המחלקה לשירותים חברתיים נוף הגליל נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון רע"א 2067/21 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט א' שטיין המבקשים: 1. המחלקה לשירותים חברתיים נוף הגליל 2. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נ ג ד המשיבות: 1. פלונית 2. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת ביושבו כבית משפט לנוער (השופט ע' טאהא) שניתן ביום 16.3.2021 בענ"א 40810-01-21 תאריך הישיבה: כ"ג בניסן התשפ"א (05.04.2021) בשם המבקשים: עו"ד מרווה בז'ה בשם המשיבה 1: עו"ד אלון ברוך בשם המשיבה 2: עו"ד ג'ומאנה דאמוני-ח'ורי; עו"ד ערן נריה פסק-דין השופט א' שטיין: לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת ביושבו כבית משפט לנוער (השופט ע' טאהא), אשר ניתן ביום 16.3.2021 בענ"א 40810-01-21 ואשר קיבל את ערעור המשיבה 1 (להלן: המשיבה) וביטל את פסק דינו של בית משפט לנוער בבית משפט השלום נצרת (השופטת ט' ויסמן בן שחר) אשר ניתן ביום 19.1.2021 בגדרו של תנ"ז 12294-11-20 וקבע כי המשיבה 2, בתה הקטינה של המשיבה (להלן: הקטינה), תוצא ממשמורת המשיבה ותועבר למשפחת אומנה המקובלת על השירות למען הילד – עם אופק אימוץ. הקטינה נמצאת כעת אצל משפחת אומנה תחת השגחה של רשויות הרווחה – זאת, מתוקף ההחלטה שנתתי ברע"א 1891/21, 1892/21 ביום 25.3.2021. פסק דינו של בית המשפט לנוער קבע ממצאים קשים בדבר אי-מסוגלות הורית של המשיבה. במסגרת זו, נקבע, בין היתר, כי "כל משבר שחוותה המשיבה בשמונת החודשים האחרונים נשא עמו טלטלות ושינויים, חשף את הקטינה לבית חדש, מטפלת חדשה, סומכת אחרת וגננת תורנית, באין מבוגר אחראי יציב בעבורה. לכל אלה משמעויות קשות ביותר בעבור תינוקת, הזקוקה להתקשרות בריאה, ידיים יציבות, בבית חם אוהב וקבוע. העדר תנאים בסיסיים המצוינים לעיל נושא עמו מסוכנות רבה ומעלה חשש כבד לנזקים אשר אינם נראים לעין, בעת הזו, אך מחלחלים ופוגעים בקטינה באופן בלתי הפיך". דברים אלה נאמרו על רקע של הפרות שונות של תכנית הטיפול בקהילה אשר נבנתה על ידי רשויות הרווחה כדי לסייע למשיבה לשקם את מסוגלותה ההורית ולעלות על דרך המלך כמי שצריכה לתפקד כאם יחידנית לקטינה. בית המשפט המחוזי הפך פסק דין זה בקבעו כי אין הוא משוכנע ש"התמלאו התנאים המצדיקים הוצאת הקטינה ממשמורת אימה, למרות כל הקשיים והבעייתיות בהתנהלותה של המערערת [המשיבה דכאן – א.ש.]. ... אכן, אין להקל ראש בעברה של המערערת, אך אין לראות בו חזות הכל ושיקול יחיד ומכריע המצדיק הוצאת הקטינה ממשמורתה ... [שכן] המערערת עברה כברת דרך ארוכה, לא פשוטה, המעידה על שיפור בהתנהגותה, המזכה אותה בהזדמנות נוספת לגדל את הקטינה בחיקה". המבקשים מבקשים מאתנו כי נדון בבקשתם כבערעור וכי נקבל את הערעור על סמך הממצאים והמסקנות שפורטו על ידי בית המשפט לנוער בפסק דינו. לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי שגה בהחליטו להתערב בפסק דין זה ולהפכו ללא עילה מבוררת. המבקשים הדגישו כי הוצאת הקטינה למשפחת אומנה כאמור איננה באה לשלול את זכות המשיבה לגדל את הקטינה בחיקה לאחר שיקום מסוגלותה ההורית בהתאם לתכנית שנקבעה לה. מנגד, המשיבה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי על נימוקיו. בא-כוח המשיבה טען בפנינו כי פסק דין זה ניתן לאחר בדיקה יסודית של עובדות המקרה וכי אין כל סיבה שנתערב בו. המשיבה עצמה שוחחה עמנו אחרי שקיבלה את רשות הדיבור. לפי דבריה, רשויות הרווחה גמרו אומר להוציא את הקטינה ממשמורתה חרף יכולתה לגדלה בתנאים נאותים, כשהיא – המשיבה – מסתייעת באמהּ. לאחר שמיעת טענות אלה ואחרי עיון בכתובים שבעלי הדין הניחו על שולחננו, הגעתי למסקנה כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו במידה אשר מצדיקה את התערבותנו ב"גלגול שלישי"; ואפרט. בית המשפט המחוזי לא יכול היה לשנות – וממילא לא שינה – את הממצאים הקשים אשר נקבעו ביחס למשיבה על ידי בית המשפט לנוער. בית המשפט המחוזי קבע כי ממצאים אלה אינם מכילים בתוכם "אינדיקציה לקיומה של מסוכנות ממשית ומידית שבה נמצאת הקטינה, המצדיקה עקירתה מחיק אימה הטבעית והשמתה במשפחת אומנה חסויה". זאת, לשיטתו, למרות ש"התנהגותה של המערערת [המשיבה דכאן – א.ש.] לאורך כל הדרך אינה מהווה דוגמה למופת בפן ההורי, התנהגות אשר כללה חוסר שיתוף פעולה עם גורמי הרווחה, אי-עמידה בתכניות הטיפול שנבנו עבורה ועבור הקטינה ואי-יציבות בחייה האישים אשר כללו מעברים, טלטלה לה ולקטינה וקטיעת רצף טיפול". קביעה זו, עם כל הכבוד, אינה יכולה לעמוד – ודי אם אציין בהקשר זה את מעשי המשיבה אשר הבריחו את הקטינה מעינן הפקוחה של רשויות הרווחה, בניגוד לתכנית הטיפול שנבנתה, וטלטלו אותה ממקום למקום – זאת, על רקע סירובה העיקש של המשיבה להכיר בסימני שאלה עבים, אשר ניצבים לצד מסוגלותה ההורית, ולטפל בבעיות הרציניות שהציפו סימני שאלה אלו. בנסיבות אלה, ולאור עיקרון-העל של טובת הקטין לפיו אנו פועלים: ברי ושמא, ברי עדיף. בטרם תקבל את בתה הקטינה לחזקתה, תהא המשיבה חייבת לעשות כל מאמץ אפשרי כדי לחזור אל דרך המלך, אשר הותוותה עבורה ועבור הקטינה על ידי רשויות הרווחה, ולהחזיר לעצמה את המסוגלות ההורית, שבחלקה אבדה לה הן בשל נסיבות חייה הקשות, שאינן תלויות בה, והן באשמתה שלה (ראו והשוו: רע"א 6747/20 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים, פסקה 36 (16.11.2020); וכן רע"א 1672/12 פלונית נ' מחלקה לשירותים חברתיים יוקנעם עילית, פסקאות 14-13 (29.9.2012)). זהו סדר הדברים התקין. בית המשפט המחוזי שגה בהחליטו להתערב בסדר-דברים זה ולהפכו על סמך ההשערה שהמשיבה הולכת לתקן את דרכיה. השערה זו יכול שתתברר כנכונה – כפי שכולנו מקווים – אבל אין בכוחה לבטל את הפגיעה הצפויה ברווחת הקטינה ולרפא את כל אותם הנזקים הבלתי נראים לעין אשר הודגשו בפסק דינו של בית המשפט לנוער. בכגון דא לימדנו הנשיא א' ברק כי: "טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי. גם להורים עומדת זכות לקיים מסגרת משפחתית זו. אכן, יש לתת עדיפות למסגרת זו כל עוד נשמרת רמה מינימלית של תפקוד ההורים. ניתוק ילד מהתא המשפחתי הטבעי הוא צעד גורלי. הוא מערער את יציבות התא המשפחתי ועלול לגרום זעזוע קשה להורים ולילדים כאחד. הוא משליך במישרין על שלומו של הילד. עם זאת גם החלטה להותיר ילד ברשות הורים  שגורמים, או עלולים לגרום, לו נזק וסבל, הפוגעים בגופו או בנפשו, גם היא החלטה גורלית. בקבלת החלטה זו יש לבחון, בין היתר, אם הנזק הצפוי מהשארת הקטין ברשות הוריו עומד ביחס לנזק העלול להיגרם לקטין עקב הוצאתו מרשותם." (ראו: דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, 259 (2004) (ההדגשה הוספה – א.ש.)). סוף דבר: בנסיבות המקרה כפי שהן, להתערבותו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו של בית המשפט לנוער לא היה מקום. באשר לעתיד: מבלי לקבוע מסמרות ולטעת תקוות – אם המשיבה תחזור לתכנית אשר נבנתה עבורה על ידי רשויות הרווחה כדי לשקם את מסוגלותה ההורית ותעמוד בתכנית זו בהצלחה, תוכלנה הרשויות לשקול את העניין מחדש. בכפוף לאמור, הקטינה תישאר אצל משפחת האומנה תחת השגחתן של רשויות הרווחה. הנני מציע אפוא לחבריי כי נדון בבקשה שלפנינו כבערעור וכי נקבל את הערעור באופן שפסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל ופסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט השלום נצרת ביושבו כבית משפט לנוער בתנ"ז 12294-11-20 יוחזר על כנו על כל ממצאיו וקביעותיו. לא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין. ניתן היום, ‏כ"ט בניסן התשפ"א (‏11.4.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21020670_F08.docx לר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1