רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ נ. נפתלי שוורץ

פסק-דין בתיק ע"א 210/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 210/10 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל המערערת: רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. נפתלי שוורץ 2. נאור מנופים בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק א 680/97 ו תיק א 15/97 מיום 25.11.09 שניתן על ידי כבוד השופטת צ' ברון תאריך הישיבה: כ"ז בסיון התשע"א (29.6.2011) בשם המערערת: מר אריה הרשטיק בשם המשיבים: עו"ד עודד ברי; עו"ד אסנת חביב-קדוש פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: ההליכים עד כה 1. המערערת, חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ (להלן: המערערת או רמנוף), הינה חברה רשומה העוסקת בסחר בנייה. נאור מנופים בע"מ (להלן: נאור מנופים) הינה חברה רשומה, העוסקת במכירה, השכרה ותיקון של מנופים, מעליות וציוד בנייה. מ.מ.ר בע"מ הינה בחרה רשומה אשר מרבית בעלי מניותיה הינם בעלי מניות במערערת (להלן: מ.מ.ר), מר נפתלי שוורץ (להלן: שוורץ) הינו בעל המניות העיקרי של נאור מנופים ומנהלה הרשום. שוורץ הינו בר-רשות במשק מס' 40 במושב עדנים (להלן: המשק או המקרקעין) ובמסגרת עבודתו כקבלן עצמאי ביצע עבודות מסגרות שונות עבור המערערת. 2. במהלך שנת 1989, נכרת בין שוורץ לבין מ.מ.ר הסכם שכירות בעל-פה, לפיו תנהל מ.מ.ר את עסקה ותאחסן את ציודה במקרקעין הצמודים לביתו של שוורץ במשק. בחודש אוגוסט 1989, הפסיקה מ.מ.ר את פעילותה ומילאה את מקומה חברת רמנוף, שהוקמה בה בעת. המערערת המשיכה את ההתקשרות עם שוורץ בהסכם השכירות. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לתוכנו של הסכם השכירות ותנאיו. 3. נאור מנופים ושוורץ הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה כנגד המערערת (ת.א. 680/97) בגין חריגה מהשטח המושכר ועשיית שימוש בשטחים נוספים בלמעלה מ- 5,000 מ"ר ללא קבלת הסכמה משוורץ ומבלי לשלם לו תמורה. לטענתם, החל מחודש מרץ 1992, לא שילמה המערערת את דמי השכירות המוסכמים במלואם, לפי סכום של 750 דולר לחודש. כמו-כן, טענו לקיומם של חיובים כספיים שונים אשר המערערת חבה להם ודרשו תשלום בגין נזקים שונים שלטענתם גרמה להם. 4. המערערת אף היא הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה כנגד נאור מנופים ושוורץ (ת.א. 15/97). לטענת המערערת, שוורץ סייע לניהול המערערת ונשלח מטעמה לביצוע משימות שונות ברומניה. בשנת 1995, התברר לה כי במהלך שליחותו של שוורץ ברומניה, הוא פעל כנגד האינטרסים של החברה. עוד טענה היא, כי שוורץ שיבש את פעילותה ברומניה ובארץ, הקים חברה חדשה – נאור מנופים בע"מ – אשר תפסה את מקומה של המערערת בישראל. בנוסף, לטענתה, פנה שוורץ ללקוחות המערערת והחל לעבוד עמם על גזילת עבודות שהיו לרוב מוזמנות מהמערערת וכל זאת, שעה ששוורץ משבש את פעולותיה במקרקעין, תוך שניתק את זרם החשמל, מונע כניסה לשטח המושכר, משתק את פעילותה העסקית ומכניס את פעילותו המתחרה לאותן המקרקעין עצמם, עוד טרם פינויים על ידה. לפיכך, המערערת תבעה פיצוי בגין הפסד הכנסות עקב הפסד עסקאות ודאיות בשני פרויקטים וכן פיצוי בגין הפסד ירידה במחזור העסקים בשנת 1996. עוד תבעה המערערת פיצוי בגין הפרת הסכם השכירות עמה מצד שוורץ, עת דרש לפנותה שלוש שנים טרם סיום חוזה השכירות שנכרת ביניהם. 5. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ' ברון) דן בתובענות במאוחד. בפסק-דין מיום 19.7.2005 התקבלה בחלקה התביעה בת.א. 680/97 כנגד המערערת במובן זה שהמערערת חויבה בתשלומים לנאור מנופים, אך התביעה כנגד מ.מ.ר נדחתה. התביעה בת.א. 15/97 התקבלה אף היא בחלקה. הטענות לגבי הפרת הסכם השכירות, הפרת חובת הנאמנות, תחרות בלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט – נדחו. לעומת זאת, בגין נזקיה של המערערת כתוצאה מחסימת המגרש נפסקו סכומים כפי שמופיעים בפסק-הדין. כן נפסק, כי סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית הוצמדה מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום בפועל. 6. כנגד פסק-דין זה הוגשו לבית משפט זה שלושה ערעורים: בע"א 9656/05 השיגו נאור מנופים ושוורץ על סכומי הפיצויים שנפסקו למערערת. בערעור שכנגד השיגה המערערת על סכומי הפיצויים שנפסקו לטובתה, על דחיית התביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם השכירות ובין הפרת חובת הנאמנות ועשיית עושר ולא במשפט ועל כל שלא פסק בית המשפט הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. בע"א 11189/05 ערערה המערערת על הקביעה בפסק-הדין, לפיה סכומי הפיצויים שנפסקו לטובתה יישאו ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ולא ממועד קרות הנזק. 7. ביום 27.7.2008 ניתן פסק הדין של בית משפט זה (המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטים ס' ג'ובראן וד' חשין) בו הוחלט (בפסקה 72 לפסק הדין) כדלקמן: "התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר יכריע בשיעור הנזקים שנגרמו לרמנוף (ע"א 9656/05), יבחן מהו הסעד הראוי ליתן למשיבה בגין הפרת אמונים מצד שוורץ כלפיה (ערעור שכנגד) וכן יקבע את מועד חישוב הפרשי הריבית וההצמדה ושיעורם ובהתייחס לשיעור הנזקים (ע"א 11189/05)". בית משפט זה סבר, כי פסיקת הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למערערת עקב חסימת המקרקעין חסרת בסיס ראייתי, אף שניתן היה להביא נתונים מדויקים לביסוס הנזק. כך נקבע, כי הראיות שהובאו על-ידי המערערת כללו תיאורים מוגזמים, ללא חוות דעת מומחים, קבלות, הזמנות, מסמכים, ספרי הנהלת חשבונות ועדויות אובייקטיביות ולמעשה עצם הפרת ההסכמים עם צדדים שלישיים כלל לא הוכחה. לפיכך נקבע, כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שיקבע את שיעור הנזקים על-פי הנתונים שעל-פיהם ניתן להגיע לאומדן של הסכומים אותם יש לפסוק על בסיס הראיות הממשיות העומדות בפניו, ואולי על-ידי מינוי מומחה לעניין זה, שיערוך את החישובים ויציע את התוצאות לבית המשפט. 8. עם חזרתו של התיק לבית המשפט המחוזי, החליט בית המשפט המחוזי למנות את רואה-החשבון דן אילון לרואה-חשבון חוקר כהגדרתו בתקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ג-1984 ואף הורה לצדדים להעביר אליו את המסמכים והחשבונות אשר ברשותם בתוך שבוע ימים. בהודעותיו של רואה-החשבון מיום 18.10.2009 ומיום 26.10.2009 לבית המשפט מסר, כי טרם קיבל מידי באי-כוח הצדדים או מידי רואי-החשבון שלהם את המסמכים הדרושים לו לצורך עריכת חוות הדעת הכוללים, בין היתר, דו"חות כספיים, כרטיסי הנהלת חשבונות, רשימת לקוחות וספקים וחוזים, וזאת למרות שנפגש עם באי-כוח הצדדים וביקש מהם מספר פעמים להמציא לו את החומר הרלוואנטי. עוד הוא הוסיף וציין, כי בחן את החומר המצוי בתיק בית המשפט והגיע למסקנה, כי אין בנמצא מסמכים המאפשרים את הערכת הנזקים שנגרמו למערערת. 9. או-אז, הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צווים שיורו לרואה-החשבון ולמנהלת החשבונות של החברה להמציא את המסמכים הדרושים למומחה לצורך הכנת חוות-דעתו וכן צוין בבקשה, כי רק ביום 25.10.2009 שלחה המערערת בקשה לחברות צבעים בע"מ ו-ס.ס.ב. קבלנות בע"מ להמציא את המסמכים הרלוואנטיים שברשותן ואף הם טרם עשו כן. 10. ביום 27.10.2009, לאחר שהמערערת קיבלה את הודעת רואה-החשבון אילון מיום 26.10.2009 לפיה אין באפשרותו להעריך את הנזקים שנגרמו לה, הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לדחיית הודעתו בטענה, כי פנתה כבר ביום 9.9.2009 אל רואה-החשבון של חברתה ואל מנהלת החשבונות שלה בבקשה שימציאו לה את המסמכים שהתבקשו על-ידי רואה-החשבון אילון, אולם פניותיה לא נענו. המשיבים מצידם, הגישו לבית המשפט המחוזי, ביום 29.10.2009, בקשה למתן פסק-דין ובגדרה הדגישו כי כיום, בחלוף למעלה מ- 14 שנים מאז האירועים נשוא התביעה, אין בידיהם מסמכים או חשבונות מלבד אלו אשר כבר הוגשו, מה גם שהמערערת מעולם לא דרשה הגשתם של מסמכים נוספים. מעבר לכך נטען, כי המערערת לא הגישה למומחה ולו מסמך אחד, וזאת בשעה שנטל ההוכחה מוטל על כתפיה. פסק-הדין של בית המשפט המחוזי 11. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ' ברון) דחה, ביום 25.11.2009, את תביעתה של המערערת לעניין הפיצויים בגין הפרת ההסכמים עם חברות צבעים בע"מ ו-ס.ס.ב. קבלנות בע"מ ולעניין הפיצויים בגין הפרת אמונים, וזאת בהיעדר ראיות כלשהן לשיעורי הנזקים הנטענים בקובעו, כי הליך החקירה לא הוביל לגילוי ראיות חדשות, שניתן להסתמך עליהן לצורך קביעת הסעד הראוי לעניין הפרת האמונים. לעניין הפיצויים בגין חסימת המקרקעין, כפי שקבע המומחה רואה החשבון דן אילון, אין בתיק ראיות המאפשרות את הערכת הנזק. כמו-כן קבע בית המשפט המחוזי, כי גם בפסק-הדין מיום 19.7.2005 נקבע, כי המערערת לא הביאה ראיות להוכחת טענתה, כי שוורץ קנה מנופים וציוד מספקיה של המערערת וממילא לא הוכחה השכרת המנופים ללקוחות של המערערת וגריעה מרווחיה של המערערת. לפיכך, גם ניסיונה של המערערת לאמוד את הנזקים על-פי הרווחים שעשו נאור מנופים ושורץ מהשכרת המנופים למערערת, וללא כל קשר לפרויקטים שאליהם מתייחס כתב התביעה, לא יצלח. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי למערערת ניתנו די והותר הזדמנויות להגשת ראיות לביסוס נזקיה, הן בגלגול הקודם של התיק והן בגלגולו הנוכחי, אולם היא לא השכילה לנצלן. לפי בקשת המערערת מיום 27.10.2009, הרי שהיא פנתה כבר בתחילת חודש ספטמבר לרואה החשבון ולמנהלת החשבונות שלה-עצמה, בבקשה לקבל מסמכים. משאלו לא הגיבו לפניותיה, עמד לרשותה די זמן לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צווים, לפני שהוגשה ההודעה מטעם רואה החשבון דן אילון. בנסיבות אלה, דחה בית המשפט המחוזי את תביעתה של המערערת לעניין הפיצויים בגין הפרת ההסכמים עם חברות צבעים בע"מ ו-ס.ס.ב. קבלנות בע"מ ולעניין הפיצויים בגין הפרת אמונים, בשל העדר ראיות כלשהן לשיעורי הנזקים הנטענים. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים בערעור 12. לטענת בא-כוח המערערת, בית המשפט המחוזי החליט, כי למערערת מגיע פיצוי בגין הנזק שנגרם לה עקב הפרת האמונים של המשיבים כלפיה; כי למערערת מגיע הרווח שהפיקו המשיבים מהפרת האמונים; כי יש ליתן צו למתן חשבונות כנגד המשיבים וכי יש למנות רואה-חשבון חוקר, כדי שיאמוד את הסכומים המגיעים לה בגין הסעדים הנ"ל. ברם, לטענתה, למרות העובדה שהצו למתן חשבונות שניתן כנגד המשיבים לא קוים ולמרות שהחקירה על-ידי רואה-החשבון לא בוצעה; החליט בית המשפט - בניגוד להחלטות של עצמו – להפסיק את הליך החקירה וליתן פסק-דין כבר בשלב זה, בנמקו כי למערערת ניתן מספיק זמן בכדי להמציא את חשבונותיה לחוקר והיא לא עשתה זאת וכי לבית המשפט אין זמן מאחר וכב' השופטת צ' ברון יוצאת לגמלאות. לטענת בא-כוח המערערת, טעה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לסיים את החקירה וליתן את פסק-הדין כבר בשלב הזה ואין בנימוקים הללו הצדקה למתן פסק-הדין. כמו-כן, טוען בא-כוח המערערת, כי הגם שנאמר בפסק הדין, כי למערערת ניתן מספיק זמן בכדי למסור את חשבונותיה לרואה-החשבון, אין זה נכון. שכן החומר מאוחסן בארכיוני רואה החשבון של המערערת ומשנתבקשו אלה למסור את החומר, הם לא עשו זאת. גם לאחר פניות רבות של מנהלה של המערערת – פניות שלא נענו – ביקשה המערערת מבית המשפט להוציא צווים כנגדם, אולם בקשתה נדחתה. תקופה זו השתרעה על פני חודש וחצי בסך-הכל בתוך תקופת החגים ראש השנה, יום כיפור וסוכות. לטענת בא-כוח המערערת, כל המידע באשר לרווח שהפיקו המשיבים מהפרת האמונים אמור להימצא בספרי החשבונות של המשיבים, אשר לא הוגשו למרות שניתן צו למתן חשבונות ולחילופין באמצעות חקירה של החוקר שלא בוצעה. בכל מקרה, לא ניתן למצוא בחשבונותיה של המערערת כל מידע רלוואנטי לגבי הרווח שהפיקו המשיבים מהפרת האמונים. לפיכך, טוענת המערערת, כי הנימוק לפיו למערערת היה מספיק זמן למסור את חשבונותיה – גם באם היה נכון – אינו יכול להצדיק את הפסקת החקירה לפחות באשר לרווח אותו הפיקו המשיבים מהפרת האמונים. אשר לנימוק לפיו לבית המשפט אין זמן מאחר וכב' השופטת צ' ברון יוצאת לגמלאות, טוען בא-כוח המערערת, כי וודאי שיציאתה של השופטת לגמלאות אינה יכולה להצדיק פגיעה כה חמורה בזכויותיה הדיוניות של המערערת, זאת במיוחד כאשר מדובר בתביעה בת 13 שנים, בה כבר הובאו כל הראיות והשאלה היחידה שנותרו היא קביעת גובה הפיצויים. עוד טוען בא-כוח המערערת, כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר לא התייחס כלל לתביעת המערערת ולא פסק לזכותה את הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת האמונים בגובה הירידה ברווח התפעולי בשנת 1996, כפי שהוכח במהלך המשפט. מנגד, מבקשים באי-כוח המשיבים לדחות את הערעור. לטענתם, המערערת מעולם לא טרחה להציג את מסמכי החשבונות שלה חרף צווים שניתנו נגדה ועל אף נטל ההוכחה שרבץ על שכמה – דרך בקשת צו למתן חשבונות נגד המשיבים, כאשר סעד זה מעולם לא נתבע על-ידי המערערת וכלה בניסיון לשנות את הסעדים שנתבעו על-ידה בכתב התביעה. עיקר טענת באי-כוח המשיבים הוא, כי למערערת ניתנה האפשרות לתקן את מחדליה באי הוכחת נזקיה לכאורה כבר בשלב הקודם של ההליכים על-ידי הוספת ראיות חדשות, אולם היא לא עשתה כן. עוד טוענים באי-כוח המשיבים, כי פסק-הדין של בית משפט זה הוא ברור ולא היה בו כדי להעניק למערערת זכות כלשהי ל"מקצה שיפורים" או לפתיחה מחדש של ההליכים המתנהלים מזה למעלה מ- 14 שנים, בין על-ידי הגשת ראיות חדשות אותן בחרה המערערת להסתיר עד כה ובין על-ידי שינוי הסעדים שנתבעו על-ידה, הרחבתם, שינויים או הוספה עליהם. לבסוף מוסיפים וטוענים באי-כוח המשיבים, כי רואה-החשבון החוקר, דן אילון, הגיש ביום 26.10.2009 לבית המשפט המחוזי את ממצאיו והודיע, כי משלא נמסרו לו על-ידי הצדדים המסמכים שנדרשו ומשלא מצא בתיק בית המשפט מסמכים שיאפשרו לו להעריך את נזקי המערערת, אין באפשרותו לחוות דעתו באשר לנזקים אלה. לטענתם, העובדה כי רואה החשבון החוקר לא מצא כל ראיה להוכחת נזקי המערערת, אין משמעותה, כטענתה, כי הוא "לא ביצע כל חקירה" או כי בית המשפט "החליט להפסיק את החקירה". לטענת באי-כוח המשיבים, החקירה בוצעה, אלא שממצאיה לא נשאו חן בעיני המערערת. דיון 13. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפניי, סבור אני, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי – לפיה למערערת ניתנו די והותר הזדמנויות להגשת ראיות לביסוס נזקיה והיא לא השכילה לנצלן – נכונה היא ואינה מקימה עילה להתערבות ערכאת הערעור. 14. כבר נקבע בפסק-הדין של בית משפט זה בגלגולו הקודם, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק. משמע, במקרים בהם לאור טבעו אופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. כן נקבע, כי די שהנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993)). עוד נקבע, כי לאור טבעו ואופיו של הנזק, ניתן היה להביא נתונים מדויקים, אולם הסיבה הלכאורית לחוסר האפשרות להערכת שיעור הנזק היתה נעוצה בכישלונה של המערערת להביא ראיות מתאימות המאפשרות את קביעת שיעור הנזק. עם זאת, בית משפט זה לא אמר די, אלא החליט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על-מנת להכריע בשיעור הנזקים שנגרמו למערערת. ברם, אף לאחר החזרת התיק לבית המשפט המחוזי ולמרות דרישת רואה-החשבון – הן בהחלטת בית המשפט מיום 6.9.2009; הן בהודעתו של רואה-החשבון מיום 18.10.2009 ומיום 26.10.2009 והן בבקשת רואה-החשבון מבאי-כוח הצדדים בפגישותיו עמם - כי הצדדים ימסרו לו את המסמכים הדרושים לו לצורך עריכת חוות הדעת, המערערת – מסיבותיה היא – לא העבירה לידי רואה-החשבון את המסמכים המבוקשים על-ידו. 15. כבר עם החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, ובשל סיבת ההחזרה – העדר ראיות להערכת שיעור הנזק – היה על המערערת לנקוט מבעוד מועד בפעולות לאיסוף הראיות המתאימות אשר היו מאפשרות את קביעת שיעור הנזק, וזאת אף בטרם מונה רואה-החשבון מטעם בית המשפט המחוזי, אולם המערערת לא עשתה כן. ואם בזאת לא סגי, אף עם החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.8.2009 בה הורה על מינוי רואה-החשבון אילון ובה הורה לצדדים להעביר לרואה-החשבון את המסמכים והחשבונות אשר ברשותם בתוך שבוע ימים, המערערת לא דאגה להעברת המסמכים המבוקשים. 16. בנסיבות אלה, אכן ניכר, כי למערערת ניתנו די והותר הזדמנויות להגשת ראיות לביסוס נזקיה הן בגלגול הקודם של התיק והן בגלגול הנוכחי, אולם היא לא מצאה לנכון לנצל הזדמנויות אלה מטעמים כאלה ואחרים. אף בגלגול השני שהתנהל, המערערת לא הביאה ראיות חדשות שניתן היה להסתמך עליהן. אף בצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי פנייתה של המערערת לרואה-החשבון ולמנהלת החשבונות שלה בבקשה לקבלת מסמכים יכולה היתה להיעשות בטרם הוגשה הודעתו של רואה-החשבון אילון. מטעמים אלה, לא מצאתי כל מקום להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. סוף דבר 17. לסיכום, ומכל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור. כמו-כן, אציע לחבריי לחייב את המערערת בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסכום של 35,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"ג באדר התשע"ב (7.3.2012). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10002100_H07.doc דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il