פלוני נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

פסק-דין בתיק בג"ץ 2060/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2060/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל העותרים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 2. מתאם הפעולות בשטחים 3. שר הפנים 4. הממונה על ביקורת הגבולות עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ז בתמוז התשע"ה (13.7.2015) בשם העותרים: עו"ד מאג'יד חמדאן בשם המשיבים: עו"ד מוריה פרימן פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. העותרת 2 (להלן: העותרת) נשואה לעותר 1 (להלן: העותר), תושב היישוב אלעיזריה בתחום הרשות הפלסטינית (להלן: הרשות). העותרים 5-3 הם ילדיהם הקטינים. עניינה של העתירה בבקשת העותרים להתיר את כניסת העותרת יחד עם העותר 5 לאזור יהודה ושומרון (להלן: האזור), כדי שיתאפשר להם לחזור לבית המשפחה באלעיזריה. העותרים טוענים, כי נישאו זה לזו באזור בשנת 2006, העותר הוא תושב האזור והעותרת בעלת דרכון של ארצות הברית, שם נולדה. כפי שיובהר בהמשך, לעותרת גם דרכון ירדני, כשלעובדה זו נודעת משמעות. עוד נטען בעתירה, כי העותרת נכנסה לאזור טרם נישואיה, לאחר שקיבלה אשרת ביקור, שהוארכה מעת לעת. לטענת העותרים, בתאריך 5.11.2008 הגישו במשרד לעניינים אזרחיים של הרשות בקשה לאיחוד משפחות באזור. נראה כי הליך זה לא הניב תוצאות כלשהן. בשלב מסוים לאחר מכן יצאה העותרת עם ילדיה מהאזור לצורך ביקור אצל בני משפחתה בארצות הברית. להפתעת העותרים, ביום 26.10.2013, כאשר ביקשו העותרת ומי מילדיה לשוב לאזור דרך מעבר הגבול "ערבה" שבין ישראל לבין ממלכת ירדן, סורבה כניסתה. 2. לאחר שבקשות שהוגשו למשיב 2 במטרה לאפשר לעותרת להיכנס לאזור נדחו, הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 1852/14, להלן: העתירה הראשונה), בה עתרו לסעד דומה לסעד המתבקש עתה. מהתגובות שהגישו המשיבים לעתירה הראשונה עלה, כי במספר הזדמנויות בעבר הגיעה העותרת לאזור דרך שטח ישראל תוך שהזדהתה באמצעות ארבעה דרכונים אמריקניים שונים ומבלי שהיא מוסרת כי היא אוחזת גם בדרכון ירדני. נראה כי על יסוד כך קיבלה בתחילה היתרי שהיה. בתוך כך, כאשר בשנת 2007 סורבה כניסתה של העותרת לישראל, הוגשה על ידי העותרים 1 ו-2 עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (עת"מ 222/07). כעולה מפרוטוקול הדיון בעתירה, הכניסה סורבה מטעמים של חשש להשתקעות (נוכח נישואי העותרים קודם לכן), אך לבסוף הוסכם לאפשר את כניסתה של העותרת לתקופה של חודשיים בלבד, בהפקדת ערבות בסך 25,000 ש"ח להבטחת יציאתה בתום התקופה. בהמשך, שהות העותרת באזור, עובר ליציאתה לביקור הנזכר לעיל בארצות הברית, היתה שלא כדין, ומטעם זה סורבה כניסתה ב-26.10.2013. בתגובת המשיבים לעתירה הראשונה הוסבר עוד, כי בהיות העותרת אזרחית ירדן, כפי שהתברר רק בשלב מאוחר יותר ולאחר שכניסתה סורבה בשנת 2013, ובהתבסס על "נוהל מדיניות המעבר לאיו"ש דרך ישראל", שגובש על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועל ידי ראש החטיבה הקונסולרית במשרד החוץ (להלן: הנוהל), כמו גם על הוראות סעיפים 28(11), 28(13) ו-28(14) לנספח האזרחי להסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, תתאפשר כניסת העותרת לאזור רק לאחר שתוגש לרשות בקשה לרישיון ביקור באזור. על פי הנוהל, ככל שהרשות מוצאת לנכון לעשות כן, מועברת על ידה הבקשה לצד הישראלי לשם קבלת אישורו והנפקת הרישיון. מסלול זה נדרש, במקרה של זר המחזיק (גם) בדרכון ירדני, הן לקבלת רישיון ביקור לשלושה חודשים (על פי הוראות הנוהל) והן לקבלת רישיון לצורך איחוד משפחות (מכח סעיף 28(11) לנספח האזרחי להסכם הביניים). במקרה הנדון הרשות לא העבירה לישראל כל בקשה בעניינה של העותרת. 3. נוכח מצב הדברים האמור נמחקה ביום 4.9.2014 העתירה הראשונה, כשבית משפט זה, מפי השופטים א' רובינשטיין, ח' מלצר ו-נ' סולברג, פסק כדלהלן: "א. תיק זה מציג סיטואציה לא רצויה, שלפיה העותרת 2, אזרחית ארה"ב, מבקשת להשתקע באיזור עם בעלה העותר 1 (המצוי בו עם חלק מילדיה העותרים), אך בינתיים היא מצויה בירדן (היא גם נושאת דרכון ירדני) עם אחד מילדיה. היא עותרת עתה לכניסה לאיזור כדי לשהות עד להסדרת בקשתה לאיחוד משפחות, שלדבריה הוגשה מכבר (2008) לרשות הפלסטינאית להעברה לישראל אך לא טופלה, ומכל מקום לא הגיעה לרשויות המשיבים. כיון שבעבר שהתה שלא כדין באיזור תקופות ממושכות, ועל כך אין חולק, וגם לא גילתה כנטען את כל הדרוש, אין המשיבים נכונים להיענות לבקשתה. ב. אכן משאלתה האמיתית של העותרת 2 היא להשתקע באיזור, ועל כך אין חולק. עם כל האהדה האנושית, איננו יכולים לכתוב מחדש את נהלי הכניסה, המחייבים טיפול של הרשות הפלסטינאית. הגם שאין העותרת מעוניינת באישור ביקור גרידא, איננו רואים מנוס מכך שבשלב זה תגיש בקשת ביקור על פי המקובל באמצעות הרשות הפלסטינאית, ואנו מקוים שככל שתועבר הבקשה למשיבים תטופל בנפש חפצה על-ידיהם. היא תלווה בערבות כספית כדי להבטיח יציאה לפי הצורך, וזאת אף כי בעבר במקרה דנא לא כל כך צלח פתרון כזה. במקביל, בידי העותרת לחדש את פנייתה לאיחוד משפחות באיזור ברשות הפלסטינאית, וככל שזו תועבר – ואנו מבינים מפי בא כוח המשיבים כי יש בקשות מועברות – תטופל כנדרש. הבינונו שלפי האישורים לביקור שניתנו בעבר לא היתה במקרה דנא בעיה בטחונית. זכויות העותרת שמורות. בשלב זה איננו רואים דרך אחרת, ובנתון לאמור נמחקת העתירה". נמצא, כי על פי פסק הדין בעתירה הראשונה, דרכם של העותרים, בהנחה שאין מדובר בבקשה לאפשר כניסה לצורך ביקור בלבד, אלא בבקשה של העותרת להשתקע באזור, לפנות לרשות בבקשה לאיחוד משפחות. ככל שהרשות תעביר לצד הישראלי פניה מטעמה בנדון, זו תטופל. 4. בעתירה הנוכחית נטען, כי העותרים פנו ביום 4.1.2015 לרשות. בהמשך נמסר לבא כוח העותרים על ידי המשרד לעניינים אזרחיים שברשות, כי הבקשה הועברה לצד הישראלי, אך נטען כי לא ניתן לקבל על כך אישור בכתב. בעתירה חוזרים העותרים על חלק מהטענות שנטענו עוד בעתירה הראשונה, באשר לסירוב להתיר את כניסת העותרת ביום 26.10.2013, ומוסיפים, כי נוכח הפן ההומניטרי הבולט של המקרה (ובכלל זה העובדה כי לעת הזו העותרת בהריון), נדרש פתרון יצירתי והומאני, ולא היצמדות לנהלים. עוד נטען, כי בעבר הוארכה אשרת השהיה של העותרת מספר פעמים ואין כל סיבה לשנות ממצב דברים זה רק כיוון שהעותרת יצאה מהאזור לביקור משפחתי בארצות הברית. העותרים מדגישים את הפגיעה הקשה בזכויות יסוד ואת הנוקשות וחוסר תום הלב שגילו המשיבים בטיפול בעניינם. 5. בתגובתם לעתירה מפנים המשיבים, בין היתר, לתגובות שהוגשו על ידם לעתירה הראשונה. בנוסף נטען, כי על פי פסק הדין בעתירה הראשונה, על העותרים לפנות לרשות בבקשה לקבלת רישיון ביקור ו/או בבקשה לאיחוד משפחות באזור עבור העותרת, ורק לאחר שהבקשות תועברנה לרשויות בישראל על ידי הרשות, ככל שתועברנה, יהיה מקום לבחנן לגופן. בדיקה שנערכה עובר לדיון בעתירה העלתה כי לא התקבלה אצל מי מהמשיבים כל בקשה בעניינה של העותרת. לפיכך, כך נטען, אין מנוס מדחיית העתירה. המשיבים מבהירים, כי אין להם כל התנגדות לכניסת העותרים הקטינים לאזור, בלוויית העותר. 6. אכן, על אף ההבנה למצוקה האמיתית אליה נקלעו העותרים, אין מנוס מדחיית העתירה. טענת העותרים, לפיה ראוי להמשיך במתן היתרי שהיה לעותרת, כפי שנעשה בתקופה מסוימת בעבר, אינה יכולה להתקבל. ראשית, טענה זו לא עמדה להם בעתירה הראשונה ואין מקום לשוב ולהעלותה. שנית, הובהר כי העותרת שהתה באזור, לפחות בחלק מהתקופה, שלא כדין ואף לא מסרה לרשויות הישראליות את מלוא הנתונים הרלבנטיים, ובכללם העובדה שהיא מחזיקה בדרכון ירדני. כאמור, לעובדה זו יש משמעות, שכן היא מחייבת קיומו של מסלול דו שלבי, שתחילתו בפניה לרשות, גם לצורך קבלת רישיון ביקור לתקופה של עד שלושה חודשים. מסלול כאמור מתחייב בכל מקרה כאשר מדובר בבקשה לאיחוד משפחות. טענתם העיקרית של העותרים היא, שהם יצאו ידי חובתם עת פנו, בעקבות פסק הדין בעתירה הראשונה, לרשות, ונמסר להם שזו העבירה את בקשתם לאישור הצד הישראלי. אלא שאין יסוד שלא לקבל את דברי המשיבים לפיהם לא נמצאה כל פניה של גורמי הרשות לצד הישראלי בעניינה של העותרת. עובדה זו שוללת את האפשרות לדון בבקשתה של העותרת להתיר לה להיכנס לאזור, לשם ביקור או לשם איחוד משפחות. אין מדובר בגחמה ובשרירות לב, אלא בעמידה על קיום מחויבות שנטלה ישראל על עצמה בהסכמים עם הרשות, מחויבות שזכתה להכרה בפסיקת בית משפט זה. אכן, לא אחת נפסק כי כל עוד לא העבירה הרשות את הבקשה לאישור מדינת ישראל: "אין המדינה בת דברו של העותר וכל טרוניה בענין זה יש להפנות לרשות הפלסטינית" (בג"ץ 5898/06 אברהים נ' מדינת ישראל (16.8.2006)). לענין זה ראו עוד: בג"ץ 297/04 יאסין נ' המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון (20.9.2004); בג"ץ 8200/07 אלמנסאוי נ' המנהל האזרחי ביהודה ושומרון (2.12.2007); בג"ץ 5197/08 אלמנסאוי נ' המנהל האזרחי ביהודה ושומרון (16.8.2008)). כאמור, לעת הזו, בעלת דברם של העותרים היא הרשות ואין מקום לצוות על המשיבים לדון בבקשת העותרת, כאשר בצד הישראלי לא התקבלה כל פניה של הרשות בעניינה. ההיתרים שניתנו לעותרת בעבר ניתנו נוכח אי הצגת התמונה המלאה על-ידי העותרת, הן ביחס למטרת השהייה (שלא היתה ביקור אלא רצון להשתקע) והן ביחס לעובדה שהעותרת מחזיקה גם בדרכון ירדני, נתון ששולל אפשרות למתן היתר שהייה, מכל סוג, ללא קבלת בקשה מהרשות. התוצאה היא שאין בידינו לסייע לעותרים, על אף המצב הקשה אליו נקלעו, ואין מנוס מדחיית העתירה. בנסיבות לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' באב התשע"ה (‏20.7.2015). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15020600_L04.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il