פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"א 21/00

מיכאל דיגה נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלישב בדין בטענה לחשש ממשי למשוא פנים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 17/02/2000 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק רע"א — רשות ערעור אזרחי.
מספר התיק 21/00 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פסלות שופט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלישב בדין בטענה לחשש ממשי למשוא פנים.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"א 21/00

מיכאל דיגה נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלישב בדין בטענה לחשש ממשי למשוא פנים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הגיש ערעור על החלטת שופטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמה מלדון בתביעה שהגיש נגדו בנק לאומי. המערער טען כי לאור פגמים פרוצדורליים שהתרחשו בדיון הראשון, ולאור התנהלות השופטת בדיון השני (הגבלת חקירת עדים והתבטאויות שונות), קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד השופטת. בית המשפט העליון, בראשות הנשיא א' ברק, דחה את הערעור. נקבע כי הפגמים בהליך היו פרוצדורליים בלבד ואינם מקימים עילת פסלות. כמו כן, השופט ציין כי לא מצא בהתבטאויות השופטת חשש למשוא פנים, וכי טענות המערער לגבי דברי השופטת הוכחשו על ידה.

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)
הרכב השופטים א' ברק
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מיכאל דיגה

נתבעים

  • בנק לאומי לישראל בע"מ

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • השופטת גיבשה דעתה מראש עוד בדיון הראשון.
  • הפגמים הפרוצדורליים בהליך השני מעידים על דעה קדומה.
  • השופטת הגבילה את חקירת העדים של המערער.
  • התבטאויות השופטת בהחלטת הפסילה מעידות על חוסר אובייקטיביות.
טיעוני ההגנה
  • ההחלטות הדיוניות אינן מהוות עילה לפסלות אלא לכל היותר עילה לערעור.
  • השופטת הכחישה את הטענה כי אמרה שהמערער מנסה להרוויח זמן.
  • ההחלטות הדיוניות היו סבירות בנסיבות העניין.
מחלוקות עובדתיות
  • האם השופטת התבטאה כלפי המערער שהוא מנסה להרוויח זמן במכוון.
  • האם התנהלות השופטת בדיון השני מעידה על משוא פנים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור הקודמת
  • החלטת בית משפט השלום בבקשת הפסילה

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת.א. 84020/96
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית משפט השלום בתל-אביב
תקדימים משפטיים
  • ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל

תגיות נושא

  • פסלות שופט
  • משוא פנים
  • סדר דין אזרחי

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 21/00 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: מיכאל דיגה נגד המשיב: בנק לאומי לישראל בע"מ ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט השלום בת"א בת.א. 84020/96 מיום 15.12.99 שניתנה על ידי כבוד השופטת חנה ינון בשם המערער: עו"ד אורנה בלום פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ח' ינון) מיום 15.12.99, בה החליט שלא לפסול עצמו מלישב בדין בענינו של המערער. 1. המשיב הגיש כנגד המערער תביעה בגין חוב שהצטבר בחשבון בנק שנוהל אצל המשיב. ניתנה למערער רשות להתגונן אולם תצהירו הוגש באיחור. בית המשפט לא קיבל התצהיר ולא איפשר למערער להציג גירסתו. נדחו גם מספר התנגדויות של בא כוחו לראיות של המשיב. פסק הדין בתובענה ניתן מבלי שנשמעו סיכומי הצדדים. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי הוחלט על החזרת התיק לבית משפט השלום, נוכח הפגמים הפרוצדוראליים הרבים שבניהול ההליך בערכאה הראשונה. 2. טענת המערער הינה, כי משחזר התיק שוב לבירור בפני הערכאה הראשונה, קם לו חשש ממשי למשוא פנים. לדידו, בית המשפט גיבש דעתו כבר בעת מתן פסק הדין הראשון ושורת הפגמים הפרוצדוראליים לא היו אלא גילוי דעתו של בית המשפט, כי אין יסוד להגנתו. לטענת המערער, ביטוי לדעה קדומה זו נמצא גם בדרך בה התנהל ההליך בשנית. לדידו, בית המשפט סירב לאפשר לו לשאול שאלות מהותיות עדים שנחקרו על ידו. משביקש בשלב זה את הפסקת הדיון לשם הגשת בקשת רשות ערעור, הופסק אמנם הדיון, אולם בית המשפט ציין כי המערער משהה את ההליך במכוון, שכן ידועה לו כבר תוצאתו. בשלב זה הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט מלישב בדין. הבקשה נדחתה. בית המשפט ציין, כי אין בהחלטותיו הדיוניות יסוד לפסילתו, אלא לכל היתר עילה לרשות ערעור, שאף ניתנה לה שהות על דרך הפסקת הדיונים. בית המשפט הוסיף, כי לא אמר כי המערער מנסה להרוויח זמן וכי "אך חסד עשה בית המשפט המחוזי עם הנתבע כי ביטל את פסק הדין הנזכר שניתן לבקשת הבנק ונתן לו יומו פעם שניה בבית משפט קמא" [ההדגשה במקור, א.ב.]. 3. לטענת המערער, שילוב האירועים הן בדיון הראשון בעניינו, הן בדיון השני והן בנוסח ההחלטה הדוחה את בקשת הפסילה, מעידים יחדיו על חשש ממשי למשוא פנים. האווירה באולם הדיונים ותחושתו הינם, כי עוד מקדמת דנא החליטה השופטת בתיק זה וכי הצרת צעדיו הדיוניים אינה אלא תוצר של החלטה זו. 4. עיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער. נחה דעתי כי דין ערעורו להדחות. אכן, הפגמים שהיו בהליך הראשון היו פרוצדוראליים בעיקרם, כפי שהעידה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור. משהוחזר התיק לדיון, הרי שגם ההחלטה שלא לאפשר שאלות מסויימות היא פרוצדוראלית. אף המערער ער לכך, שעה שביקש בעצמו שהות להגשת רשות ערעור. אשר להתבטאויות בית המשפט, הרי שלא מצאתי בהן בנסיבות הענין חשש ממשי למשוא פנים. הטענה לפיה השופטת אמרה למערער כי הוא מנסה להרוויח זמן הוכחשה על ידי בית המשפט (ראו: ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) ולא מצאתי בנוסח החלטת הפסלות עצמה משום טענת פסלות, שכן אין בה חשש ממשי למשוא פנים. על כן, דין הערעור להדחות. ניתן היום, י"א באדר א' התש"ס (17.2.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00000210.A01/דז/