ליאור חן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2066/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2066/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: ליאור חן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט שניתנה בבית משפט השלום בחיפה ביום 4.3.2008 בתיק פ 2340/05 על ידי כבוד סגנית הנשיא נ' שרון תאריך הישיבה: ה' בניסן התשס"ח (10.04.08) בשם המערער: עו"ד תמר אולמן; עו"ד יעקב שלומוביץ בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת נ' שרון) מיום 5.3.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 2340/05. 1. ביום 10.5.2005, הוגש נגד המערער, יחד עם מספר נאשמים נוספים, כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה (השופטת שרון). כתב האישום כלל ארבעה אישומים שונים, בגין ארבעה מקרים של קשירת קשר לביצוע עסקאות מקרקעין במרמה, בנכסי מקרקעין שלא היו שייכים לנאשמים. בכתב האישום, הואשמו הנאשמים בעבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיפים 499(א)(1) ו-415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), זיוף בכוונה לקבל דבר בכוונות מחמירות, לפי סעיפים 418 ו-29 לחוק, שימוש במסמך מזויף בכוונות מחמירות, לפי סעיפים 420 ו-418 לחוק, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 415 ו-25 לחוק וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 415, 25 ו-29 לחוק. ביום 4.2.2008 ניתן, בבית משפט השלום בחיפה, גזר דין בעניינו של מוחמד חטיב, אחד הנאשמים האחרים בפרשה. בגזר הדין, בעקבות הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, נגזרו על נאשם זה 5 חודשי עבודות שירות, ו-12 חודשי מאסר על תנאי. אחד השיקולים לעונש, אותם ציין בית המשפט בגזר דינו, היה כי חלקו של הנאשם זה בפרשה היה קטן בהשוואה לזה של הנאשמים האחרים. כמו כן, הוזכרה בגזר הדין עמדתה של המדינה, לפיה הנאשם המדובר לא היה מי שעמד מאחורי המזימה, אלא הובא בסוד העניינים רק בשלב מאוחר – על ידי המערער בהליך שלפנינו. לטענת המערער, מהתבטאויות אלה של בית המשפט בגזר הדין, יש ללמוד כי נציגי המדינה הסיתו את בית המשפט כנגד המערער, וכן כי בית המשפט השתכנע מדבריהם. לפיכך, הגיש המערער בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מהמשך הדיון בעניינו. המערער טען, כי באי-כוח המדינה לא הודיעו לו על ההליכים המדוברים, וניצלו את היעדרו מהם על מנת ליצור רושם שלילי כלפיו בפני בית המשפט. 2. בהחלטתו מיום 5.3.2008, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי העובדה שהועלו בפניו טענות כנגד הנאשם, איננה מקימה, בנסיבות העניין, עילה לפסילת שופט. כן ציין בית המשפט כי כבר בכתב האישום שהוגש, נטען כי חלקו של המערער בפרשה הינו גדול מזה של הנאשם שגזר דינו ניתן, ולפיכך העובדה כי בית המשפט שמע טענות כאלה, ודאי שאינה מקימה עילת פסלות. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערער ידע על קיומם של ההליכים המתנהלים, על כל שלביהם. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. בערעור, חוזר המערער על עיקרי טענותיו האמורות. לטענתו, הוסתר ממנו המידע על אודות קיומו של הדיון בנושא הטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם האחר, וכן הוסתרה ממנו עובדת פרסומו של גזר הדין שניתן בעקבות דיון זה. עוד מוסיף המערער, כי כל המסמכים הרלוונטיים הנוגעים לעניין לא הובאו לידיעתו על ידי באי-כוח המדינה. המערער טוען כי היעדרותו, כאמור, מההליכים המדוברים, אפשרה לבאי-כוח המדינה להסית את בית המשפט כנגדו. לטענתו, תוצאותיה של הסתה זו ניכרות בגזר הדין שניתן בעניינו של הנאשם האחר, ממנו עולה, כי המערער הוא האשם העיקרי בפרשה הנדונה. כנגד טענות המערער, טוענת המשיבה, כי בהליך המתנהל לא נקבע עדיין דבר בנוגע לאחריותו של המערער, ודרכו של המערער פתוחה לפניו לנסות ולשכנע את בית המשפט בטענותיו. 4. דין הערעור להידחות. אף אם נניח – לצורך הדיון בלבד, ומבלי לקבוע קביעה עובדתית בעניין זה – כי טיעוניה של המדינה לעניין עונשו של הנאשם האחר הובאו בפני בית המשפט ללא ידיעתו של המערער, בכל זאת אין בכך כדי להוות עילת פסלות. העובדה כי בית המשפט נחשף למידע שלילי כנגד המערער, אין בה, כשלעצמה, עילה לפסילת שופט. כך כמו במקרה של חשיפת בית המשפט למידע בלתי-קביל בעניינו של נאשם, אין עילה לפסילת שופט, אלא רק במקרים חריגים ונדירים, בהם קם חשש, שכתוצאה מאותו מידע אליו נחשף בית המשפט, נפגמה יכולתו להכריע באופן הוגן בהליך שלפניו. הנחת המוצא היא כי בית המשפט יידע להתעלם ממידע שהובא בפניו באופן פסול, וזאת בהתחשב במקצועיותו, וביכולתו לבחון את הראיות המובאות בפניו באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים (ראו למשל: ע"פ 9107/07 עאסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.2008); ע"פ 2473/07 אבוטבול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 3963/00 בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.6.2000); ע"פ 793/83 אדרי נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 363 (1984); ע"פ 1479/07 נומדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.3.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 298-299 (2006) (להלן: מרזל)). בענייננו, נכון אמנם שלצורך גזר הדין, הניח בית המשפט כי חלקו של הנאשם האחר בפרשה היה משני. אך יש לזכור כי הנחה זו עמדה בפני בית המשפט מראשית ההליך על פי טענות התביעה בכתב האישום, ואחר כך בטענותיה. יתרה מזו, קביעות גזר הדין מבוססות על טיעונים במסגרת הסדר טיעון ולא עמדו בחקירות ובהוכחה מלאה הפתוחה עדיין בפני המערער. לפיכך, אין בכל אלה כדי לקבוע שבית המשפט לא יהיה נכון לשמוע בדעה פתוחה טענות מצד המערער, לפיהן לא הוא הגורם שהוביל ויזם את מעשה המרמה. כאמור, עילה לפסילת שופט קמה רק באותן נסיבות חריגות וקיצוניות, בהן מתקיים חשש ממשי למשוא פנים – במובן זה שנפגעה יכולתו של בית המשפט לשמוע את טענות הצדדים שלפניו בצורה הוגנת, ושדעתו ננעלה באופן שהוא אינו יכול לשנותה עוד. בעניין שלפנינו, אין עולה חשש כזה. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ד באייר התשס"ח (19.5.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08020660_N02.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il