקולא, והוא נימוק כבד משקל, הוא פרק הזמן הארוך של כשבע שנים שחלף מיום ביצוע העבירות. לענין זה ניתן משקל בגזר הדין בבית המשפט המחוזי. יוזכר גם, כי המערער אסולין ביצע את העבירות בחלוף שנה מאז השתחרר ממאסר של שנתיים וחצי בגין עבירות סמים. מירו נדון לשמונה שנות מאסר בפועל (לאחר עסקת טיעון) ואילן נדון לשמונה עשרה שנות מאסר בפועל. העונשים שהוטלו על המערערים הם עונשים הולמים. ואולם, יש לתת ביטוי לזיכוי מהאישום הרביעי: כאמור, המערער אסולין שביצע את העבירות סמוך לשחרורו ממאסר נדון בגין שני אישומים לשבע שנות מאסר, מהן חמש שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. בשים לב לזיכויו מן האישום הרביעי אציע לחברי להעמיד את עונשו על ארבע וחצי שנות מאסר, מהן 40 חודשים בפועל והיתרה על תנאי. המערער בסון נדון בגין שלושה אישומים לחמש שנות מאסר מהן שלוש בפועל ושנתיים על תנאי. אציע לחברי להעמיד את עונשו על 30 חודשי מאסר מהם 24 חודשים בפועל ושישה חודשים על תנאי. התנאי הוא, לגבי שני המערערים, כאמור בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. סוף דבר 23. הבקשה להוספת ראיה נדחית. אציע לחברי לקבל את הערעור לגבי האישום הרביעי, לדחותו לגבי שאר האישומים, ולהפחית את עונשם של המערערים כמפורט לעיל. ש ו פ ט ת השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, ‏‏‏כ"ו חשון, תשס"ו (28.11.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05002110_C09.docעע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il