הנאדי עודה מוחמד אלח'וואג'ה נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 206/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: הנאדי עודה מוחמד אלח'וואג'ה נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין; עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה שלפנינו בהוראה על סילוק מבנה חדש (להלן: הוראת הסילוק), שהוצאה ביום 3.1.2022 מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: הצו), ביחס למבנה בטון בגודל 140 מ"ר (להלן: הבינוי), הממוקם בסמוך לנקודת ציון 201939/650024 שבאזור אדמות הכפר נעלין. 1. על פי הנטען בעתירה, הוראת הסילוק לא נמסרה לעותרת אלא נמצאה על ידה ביום 6.1.2022 בשעות הערב, כאשר היא מודבקת על קיר הבינוי, ולפיה על העותרת להרוס בתוך 96 שעות את הבינוי שהקימה. ביום 8.1.2022 הגישה העותרת למשיבים השגה ובקשה לביטול הוראת הסילוק, אולם, לטענתה, בשל חלוף 96 השעות לכניסת צו ההריסה לתוקף ובשל הצורך הדחוף בפניה לבית המשפט לצורך קבלת סעד זמני, לא היה באפשרותה להמתין למתן החלטה, בטרם הגשת העתירה דנן ביום 9.1.2022. ביום 12.1.2022, לאחר מועד הגשת העתירה, דחה מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי את בקשת העותרת לביטול הוראת הסילוק. 2. לטענת העותרת יש לבטל את הוראת הסילוק ממספר טעמים, בין היתר, כי אין הכרח בטחוני או תכנוני אשר מצדיקים נקיטת הליכי אכיפה מזורזים ביחס לבנייה דנן תחת נקיטה בהליכי אכיפה רגילים; כי הוראת הסילוק עומדת בניגוד מוחלט להצהרות המדינה בפני בית משפט זה בכל הקשור למדיניות צווי סילוק מבנים, וכי הבינוי דנן אינו נכנס בגדר המקרים המנויים; כי ההחלטה על הוצאת הוראת סילוק לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בהתחשב בכך שמדובר בבינוי חקלאי בשטח חקלאי שניתן לרישוי ולהכשרה; כי המבנה של העותרת לא פוגע באינטרס הציבורי, ואין בו כדי להפריע או לבטל כל תכנון עתידי בשטח הקרקע שעליו הוקם הבינוי; כי הוראת הסילוק מפלה את העותרת לרעה לעומת תושבים אחרים אשר ביצעו עבודות בנייה בסמוך לשטח בו הוקם הבינוי, ללא שהוצאו נגדם הוראות סילוק; כי נפגעה זכותה של העותרת לשימוע; וכי הצו נוגד את הדין הבינלאומי ופוגע פגיעה מיותרת בתושבים המוגנים. העותרת טענה בנוסף, כי מאחר שמדובר בשטח חקלאי ובבינוי לצורך חקלאי היא סברה בתום לב שלא נדרש לקבל היתר בנייה לגביו, וכי הקמת הבינוי נעשתה תחת עיניהם הפקוחה של גורמי המנהל האזרחי שלא יידעו אותה בדבר הצורך לקבל אישור והשתהו במתן הוראת הסילוק. 3. בתגובתם המקדמית של המשיבים נטען כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים כנדרש, בשל אי ניקיון כפיים של העותרת ובשל העדר תשתית עובדתית או משפטית להתערבות בית המשפט. נטען, כי על העתירה להידחות על הסף, בין היתר, משום שהעותרת נחפזה להגיש את העתירה יום אחד בלבד לאחר הגשת הבקשה לביטול הוראת הסילוק, בטרם מתן תשובה; משום שטענות העותרת בעתירתה זהות לטענות שהועלו על ידה במסגרת הבקשה, ומבלי שניתנה למשיבים האפשרות להידרש לטענות אלו; משום שאין מקום להתערבות בית המשפט במתן הסעד המבוקש על ידי העותרת אשר עשתה דין לעצמה והקימה את הבינוי ללא היתר; ומשום שחל שינוי בתשתית העובדתית והמשפטית של העתירה עם קבלת ההחלטה בהשגה שהגישה העותרת. כן נטען, כי יתר טענות העותרת לחוסר סבירות פעולת המשיבים, להעדר פגיעה באינטרס הציבורי ולאכיפה בררנית והפלייתה לרעה ביחס לתושבים אחרים – נטענו ללא כל תשתית עובדתית שתומכת בהן. לגופם של דברים, המשיבים טענו, בין היתר, כי הוראת הסילוק בעניינה של העותרת עולה בקנה אחד עם המדיניות העקבית והמעודכנת של המשיבים, שכן הבינוי מצוי בתחומי צו בדבר איסור בניה והפסקתה מס' 3/11/אב (הארכת תוקף 3) (מכשול התפר), התש"ף-2019 (להלן: צו איסור בנייה צבאי); כי טענותיה של העותרת ביחס לפגיעה בזכות השימוע נדונו על ידי בית משפט זה בבג"ץ 4588/18 אגודת "סנט-איב" המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019), שבו נבחנו חוקיות הצו ומנגנון האכיפה הקבוע בו, ונדחו; כי טענת העותרת שממנה עולה כי היה על המשיבים ליידע את העותרת בדבר ההכרח בקבלת אישור בנייה היא טענה שלא ניתן לקבל; כי לא ניתן להתייחס לפעולת האכיפה המזורזת של הרשויות כפעולה שלקתה בשיהוי, הואיל וגם לשיטת העותרת היא החלה בעבודת הבינוי כחודשיים עובר למתן הוראת הסילוק; כי כבר נקבע בפסיקה שגם אם היה שיהוי בפעילות הרשויות בהוצאת צו הריסה עד לשלב מתקדם בבנייה, לא היה בכך כדי להביא לבטלות הצו; כי טענת העותרת שלפיה לא פעלה להוצאת היתר בנייה בתום לב אינה יכולה להוות הגנה עבורה מפני שימוש בצו; כי הוראת הסילוק שהודבקה על קיר המבנה ניתנה בהתאם להוראות הצו, שכן גם מטענות העותרת עולה כי היא כלל לא נכחה במקום עד ליום 6.1.2022; כי על טענת העותרת שלפיה ניתן ללמוד על אי סבירות הוצאת הצו בשל העובדה שניתן להכשיר את הבינוי – להידחות, מה עוד שבפועל לא ניתן יהיה להכשיר את הבינוי שעה שהוא מצוי בתחומי צו איסור בנייה צבאי; וכי בניגוד לטענת העותרת, עצם הבנייה הבלתי חוקית פוגעת באינטרס הציבורי. 4. לשם שלמות התמונה יצוין, כי לאחר הגשת תגובתם המקדמית של המשיבים, הגישה העותרת בקשה למתן צו עשה נגד המשיבים המורה להם להמציא לידי העותרת מפה או עזר דיגיטלי אשר יאפשרו למודד מטעמה לבדוק את טענת המשיבים שלפיה הבינוי מושא העתירה מצוי בתחומי צו איסור בנייה צבאי. בהחלטה מיום 21.1.2022 נתבקשה העותרת להבהיר מדוע לא יוכל המודד מטעמה לעשות מלאכתו באופן עצמאי. ביום 8.2.2022 השיבה העותרת כי לאחר בירור עם מודד מוסמך הובהר לה כי העזרים והמפות הנלווים לצו איסור בנייה צבאי אינם דיגיטליים, אלא מדובר בצילומי מפות קטנות ברזולוציה נמוכה, אשר אין באפשרות מודד מקצועי לדלות מהם פרטים מדויקים. 5. לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף ולגופה. ראשית, על העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים של העותרת אשר עשתה דין לעצמה ובנתה את הבינוי ללא היתר כדין, ואז פנתה לקבלת סעד מבית המשפט. אך לאחרונה נקבע על ידי בית משפט זה כי בטעם זה לבדו כדי להביא לדחיית העתירה על הסף (ראו בג"ץ 7013/21 אבו זיתון נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 7 והאסמכתאות שם (18.11.2021)). שנית, ולגופם של דברים. דין טענות העותרת להידחות בהעדר עילה להתערבות בהחלטה להורות על סילוק הבינוי. אין בטענת העותרת כי לא פעלה להשגת היתר בנייה כדין מתוך אמונה בתום לב כי אין צורך בהיתר כאמור לשם בניית מחסן חקלאי, כדי להכשיר את הבנייה בדיעבד: "פשיטא כי טענת העותר בדבר אי ידיעת הדין, במקרה זה הדרישה לקבלת היתר בנייה להקמת מבנה חקלאי, אינה מהווה הגנה מפני השימוש בצו בעניינו" (ראו בג"ץ 4114/20 יאסין נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 12 (16.9.2020)). גם טענת העותרת ביחס לאופן המצאת הוראת הסילוק, אשר הודבקה על קיר המבנה, ניגפת, באשר יסודה בדין (סעיף 4 להוראות הצו). יתר טענות העותרת, בין היתר, בדבר הפלייתה לרעה ביחס לתושבים אחרים שביצעו עבודות בנייה בסמוך לבינוי דנן ובדבר חוסר הסבירות שבמתן הוראת הסילוק, נטענו בעלמא, בכלליות, ללא מתן תימוכין כלשהם לביסוסן וללא תשתית ראייתית הולמת בצדן, כנדרש (ראו בג"ץ 4273/20 חוות ירושלים רכיבה בע"מ נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 והאסמכתאות שם (24.9.2020); בג"ץ 1739/21 סלאח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 6 (27.5.2021)). כך גם לגבי הטענה שלפיה המשיבים פעלו בשיהוי, כאשר גם לשיטת העותרת חלפו אך כחודשיים ימים בין מועד תחילת הקמת השלד לבין מועד מתן הוראת הסילוק. גם טענתה של העותרת להעדר פגיעה באינטרס הציבורי דינה להידחות, שכן, האינטרס הציבורי הוא שביצוע בנייה ייעשה בהיתר (ראו בג"ץ 1862/21 חמאד נ' היחידה המרכזית לפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 9 (8.11.2021)). בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי טעם בבקשת העותרת להורות למשיבים להמציא לידיה עזרים דיגיטליים שיאפשרו למודד מטעמה לבדוק אם הבינוי אכן מצוי בתחומי צו איסור בנייה צבאי. בקשה זו היא בבחינת "נבנה תחילה ואחר כך נבדוק". 6. אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית. צו הארעי הזמני מיום 9.1.2022 – בטל. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪. ניתן היום, ‏י"ב באדר ב התשפ"ב (‏15.3.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ 22002060_E03.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1