ועד תושבי שכונת עין כרם נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז י

פסק-דין בתיק עע"מ 2069/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 2069/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט מ' מזוז המערער: ועד תושבי שכונת עין כרם נ ג ד המשיבים: 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז ירושלים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים 3. אינטרים אינווסטמנט לימיטיד 4. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה 5. אינטרים אינווסטמנט (ישראל) בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ירושלים בעת"מ 61396-06-13 שניתן ביום 9.02.2014 על ידי כב' השופט דוד מינץ תאריך הישיבה: כ"ה בכסלו התשע"ה (17.12.14 בשם המערער: עו"ד שירין ברגותי-מלחם; עו"ד עפר גיטליץ בשם המשיבות 1, 4: עו"ד ראובן אידלמן בשם המשיבה 2: עו"ד אילנית מיכאלי בשם המשיבות 3, 5: עו"ד ויסקינד גד; עו"ד דורית ויסקינד פסק-דין 1. ערעור על פסק דינו מיום 9.2.2014 של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד' מינץ) בעת"מ 61396-06-13, בגדרו נדחתה עתירת המערער (העותר דהתם) , ועד תושבי שכונת עין כרם בירושלים (להלן: המערער). 2. בעתירה האמורה ביקש העותר לבטל את תכנית מס' 4818, ולחלופין להורות על הפקדתה מחדש להתנגדויות או לעריכת שימוע בהתאם לסעיף 106(ב) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, וזאת לאור השינויים הרבים והמשמעותיים שנעשו בה בחריגה מהחלטתה מיום 20.03.05 של וועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (להלן: החלטת המועצה הארצית). בית המשפט קמא דחה את העתירה על הסף בגין השיהוי הכבד בהגשתה. 3. לאחר דיון שקיימנו בעתירה במעמד הצדדים ביום 17.12.2014 ניתנה על ידינו החלטה כדלהלן: א. עמדת המערער לוקה בשיהוי רב שכשלעצמו יכול היה לחרוץ את גורל התיק, אילולא עמדת משיבי המדינה כי ישנם שינויים משמעותיים בין התכנית כפי שפורסמה למתן תוקף לבין התכנית כפי שאושרה בשעתו על-ידי ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית. כבית משפט וכגוף נורמטיבי מתקשים אנו להתעלם מטענה זו. ואולם, סבורים אנו כי עליה להתברר בהקדם, שכן הגיעה עת לסיום פרשה זו הנמשכת שנים רבות. ב. החלטנו אפוא להחזיר את התכנית לוועדה המחוזית לבירור עובדתי בשאלה היחידה והיא האם התכנית שפורסמה היא זו שאושרה בהתאם להנחיות המועצה הארצית. הועדה תשמע את הצדדים ותחליט בתוך 90 יום מהיום, ויפה שעה אחת אף קודם לכן. ככל שיימצא כי התכנית שפורסמה היא זו שאושרה, תם העניין. ככל שיימצא שיש שינוי, תגבש הועדה המחוזית עמדתה לגבי משמעותו. איננו רואים מקום להליכי ערר נוספים משמדובר בתכנית שאושרה כאמור על-ידי המועצה הארצית. ג. לא יינתן היתר בניה בטרם יושלם ההליך האמור. ד. הודעה מטעם הועדה המחוזית תימסר תוך 90 יום. הצדדים האחרים יוכלו להתייחס תוך 10 ימים נוספים. בעקבות זאת נחליט באשר להמשך הטיפול בערעור. 4. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (להלן: הוע' המחוזית) אכן קיימה הליך בירור בהתאם להחלטתנו, במסגרתו נשמעו בפניה טענות הצדדים לעתירה וגורמים נוספים, ובסיומו ניתנה החלטתה מיום 26.4.2015. בהודעה מעדכנת מטעם פרקליטות המדינה מיום 7.5.2015 נמסר לנו אודות החלטת הוע' המחוזית הכוללת את ממצאי הבירור. בהמשך לכך הוגשו לנו התייחסות המערער מיום 31.5.2015, והתייחסות המשיבות 5-3 מיום 1.6.2015. לא מצאנו לנכון להתיר לעותר להגיב על עמדת המשיבות 5-3, כבקשתו. 5. לאחר עיון בהחלטת הוע' המחוזית ובתגובות הצדדים, ובהמשך לדיון במעמד הצדדים ביום 17.12.2014 ולהחלטתנו בסיומו, שהובאה לעיל, החלטנו לדחות את הערעור, בסייגים שיפורטו להלן. 6. עתירת המערער נדחתה כאמור על ידי בית משפט קמא בגין שיהוי כבד. העתירה הוגשה ביום 30.6.2013, כארבע וחצי שנים לאחר שהתכנית פורסמה למתן תוקף ביום 17.12.2008. בית המשפט קבע, בצדק, כי לא ניתן כל הסבר סביר לשיהוי ממושך זה, וכי השיהוי גם גרם לנזק משמעותי למשיבה 5. כן נקבע, כי אף אם התכנית שפורסמה לבסוף חורגת כנטען מהוראות המועצה הארצית - ובית המשפט נמנע מלהכריע בסוגיה זו - אין מדובר בחריגה מהותית העולה כדי פגיעה חמורה בשלטון החוק, אשר יש בה כדי להצדיק התעלמות מהשיהוי האובייקטיבי והסובייקטיבי במקרה זה. כפי שכבר ציינו בהחלטתנו מיום 17.12.2014, גם אנו סבורים שהעתירה לקתה בשיהוי כבד שהצדיק את דחייתה על הסף, ואולם נוכח עמדת הוע' המחוזית בדבר "הבדלים משמעותיים" בין התכנית כפי שפורסמה לבין החלטת המועצה הארצית, ביקשנו כאמור לבחון את הדברים לגופם בטרם קבלת החלטה סופית בערעור. 7. בחינת ממצאי הוע' המחוזית, שעיקרם יובא להלן, מעלה שאכן אין מדובר ב"חריגה מהותית העולה כדי פגיעה חמורה בשלטון החוק", כלשון בית משפט קמא, העשויה להצדיק התעלמות מהשיהוי הכבד שבהגשת העתירה. יצוין, כי בהודעה המעדכנת מטעם פרקליטות המדינה לא נעשה עוד שימוש בלשון "הבדלים משמעותיים" בין התכנית שפורסמה להחלטת המועצה הארצית, בה ננקט במסמך התגובה לעתירה, אלא נאמר כי התכנית שפורסמה "אינה תואמת" בהיבטים מסוימים את החלטת המועצה הארצית. 8. להלן תמצית ממצאי הבירור שערכה הוע' המחוזית: א. גובה הבינוי - הוע' סברה כי בתכנית כפי שפורסמה יש חריגה של 0.7 מ' בגובה המבנה. בנוסף נמצא כי נוספה בנוסח שפורסם הוראה המתירה סטייה בגובה של עד 1 מ' לעת מתן היתר בניה; ב. שטח הבניה הכולל - הוע' המחוזית מצאה כי התכנית חורגת ב- 37 מ"ר מחישוב השטחים שאושרו בהחלטת המועצה הארצית; ג. צורת הבינוי - נמצאו הבדלים משמעותיים בצורת המבנה לעומת זו שהייתה בתכנית שהופקדה; ד. בסיס הניקוז - הוע' מחוזית מצאה כי הוראות המועצה הארצית לענין זה הופנמו באופן מלא ומפורש בתקנון התכנית, ואולם לדעתה נפלה טעות בקביעת נקודת הגובה של בסיס הניקוז על ידי המשיבות 5-3, ולפיכך עלולה להתבצע, בפועל, חציבה מתחת לבסיס הניקוז הקיים, בניגוד להנחיית המועצה הארצית. 9. הנה כי כן, אין מדובר ב"הבדלים משמעותיים" בין התכנית שפורסמה למתן תוקף לבין החלטת המועצה הארצית, אשר עשויים להצדיק כיום, כ- 10 שנים לאחר החלטתה הסופית של המועצה הארצית, ביטול התכנית כולה כמבוקש, תוך התעלמות מהשיהוי הכבד שבהגשת העתירה כאמור. לענין גובה המבנה, גם לגרסת הוע' המחוזית, החריגה היא שולית, של 0.7מ' בלבד, ואף היא אינה למעשה חריגה מקביעה של המועצה הארצית בנוגע לגובה המבנה, אלא בגדר מסקנה - סבירה אך לא קונקלוסיבית - של הוע' המחוזית כנגזרת מביטול הקומה החמישית על ידי המועצה הארצית. הוא הדין בנוגע למתקנים על הגג. לעומת זאת, ההוראה שהוספה, המתירה סטייה של עד 1 מ' בגובה המבנה לעת מתן היתר בניה, אין לה כל עיגון בהחלטת המועצה הארצית, ויש לראותה כבטלה. אשר לשטח הבניה הכולל, הסטייה שנמצאה שולית עוד יותר - כ-37 מ"ר בלבד (מתוך למעלה מ-2,500 מ"ר), והיא קטנה יותר אף מהסטייה שנטענה בבית משפט קמא (כ-70 מ"ר). אשר לצורת הבינוי. השינויים עליהם הצביעה הוע' המחוזית הם בהשוואה לצורת המבנה בתכנית המופקדת, ואין טענה לסטייה מהוראות של המועצה הארצית לענין זה. יש לזכור שהתכנית עברה שינויים משמעותיים בהחלטת המועצה הארצית, לרבות ביטול הקומה העליונה ושטח קומת השירותים, ועל כן לא ניתן לראות בשינוי צורת הבינוי בנוסח הסופי כתוצאה מהשינויים שנדרשו כסטייה מהחלטת המועצה הארצית. ולבסוף באשר לבסיס הניקוז. ראשית יצוין, כי בעתירה ובערעור לא הועלו כל טענות לענין זה, והנושא עלה רק בדיון בוועדה המחוזית. מכל מקום, בנושא זה אין כאמור טענה לסטייה מהחלטת המו' הארצית, שכן הוראות המועצה הארצית - כי תבוטל קומת השירותים, כי לא תותר חציבה מתחת לבסיס הניקוז הקיים, וכי תנאי להיתר יהיה קבלת דו"ח הידרולוגי חתום על ידי מנהל השירות ההידרולוגי ונציב המים לענין אי פגיעה בנביעת המעין - הופנמו במלואן בתקנון התכנית. עם זאת, לאור עמדת הוע' המחוזית שנפלה לדעתה טעות בסימון נקודת הגובה של בסיס הניקוז, קביעה עליה חולקים המשיבות 5-3 והמומחים מטעמן, ונוכח רגישות הנושא והחשש שהובע לפגיעה במעיין, מן הראוי יהיה להקפיד על מילוי ההנחיות האמורות של המועצה הארצית בשלב מתן ההיתר ופיקוח על ביצועו. 10. לא למותר לציין לבסוף, כי המחדל שבקיום הפערים, הלא משמעותיים, שמצאה הוע' המחוזית בין התכנית כפי שפורסמה לבין החלטת המועצה הארצית, מונח לפתחה היא, שכן הוע' המחוזית עצמה, אליה הופנו היזמים לשם ביצוע התיקונים וההשלמות שנדרשו בהחלטת המועצה הארצית, היא זו שגיבשה וניסחה את הנוסח הסופי של התכנית כפי שפורסם. 11. אשר על כן, אנו דוחים כאמור את הערעור, בכפוף לסייג לענין בטלות ההוראה המתירה סטייה של עד 1 מ' בגובה המבנה לעת מתן היתר בניה, ובשים לב להערתנו לענין בסיס הניקוז. בנסיבות הענין לא יהיה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א בסיון התשע"ה (‏8.6.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14020690_B23.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il