פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 210/12

עלי אבו פרחה נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בטענה לחשיפה לראיות וקביעת קו הגנה בכתב האישום.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 19/01/2012 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 210/12 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פסלות שופט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בטענה לחשיפה לראיות וקביעת קו הגנה בכתב האישום.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 210/12

עלי אבו פרחה נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בטענה לחשיפה לראיות וקביעת קו הגנה בכתב האישום.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הגיש ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי שעניינו החזקת סכין. המערער טען כי עצם העובדה שכתב האישום ציין את הסברו של הנאשם להחזקת הסכין (הגנה עצמית) מהווה חשיפה של השופט לראיות וקביעה מוקדמת של קו ההגנה שלו, דבר היוצר חשש למשוא פנים. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי ציון עובדות המהוות רכיב מיסודות העבירה בכתב האישום הוא הליך תקין ומתחייב לפי החוק, ואין בו כדי להקים עילת פסלות או לפגוע באובייקטיביות של השופט.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים ד' ביניש
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • עלי אבו פרחה

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • אין בכתב האישום משום משוא פנים אלא הצגת עמדת המדינה לגבי עובדות ורכיבי העבירה.
  • לנאשם עומדת הזכות לכפור בעובדות וטענותיו לגבי ניסוח כתב האישום אינן מהוות עילת פסלות.
טיעוני ההגנה
  • חשיפת בית המשפט לתוכן הודעת הנאשם במשטרה בתוך כתב האישום יוצרת חשש למשוא פנים.
  • ניסוח כתב האישום קובע למעשה את קו ההגנה של הנאשם עוד לפני מתן תשובתו.
  • יש למחוק את כתב האישום בשל סטייה מהוראות סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי.
מחלוקות עובדתיות
  • האם ציון מטרת החזקת הסכין בכתב האישום מהווה חשיפה לראיה פסולה או רכיב עובדתי הכרחי של העבירה.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 14767-11-10
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית משפט השלום בירושלים
תקדימים משפטיים
  • רע"פ 4484/92 סיריה רפאל נ' מדינת ישראל

תגיות נושא

  • פסלות שופט
  • כתב אישום
  • החזקת סכין

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 210/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 210/12 לפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: עלי אבו פרחה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' זיסקינד) מיום 4.1.2012 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 14767-11-10 בשם המערער: עו"ד עיסא מוחמדיה פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' זיסקינד) מיום 4.1.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 14767-11-10. 1. בתאריך 29.8.2010 הוגש כנגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במסגרת עובדות כתב האישום צוין כי ביום 15.2.2010 החזיק המערער בסכין בתוך תא הכפפות של רכב שהיה ברשותו. כמו כן, צוין כי "הנאשם הסביר שהחזיק את הסכין לצורך הגנה עצמית". ביום 15.11.2011 נערך דיון ראשון בתיק בו הוקרא למערער כתב האישום והלה הצהיר כי הבין את תוכנו. במעמד זה ביקש בא כוח המערער לדחות את הדיון בתיק היות שמרשו פנה אליו רק בערב שלפני הדיון. בית המשפט קמא נעתר לבקשת בא כוח המערער וקבע את המשך הדיון בתיק ליום 4.1.2012 לקבלת תשובת הנאשם לכתב האישום. ביום 4.1.2012, טרם השיב לכתב האישום, ביקש בא כוח המערער למחוק את כתב האישום מן הטענה שהוא כולל ראיה, קרי הסברו של המערער באשר לסיבת החזקת הסכין, ובכך יש כדי לסטות מהוראות סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 המורה כי כתב האישום יכיל את "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם". בית המשפט קמא דחה בקשה זו מבלי לבקש את תגובת המשיבה. בית המשפט קבע, כי העובדה שהנאשם הסביר את המטרה בהחזקת הסכין היא חלק הכרחי מהרכיבים שעליהם להופיע בכתב האישום, כיוון שאחד מרכיבי העבירה בסעיף 186(א) לחוק העונשין מתייחס להחזקת סכין שלא למטרה כשרה. בית המשפט ציין כי נקבע בפסיקה, שהחזקת סכין לצורך הגנה עצמית אינה מטרה כשרה, ולפיכך הכרחי כי נסיבה זו תופיע בכתב האישום. 2. מיד לאחר שדחה בית המשפט קמא את בקשתו הקודמת ביקש בא כוח המערער מכב' השופטת זיסקינד לפסול עצמה מלישב בתיק. את טענות הפסילה נימק בכך שמקריאת כתב האישום נחשף בית המשפט לראיות. כמו כן, טען בא כוח המערער כי מהאופן שבו נוסח כתב האישום נקבע למעשה קו ההגנה של הנאשם, שכן צוין שם שהחזיק בסכין למטרת הגנה עצמית. באת כוח המשיבה התנגדה לבקשה לפסילת המותב, בטענה כי בקביעת בית המשפט אין משום משוא פנים לגבי עמדה מסוימת בעניינו של המערער אלא מדובר בהחלטה כללית. כמו כן, טענה כי למערער דנן יש זכות, ככל נאשם אחר, לכפור בעובדות כתב האישום ואילו התביעה תביא את עדיה להוכחת המטרה הלא כשרה שמיוחסת לו. משכך, נטען כי את טענותיו של בא כוח המערער, ככל שישנן כאלה באשר לאמור בכתב האישום, מקומן אינו במסגרת בקשת פסלות. 3. בהמשך הדיון, ביום 4.1.2012, דחתה כב' השופטת זיסקינד את בקשת הפסלות. השופטת סברה כי התביעה לא קבעה בכתב האישום את קו הגנתו של המערער אלא את עמדתה שלה ביחס לעובדות ולרכיבי העבירה. נוכח זאת, לא נפגעה הגנתו של המערער. בית המשפט קבע כי נחשף אך ורק לעובדה המהווה רכיב בעבירה ובכך אין כדי להקים עילת פסלות. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעור חוזר בא כוח המערער וחולק על קביעתו של בית המשפט קמא כי מטרת החזקת הסכין מהווה רכיב מרכיבי העבירה. לשיטתו, בציון מטרת החזקת הסכין בכתב האישום נחשף בית המשפט לתוכן הודעתו של המערער במשטרה. בכך קבעה המשיבה, הלכה למעשה, את קו ההגנה של המערער עוד לפני שהיה בידו להשיב לכתב האישום והביאה לקיומו של חשש למשוא פנים ממשי בניהול המשפט. בא כוח המערער טוען כי הפסלות שנוצרה, נוכח האופן בו נוסח כתב האישום, תידבק בכל מותב שידון בתיק ולפיכך מבקש כי כתב האישום ימחק בכללותו. 5. דין הערעור להידחות. המבחן הכללי בשאלת פסלות של שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו "אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". במקרה דנן בית המשפט לא מצא פגם באופן שבו נוסח כתב האישום. שלא כטענותיו של בא כוח המערער, בית המשפט לא נחשף לראיה העלולה לפגוע באובייקטיביות השיפוטית ונוסח כתב האישום לא יצר חשש ממשי למשוא פנים. כפי שציין בצדק בית המשפט קמא הוא נחשף אך ורק לעמדת המשיבה באשר לעובדות ורכיבי העבירה כפי שייחסה למערער. זהו פועל יוצא מהגשת כתב אישום שכן בהתאם לסעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי יש להביא בכתב האישום את עיקרי העובדות המצביעות על כך שנתקיימו בנאשם יסודותיה של העבירה כפי שהוגדרה בחוק (ראו רע"פ 4484/92 סיריה רפאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 176, 181 (1992)). לפיכך, לא הורם הנטל הנדרש להוכחת קיומה של עילת פסלות. לפיכך, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ד בטבת התשע"ב (19.1.2012). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12002100_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il