פרויס הסגיל והדי נ. משרד הבינוי והשיכון ירושלים

פסק-דין בתיק עע"ם 210/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 210/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: פרויס הסגיל והדי נ ג ד המשיב: משרד הבינוי והשיכון ירושלים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 13.12.07 בעת"מ 428/07 שניתן על ידי כבוד השופטת י' צור – סג"נ תאריך הישיבה: ו' בתשרי התשס"ט (5.10.2008) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב: עו"ד דניאל מארקס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 13.12.2007 בתיק עת"מ 428/07 (להלן: פסק הדין). בפסק הדין, דחה בית המשפט את עתירתו של המערער כי תבוטל החלטת ועדת האכלוס הציבורית של המשיב, משרד הבינוי והשיכון, אשר דחתה את בקשתו להחליף את דירתו בדיור הציבורי בעיר אשקלון בדירה בעיר ראשון לציון. העובדות הנדרשות למקרה 2. המערער, יליד שנת 1939, סובל מבעיות רפואיות קשות ומתגורר החל מאפריל 1980 בדירה השייכת לדיור הציבורי בעיר אשקלון. בשנים האחרונות ביקש המערער במספר הזדמנויות להחליף את דירתו ולעבור לעיר אחרת וזאת מסיבות שונות. בשנת 2000 פנה הוא למשיב בבקשה להחליף את דירתו לדירה בעיר חולון מסיבות חברתיות ובשל שסבל לטענתו מהתנכלויות מצד שכניו. ועדת אכלוס מחוזית (להלן: הוועדה המחוזית) אשר דנה בבקשתו, החליטה לדחותה. עם זאת, לאור הצורך הרפואי שעלה מחוות דעת שהגיש המערער, אישרה לו הוועדה החלפת הדירה המוחזקת על ידו לדירה בקומה נמוכה יותר באותו אזור. על החלטת הוועדה המחוזית ערער המערער בפני הוועדה הבין מחוזית, אשר דחתה את הערעור ואישרה גם כן שלא ניתן לאשר החלפת דירה לדירה בעיר אחרת מסיבות חברתיות. הוועדה העליונה אישרה אף היא את ההחלטה, ווועדת האכלוס הציבורית החליטה לדחות את בקשתו של המערער. המערער עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעתירה, הדומה לזו שעליה הערעור שלפנינו, כי תבוטל החלטת הוועדה הציבורית שלא לאשר את בקשתו (עת"מ 259/02). בית המשפט (כבוד סגנית הנשיא ר' אבידע) דחה את העתירה וקבע, כי החלטת הוועדה הציבורית תאמה את נהלי המשיב בענין הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי ולא נפל בה פגם. כן הוזכר כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתן של הרשויות, אלא אך בוחן את סבירות החלטותיהן. בענין בקשה אחרת של המערער לעבור לדירה בראשון לציון בסמוך לאחת מבנותיו, נקבע כי בקשה זו לא הוגשה למשיב ולא נידונה על ידו ומכאן שעתירתו של המערער היתה מוקדמת בענין זה. 3. בהמשך, הגיש המערער בקשה נוספת למשיב להחלפת דירתו, הפעם בדירה בעיר ראשון לציון ובטענה כי מצבו הבריאותי מחייב את מעברו אל סמוך למקום מגוריה של בתו המתגוררת בעיר. ביום 17.1.2005 דנה הוועדה המחוזית בבקשתו החדשה של המערער והחליטה לאשר לו החלפת דירה, אך רק בתוך הישוב אשקלון. לענין בקשתו למעבר לעיר ראשון לציון, ציינה הוועדה כי היא מעבירה את הבקשה לוועדה העליונה. ביום 30.1.2005 ניתנה החלטת הוועדה העליונה, בגדרה נדחתה, אף פעם זו, בקשתו של המערער בנימוק כי קיים מחסור חמור בדירות באזור המבוקש וכי המערער זכאי להחלפת דירה בעיר מגוריו. ערעור של המערער על ההחלטה לוועדת האכלוס הציבורית נדחה ביום 6.7.2005 בנימוק של מחסור חמור בדירות באזור ראשון לציון, אולם הוחלט, מלפנים משורת הדין, לאפשר למערער, לאחר שתיבחן התאמתו, מעבר ליחידת דיור בהוסטל בראשון לציון בתנאי שיחזיר את הדירה באשקלון. ביום 31.10.2006 דנה שוב הוועדה המחוזית בעניינו של המערער והחליטה לאשר לו את החלפת הדירה הקיימת בדירה בקומה הראשונה בעיר אשקלון. בקשתו למעבר לעיר ראשון לציון הועברה שוב לוועדה העליונה, אשר דחתה את הבקשה ביום 8.11.2006 בשל העובדה שהמערער גר בדיור תקני ואין דירות פנויות בישוב אליו מבקש הוא לעבור. ערעור לוועדת האכלוס הציבורית על החלטה זו נדחה ביום 12.3.2007. ההליכים בפני בית המשפט לעניינים מנהליים 4. על החלטת ועדת האכלוס הציבורית מיום 12.3.2007 הגיש המערער עתירה מינהלית (עת"מ 428/07) לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (להלן: בית המשפט לעניינים מינהליים). ביום 13.12.2007 ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד סגנית הנשיא י' צור), בגדרו נדחתה העתירה. עיקר טענותיו של המערער היו כי מצבו הבריאותי מחייב את מגוריו בסמוך לבתו, אשר תוכל לסייע לו ולהכין לו את האוכל המיוחד לו הוא זקוק וכי בנו, המתגורר בעיר אשקלון, אינו מסוגל לסייע לו. כן נטען כי הצעת המשיב לפיה יעבור הוא להוסטל בעיר ראשון לציון אינה הולמת את מצבו, היות ובמקום זה לא ניתן לשכן עובד זר שיסייע לו, כפי שמצבו הרפואי מחייב. בית המשפט, דחה כאמור את העתירה כשהוא מקבל את טענות המשיב כי המערער גר בדיור תקני בעיר אשקלון ובנו אף מתגורר בעיר זו, וכי אין הוא עומד בתנאים הנדרשים להחלפת ישוב. נקבע, כי בנסיבות הענין החלטת ועדת האכלוס הציבורית היתה עניינית, סבירה ובהתאם לנוהלי המשיב ואין כל עילה להתערב בה. בענין מעברו של המערער להוסטל, צוין כי על אף טענתו של המערער כי פתרון זה אינו מתאים, הוא לא ביקש לממש את האישור העקרוני שניתן לו ומכאן שהתאמתו למוסד זה לא נבחנה כלל לגופה. יחד עם זאת צוין כי למערער שמורה הזכות, במידה והוא מעוניין לממש אפשרות זו, לפנות למשיב בענין ולהציג בפניו את מכלול מגבלותיו הרפואיות והסיעודיות על מנת שתיבחן האפשרות להתאים לו יחידת דיור בהוסטל שתיתן מענה לצרכיו. 5. על פסק דין זה, הוגש הערעור שבפנינו. עיקר טענותיו של המערער נוגעות לכך שבא כוח המשיב איחר מספר פעמים בהגשת כתבי בי דין בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, ומכאן לשיטתו שהיה על בית המשפט לתת פסק דין לטובתו ולהיעתר לבקשתו. לגופו של ענין, טוען המערער בסיכומיו, כי אין זה נכון שקיים חוסר בדירות באזור המרכז, וכי במכתב שקיבל מהמשיב מיום 12.8.2005 צוין כי יחידת הדיור בהוסטל איננה כוללת חדר עבור עובד זר ומכאן שאינה מתאימה לצרכיו. 6. מנגד טוענת באת כוח המשיב, כי לא נפל בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים או בהחלטת המשיב פגם המקים עילה להתערבות בית משפט זה בערעור. לגופו של ענין נטען, כי על פי נוהלי המשיב לענין הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי, שינוי במקום מגורים בגין מצוקה רפואית יהיה באותה שכונה או בשכונה דומה ברמתה. זאת, פרט למקרים בהם קיימת המלצה מנומקת על ידי היועץ הרפואי המחוזי על שינוי יישוב. בנוסף, על פי הנחייה פנימית של המשיב משנת 2005 נקבע כי נוכח המחסור בדירות בשיכון הציבורי, יש לאשר לקשישים המבקשים את החלפת דירתם מעבר ליחידות דיור בבית דיור גיל הזהב, בכפוף להתאמתם למסגרת זו ובתנאי שיחזירו את הדירה שבחזקתם למשיב לצורך אכלוס חוזר. בעניינו של המערער נטען כי היועץ הרפואי שבחן אותו קבע אומנם שישנו הכרח רפואי למגורים בקומה הראשונה, כפי שאכן אושר לו, אך לא קבע כל הכרח רפואי בהעברתו ליישוב אחר. צוין אף כי בשל המחסור החמור במקומות דיור רלוונטיים, ניתנים בפועל אישורים למעבר מיישוב ליישוב רק במקרים חריגים בהם יש צורך כי הדייר יימצא בקרבת מוסד רפואי מוכר על פי חוות דעתו של היועץ הרפואי. לענין מצב הדיור בעיר ראשון לציון צוין כי קיים מחסור בהיצע הדירות בעיר וקיימת רשימת המתנה של 15 משפחות לדיור ציבורי באזור זה. משכך, הוחלט בהנחיה פנימית כי יש להציע לקשישים המבקשים זאת יחידות דיור בהוסטל של גיל הזהב, ואין קשישים יחידים ברשימת ההמתנה לדיור ציבורי באזור ראשון לציון. בענין טענותיו של המערער הנוגעות לאיחור שחל בהגשת עמדת המשיב לבית המשפט לעניינים מינהליים נטען כי אין בטענות אלו כדי להצדיק את קבלת הערעור לגופו ובוודאי לא לאחר שבית המשפט החליט על פי שיקול דעתו להתיר למשיב להגיש את תשובתו לאחר שהות נוספת שנדרשה לכך. יוער, כי מתגובת המשיב עולה גם כי ההסכמה לאפשר את מעבר המערער ליחידת דיור בהוסטל בראשון לציון ניתנה על בסיס טענתו כי בתו מתגוררת בעיר זו, וכי מבדיקה במשרד הפנים עלה כי אחת מבנותיו אמנם התגוררה בעבר בראשון לציון, אבל היא שינתה את כתובת מגוריה ליישוב שוהם כבר בחודש מאי שנת 2004 וכיום אף אחד מילדיו של המערער אינו מתגורר בראשון לציון. 7. להשלמת התמונה יצוין כי המערער הגיש תגובה לעיקרי הטיעון שהגיש המשיב, בה ציין כי בנו, הגר באשקלון, מתגורר למעשה יחד עימו באותה הדירה. כן צוין כי עיקר בקשתו הינה לעבור לגור ליד בתו ובמידה וזו עברה ליישוב שוהם מבקש הוא לעבור ולגור באזור זה. עוד נטען כי המשיב לא הקפיד להשיב האם יש אפשרות להלין עובד זר ביחידת ההוסטל שהציע למערער ובכל מקרה בנו מתגורר עימו באותה הדירה ומכאן שאין מדובר בבקשה של קשיש יחיד וודאי שאין יחידת דיור בהוסטל המתאימה לשיכון שניהם. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בכתב הערעור על נספחיו, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובתגובת המשיב, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור. 9. ראשית דבר אציין כי אין בטענות המערער בענין איחורי המשיב בהגשת תגובותיו לבית המשפט לעניינים מינהליים כדי להוביל לקבלת הערעור. הסמכות המסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים בדונו בעתירה מנהלית רחבה היא. כך, למשל, רשאי הוא אף לדחות את העתירה על פי כתב העתירה בלבד וללא בקשת תגובת המשיב (תקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים)). יתרה מכך, אף במידה ולא הגיש המשיב את תשובתו על פי הוראת בית המשפט, רשאי בית המשפט לאשר לו להשמיע את טיעוניו בדיון בעתירה (תקנה 10(ה) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים). משכך, אף במקרה שלפנינו נראה כי בית המשפט לענינים מינהליים פעל במסגרת שיקול הדעת המסור לו עת הסכים לקבל את תשובת המערער אף אם זו הוגשה באיחור. מכל מקום לא היה בפגם זה שנפל בהתנהלות המשיב בכדי להוביל לקבלת עתירתו של המערער מקום שלא גילתה היא עילה לגופה, וודאי שאין מקום בשל טענה זו לקבל את הערעור לגופו. 10. לגופן של הטענות, מקובלות עלי קביעותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים בפסק דינו, כי בנסיבות הענין אין לומר שהחלטת המשיב בלתי סבירה היא ומחייבת את התערבות הערכאות השיפוטיות. דומה, כי שיקוליו של המשיב, אשר נאלץ לערוך איזון בין בקשותיהם השונות של הנזקקים לסיוע הדיור הציבורי ובין משאביו המוגבלים, הלמו את הנהלים הקיימים בענין ולא נפל בהן משום פגם. המערער אינו עומד בתנאים הקיימים לאישור החלפת מקום הדיור לעיר אחרת ולא עלה בידו להראות צורך רפואי המחייב מעבר זה בכלל ולעיר ראשון לציון בפרט. עוד יוער, כי מן הידועות היא שאין בתי המשפט באים, בבוחנם החלטה של רשות מינהלית, להחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בענין אלא אך לבחון את סבירותה של אותה ההחלטה (ראו למשל, עע"מ 11268/04 משרד הפנים נ' בינג (לא פורסם 10.1.2005)). אין לומר כי בעניינן דנן היתה החלטת המשיב בלתי סבירה בנסיבות הענין. 11. בענין האפשרות של מעבר ליחידת דיור בהוסטל האזור ראשון לציון, נראה כי בפועל טרם נתבררה סופית התאמתו של המערער לאפשרות זו לגופה. יצוין כי במכתב שנשלח אל המערער מיום 12.8.2005 ושאליו הוא מתייחס נכתב, כי טרם הובהר האם המערער מעוניין בדיור מוגן וכי במידה ויביע הסכמה כאמור תיבחן התאמתו הפרטנית. הנה כי כן, ככל שהמערער מעוניין בכך ויעלה בידיו להראות כי הבת אליה הוא מתייחס אכן עודה מתגוררת בעיר ראשון לציון, מוטל עליו לפנות למשיב ולהבהיר כי הוא מסכים לפתרון זה ומבקש כי יבחנו צרכיו הפרטניים וייבדק האם ניתן לאשר לו יחידת דיור כאמור, אשר תיתן מענה לצרכיו. 12. טרם אסיים אתייחס לבקשתו החלופית של המערער, כפי שהיא עלתה מהתגובה שהגיש לתגובת המשיב, לעבור להתגורר באזור שוהם, במידה ובתו אכן עברה להתגורר ביישוב זה. בקשה זו לא הוגשה למשיב ומטבע הדברים לא נבחנה על ידו. האפשרות להיעתר לבקשה זו מותנית בהגשת בקשה מתאימה ותינתן בהתאם למצב הדיור הציבורי באזור זה. משכך, אין זה המקום או השלב לדון בבקשה זו של המערער. 13. סיכומו של דבר הוא כי לטעמי דין הערעור להידחות. בנסיבות הענין אציע כי לא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, כ"ז בכסלו התשס"ט (24.12.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08002100_H07.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il