איגוד ערים לעניני ביוב (אזור כרמיאל) נ. מדינת ישראל - משרד ה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2090/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2090/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותר: איגוד ערים לענייני ביוב (אזור כרמיאל) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד הפנים 2. מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה 3. מדינת ישראל - משרד התשתיות הלאומיות 4. עיריית סחנין 5. מועצה מקומית עראבה 6. מועצה מקומית דיר חנא עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד גיורא בן טל; עו"ד אלעד שרף בשם המשיב מס' 1: עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה זו מערבת עניינים שונים, חלק מהעתירה התייתר; בחלק אחר מדובר בעתירה מוקדמת; ובחלק נוסף קיים לעותר סעד חלופי כך שבסופו של דבר דין העתירה כולה להידחות על הסף. 2. בעתירה נתבקשו 4 סעדים: הסעד הראשון מכוון נגד משרד הפנים ובו מתבקש משרד הפנים לפעול לפי הוראותיו הוא בעניין קיזוז כספים המגיעים ממשרד הפנים לרשויות מקומיות והעברתם ישירות לידי העותר, שהוא איגוד ערים לענייני ביוב (אזור כרמיאל); הסעד השני מכוון נגד המשרד להגנת הסביבה ובו מתבקש המשרד להגנת הסביבה לחדול מפעולות אכיפה נגד העותר; הסעד השלישי מכוון נגד המשרד לתשתיות לאומיות ובו מתבקש המשרד לתשתיות לאומיות לפעול למתן הלוואות למשיבות 6-4 (שהן רשויות מקומיות) לשם הרחבת המכון לטיהור שפכים כרמיאל; הסעד הרביעי מכוון נגד המשיבות 6-4 עצמן ובו הן מתבקשות לפעול לפי פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי וליטול הלוואות מהמשרד לתשתיות לאומיות. 3. באופן כללי טוען העותר נגד חוסר התיאום בין הרשויות השונות ונגד התנערות הרשויות מאחריותן ומתריע כי הוא, העותר, נמצא על סף קריסה. לטענתו, המשיבים מסכלים את אפשרותו לבצע את התפקיד המוטל עליו בחוק ומגלים אטימות שלטונית. לדבריו, הרשויות נוהגות עמו בחוסר צדק הזועק לשמים. העותר מטפל בשפכים של מספר רשויות מקומיות ובהחלטת הרשויות צורפו לטיפולו גם השפכים של הרשויות המקומיות 6-4 כך שכיום, לטענתו, עליו לטפל בכמות שפכים מעבר ליכולתו דבר הגורם לנזקים כלכליים וסביבתיים. העותר רומז כי קריסתו תהיה הרת אסון מבחינה בריאותית וסביבתית. בהקשר זה טוען העותר כי המשיבים אינם מסייעים לו להתמודד עם הצורך להרחיב את המכון נוכח עומס היתר המוטל עליו. כמו כן המשיבים אינם מסייעים במציאת פתרונות ביניים ובמתן "עזרה ראשונה". העותר מבקש את התערבותו של בית משפט זה למען הצדק וכן מאחר שלטענתו מדובר בעתירה ראויה וחשובה מבחינה ציבורית. העותר טוען כי המצב הקשה אליו הוא נקלע נובע מהחלטות שונות של רשויות שונות והתוצאה המצטברת של התנהלות הרשויות וחוסר התיאום ביניהן יוצרים חוסר צדק המצדיק התערבות של בית משפט זה. כמו כן לטענתו הרשויות השונות מפעילות את שיקול דעתן בעניינו בחוסר סבירות קיצוני וגם מטעם זה מוצדק להתערב. העותר הוסיף וטען כי "עסקינן בנושא סבוך הכולל מעורבות של מספר רב של רשויות, אשר מערכת היחסים ביניהן אינה ניתנת להפרדה" וכן כי "רק כינוס של כל המשיבים תחת קורת גג אחת של בית משפט נכבד זה [...] ייתכן ויביא מזור לבעיות של [העותר]". 4. באשר לסעדים השונים שנתבקשו טוען העותר כדלקמן: בעניין הסעד המכוון נגד משרד הפנים טוען העותר כי מצבו הכלכלי בכי רע מאחר שישנן רשויות מקומיות שאינן משלמות לו כנדרש את חובן אך משרד הפנים אינו פועל לפי נוהל שהוא עצמו קבע המאפשר לקזז כספים המגיעים ממשרד הפנים לרשויות המקומיות ולהעבירם ישירות לידי העותר. בעניין הסעד המכוון נגד המשרד להגנת הסביבה טוען העותר כי אנשי המשרד התחייבו שלא להפעיל נגדו אמצעי אכיפה נוכח הנסיבות והמצב אליו הוא נקלע אך הם אינם פועלים על פי התחייבותם זו. כמו כן טוען העותר כי ממילא מדובר באכיפה סלקטיבית. העותר הוסיף כי ההתנהלות השערורייתית של הרשויות בעניינו מקימה לו "הגנה מן הצדק" אך אין צורך להמתין עד לדיון פלילי קונקרטי ויש למנוע מהמשרד להגנת הסביבה את פתיחת ההליך מלכתחילה. באשר לסעד המכוון נגד המשרד לתשתיות לאומיות והסעד המכוון נגד המשיבות 6-4 טוען העותר כי המשיבות 6-4 אינן פועלות לפי פסק בורר שאושר בבית המשפט המחוזי. לטענת העותר לפי פסק הבורר על המשיבות 6-4 לפעול לשם נטילת הלוואה מהמשרד לתשתיות לאומיות והעובדה שאינן פועלות כן מהווה בפני עצמה חוסר סבירות. 5. כאמור העתירה משלבת מספר עניינים שאינם בהכרח קשורים זה לזה וייתכן שדי היה בטעם זה כדי לדחותה על הסף (ראו והשוו: בג"ץ 6190/05 יטיב נ' ראש הממשלה, פסקה 2 (טרם פורסם, 14.8.2005); בג"ץ 1398/02 מלכא נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 27.5.2002); בג"ץ 2608/06 המועצה המקומית מטה אשר נ' שר הפנים, פסקה 3 (טרם פורסם, 15.5.2006)). מכל מקום אין מקום להתערבותנו באף לא אחד מן הסעדים שנתבקשו בעתירה ולכן דינה להדחות על הסף. באשר לסעד המכוון נגד משרד הפנים הוגשה הודעה מטעם משרד הפנים לפיה אכן בתקופה מסויימת לא בוצעו על ידו קיזוזים לפי הנוהל אליו הפנה העותר אך כעת בכוונת משרד הפנים לבצע קיזוז של תשלומים שוטפים שלא ישולמו לעותר על ידי הרשויות המקומיות. העותר לא הסתפק בהודעה זו וטען בתגובה מטעמו כי מההודעה לא ברור מה דינם של חובות "ישנים" שנצברו במהלך התקופה בה לא הופעל הנוהל וכי בהודעה גם לא התייחס משרד הפנים לסוגיית הרחבת מכון הטיהור ולקיחת הלוואות על ידי הרשויות המקומיות שהיא "הבעיה העיקרית". ואולם, הסעד שהופנה בעתירה נגד משרד הפנים עסק בהפעלה שוטפת של נוהל הקיזוז ולא הייתה בו כל התייחסות או דרישה לגבי חובות "ישנים". כמו כן לא עסק הסעד שכוון נגד משרד הפנים בסוגיית הרחבת מכון הטיהור ולקיחת הלוואות, סוגייה המתוארת כעת על ידי העותר כ"עיקרית". אין מקום ל"תיקון" הסעד שכוון נגד משרד הפנים במסגרת של תגובת העותר להודעה מטעם משרד הפנים. הסעד שנתבקש עסק בהפעלת נוהל הקיזוז וסעד זה התייתר למעשה עם הכרזת משרד הפנים כי חודשה ההנחייה בעניין קיזוז כספים המגיעים לרשויות המקומיות ממשרד הפנים והעברתם ישירות לידי העותר. בעניין זה אין עוד מקום להתערבותנו. באשר לסעד המכוון נגד המשרד להגנת הסביבה וכפי שהעותר עצמו מציין מדובר בטענת הגנה מן הצדק וטענה זו מקומה ברגיל במסגרת הליך פלילי ולא בעתירה לבית משפט זה ועל כן גם בעניין זה אין מקום להתערבותנו (בג"ץ 11099/04 ורצברגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (טרם פורסם, 4.1.2005)). באשר לסעד המכוון נגד המשרד לתשתיות לאומיות מדובר בעתירה מוקדמת שהרי אין מחלוקת כי הרשויות המקומיות הרלבנטיות לא פנו למשרד התשתיות לשם קבלת הלוואה. משלא הוגשה כל בקשה למשרד התשתיות לקבלת הלוואה ממילא לא נדרש הוא לפעול למתן הלוואה, כפי שמבקש העותר בסעד המכוון נגד משרד זה. באשר לסעד המכוון נגד הרשויות המקומיות: העותר טוען כי הרשויות המקומיות 6-4 אינן פועלות על פי פסק בורר שאושר בבית משפט מחוזי וכי אי-לקיחת הלוואה על ידן הנה בלתי סבירה. ואולם, בעניינים אלה אין מחלוקת כי לעותר סעד חלופי כך שגם בעניין זה אין מקום להתערבותו של בית משפט זה. 6. סיכומו של עניין אין מקום להתערבותנו באף לא אחד מן הסעדים שביקש העותר ועל כן דין העתירה להדחות על הסף. העותר טוען כי "רק כינוס של כל המשיבים תחת קורת גג אחת של בית משפט נכבד זה [...] ייתכן ויביא מזור לבעיות של [העותר]" ואולם, לא מצאנו כי בשלב זה יש לכך בעניינו מקום. ייתכן גם כי לעותר אפשרויות אחרות ל"כינוס" כל המשיבים תחת קורת גג אחת. כך, למשל, העותר טוען לחוסר תיאום בין רשויות הממשלה השונות ואף על פי כן, ככל העולה מן העתירה, לא פנה הוא ליועץ המשפטי לממשלה בניסיון ליצור תיאום כאמור (והשוו: סעיף 1 להנחיה מס' 6.1201 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה הקובע כי "מן הראוי להימנע, ככל הניתן, מהתדיינות בבית-משפט לצורך יישוב סכסוכים משפטיים, בעניינים אזרחיים, בין המדינה לבין תאגיד שהוקם על-פי דין"; כן השוו לסעיף ג(3) להנחיה מס' 6.1001 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה הקובע כי "במקרה של חילוקי דעות [...] פתוחה הדרך לכל ניסיון של שכנוע ושל ערעור [...]. ההחלטה הסופית והמחייבת בנושא היא של היועץ המשפטי לממשלה" (ההדגשה הוספה) כאשר באותה הנחיה נקבע כי גם עתירה היא "תביעה"). יש להניח אפוא כי אם יפנה העותר ליועץ המשפטי לממשלה תטופל פנייתו בכל הרצינות הנדרשת. 7. העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏‏י"ז תמוז, תשס"ח (20.7.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08020900_C05.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il