פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 2088/03
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2088/03
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
אליעזר גנני [גרטנר]
נ ג ד
המשיב:
מנהל אגף המכס ומס ערך מוסף
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
שניתן בע"ש 1634/99 ביום 12.1.03 על ידי כבוד
השופטת ד' קרת-מאיר
תאריך הישיבה:
ז' באב תשס"ג
(5.8.03)
בשם המערער:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד אלעד פרסקי
פסק-דין
השופט י' טירקל:
1. הממונה האזורי של אגף מע"מ בגוש דן, בהחלטתו מיום 11.4.99, דחה את השגתו של המערער על שומת תשומות ושומת עסקות שהוצאה לו בסכום של 96,000 ש"ח (להלן – "ההחלטה"). בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר), בפסק דינו מיום 12.1.03, דחה את ערעורו של המערער על ההחלטה. המערער מערער על פסק הדין וטענותיו מופנות כנגד שומת התשומות.
2. טענתו העיקרית של המערער בכתב הערעור ולפנינו היא שהיה זכאי לנכות מן המע"מ שנדרש לשלם מס תשומות ששילם למשרד עורכי דין עבור שירותים משפטיים שניתנו, לטענתו, לצורך עסקו במהלך השנים 1995 – 1998 - בסכום של 144,919 ש"ח - וכן מס תשומות ששילם לתחנת דלק עבור הוצאות דלק שהוציא לצורך הפעלת מכונות בעסק שניהל במהלך אותן שנים – בסכום של 365,765 ש"ח.
בדיון בערעור ביום 5.8.03 קיבלו בעלי הדין את המלצתנו לפיה יבדוק המשיב את האפשרות להוציא למערער שומה חדשה על פי תחשיבים, או בדרך אחרת, ואכן ביום 18.8.03 הודיע בא כוח המשיב כי מסכים הוא להוציא למערער שומה חדשה לפיה "מוכן המנהל, לפנים משורת הדין, להכיר למערער בגין כל חשבונית שהוצגה על ידו ולא הוכרה ע"י המנהל בשל הסכום הלא סביר הרשום בה, הוצאה בסכום של עד 300 ש"ח בלבד". המערער, בהודעתו מיום 11.9.03, דחה את ההצעה. אין, אפוא, מנוס מלהכריע בערעור.
2. דינו של הערעור להידחות.
עיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענותיהם – בכתב ובעל פה – של בעלי הדין ולא מצאתי מקום להתערב במסקנותיו של בית המשפט ובתוצאה שאליה הגיע. לפי סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין - - -". כפי שקבע בית המשפט המחוזי לא היה המערער זכאי לנכות מן המס שהוא חייב בו את מס התשומות ששילם למשרד עורכי דין עבור שירותים משפטיים משום שלא המציא חשבוניות מס בגין שירותים אלה אף על פי שתשלומים אלה שולמו, לטענתו, למשרד עורכי דין. כמו כן לא היה זכאי לנכות מן המס שהיה חייב בו את מס התשומות ששילם לתחנת דלק עבור הוצאות דלק משום שהחשבוניות שהגיש בגין הוצאות אלה לא היו מפורטות די הצורך, כך שלא ניתן היה לייחס אותן לעסקו של המערער.
3. לפיכך יידחה ערעורו של המערער. בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובנסיבות המיוחדות של הפרשה כולה לא ייפסקו הוצאות לחובתו. אנו מקוים כי למרות דחיית הצעתו ינהג המשיב במערער לפנים משורת הדין, כפי שהציע.
ש ו פ ט
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל.
ניתן היום, כ"ט בחשון תשס"ד (24.11.03).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03020880_M09.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il