סוליקה צבאח נ. בני ובנות ציון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2107/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערערת: סוליקה צבאח נ ג ד המשיבה: בני ובנות ציון (ע"ר) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (כב' השופטת מ' אילני), שניתן ביום 26.01.2022 בת"א 040429-06-21 בשם המערערת: עו"ד יהודית דויטשר-ברקן; עו"ד איתן ברקאי בשם המשיב: עו"ד משה וולפוס פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת מ' אילני) בת"א 40429-06-21 מיום 26.1.2022, שסילק על הסף את תביעת המערערת להורות על ביטול פסק דין חלוט שניתן בעניינה. פסק הדין שביקשה המערערת לבטל ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי ירושלים (הנשיא ד' חשין, סגן הנשיא מ' דרורי והשופט ע' שחם) בע"א 38466-01-15 ביום 5.7.2015 (להלן: פסק הדין בערעור), שקיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' שניידר) בת"א 35201-09-10 מיום 21.11.2014 (להלן: פסק הדין של בית משפט השלום). רקע 2. המשיבה היא עמותה שמפעילה מוסדות חינוך (להלן: העמותה). בן זוגה של המערערת (להלן: נתן) עבד בתור מזכיר באחד ממוסדות החינוך של העמותה. בשנת 2010 הגישה העמותה תביעה כספית לבית משפט השלום נגד נתן והמערערת, בטענה כי נתן מעל בתפקידו וגנב מהעמותה כספים בסך 1,850,000 ש"ח, וכי המערערת הייתה מעורבת בגניבה ונהנתה מהכספים. בפסק דינו מיום 21.11.2014 קבע בית משפט השלום כי נתן אכן גנב מהעמותה את הסכום הנ"ל וחייב אותו בהשבה. אשר למערערת, בית משפט השלום עמד על כך שהיא בחרה לא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה ולא להתייצב לבית המשפט כדי להתגונן מפני הטענות נגדה. עם זאת, נקבע כי אין בראיות שהוגשו כדי להוכיח ברמה הנדרשת שהמערערת ידעה על מעשיו של נתן ועל מקור הכספים שהגיעו לידיה, והתביעה נגדה נדחתה. 3. הן העמותה הן נתן הגישו ערעורים מזה ומזה על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. נתן טען כנגד חיובו כאמור, והעמותה טענה כי יש מקום לחייב גם את המערערת בהשבת הכספים. בפסק דינו מיום 1.7.2015 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של נתן (ע"א 25892-01-15), וקבע כי הראיות אינן מותירות מקום לספק בנוגע לביצוע המעילה מצדו ולהיקפה (להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2018 הורשע נתן על פי הודאתו בגניבה מן העמותה בסך של 1,350,000 ₪ ונגזרו עליו 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל (ת"פ 15672-12-15)). ביום 5.7.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של העמותה. נקבע, בהתבסס על ממצאי העובדה שקבע בית משפט השלום, כי כספי המעילה הגיעו גם לידי המערערת, אשר נהנתה מהם, ולפיכך הוכחה ביחס אליה עילה של עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט הוסיף כי לחיוב המערערת יש גם בסיס בהלכת השיתוף. 4. ביום 20.9.2015 הגישה המערערת לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין בערעור (בש"א 6369/15). בהחלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 8.10.2015 נקבע כי הבקשה אינה כוללת פירוט הולם, וניתנה למערערת אפשרות להשלים את הנדרש. משלא עשתה כן עד למועד שנקצב לכך, ולאחר שניתנה לה התראה ביום 2.11.2015, ביום 16.11.2015 נמחקה בקשת המערערת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור בעניינה אינו פתוח אפוא לשום השגה. 5. ביום 17.6.2021, למעלה משש שנים לאחר מתן פסק הדין בערעור, הגישה המערערת תביעה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הדין בערעור שניתן בעניינה ולקיום משפט חוזר. המערערת טענה כי בית המשפט המחוזי שגה בהבנתו את פסק דינו של בית משפט השלום, אשר לטענתה כלל לא קבע כי כספי המעילה הגיעו לידיה. עוד נטען כי העמותה פעלה בתרמית, משלא הגישה בהליך גילוי המסמכים בבית משפט השלום דוחות שהגישה לרשם העמותות בשנת 2010 (להלן: הדוחות), באשר לשיטת המערערת, עיון בדוחות מלמד שלא הייתה מעילה בהיקף הנטען. המערערת הוסיפה כי גילתה ראיות חדשות נוספות שמוכיחות כי לא נהנתה מכספי המעילה. מנגד, העמותה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף וטענה כי מדובר בניסיון לערער על פסק דין חלוט שאין עילה לביטולו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 6. בפסק דין מפורט ומנומק היטב קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת העמותה לסילוק התביעה על הסף וקבע כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהמערערת תזכה בתביעתה. בית המשפט קבע כי המערערת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לביטול פסק דין וקיום משפט חוזר. אשר לטענת המערערת לתרמית נקבע, בין היתר, כי הדוחות אינם בגדר ראיה חיונית, שיש בה כדי להוביל למסקנה כי לא בוצעה מעילה. הודגש כי פסק דינו של בית משפט השלום התבסס על הודאותיו של נתן, שאף הודה בביצוע המעילה במסגרת ההליך הפלילי בעניינו. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענת המערערת בדבר קיומן של ראיות חדשות, וקבע כי מדובר בראיות שהיו ברשותה במהלך המשפט. עוד נקבע, בין השאר, כי בית משפט השלום אכן קבע כעניין שבעובדה כי כספי המעילה הגיעו לידי המערערת; וכי אין לקבל את טענתה, שלא ידעה במהלך המשפט כי עליה להתגונן מפני טענה שלפיה נהנתה מכספי המעילה. הערעור דנן 7. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו, שמתמקד בטענת המערערת שלפיה הדוחות שהגישה העמותה לרשם העמותות בשנת 2010 הם בבחינת "ראיית זהב". לגישת המערערת, מכך שהעמותה לא דיווחה על אירועים חריגים לשנת 2010, נובע כי כלל לא בוצעה מעילה כלפיה על ידי נתן באותה שנה, לא כל שכן בהיקף הנטען. לטענתה, אי-גילוי הדוחות בהליך גילוי המסמכים בבית משפט השלום עולה כדי מעשה תרמית מצד העמותה שמצדיק את ביטול פסק הדין בערעור. 8. לצד הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור. לטענת המערערת, אין לה יכולת כספית לעמוד בחיוב שהוטל עליה בפסק הדין בערעור בעניינה, ולכן דחיית בקשתה תוביל לפינויה מדירת מגוריה, כך שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה (יצוין כי במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי ניתן צו מניעה זמני, המונע את פינוי המערערת מדירת מגוריה עד להכרעה בתביעתה; וביום 17.10.2021 דחה בית משפט זה (השופט נ' סולברג) בקשת רשות ערעור שהגישה העמותה נגד החלטת בית המשפט המחוזי כאמור (רע"א 6798/21)). דיון והכרעה 9. לאחר עיון בערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). 10. האפשרות להגיש תביעה לביטול פסק דין חלוט בשל טענת מרמה נדונה לא אחת על ידי בית משפט זה. בע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (25.2.2010) (להלן: עניין טורג'מן) עמד בית משפט זה על כך שהיענות לתביעה כאמור תיעשה במשורה ובכפוף לתנאים מחמירים, שהתגבשו במרוצת השנים בפסיקה שעסקה בסוגיה. התנאי הראשון הוא אמינות לכאורית של הראיות המבססות את טענת המרמה. התנאי השני בוחן אם מדובר בראיות חיוניות, כלומר, אם יש בטענת המרמה כדי להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בפסק הדין שמבוקש לבטל. לפי התנאי השלישי, על הראיות המוכיחות את טענת המרמה להתבסס על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין, אך לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה במהלך ניהול המשפט (עניין טורג'מן, בפסקאות 15-11). 11. בענייננו, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת לאחר שניתח אותן באופן מעמיק ומקיף בראי התנאים שנקבעו בעניין טורג'מן – ופסק דינו כאמור מקובל עלי. ראשית, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ספק אם היה על העמותה להגיש במסגרת הליך גילוי המסמכים את הדוחות שהגישה לרשם העמותות, משלא ברור כי מדובר במסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת במשפט. שנית ועיקר, אף בהנחה כי היה מקום להגיש את הדוחות כאמור, הרי שלא מתקיים בענייננו תנאי חיוניות הראייה. קביעתו של בית משפט השלום בדבר ביצוע המעילה על-ידי נתן מבוססת בראש ובראשונה על הודאותיו, וטענותיו כי הודאות אלו ניתנו כתוצאה מלחץ שהופעל עליו – נדחו. קביעות אלו אושרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את ערעורו של נתן, שאף הודה במסגרת ההליך הפלילי בעניינו בביצוע המעילה, גם אם בסכום נמוך יותר – 1,350,000 ש"ח – במסגרת הסדר הטיעון. ואכן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות אלו, אין להניח כי הבאת ראיה שלפיה המעילה לא צוינה בדוחות שהגישה העמותה לרשם העמותות, הייתה מובילה את בית המשפט למסקנה כי לא בוצעה מעילה. אוסיף כי מתבקשת אף קביעתו של בית המשפט המחוזי כי גם התנאי השלישי לא מתקיים בענייננו, משהדוחות דנן מפורסמים לציבור וניתן היה להשיגם בקלות בזמן אמת. 12. בשורה התחתונה, בדין הורה בית המשפט המחוזי על סילוק תביעת המערערת על הסף. ואכן, עיון בערעור מעלה כי אין בידי המערערת ולו ראשית עילה לביטול פסק הדין החלוט שניתן בעניינה לפני כשבע שנים, ולפנינו ניסיון לערער על פסק הדין הנ"ל תוך עקיפת סדרי הדין, ולכך אין מקום. 13. לפיכך, משלא מצאנו הצדקה להתערב בממצאי העובדה שקבע בית המשפט המחוזי או במסקנותיו המשפטיות, ומשלא נפלה בפסק דינו טעות שבחוק, אנו דוחים את הערעור. ממילא, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע והיא נדחית בזאת. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בסיון התשפ"ב (‏2.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22021070_R01.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il