מדינת ישראל נ. מירון מפעלי תעשיות הגליל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2102/93 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבה: מירון מפעלי תעשיות הגליל (ממ"ת) בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.2.93 בת"א 573/89 שניתן על ידי כבוד השופט ג' גינת בשם המערערת: עו"ד לאה מרגלית בשם המשיבה: עו"ד רפאל פרקש פסק דין השופט ת' אור: עיקרי העובדות והמחלוקת 1. עניינו של ערעור זה הוא במחלוקת בדבר סיווגם של שזיפים שייבאה המשיבה: האם יש לסווגם לפי פרט מכס 08.12 או לפי פרט מכס 08.13 אשר בתוספת לצו המכס והפטורים (להלן: הצו). אם הסיווג הנכון הוא לפי הפרט הראשון, כטענת המשיבה, פטורה היא מתשלום מכס על יבוא השזיפים. לעומת זאת, אם חל הפרט השני, כטענת המערערת, חלה חובת תשלום מכס בשיעור 25%. הגדרתו של פרט 08.12 הוא: "פירות ואגוזים, משומרים זמנית (לדוגמה, באמצעות גז גופרית דו-חמצנית, במי מלח, במי גופרית או בתמיסות משמרות אחרות), אך בלתי מתאימים במצבם זה לאכילה מיידית". הגדרתו של פרט 08.13 היא: "פירות, מיובשים, מלבד אלה שבפרטים 08.01 עד 08.06; תערובת של אגוזים או פירות מיובשים שבפרק זה". 2. המשיבה ייבאה ארצה מארצות הברית, החל מחודש מרץ 1989 ועד חודש מרץ 1990, תשעה משלוחים של שזיפים במשקל כולל של 175 טונות. השזיפים נקטפו במטעים, יובשו ואף רוססו בכמות קטנה של חומר משמר מסוג "פוטסיום סורבט", הכל בארץ המוצא. המערערת דרשה מן המשיבה לשלם סך של 795,522 ש"ח כמכס. המשיבה שילמה את הסכום תחת מחאה, ותבעה בבית משפט קמא את החזר סכומי המכס ותשלומי החובה ששילמה. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה של התובעת (המשיבה בערעור שלפנינו) להחזרת דמי המכס ותשלומי החובה הנלווים ששילמה בגין הבאתם לארץ של השזיפים הנ"ל. המדובר בשזיפים אשר יובשו, ורמת הלחות שבהם הופחתה מרמה של כ70%- לחות לרמה של כ20%- לחות. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבה שחל על השזיפים פרט מכס 08.12. המערערת שבה וטוענת בפנינו, כי סיווגם הראוי של שזיפים אלה הוא כ"שזיפים מיובשים", לפי פרט 08.13, ואילו המשיבה עומדת איתנה על טענתה כי סיווגם הראוי הינו כ"שזיפים משומרים זמנית", לפי פרט 08.12. 3. בקבלו את עמדת המשיבה, הבהיר בית המשפט המחוזי כי ביסוד תכלית החקיקה המקנה פטור ממכס לטובין הנכנסים בגדריו של פרט מכס 08.12 עומד רצונו של המחוקק להמנע מלהטיל מכס על פירות אשר אינם ראויים למסחר עם הגיעם ארצה ואשר טעונים עיבוד תעשייתי נוסף קודם שיהיו כשרים לשיווק. לגישת בית המשפט, התכוון המחוקק להבחין בין יבואן המייבא ארצה שזיפים מיובשים כמוצר מוגמר - דהיינו, כאלה הראויים למכירה לצרכן הסופי - לבין יבואן המייבא שזיפים המשומרים זמנית והמיועדים לשמש כחומר גלם לעיבוד נוסף שייעשה בארץ (עמוד 15 לפסק הדין). בית המשפט עמד על כך, כי יש לפרש את המונח "שזיף מיובש" - לעניין פרטי המכס שבפרק 8 שבתוספת הראשונה לצו - בלשון בני אדם, דהיינו ככזה הראוי באופן מיידי למאכל על ידי בני אדם. במקרה דנן לא היה חולק, כך קבע בית המשפט, כי השזיפים טעונים עיבוד תעשייתי נוסף ואינם ראויים, במצב בו יובאו, למאכל. עוד קבע בית המשפט, כי לשונו של פרט מכס 08.12 אינה מחייבת כי השימור הנזכר בו יהיה שימור בתמיסה משמרת דווקא. בית המשפט קיבל לעניין זה את גירסת המשיבה לפיה ניתן לראות גם את הייבוש כאמצעי שימור זמני, המשמר את השזיפים עד הגיעם לישראל, בה יעברו עיבוד תעשייתי נוסף. בערעורה בפנינו חוזרת המערערת על עיקרי טענותיה בבית המשפט המחוזי, ומבקשת שנקבע כי פרט 08.13 הוא החל על השזיפים אשר יובאו על ידי המשיבה. דרך הילוכה של הפרשנות בענייננו 4. ההכרעה במחלוקות דוגמת זו שבפנינו כוללת מספר שלבי פרשנות. בשלב הראשון, יש להבהיר את טיבם ומהותם הפיזיים של הטובין המצויים בלב המחלוקת. המדובר בתיאור של מאפייני הטובין ובתוך כך עמידה על טיבם, השימוש שנעשה בהם בפועל, החומרים מהם הם עשויים, תכונותיהם וכיוצא באלה. תיאור זה נועד להוות נקודת מוצא להחלתן, בשלב השני, של הנורמות המשפטיות הקבועות בתוספת הראשונה לצו. אפיון הטובין יעשה על סמך ראיות, לרבות חוות דעת מומחים המובאות בפני בית המשפט, התרשמות השופט מן הטובין בהסתמך על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית (וראה לעניין זה ר"ע 530/82 עטר חברה למסחר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2) 337). בשלב השני, אם כן, יש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין. פרשנותם של פרטי המכס תיעשה לאור תכלית החקיקה ובהתאם לכללי הפרשנות המקובלים, תוך ניסיון לתחום את קשת הטובין אשר פרט מכס זה או אחר חל עליהם. בשלב השלישי, יפנה הפרשן למלאכת סיווג הטובין, אשר מהותם הובהרה בשלב הראשון, לפי פרט מכס זה או אחר אשר משמעותו המשפטית נחשפה בשלב השני. זוהי מלאכת "ההתאמה" בין הטובין לבין פרט המכס המתאים לו. הסיווג, יכול שיהיה מיידי ופשוט. לא אחת, לאחר שהובהרה מהותם של הטובין ונחשפה הפרשנות הנכונה של פרטי המכס, לא נותרת אלא אפשרות סיווג אחת בלבד. כזה היה המצב ברע"א 530/82 הנ"ל, בו קבע בית המשפט כי המוצר שלפניו הינו עט - ולא מילוי לעט - על סמך הבנתו את מהותו ומאפייניו של אותו מוצר שהיה בפניו ופרשנותו את פרטי המכס שבתוספת הראשונה לצו. אולם, לא אחת קיימת יותר מאופציה סיווגית אחת. במצב זה ייעשה הסיווג, בין היתר, בהסתמך על הוראות סיווג הנכללות בסעיף 5 לצו. המדובר בהוראות סיווג אשר נועדו לסייע בסיווגם של הטובין לפי פרט ספציפי זה או אחר, בעיקר מקום שטובין מסויימים ניתנים לכאורה לסיווג תחת שניים או יותר מפרטי המכס שבתוספת לצו (ראו, למשל, ע"א 284/85 אשר דיאמנט נ' מדינת ישראל, מיסים א4/ (יולי 1987), עמוד ה39-). הוראות הסיווג קובעות מספר דברים: סדרי עדיפויות בסיווג טובין בין פרטי מכס שונים, כללי "שובר שוויון" מקום שטובין ניתנים לסיווג תחת שני פרטים או יותר, וכיוצא באלה. הוראות סיווג הטובין אינן מסייעות לפרשן להבין את טיבם של הטובין (השלב הראשון) או את משמעותם המשפטית המלאה של פרטי המכס עצמם (השלב השני). כל שבכוחן של הוראות אלו לעשות, הינו לסייע לפרשן בסיווגם, לצורך מכס, של טובין פלוניים תחת פרט מכס זה או אחר, לאחר שהובהרו מהותם של אותם טובין ופרשנותם של אותם פרטי המכס (ראה ר"ע 483/85 מדינת ישראל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות, פ"ד לט(3) 765). 5. לעיתים, ואלו המקרים המגיעים בדרך כלל לפתחם של בתי המשפט, חלוקים הצדדים באשר לאופן הסיווג הנכון של הטובין שבפניהם. הדבר יכול לנבוע מכך שהצדדים חלוקים באשר לטיבם של הטובין שבפניהם (השלב הראשון), או באשר לפרשנות הנכונה של פרט מכס זה או אחר (השלב השני), או באשר לאופן בו יש ליישם את הוראות הסיווג שבסעיף 5 לצו (השלב השלישי). יתכן מצב בו הצדדים חלוקים בנוגע לשניים או יותר מהשלבים הנ"ל. במצב זה, על בית המשפט מוטלת המשימה לפזר את הערפל השורר ממעל, ויהא סוג המחלוקת אשר יהא. בענייננו, עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלות מהם שזיפים "משומרים זמנית" ומהם שזיפים "מיובשים", ולאיזה משני סוגי שזיפים אלה משתייכים השזיפים שייבאה המשיבה. כן קיימת מחלוקת בין הצדדים, בשאלה אם שזיפים אלה מתאימים, במצב בו יובאו ארצה, לאכילה מיידית. השלב הראשון - אפיון טיבם ומהותם של הטובין 6. ככלל, שזיפים טריים הינם שזיפים שרמת הלחות שבהם עומדת על 70%. שזיפים מיובשים, לעומתם, אותם אלו הנמכרים בדוכני השווקים, הינם שזיפים שרמת הלחות שבהם עומדת על 35%. השזיפים נשוא ערעור זה הינם כאמור שזיפים שרמת הלחות שבהם עומדת על כ20%- בלבד. בנוסף, רוססו השזיפים נשוא ערעור זה בכמות קטנה של חומר משמר מסוג פוטסיום סורבט. מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא, המעוגנת גם בדעת ועדת המינוחים שהוקמה לפי אמנת בריסל, לפיה כמות כה קטנה של פוטסיום סורבט, אותה אפשר למצוא גם בפירות טריים, אין בה כדי להפוך את השזיפים למשומרים (אל אמנת בריסל ואל וועדת המינוחים הנ"ל נשוב בהמשך). עם זאת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי על פי ראיות שבאו בפניו, ייבוש הינה שיטת שימור אפשרית, ואפילו מקובלת, לגבי שזיפים. מכאן, שבתום השלב הראשון ברור כי עוסקים אנו בשזיפים אשר, מחד, אינם שזיפים טריים, ומאידך אינם מסוג השזיפים אשר נמכרים בדוכני השווקים. השזיפים בענייננו הינם שזיפים אשר שומרו, ושיטת השימור שנבחרה לגביהם הינה ייבוש. על פי ראיות שבאו בפני בית המשפט, שזיפים משומרים אלה אינם מיועדים למאכל. כדי להתאימם למאכל, עליהם לעבור תהליך תעשייתי הנקרא "מיום", אשר בו מועלית כמות הלחות של השזיפים לכ35%-. השלב השני והשלישי - חשיפת משמעותם של פרטי המכס וקביעת פריט המכס החל בענייננו 7. הצו אינו כולל הגדרה של המונחים "משומר" ו"מיובש" שבפרטי המכס 08.12 ו08.13- (בהתאמה). במצב דברים זה, יש לצאת מהנחה כי הכתוב דיבר בלשון בני אדם. ראה ע"א 753/68 מלכה פרנסיס ואח' נ' בנימין רוזנברג, פ"ד כג(2) 182, 187, מפי השופט י' כהן: "כלל ידוע הוא, שכאשר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה שמייחסים לו בני אדם". כלי עזר פרשני נוסף, הוא: "מבחן אחד שאפשר לסמוך עליו בכל עת, והוא מבחן השכל הישר, או: ההיגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות" (ע"פ 31/50 יוסף מלצקי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד(1) 555, 557). נראה לי, לפי פשוטם של דברים, כי הפירוש השגור בפי כל למונח "שזיף משומר" הינו כזה שאינו מבחין בין שיטות השימור השונות. לפיכך, אין אני רואה מקום לאבחנה, לעניין פרט 08.12 בין שזיף ששומר בדרך של ייבוש לבין שזיף ששומר בדרך אחרת. עוד נראה לי, כי המשמעות היומיומית שמקבל המונח "שזיף מיובש" מתייחס לאותו שזיף המצוי, בין היתר, על שולחן טו' בשבט יחדיו עם פירות מיובשים נוספים כגון תמרים, תאנים וכיוצא באלה. "שזיף מיובש", במשמעותו היומיומית, הינו שזיף העונה על שני תנאים: האחד, השזיף עבר תהליך של ייבוש; והשני, מדובר בפרי המוכן לאכילה מיידית. שזיף מיובש, שאינו עונה על אחד משני התנאים, רק נחזה לכזה ואינו נחשב כ"שזיף מיובש" לעניין פרט 08.13 לפרטי המכס שבתוספת לצו. 8. בתום השלב השני ברור, למשל, כי שזיף שרמת הלחות בו הינה 35% נחשב, ועל כך אין עוררין, כ"שזיף מיובש", שכן הוא עומד בשני התנאים שמנינו לעיל. אין לנו אלא, אם כן, לפנות לשלב השלישי בו עלינו להחליט אם לסווג את השזיפים הספציפיים נשוא ערעור זה תחת פרט מכס 08.12 או 08.13. השזיפים נשוא ערעור זה הינם שזיפים שרמת לחותם 20%. שזיפים אלו, מהיותם בלתי ראויים לאכילה מיידית (כפי שעולה מן העמידה על מהותם שנעשתה בשלב הראשון דלעיל), אינם ניתנים לסיווג תחת פרט 08.13, שהרי התנאי השני מבין שני התנאים שמנינו בשלב השני לעיל אינו מתקיים. עם זאת, ניתנים שזיפים אלו לסיווג תחת פרט 08.12 מהיותם משומרים בדרך של "ייבוש". הם עונים גם על התנאי השני של פריט 08.12, דהיינו אין הם מתאימים במצבם לאכילה מיידית. אכן, שזיפים אלו הינם שזיפים אשר לכל הדעות הינם לחים פחות, קרי מיובשים יותר מאותם שזיפים מיובשים הראויים למאכל. נשאלת, אם כן, השאלה, איזה פלא קרה בתהליך ייבושם של השזיפים שגרם לכך כי ככל שיצאה לחלוחיותם נעלמה מיובשותם? אכן, לכאורה ניצבים אנו בפני פרדוקס לשוני, אך אנו הרי בפרשנות חוק עוסקים ולא בבלשנות גרידא. לפיכך, בבואנו לפרש הוראה שבחוק, עלינו לתת אמנם את הדעת לניסוח ההוראה על פי המילה הכתובה, אך עם זאת עלינו לשוות נגד עינינו גם את התכלית החקיקתית, אותה מבקש המחוקק להשיג. פרשנות החוק צריכה להיות סבירה ומעוגנת בלשונו, אך עליה גם לקדם הלכה למעשה את תכליתו. 9. מהי תכלית החיקוק שלפנינו? תכליתו של כל חוק הינה היעדים, המטרות, האינטרסים והערכים אשר החוק בא להגשים. ככלל, חקיקת מס נועדה להגדיל את הכנסות המדינה ואף להשפיע על עיצובה של תכלית חברתית כלשהי. לפקודת המכס והפיטורין, כמו לכל חוק אחר, קיימת גם תכלית או תכליות ספציפיות, אשר אותן בא החוק להגשים באופן מיוחד. לעניין זה נזכיר, כי עוד מימים ימימה נוצלה מדיניות המכסים לשם הגנה על הייצור המקומי ועידודו, הבטחת תעסוקה או שמירה על מעמד כלכלי או חברתי מועדף. אין חולק, אם כן, כי תכלית מרכזית בפקודת המכס והפיטורין הינה, בין היתר, הסדרת הביקוש והגנה על התוצר והייצור המקומי. אכן, מקום שבחינה מדוקדקת של מצבו של ענף ייצור מסויים מביאה את הרשויות למסקנה כי סכנה ממשית צפויה לענף כתוצאה מהיבוא הזר, רשאיות הן, ואף נוהגות הן כך, לנקוט במהלכים הדרושים, כמידת הצורך, בכדי למנוע זאת. כזה היה המצב עת בית משפט זה דחה, זה לא מכבר, טענות כנגד מכסות יבוא שהטילה המדינה על יבואם של מוצרים העומדים במוקד ערעור זה - שזיפים מיובשים. מכסות היבוא היוו איזון בין הרצון להגן על התוצר המקומי לבין "אילוצים" שישראל השלימה עמם עקב הסכם סחר עם ארצות הברית (בג"צ 42/94 מאנקו יבוא ושיווק מזון נ' משרד המסחר והתעשיה, תקדין עליון כרך 94(1), תשנ"ד-תשנ"ה1994-, עמוד 1258). 10. בקביעת תעריפי המכס רשאיות הרשויות לשקול שיקולים כלכליים כללים כמו חיסכון ויעילות (בג"צ 384/82 פחמ"ס מתכת ופלסטיק נ' שר האוצר, פ"ד לז(4) 297, 300), ושיקולים אחרים הקשורים בתקנת הציבור (בג"צ 612/81 סלים שבו נ' שר האוצר ו4- אח', פ"ד לו(4) 296). עם זאת, ההגנה המוענקת מכוח פקודת המכס והפיטורין אינה הגנה מוחלטת כי אם הגנה מוגבלת. ביסודם של פרטי הסיווג המנויים בתוספת לצו תעריף המכס קיימת אבחנה בין ההגנה שהמחוקק העניק כנגד יבוא של מוצרים מוגמרים המוכנים לצריכה על ידי הצרכן הסופי, לבין ההגנה המוענקת כנגד יבוא של מוצרים אשר מהווים נדבך הכרחי בתהליך הבאתו של המוצר הסופי לידי גמר. על הקבוצה האחרונה נמנים מוצרים המשמשים כחומרי גלם, ואשר יעברו עיבוד נוסף בארץ כדי להביאם למצב בו יהיו ברי שיווק לצרכן (ראו, למשל, פרט 08.01 בתוספת לצו), וכן מוצרים המשמשים לזריעה או שתילה בארץ (ראו, למשל, פרק 6 לתוספת הנ"ל) ודומיהם. ההגנה המוענקת כנגד יבוא של מוצר מוגמר הינה גבוהה, ומתבטאת - בהיעדר שיקולים נוספים, כגון הסדרת הביקוש למוצר מסויים - בשיעורי מכס גבוהים יחסית. לעומת זאת, שיעורי המכס המושתים על חומרי גלם, זרעים וכדומה, הינם נמוכים יותר, ותכופות מוצרים אלה אף פטורים כליל ממכס. ההיגיון באבחנה זו הינו, שלא ניתן לקיים משק יצרני בצורה יעילה ללא יבוא של אותם מוצרי גלם אשר הינם הכרחיים לייצור, ואולי אף ליצוא, של המוצר הסופי. לעיתים, נדרשים לצורך ייצור המוצר הסופי חומרי גלם אשר כלל אינם מצויים בארץ. הטלת מכסים על חומרי גלם אלה עלולה להפוך את ייצורם של המוצרים הסופיים לבלתי אפשרית או לבלתי רווחית, ובכך ייפגע פיתוח המשק. באותם מקרים בהם מדובר בייצור מוצרים ליצוא, עלול אף להיפגע מאזן התשלומים של המדינה. 11. הלכה היא, שעל תכלית החקיקה של הוראה מסויימת ניתן ללמוד גם ממיקומה של ההוראה בחוק, ממבנהו הכללי של החוק וממקומו במערך החקיקה הכללי (ע"א 165/82 הנ"ל). המעיין בפרק 8, הוא הפרק בו מצויים פרטים 08.13 ו08.12- הנ"ל, ובפרט המעיין בפרטים 08.01 ו08.02-, יגלה כי המחוקק פטר בצורה עקבית סוגי פיצוחים, כגון אגוזים ושקדים, אשר הינם אמנם ראויים למאכל אך "לגביהם אישר מנכ"ל משרד המסחר והתעשיה שהם מיועדים לייצור שוקולד או ממתקים". ברור בעליל, כי עובדת היותם של אותם אגוזים או שקדים חומרי גלם לתעשיית השוקולד או הממתקים היא שהיוותה את הסיבה למתן הפטור. תכלית הפטור כפי שמתגלה בפרטים 08.01 ו08.02- הינה למנוע פגיעה בתעשיה המקומית הנזקקת לאותם חומרי גלם (ואשר יעברו עיבוד נוסף בתעשייה בארץ לקראת היותם מוצרים מוגמרים), ובלבד שמדובר בחומרי גלם בלבד. תכלית זו מונחת גם ביסוד הפטור לפירות הנכללים בפרט 08.12 הנ"ל, והינה הסיבה בגינה מוטל מס על פירות הנכללים בפרט 08.13. כאמור לעיל, פרט 08.12 פוטר כליל פירות ואגוזים משומרים זמנית, ובלבד שאינם מתאימים במצבם זה לאכילה מיידית. לעומת זאת, פרט 08.13 מטיל מס בשיעור של 25% על פירות מיובשים, כשכוונתו לפירות מיובשים הראויים למאכל. בעוד שפירות מיובשים מהווים, מהיותם ראויים לאכילה מיידית, "מוצר סופי" המתחרה בתוצר המקומי המוגמר, הרי שפירות משומרים מהווים חומר גלם לתעשיית המזון המקומית, ואינם מתחרים, בהיותם במצב שאינם ראויים לאכילה מיידית, עם התוצר המקומי המוגמר. תכלית החקיקה להגביל את ההגנה הניתנת לתוצר המקומי רק כנגד מוצרים מיובאים מוגמרים, מחייבת בדיקה מדוקדקת האם המוצר המיובא משמש כחומר גלם אשר יעבור עיבוד נוסף בארץ או שמא מדובר במוצר מוגמר אשר משווק לצרכן. 12. המערערת טוענת בסיכומיה, כי יש ללמוד מן העובדה יוצאת הדופן כי השזיפים שייבאה המשיבה נמכרו למספר מועט של צמחונים וטבעונים שמדובר בשזיפים הראויים לאכילה מיידית, ועל כן נחשבים הם כ"מוצר סופי". דומני, כי הבחינה של השאלה אם שזיף פלמוני ראוי למאכל אם לאו, צריכה להיעשות בהתחשב בהרגלי האכילה של אדם רגיל מן הישוב ולא על פי הרגלי אכילה של מעטים, יוצאי דופן. לפיכך, אין בעובדה שיש מעטים הנוהגים לאכול את השזיפים המשומרים שבענייננו לשנות את הסיווג המשפטי של שזיפים אלה. על סמך כל האמור לעיל, דעתי היא כי יש לסווג שזיפים בעלי לחות של 20% כבענייננו, כשזיפים משומרים אשר אינם מתאימים לאכילה מיידית, ולא כשזיפים מיובשים. 13. חיזוק נוסף למסקנתי דלעיל אני מוצא בעובדה כי כאמת מידה לסיווגו הישיר של מוצר מסוים כחייב במכס (או במס קניה) לפי פרט זה או אחר של התוספת הרלבנטית לצו תעריף המכס והפטורים, יש להידרש למבחן היעוד השימושי העיקרי של מוצר מסוים. כפי שאומר השופט שמגר: "לעניין אמות המידה המנויות אשר בהן יש להעזר מקובלת עלי הגישה לפיה יש לבחון את המהות התפקודית של המטלטלין ... במקרה כאמור נכון יהיה אם ייבחר הסווג הדומיננטי היינו אותו סווג המשקף בצורה הקרובה ביותר את אופיו העיקרי של המתקן..." (ר"ע 483/85 מדינת ישראל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות, פ"ד לט(3) 765, 768). דברים אלו נאמרו באשר לשאלה אם סיווגו לצורך מכס של מתקן, שיעודו לשמור באמצעות קירור על גז דו תחמוצת הפחמן בצורתו הנוזלית, הינו כמקרר או כמתקן אכסון. נראה לי כי ישומו, בשינויים המחויבים, של מבחן זה מחזק את מסקנתי דלעיל, שכן "המהות התפקודית" של אותם שזיפים, קרי שימושם העיקרי הינו לצורך עיבודם בתעשיה, כדי להתאימם לאכילה כ"שזיפים מיובשים". 14. בא כוח המערערת טוען, כי גם אם נניח כי ייבוש הינו שיטת שימור, אין מדובר בענייננו בשימור זמני כי אם בשימור של קבע, אשר מונע מבעדנו לסווג את השזיפים הנ"ל תחת פרט 08.12. טענה זו תמוהה משהו בעיקר לאור העובדה כי גם המערערת מודה כי השזיפים עוברים לאחר הגיעם ארצה תהליך של "מיום" אשר במהלכו מוספים בחזרה מים לשזיפים עד הגיעם לכדי 35% לחות, שאז הם מוכנים לשיווק לצרכן ולאכילה מיידית. מכאן, שהשימור אינו שימור של קבע כי אם שימור זמני, שנועד לשמר את השזיפים במסעם הארוך מארץ מוצאם ועד הגיעם ארצה. טענות נוספות של המערערת 15. טענה נוספת שמעלה בא כוחה של המערערת נוגעת לשלב השלישי דלעיל. טוען בא כח המערערת, כי לאור הוראות הסיווג שבסעיף 5 לצו, הרי שיש לסווג את השזיפים הללו כשזיפים מיובשים תחת פרט 08.13. בא כוחה של המשיבה טוען, לעומת זאת, שאם נזקקים להוראות הסיווג הנ"ל, הרי על פי יישומן הנכון, יש לסווג את השזיפים תחת פרט 08.12, דהיינו כשזיפים משומרים. כפי שפירטנו לעיל, ההיזקקות להוראות הסיווג הנ"ל הינה רק לאחר שהובהרו טיבם של הטובין, פורשה משמעותם של פרטי הסיווג שבתוספת, וקיים ספק בכל הנוגע לסיווגם של הטובין לפרט מכס זה או אחר. ספק מן הסוג האמור עלול להתעורר, בין היתר, כאשר קיימת אפשרות משפטית לסווג טובין מסוימים תחת שני פרטי מכס שונים. משקבענו את המשמעות המשפטית הנכונה של התיבה "משומר" כחלה גם על ייבוש כסוג של שימור, כשקבענו ששזיפים שלחותם היא בשיעור 20% אינם מתאימים במצבם זה לאכילה מיידית, ואף הוספנו וקבענו, לאור תכלית פקודת המכס והטובין, שאין לפרש שזיפים כגון אלו שבמוקד ערעור זה כשזיפים מיובשים כמשמעותם בפרט 08.13, הרי שאין צורך שנזדקק להוראות הסיווג הנ"ל. אך אפילו נזדקק להוראות הסיווג הנ"ל, לא תשתנה תוצאת ערעור זה. טענת המערערת (עמוד 10 לסיכומים) היא, כי הואיל ולשזיפים המיובאים יש את המאפיינים העיקריים של שזיפים מיובשים בעת יבואם, סיווגם הראוי הינו לפי פרט 08.13 לצו. טענה זו מתבססת על סעיף 5(2)(א) לצו קובע כדלהלן: "אזכורו של פריט בפרט שבתוספת הראשונה יראוהו ככולל אזכור לאותו פריט לא מושלם או לא מוגמר, בתנאי שכפי שהוא מוצג בשעת יבואו או בשעת מכירתו מייצור מקומי, יש לפריט הלא מושלם או הלא מוגמר את המאפיינים העיקריים של הפריט המושלם או המוגמר...". גם אם נקבל את גישת המערערת לפיה ניתן לסווג את השזיפים הנ"ל, בנוסף על סיווגם הישיר תחת פרט 08.12, גם תחת פרט 08.13 מכח הוראה זו, הרי שפניה להוראת סיווג אחרת שבסעיף 5 הנ"ל תחזירנו ממילא לאותה מסקנה דלעיל. סעיף 5(3) לצו קובע כי משניתן לכאורה לסווג טובין לפי שני פרטים או יותר, יש להעדיף את פרט המכס הנותן את התיאור המפורט ביותר. ואכן, פרט 08.12, שהינו המפורט יותר, חל על פירות משומרים זמנית אך בלתי מתאימים במצבם זה לאכילה מיידית. לעומתו, פרט 08.13 חל על פירות מיובשים, הא ותו לא (פרט משנה 2000/4 בו קובע- שזיפים). מכאן, שגם לו פנינו במשעול זה, היינו מגיעים לאותה מסקנה דלעיל. 16. טענה נוספת שהעלה בא כוח המערערת, הינה בהסתמך על חוות דעתה של וועדת המינוח שהוקמה לפי אמנת בריסל. בשנת 1950 נחתמה בבריסל אמנה בינלאומית בדבר מינוח לשם סיווג טובין בתעריפי מכס. האמנה ופרוטוקול שבא בעקבותיה נכנסו לתוקף לגבי ישראל ביום 10 באוקטובר 1970 (כא' 759, כרך 22). צו המכס והתעריפים, לפיו מסווגים הטובין בישראל, אימץ במשך שנים רבות את כללי הסיווג הבינלאומיים אשר אומצו בעקבות האמנה הנ"ל. ברבות השנים הוחלט ליצור קוד חדש ומשופר שיתן מענה הולם לתמורות הטכנולוגיות והאחרות שחלו בדפוסי הסחר הבינלאומי. ואכן, בשנת 1983 נכרתה בבריסל האמנה בדבר שיטה מתואמת (Harmonized System) לתיאור מצרכים וקידודם (כא' 1010 כרך 30). השיטה המתואמת הינה קוד הכולל את הכותרות, כותרות המשנה, והקודים המספריים המתיחסים אליהן. האמנה נכנסה לתוקף בישראל באחד בינואר 1988. בסעיף 6 לאותה אמנה הוקמה ועדה לענין השיטה המתואמת (Harmonized System Committee), (להלן- ועדת המינוח). תפקיד הוועדה הינו, בין היתר, לקדם אחידות בפרשנות המינוחים ובתוך כך - כפי שקובע סעיף 7 לאמנה - להכין הערות הסבר, חוות דעת לענין הסיווגים או חוות דעת אחרות כמדריך לפירושה של השיטה המתואמת. החל מאותה שנה הותאם צו תעריף המכס והפטורים למינוח ע"פ השיטה המתואמת הנ"ל. 17. המערערת פנתה לועדת המינוח הנ"ל בבריסל, בתאריך 29.11.92, וביקשה את דעתה בסוגיה שבפנינו. השאלה שהופנתה לועדת המינוח היתה כיצד יש לסווג שזיפים שרמת הלחות בהם הינה 20%-18% והכוללים 240 PPM של פוטסיום סורבט, האם תחת פרט 08.12 או שמא תחת פרט 08.13. תשובת הועדה במכתבה מיום 11 בדצמבר 1992 הינה כדלהלן: “Heading 08.12 covers products which have been provisionally preserved but are unsuitable in that state for immediate consumption. In this connection, the Explanatory Note to that heading (page 60, first paragraph) states that "Provided they remain unsuitable for immediate consumption in that state, this heading applies to fruit... which have been treated solely to ensure their provisional preservation during transport or storage prior to use...” The product in question does not seem to fulfill the above condition and therefore should be excluded, from that heading. Based on the information provided by you, "Natural Condition Prunes" seem to be naturally dried fruits whose character has not been affected by the addition of a small amount of potassium sorbate”. המערערת סבורה, כי יש לתת משקל רב להכרעתה של הוועדה לפיה יש לסווג את השזיפים נשוא ערעור זה כ"שזיפים מיובשים". בעניין זה הפנתה לדבריו של חברי השופט ד' לוין, בד"נ 36/84 רג'ין טייכנר נ' איר פרנס נתיבי אוויר צרפתיים פ"ד מא(1) 589, הקובע בעמוד 625: "כאשר באים לפרש אמנה בינלאומית ... שחברות בה עשרות ממדינות העולם, יש להתחקות אחר מטרותיה וכוונת מנסחיה. כך ניתן יהיה להבטיח יישום נכון ואחיד, ככל האפשר, של הוראותיה". הדברים נאמרו בהקשר של אמנת וארשה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בינלאומית באויר, אך יפים גם לעניננו. בע"א 544/88 מדינת ישראל נ' סלון טוקיו בע"מ ואחרים, פ"ד מו(4) 226 נדונה שאלת פרשנותם של סעיפים מספר בפקודת המכס הנוגעים באופן הערכת שווי הטובין. סעיפים אלו הותאמו לאמנה בינלאומית מקבילה לאמנה שאנו עוסקים בה והקרויה האמנה בדבר הערכת טובין לעניני מכס. גם אמנה זו נחתמה בשנת 1950 בבריסל, ומהווה יחד עם האמנה בדבר מינוח לשם סיווג טובין בתעריפי מכס, (אשר לאורה הכריעה ועדת המינוח), הסדר מקיף בהאחדת מנגנון סיווג הטובין והערכתם. בעמוד 244 כתב הנשיא שמגר: "... מקובל על הצדדים כי האמנה, כמו גם דברי ההסבר שלה וההנחיות מטעם המועצה, מהווה כלי רב חשיבות בפרשנות הפקודה...הלימוד מן המקורות הנ"ל משרת את אחת המטרות המרכזיות שהציבה לעצמה המועצה הנ"ל, והיא, כאמור, אחידות ותיאום בשיטות המכס, שיושג ע"י פירוש נכון ואחיד של האמנה". 18. אכן, גם בעניננו פרשנותה של וועדת המינוח מהווה כלי עזר בפרשנות בית המשפט את פקודת תעריף המכס והפיטורין והתוספת לה. אך עיון בתשובת ועדת המינוח ובחומר שעליו התבססה, מלמד כי אין לייחס לה, בנסיבות הענין, משקל רב. לגישתה של הוועדה - אין בעובדה כי לשזיפים מיובשים, המוכנים לצריכה מיידית, הוסף מעט חומר משמר בדמות פוטסיום סורבט כדי להוציאם מן הסיווג של פרט 08.13. (וראה גם עמודים 12-10 לפסק דינו של בית משפט קמא והאסמכתאות שם). מסקנה זו מקובלת עלי. אכן לו הייתי מגיע למסקנה שיש לסווג שזיפים ברמת לחות של 20% לפי פרט 08.13 (העוסק במיובשים), אזי אכן לא היה בעובדה כי הוסף להם מעט חומר משמר, אשר אינו פוגע בתכונותיהם הכלליות כשזיפים מיובשים הראויים למאכל, כדי לשנות מסקנה זו. אך הועדה, במכתב תשובתה המצוטט לעיל, מניחה כי השזיפים ראויים לצריכה מיידית, וכפי שנקבע לעיל, לא זה המצב. זאת ועוד, מהחומר שהובא בפנינו כלל לא ברור, וניתן למצוא תימוכין לכאן ולכאן כפי שפירט השופט המלומד בבימ"ש קמא, כיצד היתה מכריעה הוועדה לו היתה מובאת בפניה העובדה כי השזיפים אינם ראויים לאכילה מיידית וכי תהליך הייבוש נעשה אך ורק כדי לשמרם באופן זמני. נזכור, כי גם לגישת הוועדה עוסק פרט 08.12 בפירות אשר תהליך השימור בהם נעשה אך ורק כדי לשמרם במהלך הובלתם טרם השימוש בארץ, ואשר אינם ראויים לאכילה מיידית. כפי שקבענו, זה המצב בענייננו. מכל האמור לעיל עולה כי בנסיבות המקרה אין לייחס משקל רב למכתבה הנ"ל של וועדת המינוח, כפי שסבר בצדק בית המשפט המחוזי. 19. לסיכום, דינם של השזיפים נשוא ערעור זה הינו להסתווג כשזיפים משומרים במובן פרט 08.12, ולפיכך דין הערעור להידחות, והוא נדחה בזה. המערערת תשא בהוצאות המשיבה בערעור זה בסך 25,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כה' בחשון התשנ"ח (25.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 93021020.E01