תולדות ייזום והשקעות בע"מ נ' שר האוצר ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2106/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ העותרת: תולדות ייזום והשקעות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. שרת הפנים 3. המועצה האזורית חבל יבנה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד דורון טאובמן; עו"ד חגי טימנס; עו"ד רועי ישראל פסק-דין השופטת ע' ברון: העתירה שלפנינו מכוונת נגד החלטת המשיבים 1 ו-2 להעניק למשיבה 3, המועצה האזורית חבל יבנה, אישור חריג להעלאת תעריף הארנונה בגין מטמנת פסולת באתר שריג (להלן: שרי האוצר והפנים, המועצה ו-האתר, בהתאמה). העותרת, תולדות ייזום והשקעות בע"מ, התקשרה במהלך שנת 2020 בחוזה שלפיו שכרה את האתר לטובת הפעלת מטמנת פסולת בשטחו. העותרת מציינת כי התקשרות זו נעשתה בין היתר, בהסתמך על שיעור הארנונה שפורסם באותה עת. על פי הנטען בעתירה, שרי האוצר והפנים נענו לבקשת המועצה והעניקו לה אישור להעלות את תעריף הארנונה הנגבה עבור האתר מ-35 אגורות למ"ר בשנת 2021, ל-13.51 ש"ח למ"ר בשנת 2022; כאשר באישור שניתן למועצה נקבע שעבור שנת הכספים 2022 תעריף הארנונה שייגבה יהיה בשיעור של 50% מהסכום שאושר, ומשנת 2023 ואילך תוטל הארנונה בתעריף המלא. בעתירתה, העותרת מעלה שורה של טענות מהן עולה לכאורה שהמניע מאחורי העלאת תעריף הארנונה הוא רצונה של המועצה לדחוק את רגלי העותרת מהאתר. לטענת העותרת, בהחלטת שרי האוצר והפנים לאשר למועצה העלאה חריגה בחיוב הארנונה נפלו מספר פגמים – כך, למשל, העותרת טוענת כי לפני שהמועצה פנתה לשרי האוצר והפנים היא לא פנתה לעותרת ולא איפשרה לה להתמודד עם הבקשה להעלות את תעריף הארנונה. עוד טוענת העותרת כי החלטת שרי האוצר והפנים לאשר את ההעלאה החריגה ניתנה על יסוד תשתית עובדתית לקויה וכי המועצה הטעתה את השרים בבקשתה. מעבר לכך, העותרת סבורה שהעלאת תעריף הארנונה בלתי סבירה ומנוגדת לקווים המנחים של משרד הפנים וכי היא מגלמת חקיקת מס פרסונלית פסולה. דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. כידוע, בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, מוטלת על העותר חובה להקדים ולפנות לרשות המוסמכת לקבלת הסעד המבוקש ולאפשר לה לשקול ולהגיב לטענותיו. אלא שעצם פניית העותר לרשות אין די בה כשלעצמה כדי לקיים את דרישת הסף למיצוי הליכים; ועל מנת לעמוד בדרישה זו, שומה על העותר ליתן לרשות שהות מספקת לבחון את נושא הפנייה, לגבש תשובה ולהשיב בהתאם. בתוך כך, מובן כי הזמן שהעותר נדרש להמתין קודם שיפנה לבית המשפט משתנה בהתאם לנסיבות המקרה, אולם נקודת המוצא היא שעל העותר להמתין פרק זמן מספק כדי לאפשר לרשות להשיב כנדרש (ראו מני רבים: בג"ץ 4895/21 מולנר נ' משטרת ישראל, פסקה 3 (14.7.2021); בג"ץ 1822/21 מוסקוביץ נ' שר הביטחון, פסקה 4 (21.3.2021); בג"ץ 7944/19 פוקס נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 9 (1.12.2019); בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, פסקה 3 (30.3.2017)). למקרא העתירה עולה כי העותרת פנתה למשיבים ביום 9.3.2022, וכי פנייתה נענתה על ידי משרד הפנים ביום 20.3.2022, שאז נמסר לעותרת שפנייתה התקבלה ותימסר תשובה בהקדם. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שניתנה למשיבים שהות מספקת לבחון את טענות העותרת ולגבש מענה להן, ומשכך פנייתה אינה מקיימת את דרישת מיצוי ההליכים. לנוכח האמור, העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה באדר ב התשפ"ב (‏28.3.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22021060_G02.docx דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il