פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2064/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2064/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת מיום 28.2.13 בתפ"ח 154-03-12 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' כהן – נשיא, א' הלמן וב' ארבל תאריך הישיבה: כ"ב באב התשע"ג (29.7.2013) בשם המערער: עו"ד ראמי מסאלחה בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לנוער (ת"פ 154-03-12, הנשיא י' כהן והשופטים א' הלמן ו-ב' ארבל) מיום 31.1.2013 ועל גזר הדין המשלים מיום 28.2.2013. 2. המערער הורשע, על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ביום 31.1.2013, בעבירה של ניסיון למעשה סדום על פי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(1) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעת קרות האירועים היה המערער בן 17 ו-11 חודשים. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בחודש פברואר 2012 שהה א' (להלן: המתלונן) בביתו בגפו. סמוך לשעה 12, הגיע המערער אל ביתו של המתלונן. המערער והמתלונן הם בני דודים ומתגוררים באותו הישוב. המערער וידא עם המתלונן כי הוא נמצא לבד בבית, ולאחר שנענה בחיוב, אמר לו "בוא נעשה דברים שפלים". המתלונן סירב, והמערער חזר על כך עוד שלוש פעמים. נוכח סירובו, אמר לו המערער כי אם לא יסכים, הוא יספר לאביו של המתלונן שהוא עישן נרגילה. משכך, הסכים המתלונן. לאחר מכן, הפשיל המערער את מכנסיו ותחתוניו והורה למתלונן לשבת על המיטה. לאחר שהגיע לזקפה, הורה למתלונן לשכב על המיטה, והמערער נשכב עליו כשגופו מופנה כלפי גבו של המתלונן והוא אוחז בידו. אז, אמר המתלונן למערער כי אינו מעוניין להמשיך, והמערער הורה לו לשתוק. לאחר מכן, המערער חיכך את איבר מינו בישבנו של המתלונן וניסה להחדירו לפי הטבעת שלו. כתוצאה מכך, המתלונן חש בכאב וביקש בשנית מהמערער כי יפסיק, והאחרון ענה לו כי יפסיק עוד מעט. במהלך אירועים אלה, הגיעה אל הבית סבתם של המערער והמתלונן, נכנסה לחדר והבחינה בשניהם עירומים, ובמערער "רוכן על המתלונן כשהוא מבצע תנועות משגל" (סעיף 4 לכתב האישום המתוקן). 3. ביום 31.1.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי המערער ביצע את העבירה המיוחסת לו, על בסיס הודאתו. משכך, נפנה בית המשפט לבחון את השאלה האם יש מקום להרשיעו או לסיים את ההליך ללא הרשעה. במסגרת זאת, בחן בית המשפט את תסקיר קורבן העבירה ואת תסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו של המערער. מתסקיר קורבן העבירה, עלה כי המתלונן נפגע פגיעה מינית קשה ביותר, והאירוע הותיר בו תסמיני פוסט טראומה. 4. מתסקיר שירות המבחן, עלה כי המערער הוא נער ממושמע המקבל סמכות. אבחון פסיכולוגי קבע כי אישיותו אינה בשלה עדיין, והוא נוהג באימפולסיביות, הרחקה והכחשה. יחד עם זאת, צוין כי הוא מגלה מוטיבציה למיתון דחפיו ופיתוח שליטה עצמית. עוד צויין בתסקיר שירות המבחן כי המערער בעצמו היה קורבן לפגיעות מיניות קשות בהיותו בן 10. 5. עוד נאמר בתסקיר שירות המבחן כי העובדה שהעבירה בוצעה בקורבן מוכר וצעיר מפחיתה את מסוכנותו לביצוע עבירות מין בקורבנות זרים, וכי המערער הביע חרטה כנה והוא מודע למעשיו. כמו כן, צוינו גורמי סיכוי לטובת הליך שיקומי: יכולת קוגניטיבית טובה, תפקוד תקין בבית הספר ובבית, נטילת אחריות והבעת חרטה, מדובר בעבירה הראשונה של המערער, משפחה תומכת, והוא משדר רצון ומוטיבציה להתחיל באורח חיים נורמטיבי. מנגד, צוינו גורמי סיכון: ביצוע העבירה ותכנונה מראש, הבנה מוטעית לגבי רגשות המתלונן, דימוי עצמי נמוך נוכח פגיעה מינית בעברו. על בסיס זה, המליץ קצין המבחן לנוער לגזור על המערער עונש מאסר על תנאי, להטיל עליו צו פיקוח למשך שנה וחצי, לשלבו בקבוצה טיפולית, ולהחתימו על ערבות עצמית גבוהה להימנע מביצוע עבירות דומות. כמו כן המליץ שירות המבחן על מתן פיצוי כספי לקורבן העבירה. 6. במסגרת הדיון, ציין בית המשפט כי המערער היה קטין בעת ביצוע העבירות, ועל בסיס זה יש לבחון את ההחלטה האם להרשיעו אם לאו בביצוע העבירה, תוך מתן עדיפות למוטיבים טיפוליים ושיקומיים. יחד עם זאת, יש לאזן שיקולים אלה אל מול שיקולי הרתעה וגמול. במקרה דנן, שקל בית המשפט לחומרה את העבירה אשר המערער הודה בביצועה, הנזק הנפשי הכבד שנגרם למתלונן ולמשפחתו, קירבתו לגיל הבגרות (העבירה בוצעה ימים ספורים בטרם הגיעו לגיל 18), ופער הגילאים בינו ובין המתלונן. לקולה, שקל בית המשפט את תסקיר שירות המבחן והקביעה במסגרתו כי קיימת אפשרות לחלופה טיפולית אפקטיבית, העדר עבר פלילי, התקיפה המינית שחווה בילדותו, הצלחתו בלימודיו וניהול חיים נורמטיביים. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערער הודה ובכך חסך זמן שיפוטי ואת העדת המתלונן. 7. לאור כל אלה, ונוכח חומרת העבירות, החליט בית המשפט להרשיע את המערער בעבירת ניסיון למעשה סדום. בטרם גזירת העונש, הורה בית המשפט כי תוגש חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות. 8. כאמור, גזר הדין ניתן ביום 28.2.2013. במסגרתו, קבע בית המשפט כי לאור חומרת העבירות אין לפטור את המערער ממאסר בפועל, אולם זה יבוצע בדרך עבודות שירות. לפיכך, גזר עליו שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות; מאסר על תנאי של 18 חודשים למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע על פי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין; מאסר על תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת מין מסוג עוון לפי סימן ה' הנ"ל למעט העבירה על פי סעיף 352 לחוק העונשין; קנס בסכום של 5,000 ש"ח וצו מבחן למשך 18 חודשים. כמו כן המערער חויב המערער לפצות את המתלונן בסך של 25,000 ש"ח. 9. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סוטה בצורה משמעותית ממתחם הענישה הראוי, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. כמו כן, טוען הוא כי שגה בית המשפט נוכח החלטתו להרשיעו בעבירה. לדידו, ניתן משקל רב מדי לשיקולי הרתעה וגמול על חשבון שיקולי שיקום וטיפול, וזאת על אף שהיה קטין בעת ביצוע העבירה. 10. לטענתו, בית המשפט לא ייחס משקל מספק לנסיבות לקולה הנזקפות לזכותו, ובמיוחד לפגיעה המינית הקשה שחווה בילדותו. כמו כן, מציין הוא כי לא ניתן משקל מספק לתסקיר המבחן החיובי בעניינו, לנסיבותיו האישיות הקשות, לעובדה כי שהה תקופה ארוכה במעצר בית, להימשכות ההליך המשפטי, למצב הכלכלי הקשה שלו ושל משפחתו, להיעדר עבר פלילי ולהודאתו. 11. במענה, טוענת המשיבה כי דין הערעור להידחות. במסגרת זאת, סומכת היא את ידיה על גזר הדין של בית המשפט המחוזי, ובנוסף מדגישה את חומרת העבירה, גילו של המערער בעת ביצועה, ואת המלצת שירות המבחן לנוער להרשיעו. בנוסף, מציינת היא כי העונש שנגזר עליו הוא עונש עם מאפיינים שיקומיים. לבסוף, מציינת המשיבה כי המערער טרם שילם את הקנס והפיצוי שנגזרו עליו. 12. בטרם הדיון, הוגש תסקיר משלים בעניינו של המערער מאת שירות המבחן לנוער. במסגרתו, נכתב כי המערער החל לעבוד, וברצונו להשלים את חוק לימודיו. בנוסף, נכתב כי הוא הביע אכזבה מאי קבלת המלצת שירות המבחן כי לא ייגזר עליו עונש מאסר, וציין בפני קצינת המבחן כי הוא חושש מהעומס הכלכלי שיוטל על משפחתו אם לא יוכל לעבוד נוכח ביצוע עבודות השירות. בנוסף, מציין התסקיר כי מאז מתן גזר הדין בעניינו, המערער משתתף בפגישות אישיות בשירות המבחן לנוער פעם בשבוע, מתייצב לכולן, ומגלה מחויבות ורצינות בהקשר זה. עוד צוין כי המערער הביע נכונות להשתלב בקבוצה טיפולית לנערים פוגעים מינית, התקבל לקבוצה, אולם בעת זו הקבוצה בתפוסה מלאה, וצפי קליטתו במסגרתה הוא בעוד חצי שנה. לבסוף, המליץ שירות המבחן כי לאור האמור לעיל, ובנוסף על מנת "לאפשר לו לעבוד בכדי לממן את תשלומי הפיצוי והקנס שהוטלו עליו" (עמוד 2 לתסקיר שירות המבחן לנוער מיום 25.7.2013), לבטל את רכיב עבודות השירות מגזר הדין, ולהאריך את צו המבחן בחצי שנה נוספת. לחילופין, המליץ לקצר את אורך עבודות השירות. המסגרת הנורמטיבית 13. העבירה בוצעה על ידי המערער כאשר היה קטין. סעיף 1א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה, ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער) מחייב ליתן "משקל ראוי" לשיקולי שיקום בגזירת עונשו. נוכח התקווה הממשית לשיקומו המלא, לאור גילו הצעיר והעובדה "שלפניו פרושים כל חייו" (ע"פ 8480/12 בלצאו נ' מדינת ישראל (23.1.2013)). 14. סעיף 21 לחוק הנוער קובע כי "בהכרעת דין יחליט בית-משפט לנוער על זיכוי הקטין או יקבע שהקטין ביצע את העבירה". סעיף 24 לחוק הנוער קובע כי לאחר קביעה כי קטין ביצע עבירה, ולאחר קבלת תסקיר מבחן בעניינו, יחליט בית המשפט לנוער אם להרשיע את הקטין. הרציונאל ביסודו של הסדר זה הוא שיקולי הענישה המיוחדים בעניינם של קטינים. במסגרת זאת, קבע בית משפט זה בעבר כי בהחלטה אם להרשיע או לאו קטין אשר נקבע כי ביצע עבירה, יש ליתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות, גילו, סיכויי השיקום, ונסיבות ביצוע העבירה. מנגד, יש לשקול גם את השיקולים הקבועים בהחלטה אם להימנע מהרשעה או להרשיע – חומרת העבירה ונסיבותיה, ושיקולי הרתעה ושלום הציבור (ראו: ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 691-690 (2000); ע"פ 7993/10 פלוני נ' מדינת ישראל (22.7.2013)). 15. העולה מן האמור הוא כי האיזון העקרוני אשר על בית משפט לנוער לערוך בהחלטתו אם לעשות שימוש בסמכותו להרשיע קטין אשר ביצע עבירה, הוא כי "אם שוכנע בית המשפט, כי קטין עבר עבירה [...] הוא מוסמך להרשיעו בדין [...] שיקול-הדעת בעניין זה קשור בהשפעתה של עצם ההרשעה על הקטין ועל עתידו. מקום שהעבירות בן הורשע הקטין אינן חמורות בנסיבותיהן, ואילו האפקט השלילי של ההרשעה הוא ניכר, רשאי בית המשפט שלא להרשיע את הקטין" (ע"פ 4518/91 מדינת ישראל נ' פלונים (26.1.1992)). יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי "קטינות אינה יוצרת חסינות, ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי" (ע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 577, 583 (2003)). 16. לעניין גזר הדין, כידוע, "נקודת המוצא בערעור ראשון על גזר דין היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה [...] כלל ההתערבות עצמו קובע חריג, ומאפשר לערכאת הערעור להתערב בגזר הדין, מקום שהאיזון בין חומרת העבירות כשלעצמן ובנסיבות העניין, אל מול שיקולים פרטניים שעניינם העבריין עצמו (כדוגמת עברו הפלילי, נסיבות חייו, הסיכוי לשיקום), מחייבים גזירת עונש קל או חמור יותר מזה שקבעה הערכאה הדיונית" (ע"פ 6347/12 מדינת ישראל נ' מרה (13.5.2013)). דיון והכרעה 17. לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להידחות. 18. כלל השיקולים לקולה שמעלה המערער נדונו וניתן להם משקל במסגרת גזר הדין (ראו סעיפים 16, 19-18 להכרעת הדין מיום 31.1.2013). אף לגישתנו, בנסיבות המקרה הנוכחי, לא היה מקום להורות על סיום ההליך בלא הרשעה. מדובר בניסיון לביצוע עבירה חמורה ביותר על ידי מי שהוא על גבול הבגירות. אף שיש בנסיבותיו האישיות ובגילו כדי להביא למתן משקל רב לשיקולי השיקום בעניינו, אין בנסיבות אלו די כדי להימנע מהרשעתו. 19. בהמשך לכך, אף לא מצאנו שיש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש שנגזר על המערער. העונש שנגזר עליו אינו חמור ואף מקל בהתחשב בחומרה הרבה הגלומה בעבירה אותה עבר. אומנם, כפי שפורט לעיל, יש לבכר שיקולי שיקום וטיפול בהכרעת וגזירת דינם של קטינים. אולם, במקרה מעין זה, כאשר מדובר בעבירה קשה אשר הסבה נזק נפשי חמור למתלונן, ועל המערער נגזר עונש קל שאינו כולל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, לא קמה כל עילה להתערבותנו (השוו: ע"פ 3166/09 פלוני נ' מדינת ישראל (19.1.2010); ע"פ 2206/06 פלוני נ' מדינת ישראל (9.11.2006)). 20. בהקשר זה, אומנם, תסקירי המבחן החיוביים יחד עם נסיבותיו הקשות של המערער כפי שפורטו לעיל הם בגדר נסיבות כבדות משקל בהחלטה אם להרשיעו ובאיזה מידה להחמיר עימו בגזירת עונשו. יחד עם זאת, כאמור לעיל, אין בנסיבות לקולה אלה "משקל סגולי" מספק כדי לקבוע שבית המשפט המחוזי טעה כאשר בחר להרשיעו או לגזור עליו את העונש אשר גזר. לכך יש להוסיף כי כפי שמציינת המשיבה, יש באופן ריצוי המאסר על דרך של עבודות שירות (אשר יבוצעו בתחנת משטרה) אלמנטים טיפוליים כשלעצמם. 21. טרם סיום נביע תקוותנו כי המערער ימשיך וידבוק במסלול השיקומי עליו הוא פוסע אף לאחר שישלים את ריצוי עונשו. 22. סוף דבר, הערעור נדחה. המערער יחל את תחילת ריצוי עונשו בעבודות שירות ביום 18.8.13, על פי הנחייתו של הממונה על עבודות השירות כמפורט בגזר הדין מיום 28.2.13. ניתן היום, כ"ח באב התשע"ג (4.8.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13020640_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il