עודי אסעד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2069/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2069/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן המערערים: 1. עודי אסעד 2. רמזי אסעד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 3.1.10 בת"פ 144/09 שניתן על-ידי סגן הנשיא אברהם אברהם תאריך הישיבה: כ"ח באייר התש"ע (12.5.10) בשם המערערים: עו"ד תאופיק דראושה בשם המשיב: עו"ד רחל זוארץ-לוי בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' אסתר גרשון פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. ערעור זה הוגש תחילה – ביום 15.3.10 – על-ידי שני הנאשמים בתיק בבית המשפט קמא, אך עד שמיעתו ב-12.5.10 שוחרר המערער 1, עודי אסעד (שנדון ל- 18 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצר) שחרור מותנה, ועל כן מחק המערער 1 את ערעורו בפתח הדיון (הוא אמנם ביקש לטעון לעניין הפיצוי, אך המתלונן לא צורף כצד – ראו להלן). פסק דין זה עניינו איפוא המערער 2, רמזי אסעד (ייקרא להלן המערער). ב. הערעור מוסב על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא אברהם) על המערער ביום 3.1.10 בת"פ 144/09, לאחר שהורשע לפי הודאתו ביום 27.10.09 בעבירות קשירת קשר לפשע (סעיף 419(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), הצתה (סעיף 448 בצירוף סעיף 29), ומעשה פזיזות ורשלנות (סעיף 338(א)(1) לחוק). בהסדר הטיעון שבמסגרתו הודה המערער נקבע כי התביעה תטען לגביו ל- 30 חודשי מאסר בפועל. העונש שנגזר היה 24 חודשי מאסר בפועל מיום המעצר (11.7.09), מאסר על תנאי בן 24 חודשים ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. ג. על פי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, נסע הוא ב-11.7.09 במכונית עם אחיו (מערער 1 לשעבר, להלן האח), ובהגיעו לקרבת רכב המתלונן (שהוא ובני משפחתו היו בו) זרק סיגריה שעישן אל עבר רכבם. המתלונן חשש מפגיעה ברכבו והורה לבנו לעצור. לאחר מכן קשרו המערער ואחיו להצית את רכב המתלונן. המערער רכש דלק בתחנת דלק, ואחיו התגנב והצית את רכב המתלונן; במנוסתו השליך האח בקבוק פלסטיק שהכיל חומר דליק, ונפלה מכליו תעודת הזהות שלו. לאחר כרבע שעה שבו והגיעו המערער ואחיו אל סמוך לבית המתלונן, ולמערער מיוחס כי בחילופי דברים שהיו יצא והחל לצעוק עד שנתבקש לעזוב, אך לאחר מכן סובב את הרכב והחל לנסוע במהירות אל עבר קהל מתגודד, נתקל בפח אשפה, גררו והמשיך בנסיעה מהירה לעבר המתגודדים, ואלה נאלצו להימלט. ד. בטרם גזר את הדין עיין בית המשפט בתסקיר שירות המבחן למבוגרים, בו סופר כי המערער הוא בן למשפחה נורמטיבית, שעבד בעסק שבבעלות אחיו, ונקלע למשבר לאחר ששמע כי חברתו לשעבר עשויה להתארס עם בן המתלונן. הוא קיבל עליו בפני השירות אחריות מלאה והביע חרטה; צוין כי לו הרשעה קודמת בגין חבלה במזיד לרכב; כן נאמר כי טרם נערך הסכם סולחה. השירות התרשם מחלקים נוקשים בעלי מרכיב עברייני באישיותו, ומאידך גיסא ציין את קבלת האחריות והגיל הצעיר. הוא נמנע מהמלצה טיפולית, תוך ציון כי עונש מאסר שיהוה ענישה מוחשית על חומרת המעשה, עשוי להיות אפקטיבי. גזר הדין קמא ה. בית המשפט קמא ציין לחומרה כי המדובר במעשה אלימות מתמשך שהטיל אימה מן הסתם, וגם כלל נזק רכוש. לקולה נשקלו גילו הצעיר של המערער, ההודאה והחרטה (שהובעה גם באוזני בית המשפט). נגזר העונש כאמור. הערעור ו. בהודעת הערעור נטען, כי אכן בערה בלבו של המערער הקנאה למי שזנחה אותו, והיה ראוי בנסיבות לתת יתר משקל להיבט השיקומי, על-ידי מאסר בעבודות שירות; נטען כי בית המשפט קמא לא נדרש כלל להיבט זה, וכן להודאה ולכך שהמדובר באפיזודה חריגה וחסרת שיקול דעת; באשר לפיצוי נטען כי מקומו בערכאה אזרחית, מה גם שלמערער אין יכולת כספית. עוד נטען, כי הפסיקה הקלה במקרים אחרים של הצתת רכב. על כן נתבקש כי ייקבע עונש של 6 חודשי עבודות שירות. ז. בטרם הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן. צוין כי המערער משתתף בבית הסוהר בקבוצה טיפולית לעניין שליטה בכעסים ובכיתת חינוך, וכן בתעסוקה; הוא כבר יצא לחופשה ומצוי בקשר עם משפחתו, ומתקיימים מגעים לעניין סולחה. המערער הביע צער וחרטה וציין כי הפעיל שיקול דעת מוטעה, אך סבר כי עונשו כבד מדי. ח. בדיון אמרנו לבא כוח המערער, כי משלא צורף המתלונן כמשיב לעניין הפיצוי, אין מקום לדון בנושא זה. ט. עו"ד דראושה טען למערער, כי הושגה סולחה עם המתלונן, אלא שמטעמים של אבל במשפחתו לא הובא המסמך לכאן. באת כוח המדינה ציינה, כי יומיים טרם הדיון שוחחה עם המתלונן ובאותו מועד טרם הבשילה הסולחה. י. עוד הוסיף בא כוח המערער, כי העונש חרג מרמת הענישה המקובלת, ומאסר בן 24 חודש בנסיבות דנא הוא עונש חמור. ועוד, נטען כי לא נגרם נזק ממשי למתלונן, ומכל מקום אין הצדקה להבחנה בין המערער לאחיו. יא. עו"ד זוארץ טענה למדינה, מה שגם נאמר על-ידינו בפתיח הדיון, כי העונש שהושת מצוי במסגרת הסדר הטיעון, ומשעסקינן בהצתה סמוך לבתי מגורים, ניתן לשער את הנזק שעלול היה לקרות. עוד צוין, כי העבירות באו בשל מניע אישי של המערער כאמור, ולו גם הרשעה קודמת בגרימת חבלה במזיד לרכב. הכרעה יב. המסר השיפוטי במקרי הצתה צריך שיהא מחמיר, שכן כבר נאמר פעמים רבות בפסיקתנו, כי יודע אתה את ראשיתה של הצתה, אך לא את סופה. אכן, הסניגור המלומד הציג תיקים של בית המשפט המחוזי בירושלים בהם, בשל סיבות של מה שקרוי כבוד המשפחה, או סכסוך שכנים, הוטלו עונשים נמוכים יותר. התיקים הללו, שאינם לפנינו, נסתיימו בהסדרי טיעון מקלים יחסית של 10 חודשי מאסר ואף פחות מזה. כמובן אין בידינו להתיחס לנסיבות הספציפיות שם, אך גם אם הקל בית המשפט שם, בנידון דידן התיר הסדר הטיעון לתביעה לטעון לשלושים חודשי מאסר. העונש – 24 חודשים – מצוי איפוא בלב ההסדר, ולשם התערבות בגדרי ערעור יש צורך בשכנוע רב של בית המשפט כי נעשה אי צדק, ואין זה המקרה. אכן, אולי אלמלא עברו הפלילי של המערער (עבירת היזק לרכוש כאמור) היה מקום להתחשבות-מה, אך לא כך עומדים פני הדברים. לטעמנו לא חרג בית המשפט מן העונש הסביר בנסיבות, ובודאי מן ההסדר, ועל כן איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, ז' בסיון תש"ע (20.5.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10020690_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il