נחמה חן נ. עמותות לשכת אליהו הנביא מס' 16 של הבונים החופשיים

פסק-דין בתיק ע"א 210/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 210/09 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל המערערת: נחמה חן נ ג ד המשיבות: 1. עמותות לשכת אליהו הנביא מס' 16 של הבונים החופשיים 2. קרן הבונים החופשיים – נצח - ליד לשכת אליהו הנביא מס' 1 3. כרמלה וילנצ'יק ע"י נחמה חן אפוטרופוס של החסויה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בבש"א 14394/07 מיום 5.5.08 שניתן ע"י כב' השופטת ת' שרון-נתנאל תאריך הישיבה: י' בכסלו התשע"א (17.11.2010) בשם המערערת: עו"ד אוהד שוהם בשם המשיבות 2-1: עו"ד אורלי הבר דר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל), בו נדחתה על הסף בקשת המערערת והמשיבה 3 לביטול צו קיום צוואתה של אִמן המנוחה. 2. המערערת היא בִּתה של המנוחה, ברכה ירימי ז"ל (להלן - המנוחה). ביום 12.12.1994 ערכה המנוחה צוואה נוטריונית (להלן – הצוואה), בפני הנוטריון עו"ד עמירם חרלף (להלן - עו"ד חרלף). בצוואה הורישה המנוחה את הכספים, ניירות הערך וקופות הגמל לשלוש בנותיה (להלן – הבנות) ולמשיבה 1 בחלקים שווים. את דירת מגוריה ציוותה המנוחה למשיבה 2. לצוואה צורף אישור נוטריוני שנערך על-ידי עו"ד חרלף, בו אישר כי הצוואה נערכה לבקשת המנוחה, וכי המנוחה הבינה את משמעות הצוואה ונמצאה בהכרה מלאה ושלמה (להלן - האישור הנוטריוני). לאישור האמור צורף מסמך רפואי מיום עריכת הצוואה (להלן - המסמך הרפואי), שנערך על-ידי ד"ר פולינה פטריגין (או סטריגין), מהיחידה לאשפוז גריאטרי בבית החולים "מדיקר" (להלן - ד"ר פטריגין). במסמך זה נאמר כי המנוחה מטופלת בבית החולים, נמצאת בהכרה מלאה ו"מסוגלת להבין ולגבש את דעתה ומעשיה באופן חופשי". ביום 9.1.1996 הלכה המנוחה לעולמה. ביום 18.2.1996 ניתן על-ידי רשם בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' גרשון) צו קיום צוואה (להלן – צו קיום הצוואה). יוער, כי הצו ניתן בעקבות בקשה שהוגשה, בין היתר, על ידי הבנות. לבקשה אף צורף תצהיר של אחת מהן. כמו-כן צורף לבקשה המסמך הרפואי שנערך על-ידי ד"ר פטריגין. 3. ביום 21.2.2003 הגישו הבנות בקשה לביטול צו קיום הצוואה (להלן – ההליך הראשון). הבקשה הוגשה לפי סעיף 72(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק הירושה), המסמיך את בית המשפט או את הרשם שנתן צו קיום צוואה, לבטלו או לשנותו. בבקשה נטען, כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה נוכח מצבה הרפואי בעת עריכתה. במהלך הדיון בבקשה זנחו הבנות טענה זו. לפיכך התמקד הדיון בטענה נוספת שהעלו, לפיה הופעלה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת בעת עריכת הצוואה. המשיבות 2-1 התנגדו לבקשה. הבקשה נדחתה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ח' פיזם) מיום 25.4.2004 (להלן – פסק הדין הראשון). בית המשפט קבע, כי טענותיהן של הבנות היו ידועות להן, או צריכות היו להיות ידועות להן, כבר במועד הגשת הבקשה למתן צו לקיום הצוואה. לפיכך, כך קבע בית המשפט, מנועות הבנות מלטעון נגד קיום הצוואה. לגופו של עניין הוסיף וקבע בית המשפט, כי לא הוכח שהמנוחה נתונה היתה להשפעה בלתי-הוגנת בעת עריכת הצוואה. עוד קבע בית המשפט, כי אף שנפל פגם באישור הנוטריוני (בכך שלא צוין בו כי הצוואה הוקראה למנוחה, כמצוות סעיף 22(ב) לחוק הירושה), מדובר בפגם טכני שאינו מאיין את תוקף הצוואה. בנוסף התייחס בית המשפט למצבה הרפואי של המנוחה בעת מתן הצוואה. הוא קבע, כי המנוחה היתה במצב נפשי טוב, הבינה את הסובב לה והייתה עצמאית ובשליטה מלאה. בית המשפט היפנה בהקשר זה לעדותם של אחייניה של המנוחה, וכן למסמכים רפואיים שונים (ובהם המסמך הרפואי של ד"ר פטריגין). מטעמים אלה דחה בית המשפט את בקשת הבנות לביטול צו קיום הצוואה. 4. חלפו כשלוש וחצי שנים וביום 24.9.2007 הגישה המערערת ביחד עם אחת מאחיותיה (המשיבה 3), בקשה נוספת לביטול צו קיום הצוואה. בבקשה נטען, כי המסמך הרפואי שערכה ד"ר פטריגין, אשר צורף לאישור הנוטריוני, הושג במרמה. טענה זו נסמכה על שתי ראיות חדשות (להלן - הראיות החדשות). הראיה האחת היא מכתבו של הממונה על רישוי מוסדות ומכשירים רפואיים במשרד הבריאות מיום 21.12.2005. במכתב צוין בין היתר, כי עיון בתיק של בית החולים "מדיקר" (אשר בינתיים נסגר, בשנת 1997), אינו מלמד מה היתה תקופת עבודתה של ד"ר פטריגין בבית החולים ומה היה תפקידה שם. ראיה נוספת שצורפה לבקשה הינה מכתבו של מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות מיום 17.1.2006. במכתב זה נאמר, כי ד"ר פטריגין אינה מופיעה ברשומות של משרד הבריאות, וכי מספר הרישיון המופיע על גבי המסמך הרפואי שערכה הוא של רופא אחר. בהסתמך על ראיות אלה נטען אפוא בבקשה, כי יש לבטל את צו קיום הצוואה. 5. הבקשה האמורה נדחתה על הסף בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל) מיום 5.5.2008. בכל הנוגע למשיבה 2 נקבע בפסק-הדין, כי יש לדחות את הבקשה על הסף בהיעדר יריבות. זאת, משום שדירת המגורים אשר המנוחה ציוותה למשיבה 2, נמכרה לצד שלישי לפני שהמנוחה נפטרה (המערערת אינה משיגה בערעור דנא על קביעה זו). עוד הוסיף וקבע בית המשפט, כי לא הוסבר בבקשה מדוע הטענות הנוגעות לד"ר פטריגין לא הועלו כבר בהליך הראשון. זאת, בעיקר על רקע העובדה שהבנות חשדו באותו שלב כי המסמך הרפואי אינו אותנטי (הם דרשו בהליך הראשון, כי עו"ד חרלף ימציא לבית המשפט עותק מקורי של אותו מסמך). כמו כן הדגיש בית המשפט, כי המסמך הרפואי צורף לבקשה לקיום הצוואה, אשר הוגשה בין היתר על-ידי הבנות. בית המשפט קבע אפוא, כי הטענות הנוגעות למסמך הרפואי הועלו באיחור רב, ובלא שניתן כל הסבר לכך. בית המשפט הוסיף והדגיש כי העלאת הטענות באיחור אף יצרה קושי לברר את עובדות המקרה, נוכח פטירתם של עו"ד חרלף ושל אחיה של המנוחה, ונוכח סגירתו של בית החולים. עוד קבע בית המשפט, כי טעם נוסף המצדיק את דחייתה של הבקשה על הסף, הוא קיומו של מעשה בית-דין. זאת, משום שבהליך הראשון טענו הבנות כי המנוחה לא הבינה את טיבה של הצוואה. בית המשפט הדגיש בהקשר זה, כי אף שהבנות זנחו טענה זו במסגרת ההליך הראשון, היא הוכרעה לגופה במסגרת פסק-הדין הראשון. כמו כן הדגיש בית המשפט, כי פסק-הדין הראשון נסמך על עדויות רבות, מלבד המסמך הרפואי, אשר לימדו על מצבה הרפואי הסביר של המנוחה בעת עריכת הצוואה. מטעמים אלה דחה בית המשפט את הבקשה על הסף. המערערת אינה משלימה עם פסק-הדין, ומכאן הערעור שבפנינו. 6. דין הערעור להידחות. סעיף 72(א) לחוק הירושה מסמיך את הרשם לענייני ירושה או את בית המשפט לתקן או לבטל צו קיום ירושה, על סמך עובדות או טענות שלא היו בפני נותן הצו בעת נתינתו. השאלה הראשונה הנשאלת הינה, האם צדק בית משפט קמא משקבע כי אין מקום לבחון את הראיות החדשות שהוצגו, נוכח השיהוי בו לקתה הבקשה. בע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר, פ"ד מז(2) 436, 439 (1993) (להלן - עניין טורנר) נקבע, כי סעיף 72(א) לחוק הירושה מהווה חריג לכלל סופיות הדיון, וכי לבית המשפט מסור שיקול דעת שלא להיזקק לבקשה לתיקון או לביטול, אם מצא שהגשתה נגועה בשיהוי (ראו עוד, ע"א 135/74 עמיאל נ' עמיאל, פ"ד כט(1) 94, 96 (1974); ע"א 2590/93 עאסי נ' עאסי, פיסקה 3(ב) (לא פורסם, 9.5.1995); ע"א 5640/92 אלוני נ' באומן, פ"ד מט(5) 373, 379-378 (1996); רע"א 8920/08 חמזה נ' האפוטרופוס הכללי, פיסקה 6 (טרם פורסם, 13.5.2010) (להלן - עניין חמזה)). יוער, כי אף שנוסחו של סעיף 72(א) לחוק תוקן לאחר מתן פסק-הדין בעניין טורנר, לא היה בתיקון כדי לשנות מן ההלכה שנקבעה באותו עניין (ראו, עניין חמזה, בפיסקה 6). בהקשר זה נמנו בעניין טורנר השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לבחון האם לוקה הבקשה לביטול צו הקיום בשיהוי. שיקולים אלה נוגעים למהותה, טיבה, ומשקלה הלכאורי של הטענה החדשה; למידת האיחור בהגשת הבקשה וסבירותו של ההסבר לאיחור; ולשאלה האם השיהוי יצר קושי בבירור עובדות המקרה (וראו עוד, ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו(4) 337, 346, (השופט ג' בך) (1982)). לדעתנו, בדין קבע בית משפט קמא שהשיקולים האמורים הצדיקו את דחייתה על הסף של הבקשה השנייה לביטול צו קיום הצוואה. בבקשה לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לשאלה, מדוע נערכו הבירורים בעניינה של ד"ר פטריגין זמן רב מאוד לאחר שניתן צו קיום הצוואה. יש לזכור, כי הבקשה למתן צו קיום הצוואה – אליה צורף המסמך הרפואי - הוגשה בשנת 1996, ואילו הבירורים בעניינה של ד"ר פטריגין מול משרד הבריאות נערכו בשנת 2005. לכך יש להוסיף את טענת המשיבות 2-1, אשר לא נסתרה, לפיה פטירתם של עו"ד חרלף ושל אחיה של המנוחה, יצרה עבורן קושי של ממש בבירור הטענות שהועלו בבקשה החדשה. 7. נתון נוסף אשר לכאורה ראוי להתייחסות, הוא העובדה שאין מדובר בבקשה הראשונה לביטול צו קיום הצוואה. נתון זה הוביל את בית המשפט לקבוע, כי קיים מעשה בית-דין המונע העלאת טענות הנוגעות למצבה הרפואי של המנוחה בעת עשיית הצוואה. סוגיה נוספת המתעוררת הינה האם ההליך הנכון שהיה על המערערת ועל המשיבה 3 לנקוט הוא בקשה לביטול פסק-הדין הראשון מחמת מרמה, ולא הגשת בקשה חדשה לפי סעיף 72(א) לחוק הירושה (לסקירת התנאים לביטול פסק-דין אזרחי חלוט, ראו ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (טרם פורסם, 25.2.2010)). ייתכן שהיה מקום לברר את הסוגיות האמורות, אילו היתה הבקשה דנא עומדת בתנאים שנסקרו לעיל לביטול צו קיום צוואה. אך במקרה דנא מצאנו, כאמור לעיל, כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שהבקשה השניה הוגשה בשיהוי. משמעות הדברים היא, שגם בהתעלם מקיומו של ההליך הראשון, עדיין היה מקום לדחות את הבקשה השנייה לביטול צו קיום הצוואה. מטעם זה איננו נדרשים לדון בסוגיות האמורות במקרה שבפנינו. לצד הדברים האמורים יוזכר, כי בפסק-הדין הראשון נקבע שהמנוחה היתה במצב נפשי טוב, הבינה את הסובב לה והייתה עצמאית ובשליטה מלאה. קביעה זו נסמכה, כאמור, על שורה של ראיות ועדויות חיצוניות. אפילו נפל פגם במסמך הרפואי, הרי ספק רב אם די היה בנתון זה כדי לשנות ממסקנתו של בית המשפט בהליך הראשון באשר למצבה הרפואי של המנוחה במעמד עריכת הצוואה, נוכח הראיות שהובאו בפניו. 9. הערעור נדחה אפוא. המערערת תשלם למשיבות 2-1 שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ה בכסלו התשע"א (2.12.2010). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09002100_S08.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il