חנה לוי נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2109/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2109/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר העותרת: חנה לוי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה, משיב פורמאלי 2. מדינת ישראל- משרד החינוך עתירה למתן צו על תנאי העותרת: בעצמה בשם המשיב 2: עו"ד מיכל לייסר פסק-דין השופטת מ' נאור: לפנינו עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים אשר דחה את ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. העותרת מבקשת כי יינתן צו מוחלט המבטל את ההחלטה היזומה להעבירה מתפקידה כמורה בבית הספר "עקיבא" בבת-ים. העובדות וההליכים 1. העותרת הינה מורה המלמדת במסגרת החינוך היסודי מזה למעלה מ-26 שנים. במשך 23 שנים עבדה העותרת כמורה בבית הספר "עקיבא" בבת-ים. 2. במהלך שנת הלימודים תשס"ב ביקש מנהל בית הספר, מר דורון צפניה (להלן: המנהל) להעביר את העותרת לבית ספר אחר. לטענת העותרת ניסיון המנהל להעבירה מתפקידה נעשה נוכח חשיפת שחיתויות שעניינן ניהול לא תקין של בית הספר על ידי המנהל. המשיב 2 (להלן: משרד החינוך), טען כי המניע לניסיון העברת העותרת מבית הספר היה יחסיה העכורים של העותרת עם מנהל בית הספר ומורים אחרים בצוות בית הספר. 3. לאחר שהתקיימו מספר ישיבות בין נציגי הסתדרות המורים לבין נציגי המדינה הוחלט כי העותרת לא תועבר לבית ספר אחר, אלא תישאר לשנת ניסיון בבית הספר "עקיבא" בשנת הלימודים תשס"ג ובמידה ויתעוררו טענות נוספות מצד המנהל כלפי העותרת, תמומש ההעברה היזומה בשנת הלימודים הבאה (תשס"ד). משנמשכו העימותים בין העותרת למנהל בשנת הלימודים תשס"ג ביקש המנהל בשנית, להעבירה לבית ספר אחר. לאחר הליכי שימוע החליטה הגב' אורלי פרומן, מנהלת מחוז תל אביב במדינה (להלן: גב' פרומן) על העברת העותרת לבית ספר אחר. על החלטתה של הגב' פרומן ערערה העותרת בפני מר ציון שבת, מנהל אגף בכיר בכוח אדם בהוראה במשרד החינוך. ערעורה נדחה והיא הועברה לבית הספר "ישורון" בחולון. 4. במהלך חודש ספטמבר 2003, כשבוע לאחר פתיחת שנת הלימודים תשס"ד עתרה העותרת לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי) בבקשה שיתן צו מניעה זמני שיאסור את העברתה לבית הספר "ישורון". בבקשתה טענה העותרת כי ההחלטה להעבירה לבית הספר "ישורון" נעשתה על רקע חשיפת שחיתויות על ידה וכי הדבר עומד בניגוד לקבוע בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז-1997 (להלן: חוק ההגנה על עובדים). בקשתה זו נדחתה. 5. עם הגשת הבקשה לצו מניעה זמני, הגישה העותרת כתב תביעה לבית הדין האזורי בו חזרה על בקשתה כי יינתן צו המונע את העברתה היזומה לבית הספר "ישורון" וזאת מכוח הוראת סעיף 3(א)(2) לחוק ההגנה על עובדים ולחלופין או במצטבר ביקשה העותרת כי בית הדין האזורי יפסוק לזכותה פיצויים לפי סעיף 3(א)(1) לחוק ההגנה על עובדים. בכתב התביעה טענה העותרת כי עד לחודש אפריל 2002 עבדה בבית הספר "עקיבא" לשביעות רצונם של המנהלים השונים וכן לשביעות רצונו של המנהל הנוכחי, כאשר ראיה לכך היא החלטת המנהל למנותה לממלאת מקומו בעת שירותו במילואים. על פי הנטען בתביעתה, בתקופה בה מילאה את מקומו של המנהל היא גילתה אי התאמות בין הרישומים בקבצים החשבונאיים של בית הספר ובין המצב העובדתי. העותרת טענה כי לאחר שפנתה למנהל ועימתה אותו עם ממצאיה, החליט המנהל על העברתה היזומה מבית הספר. כמו כן ציינה העותרת כי המנהל החל בהפצת מכתבי תלונה שונים נגדה, לגורמים שונים במשרד החינוך. אירועים אלה הובילו את העותרת להגיש תלונה בעילום שם למשטרת ישראל בחודש פברואר 2003 ותלונה למבקר הפנים בעיריית בת-ים ביוני 2003. נטען כי גם לאחר שהוסכם על הישארותה בבית הספר "עקיבא" לשנת ניסיון נהג המנהל להשפילה. 6. בפסק דינו המנומק דחה בית הדין האזורי את תביעת העותרת. נקבע כי העברתה של העותרת מבית הספר נעשתה על רקע של מערכת יחסים עכורה בין העותרת לבין המנהל וחלק מצוות המורים בבית הספר, ולא על רקע חשיפת שחיתויות על ידה. בית הדין האזורי קבע כי מערכת היחסים העכורה החלה עם שובו של המנהל משירות המילואים והתבטאה בסירובה של העותרת לקבל את מרותו של המנהל, ביחסה למורים אחרים בבית הספר, בהתערבותה בעניינים הנוגעים לניהול בית הספר, בהטחת האשמות קשות במנהל, והתססה נגד מורים אחרים בבית הספר. נקבע כי לאור מערכת יחסים עכורה זו הפיתרון של העברה יזומה לבית ספר אחר, הצדיק את עצמו. עובדה היא שלאחר העברתה של העותרת האווירה בבית הספר חזרה להיות רגועה. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי אין קשר בין תלונתה של העותרת למשטרה לבין העברתה מבית הספר. עוד נקבע כי לא היתה פגיעה בתנאי עבודתה של העותרת שכן העברתה לבית ספר אחר לא שינתה את תנאי עבודתה. כן נקבע כי התלונה למשטרה הוגשה לאחר שהמנהל יזם את הניסיון השני להעבירה מבית הספר וכי ההעברה נעשתה מכוח הנהלים ומשיקולים סבירים ומידתיים. לפיכך קבע בית הדין האזורי שהעותרת אינה זכאית להגנת חוק ההגנה על עובדים. טענותיה של העותרת לפיהן המנהל התנכל לה לאחר שחשפה בפניו את הכשלים שגילתה בניהול בית הספר נדחו. בית הדין התקשה לתת אמון בעדותה של העותרת לפיה המנהל שינה את התנהגותו כלפיה רק משום שפנתה אליו בתום לב, אך מעבר לכך בית הדין האזורי השתכנע שהמנהל כלל לא התנכל לעותרת באותה תקופה. אשר למסמך, שלטענת העותרת הינו דו"ח מבקר העירייה שלטענת העותרת מפרט ממצאים חמורים לגבי ניהול בית הספר "עקיבא" אותם היא חשפה, קבע בית הדין האזורי כי אין נפקות לאמור בדו"ח וממילא אין בדו"ח כל ראיה היכולה לסייע לעותרת בתביעתה שכן העברתה מתפקידה נעשתה כאמור בשל התנהגותה ותפקודה בבית הספר. ויודגש, בית הדין האזורי קבע כי אותו דו"ח הוגש שהוא אינו נושא פרטים המעידים מה מקורו ועובדה זו הצטרפה למסקנת בית הדין האזורי בדבר חוסר הרלבנטיות של המסמך. 7. על החלטת בית הדין האזורי הגישה העותרת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בערעורה טענה העותרת כי המנהל הועבר מתפקידו ולכן אין כיום סיבה שלא להחזירה לבית הספר "עקיבא". העותרת חזרה על טענותיה לפיה הליך העברתה מבית הספר נעשה על רקע חשיפת השחיתויות בבית ספר והגשת התלונות. משרד החינוך טען כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין האזורי אשר מעוגנים היטב בחומר הראויות. העברתה של העותרת, כך נטען, נעשתה כאמור על רקע מערכת היחסים העכורה בינה ובין מנהל בית הספר וצוות המורים ומדובר בחלק מהפררוגטיבה הניהולית המקנה את הסמכות לבצע העברה מתפקיד. עוד נטען כי העברתה מבית הספר לא גרמה לעותרת כל עוול, ושינוי המצב הקיים עלול לפגוע בתפקוד התקין של בית הספר "עקיבא". 8. במהלך הדיון בערעור, ביום 8.6.2006, הציע בית הדין הארצי לצדדים להגיע להסדר פשרה לפיו פסק הדין של בית הדין האזורי יבוטל וייקבע כי אין מניעה כי העותרת תשוב לעבוד בבית הספר "עקיבא", ואולם במסגרת הסדר הפשרה תודיע העותרת על רצונה להמשיך לעבוד בבית הספר "ישורון". משרד החינוך דחה את הצעת הפשרה וביום 17.1.2008 ניתן פסק הדין בערעור. 9. בית הדין הארצי דחה את הערעור. נקבע כי בית הדין האזורי בחן את הראיות, התרשם מהעדים והעדיף לקבל את גרסת משרד החינוך ולא נמצאה עילה להתערבות. עוד נקבע כי מחומר הראיות עולה כי העותרת והמנהל לא יכלו לעבוד יחדיו וזו הסיבה שהובילה להעברתה מבית הספר. בית הדין הארצי קבע כי לוח הזמנים של האירועים מטיל ספק גדול בסבירות טענת העותרת לפיה קיים קשר בין תלונותיה ובין הליכי ההעברה. בית הדין הארצי קבע כי קיימת סבירות שדווקא הליכי ההעברה הם שהביאו להגשת התלונות. עוד ציין בית הדין הארצי כי ממכתבים שכתבה העותרת למנהל לאחר שזה העלה את הדרישה להעבירה מבית הספר, נמנעה העותרת מלציין כי הרצון להעבירה נעשה על רקע חשיפת שחיתויות על ידה. כמו כן התלונה למשטרה הוגשה על ידה רק בחודש פברואר 2003. עובדות אלה, קבע בית הדין הארצי, מטילות ספק גדול לגבי הקשר הסיבתי בין תלונת העותרת להעברה היזומה. בהקשר זה הוסיף בית הדין הארצי כי קביעת בית הדין האזורי לפיה אין קשר סיבתי בין ההעברה ותלונת העותרת מעוגנת בחומר הראיות, ואין סיבה להתערב בקביעה זו. לבסוף ציין בית הדין הארצי כי אין העותרת יכולה להיתלות בפשרה שהוצעה לצדדים לפנים משורת הדין במהלך הדיונים וכי אין לאותה הצעה נפקות לעניין פסיקת בית הדין. בנוסף נקבע כי אין גם נפקות למצב הנוכחי בבית הספר "עקיבא" בכל הקשור לבחינת כשרות ההעברה מאחר וזו נבחנת לפי הנתונים שהיו ערב ההעברה ולא על פי נתונים חדשים. העתירה 10. בעתירתה שבה העותרת וטוענת את שטענה בפני בית הדין הארצי ובית הדין האזורי. על פי הנטען הגשת התלונות כנגד המנהל ובדיקתן נעשו בטרם ההחלטה על העברתה היזומה מבית הספר, וכי במקרה שלפנינו התקיימו התנאים המנויים בסעיף 4 לחוק ההגנה על עובדים. עוד מוסיפה העותרת כי הן בית הדין האזורי והן בית הדין הארצי שגו בקביעה לפיה לא קיים קשר סיבתי בין הגשת התלונה לבין הפגיעה בתנאי עבודתה של העותרת (כנדרש לפי סעיף 2 לחוק ההגנה על עובדים). כאמור, העותרת טוענת כי חשיפת השחיתויות על ידה הובילה את המנהל ליזום את העברתה מתפקידה בבית הספר. על פי הנטען קשה להתעלם מן העובדה כי עד לחשיפת השחיתויות זכתה העותרת לשבחים רבים, לרבות ממנהל בית הספר. נטען כי לפי סעיף 2 לחוק ההגנה על עובדים אין חובה כי התלונה שתוגש תהיה בכתב ואפשר שתהיה על פה ושגה בית הדין הארצי משנתן משקל יתר לתלונות רשמיות מחוץ לבית הספר. העותרת טוענת כי בטרם פנתה למשטרה ניסתה לסיים את הפרשה בתוך מערכת החינוך אולם משכשלו המאמצים החליטה על הגשת תלונה במשטרה. העותרת מוסיפה ומציינת כי המשטרה פנתה ללשכת מבקר עיריית בת-ים לצורך בדיקת אי ההתאמות בבית הספר וביוני 2004 פורסם דו"ח ובו ממצאים חמורים אותם חשפה. נוכח אירועים אלה טוענת העותרת כי המנהל החל להפעיל נגדה מסכת של התעללויות והשפלות, ולאחר שניסיונו להעבירה מבית הספר כשל, החל למרר את חייה בין היתר על ידי כך ששובצה כמורה מחליפה ולא כמחנכת, מערכת השעות שלה שונתה פעמים רבות, היא הושפלה על ידי המנהל בפני תלמידים ומורים בבית הספר והוטל עליה חרם דתי בבית הספר. 11. העותרת טוענת כי בית הדין האזורי נטה באופן ברור ומובהק לצידו של משרד החינוך בבחינת הטענות ובירור העובדות, תוך התעלמות מטענותיה, מראיות בכתב ועדויות המצדדות בטענותיה. נטען כי בית הדין בחר לתת משקל יתר לעדויות הפועלות נגד העותרת, הגם שניתנו על ידי בעלי עניין ובכלל זה המנהל עצמו אשר עדותו, כך נטען, אינה אמינה. 12. העותרת מוסיפה וטוענת כי גם אם בית הדין האזורי בחר לקבל את טענת משרד החינוך לפיה התנהגותה של העותרת היתה העילה להעברתה מבית הספר, הרי שעילה זו היתה צריכה להתבסס על התנהגותה של העותרת במסגרת שנת הניסיון שניתנה לה ובית הדין שגה כאשר תלה את נימוקיו בדחותו את תביעתה, בעבירות משמעת ובהתנהגות שיוחסו לעותרת מהתקופה שקדמה לכך. עוד מוסיפה העותרת כי שגה בית הדין האזורי כאשר העמיד את שיקול דעתו מעל לשיקול דעתה של הוועדה הפריטטית אשר דחתה בשתי הזדמנויות שונות את הבקשה להעביר את העותרת מבית הספר ושגה בקביעתו לפיה כל שנעשה נעשה מתוך שיקולים ענייניים וכי לא מדובר ב"התנכלות" לעותרת. 13. אשר להחלטתו של בית הדין הארצי, שכאמור אימץ את קביעותיו של בית הדין האזורי, טוענת העותרת כי המסקנה העולה מפסק הדין אינה מתיישבת עם מהלך הדיון שהתקיים בבית הדין הארצי בו נמתחה ביקורת על התנהלותו של משרד החינוך. נטען כי החלטתו של משרד החינוך לדחות את הצעת הפשרה שהוצעה על ידי בית הדין תמוהה מאחר וההצעה עונה לכאורה על צפיות משרד החינוך, מאחר והעותרת נשארת במצבה הנוכחי ואינה חוזרת לבית הספר "עקיבא". סירובו של משרד החינוך להצעת הפשרה מעיד, לטענת העותרת, על רצונו של משרד החינוך למנוע כל אפשרות על פיה ישתמע שהעברתה נעשתה שלא כדין וזו תכלית מאבקו בעותרת שכל רצונה הוא להשיב לעצמה את כבודה הנרמס, משום שהעזה לחשוף פרשת שחיתות במוסד שבאחריותו הישירה של משרד החינוך. 14. עוד טוענת העותרת כי משרד החינוך העלים מידיעת בית הדין וגם מידיעתה את העובדה שמנהל בית הספר עבר ללמד בירושלים ובית הדין הוטעה כאשר נאמר לו שמדובר בהעברה זמנית לשנה בלבד, שעה שמדובר בהעברה קבועה. העותרת שבה וטוענת כי נוכח העובדה שמנהל בית הספר "עקיבא" כבר אינו עובד בבית הספר, אין מניעה להשיבה לבית הספר ממנו הועברה. 15. העותרת טוענת כי בית הדין הארצי שגה בפרשנות סעיף 3א לחוק ההגנה על עובדים שעה שהטיל את חובת ההוכחה על העותרת במקום בו הוראת החוק מטילה נטל זה על המעביד. 16. העותרת טוענת כי היא מודעת להלכה לפיה ככלל ימנע בית משפט זה מהתערבות בהכרעות של בית הדין הארצי לעבודה, אולם לטענתה בעניינה נפלה טעות משפטית מהותית המצדיקה התערבות וכי על פי הראיות במקרה דנן ישנה מסקנה אחת ברורה ונחרצת והיא שחשיפת השחיתות קדמה להעברה היזומה. עוד מוסיפה העותרת כי מן הצדק על בית המשפט להתערב בקביעותיו של בית הדין הארצי וזאת נוכח הדיון בערעור שהתקיים בבית הדין הארצי וממנו השתמע באופן ברור ונחרץ כי פסק הדין של בית הדין האזורי מבוטל. העותרת מוסיפה כי פסיקתו של בית הדין מקרינה ומשפיעה על כל חושפי שחיתויות ותפגע בנכונותם של עובדים מלהסתכן ולהתריע על שחיתות. מכאן שלטענת העותרת מדובר בעניין משפטי בעל אופי ציבורי מובהק. תגובת משרד החינוך 17. משרד החינוך טוען בתגובתו כי עניינה של העותרת נדון והוכרע בשתי הערכאות המוסמכות וכי העותרת מבקשת מבית המשפט להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר בפניה התנהל הדיון, בפניה הוצגו הראיות והעידו העדים. נטען כי בית הדין האזורי נתן דעתו למכלול נסיבות המקרה והתייחס לכלל טענותיה של העותרת, אך מעבר לכך עניינה של העותרת אף נבחן על ידי בית הדין הארצי אשר מצא כאמור אף הוא כי הכרעתו של בית הדין האזורי נכונה ומעוגנת היטב בחומר הראיות. בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור שלשית על בית הדין לעבודה ועל פי ההלכה התערבות בית משפט זה בפסק דין של בית הדין הארצי תיעשה במשורה ובריסון ורק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית שהצדק דורש לתקנה. נטען כי העתירה שלפנינו על פי טיבה ומהותה כמוה כערעור על קביעות עובדתיות והיא אינה מגלה כל טעות משפטית, לא כל שכן, טעות משפטית שהצדק דורש את תיקונה. כמו כן נטען כי הסוגיה אותה מעלה העתירה אינה כזו שיכולה להיחשב כבעלת חשיבות ציבורית כללית או בעלת השלכות רחבות היקף. לפיכך טוען משרד החינוך כי דין העתירה להידחות על הסף. 18. עוד מוסיף משרד החינוך ומציין כי מנהל בית הספר "עקיבא" לא הועבר מבית הספר אלא בחר לחזור ולעבוד בבית ספר במקום מגוריו בירושלים וכי מלכתחילה עבר המנהל לבת-ים עם קבוצת מורים, לשליחות חינוכית בת 5-4 שנים. משכך טוען משרד החינוך ברור הוא כי אין בין המעבר של המנהל ובין תלונותיה של העותרת, דבר וחצי דבר. משרד החינוך מציין כי לאחר כל הבדיקות שנעשו עקב תלונותיה של העותרת, לא ננקטו צעדים משמעתיים נגד המנהל. 19. לבסוף מציין משרד החינוך בתשובה לשאלה שהצגתי לו כי אין באפשרותו להסכים להצעת הפשרה שהוצעה בבית הדין הארצי לעבודה. משרד החינוך חוזר ומציין כי בבסיס ההחלטה על העברת העותרת מבית הספר "עקיבא" עמדה מערכת היחסים העכורה שלה עם מנהל בית הספר וצוות המורים ומשכך אין ביכולתו של משרד החינוך לקבל את הצעת הפשרה שהציע בית הדין הארצי. תשובת העותרת 20. לאחר קבלת תגובת משרד החינוך התרתי לעותרת להגיש תשובה מטעמה. בתשובתה חזרה העותרת על מרבית טענותיה ולא מצאתי לנכון לחזור ולפרט את כולן. העותרת טוענת כי ניסיון משרד החינוך להציג את העברתה מבית הספר כחלק מהפררוגטיבה הניהולית וכנדרש על פי חוק הינו מצג שווא ואף אם הוראות המנכ"ל עליהן מתבסס משרד החינוך הינן רלוונטיות הרי שמשרד החינוך לא פעל על פיהן. 21. העותרת טוענת כי משרד החינוך שינה את גרסתו לעניין סיום כהונתו של המנהל בבית הספר. על פי הנטען לאחר שקיבל משרד החינוך את מבוקשו בבית הדין הארצי בטענה כי עזיבת המנהל הינה זמנית, משחלף זמן והמנהל לא חזר לבית הספר שינה משרד החינוך את גרסתו בהתאם לצרכיו וכעת נטען שמלכתחילה תקופת כהונתו היתה מוגבלת. לטענת העותרת הרקע להעברתו של המנהל מבית הספר הינו הממצאים שהועלו בדו"ח פנימי של משרד החינוך (שעל פי הנטען משרד החינוך סרב להעביר לעותרת) ולא כפי שנטען על ידי משרד החינוך. 22. העותרת מוסיפה וטוענת כי טענת משרד החינוך לפיה במהלך שנת הניסיון נמשכו העימותים בין העותרת למנהל וצוות המורים הינה נטולת יסוד נוכח העובדה שבמהלך שנה זו העותרת כמעט ולא שהתה בבית הספר עקב מחלה. על פי הנטען אין זה סביר כי בזמן כה קצר היא התעמתה עם המנהל, ועל כך היא מוסיפה כי לא היתה לה כל מערכת יחסים בעייתית עם צוות המורים, וממילא גם לא תהיה אם תוחזר לבית הספר "עקיבא" נוכח העובדה שחלפו שש שנים, וחלק מצוות המורים התחלף. 23. לבסוף נטען כי יש לשלול את טענת משרד החינוך לפיה מצבה הוטב עם העברתה. על פי הנטען אין כל משמעות לתועלת כספית שעה שהיא כעובדת נאבקת על שמה הטוב. העותרת טוענת כי הפגיעה בה היא תולדה ישירה של עצם העברתה בעילה של העדר התאמה לאקלים הסביבתי, אולם גם מבחינה כספית טוענת העותרת שלא הוטב מצבה. דיון והכרעה 24. ניסיתי, גם במסגרת עתירה זו להביא להסדר. משלא עלה הדבר יפה איני רואה מנוס מדחיית העתירה על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו בהן מצומצמת לאותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שהצדק דורש את תיקונה (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 693 (1986); בג"ץ 8111/07 אהרוני נ' חברת חשמל לישראל בע"מ (טרם פורסם, 6.11.2007); בג"ץ 8142/07 סבן נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, 15.11.2007) והאסמכתאות שם). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם חריגים. אין מחלוקת לגבי חשיבותה הרבה של ההגנה המוענקת במסגרת חוק ההגנה על עובדים, במקרים בהם עובדים מגישים תלונה כנגד מעסיקיהם על רקע הפרת חיקוק, פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין. כיום לאחר תיקון החוק בשנת 2002 אין קיומה של הגנה זו מותנה עוד בכך שהתלונה תהא הטעם היחיד לפיטורים ודי להראות שלתלונה כשלעצמה או בנוסף לשיקולים אחרים היתה השפעה ממשית על תנאי עבודתו של העובד (ראו בג"ץ 1837/07 בוגר נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, 1.9.2008)). ואולם, על אף חשיבותו הרבה של החוק יש להימנע מהפיכת מכשיר התלונה לאמצעי שנועד למנוע פיטורין או לשנות תנאי עבודה כאשר השיקולים לכך הם שיקולים אובייקטיבים (ראו בג"ץ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי-צבא ההגנה לישראל (טרם פורסם, 10.10.2005); בג"ץ 1233/08 רותם נ' ורדה סמאט, שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (טרם פורסם, 3.3.2008); בג"ץ 6806/07 יעקובי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (טרם פורסם, 14.8.2007)). בענייננו בית הדין האזורי בחן את טענות העותרת בדבר תחולת חוק ההגנה על עובדים והגיע למסקנה לפיה אין מקום לתחולת החוק במקרה דנן מאחר והסיבה שבגללה הוחלט על העברת העותרת היתה מערכת היחסים העכורה בין העותרת ובין המנהל וחלק מצוות המורים בבית הספר, ולא חשיפת שחיתויות, כפי שטוענת העותרת. פסק דינו של בית הדין האזורי הן בעניין תחולת חוק ההגנה על עובדים והן בעניין הליך העברתה של העותרת מבית הספר נסיבותיו והסמכות לעשות זאת התבסס על חומר הראיות שהיה בפניו ועל קביעות שבעובדה. גם בית הדין הארצי דן בטענותיה אלו של העותרת וקבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי. מכאן שטענותיה של העותרת, נדונו והוכרעו על הן על ידי בית הדין האזורי והן על ידי בית הדין הארצי ולא מצאנו כי בפסקי הדין נפלה טעות משפטית מהותית. העותרת למעשה מבקשת כי נתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בתי הדין, ואולם בית משפט זה לא יתערב בטענות שעניינן הכרעות שבעובדה (ראו בג"ץ 410/76 חרות נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד ל"א(3) 124 (1977)). פסקי הדין הן של בית הדין האזורי והן של בית הדין הארצי הינם מפורטים ומנומקים ועל אף שהעותרת מנסה לשוות לעתירתה אופי עקרוני בעל השלכות ציבוריות, מדובר בטענות בעלות אופי קונקרטי (ראו בג"ץ 755/07 דורון נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (טרם פורסם, 8.10.2007)). למעשה בעתירתה חוזרת העותרת על מרבית הטענות שנטענו על ידה בפני הערכאות הקודמות כך שמדובר בטענות ערעוריות שאינן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה (ראו עניין סבן לעיל; עניין בוגר לעיל). 25. אשר לטענה לפיה שגה בית הדין הארצי בפרשנות סעיף 3א לחוק ההגנה על עובדים כאשר הטיל את נטל ההוכחה על העותרת: בית הדין הארצי כלל לא קבע כי נטל ההוכחה מוטל על העותרת ולכן דין טענתה בעניין להידחות. מעבר לכך: בית הדין הארצי קבע כאמור כי על פי הראיות ולוחות הזמנים קיים ספק גדול לגבי הקשר סיבתי בין תלונת העותרת לבין ההחלטה להעבירה מתפקידה, ונקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שבפניו הוצגו הראיות והעדויות. שתי הערכאות שדנו בעניינה של העותרת קבעו, כאמור, כי הסיבה להעברתה של העותרת מבית הספר, היתה מערכת היחסים העכורה בינה ובין המנהל וחלק מצוות המורים. העברת נטל ההוכחה על המעביד לפי סעיף 3א לחוק ההגנה על עובדים, כנוסחו בתקופה הרלוונטית לענייננו, חלה במקום בו העובד הוכיח, בין היתר, כי "לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו...". העותרת ממילא לא עמדה בתנאי המקדמי הנדרש בסעיף 3א לחוק ההגנה על עובדים לצורך העברת נטל ההוכחה על המעביד ולא ניתן לומר כי בית הדין הארצי שגה בפרשנות הסעיף. 26. גם הטענה לפיה נוכח העובדה שכיום המנהל אינו עובד עוד בבית הספר "עקיבא", ניתן להחזירה, אינה יכולה להועיל. נסיבות עזיבתו של המנהל אינן יכולות להשפיע על המקרה שלפנינו. בית הדין הארצי קבע כי את טענותיה של העותרת ביחס להליך העברתה מבית הספר וכשירותו יש לבחון לפי המצב העובדתי שהיה קיים ערב ההעברה, ולא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו. 27. לבסוף יש לדחות את הטענה לפיה פסיקתו של בית הדין הארצי סותרת את מהלך הדיון בערעור ואת הצעת הפשרה שהציע בית הדין הארצי. בית הדין הארצי ניסה לקרב בין הצדדים ולגשר על המחלוקות, זו טיבה של פשרה. ואולם, מעת שהצדדים לא הגיעו להסכמה ניתן פסק הדין, וכפי שציין בית הדין הארצי, אין נפקות לאותה הצעת פשרה לעניין פסיקת בית הדין. 28. העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, ועל אף שנתקבלה תגובת משרד החינוך, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז אלול, תשס"ח (17.9.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08021090_C04.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il