מעוז גולדשטיין נ. מנור [עראקי]

פסק-דין בתיק ע"א 2091/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2091/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל המערער: מעוז גולדשטיין נ ג ד המשיבה: אורה (עראקי) מנור ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 12.1.09 בת"א 5867-08-07 שניתן על-ידי השופטת א' דודקביץ' תאריך הישיבה: כ"ו בתמוז התשע"א (28.7.11) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב: עו"ד עדו מאיר דיבון פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. זו פרשה עגומה, שעניינה יחסים אשר נתערערו בין אחיין (המערער) לדודתו אחות אמו (המשיבה), ותוצאותיהם בהליכים שונים בפני בתי המשפט. באופן קונקרטי ענייננו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת דודקביץ') מיום 12.1.09. אלה עיקריה: כנקבע, ב-2.7.96 חתמה המשיבה על יפוי כוח לטובת המערער לעניין נכס משפחתי בראשון לציון, והמערער מישכן את המגרש לבנק, גבה לידיו 500,000 ₪ ומשלא עמד בהחזרים הוחל בהליכי הוצאה לפועל. המשיבה שילמה לבנק לסילוק המשכנתא והגישה ב-2002 תביעה לביטול יפוי הכוח שניתן למערער (התביעה הראשונה). ב-2004 הגישה המשיבה תביעה נגד המערער בשל כספים ששילמה לבנק לסילוק המשכנתא (התביעה השניה). בית משפט השלום קיבל תביעה זו בהיעדר הגנה, והשית על המערער חיוב של 300,000 ₪; בקשה לביטול פסק הדין וכן בקשות רשות ערעור בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה נדחו. היו גם הליכים נוספים. ב. במסגרת התביעה הראשונה עתרה המבקשת (2006) לקבוע כי פסק הדין בתביעה השניה הוא מעשה בית דין – השתק עילה והשתק פלוגתא – באשר לתביעה הראשונה. ההחלטה קמא ג. בית המשפט המחוזי, בהסתמכו על פסיקה ודברי מלומדים, קיבל את בקשת המשיבה. לפי קביעתו, מדובר באותה פלוגתא בכל אחת מההתדיינויות; כנקבע, היה למערער יומו לעניין זה והוא בחר שלא להתגונן - "אין המדובר בתקלה או בטעות מצערת בעטיין נמנע מהמשיב יומו בבית המשפט, כי אם הימנעות מכוונת ותמוהה מדיון לגופו של עניין וניצול בדיעבד של הנסיבות להדוף טענה לקיומו של השתק פלוגתא". לעניין זה נסקרו דברים שנאמרו לחובת המערער בהחלטות בבקשות רשות הערעור בתביעה השניה ולא נחזור עליהם, אך עיקרם התעלמות המערער ממועדים קבועים ומהחלטות שיפוטיות. נקבע עוד, כי ההתדיינות (לעניין התביעה השניה) הסתיימה בהכרעה, והיא היתה חיונית לצורך פסק הדין – ומכאן ההשתק. ד. נדחו טענות נוספות של המערער, שאין צורך לפרטן. הערעור ה. בערעור דנא נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי הכריעה בלא ראיות ברכוש קרקעי רב, תוך גרימת מפח נפש עצום למערער ולמשפחתו, ותוך הרחבה רבה של דוקטרינת ההשתק ומעשה בית דין, ומניעת יומו של המערער וזכות גישתו לערכאות. עוד נטען, כי התביעה השניה היתה תולדת התביעה הראשונה, שבה הוגש על-ידי המערער כתב הגנה ועל כן יש לראות בטיעוני ההגנה שלו בתביעה הראשונה גם טיעונים באשר לתביעה השניה. ו. המשיבה טענה בסיכומיה, כי המערער גילה חוסר תום לב לאורך כל ההליכים המרובים שהגיש, כי את כסף המשכנתא שילשל לכיסו והמשיבה נאלצה לפדות את חלקה, ואי התגוננותו של המערער בתביעה השניה באה כיון שידע כי שלח יד בכספה; הוא גם אינו פורע את החוב. תוארה השתלשלות הארכות המועד לעניין הגשת כתב ההגנה, שלא הניבו בסופו של יום כתב הגנה ונועדו כנטען להרויח זמן. הוא הדין כנטען - לבקשת הביטול של פסק הדין בתביעה השניה. נאמר, כי הכרעת בית המשפט המחוזי בנידון דידן בדבר מעשה בית דין היא נכונה, וכי על פי הפסיקה פסק הדין בהיעדר הגנה עשוי ליצור השתק פלוגתא. ז. בדיון בפנינו טען המערער (לעצמו) כי אין לשכלל השתק מן "ההליך המינורי" שבתביעה השניה, כי כתב ההגנה לא הוגש באותה תביעה כיון שהמערער סבר שמדובר ב"הליך מסגרת" הכרוך בתביעה הראשונה ולא בתביעה בפני עצמה, כי המערער ומשפחתו נשברו מן ההליכים הרבים ולא יכלו להתמודד עמם, וכי מישכון הנכס המשפחתי מתחילה בא בשל היותו במושע, ולא ברמיה. ח. בא כוח המשיבה טען, כי המישכון נעשה בלי ידיעת המשיבה, ונודע עליו רק עם פתיחת תיק בהוצאה לפועל על-ידי הבנק; כי המערער הוא מתדיין סדרתי; כי לא שולמו מסים על-ידי המערער בגין הנכס. הכרעה ט. לאחר העיון ושמיעת הצדדים לא מצאנו מקום להיעתר לערעור. המערער לקה, למרבה הצער, בשני חטאים שהאחד מהם הוליד את משנהו. תחילה משכן את הנכס השייך בחלקו גם למשיבה ללא ידיעתה, דבר שאין להעלותו על הדעת, ולאחר מכן לא התגונן בתביעה השניה חרף בקשות הארכה והארכות מועד שניתנו; לא היה מקום שלא להתגונן בתביעה בנושא שהיה מוכר לו. לטעמנו אין להלום את טענות המערער באשר לאי הגשת כתב ההגנה, שאינן משכנעות, ואנו נוקטים לשון עדינה. י. כאן מגיעים אנו ללוז הדברים; משנפתח למערער יומו להגשת כתב הגנה בתביעה השניה כדת וכדין, וגם אם היתה זו לו תקופה קשה הנה לא קפץ בית המשפט ידו במתן הארכות, וכתב ההגנה לא הוגש אחרי ככלות הכל. האם ניתן להנאות את המערער ממחדליו? התשובה אינה יכולה להיות חיובית. הפסיקה הרלבנטית תומכת בגישתנו, הן זו העוסקת במהותו של מעשה בית דין (למשל ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם), שציטט בית המשפט קמא) והן זו העוסקת בפסק דין בהיעדר הגנה כמעשה בית דין (רע"א 6498 צבעוני נ' בנק הפועלים (לא פורסם); רע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' וינשטיין (לא פורסם)). עלינו לאחוז את השור בקרניו, ולבחון בשכל הישר האם יש לאפשר לבעל דין, על-יד אי הגשת כתב הגנה מטעמיו שלו וחרף הארכות, לרחוץ לימים בנקיון כפיו (לאחר שנסיונות לבטל את פסק הדין לא עלו יפה בשתי ערכאות) ולבקש כי פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה יהיה כלא היה, גם אם גלומות בו הסוגיות שבמחלוקת בתיק שבו מתבקשת קביעת מעשה בית דין. התשובה אינה יכולה להיות בחיוב, שאם לא כן, כאמור, ייצא חוטא נשכר. לא שוכנענו בנימוקים שעניינם נסיבות אישיות ומשפחתיות, זאת נוכח הארכות שניתנו להגשת כתב ההגנה ובשל השתלשלות ההליכים, שלא את כולה מנינו מקוצר המצע. את כל אלה יכולנו לומר בפסק דין ארוך, אך אפשר לאמרם בקצירת האומר - שכן הדברים מחוורים ומובהקים. יא. נוכח כל אלה, אין מנוס מאי היעתרות לערעור. המערער ישלם למשיבה שכר טרחתו של עורך דינה בסך 10,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ט בתמוז תשע"א (31.7.2011).‏ ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09020910_T24.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il