זיו גלסברג נ. מפלגת העבודה הישראלית

8 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 20583-11-24 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן המבקש: זיו גלסברג נגד המשיבה: מפלגת העבודה הישראלית בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) שניתן ביום 15.7.2024 בע"א 14911-01-24 בשם המבקש: עו"ד נדב אפלבאום; עו"ד חנא עודה בשם המשיבה: עו"ד עומרי שגב פסק-דין השופט אלכס שטיין: מהות ההליך לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) אשר ניתן ביום 15.7.2024 בע"א 14911-01-24, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת א' בוסני), אשר ניתן ביום 30.8.2023 בתאד"מ 37994-11-22, ואשר בגדרו נדחתה תביעת פיצויים שהגיש המבקש נגד המשיבה מכוחו של חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת או החוק), לצד עילות תביעה נוספות שמקורן בדיני החוזים ודיני הנזיקין. העובדות המשיבה, מפלגת העבודה הישראלית (להלן גם: המפלגה), שלחה 19 מסרונים פוליטיים (SMS) לטלפון הסלולרי של המבקש (להלן: המסרונים), בתקופה שתחילתה ביום 18.9.2022 וסופה ביום 17.5.2023 – זאת, אחרי שהלה ביקש להסיר את שמו מרשימת התפוצה של המפלגה ולא לשלוח לו מסרונים כאמור. בעקבות זאת, הגיש המבקש, ביום 14.11.2022, תביעה כספית נגד המשיבה בה טען כי המשיבה שיגרה לו דברי פרסומת באופן המנוגד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת והפרה את החובה החקוקה המעוגנת בסעיף 30 לאותו חוק; החזיקה והשתמשה במאגר מידע תוך הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; התרשלה בשיגור מסרונים לטלפון הסלולרי שלו, חרף סירובו לקבל מסרונים כאמור; וכן הפרה כלפיו התחייבות חוזית בכך שלא הסירה את שמו מרשימת התפוצה שלה, על אף שהוא קיבל את הצעתה להסרת שמו. בגדרי תביעה זו, עתר המבקש לחיוב המשיבה בפיצויים בגין נזקיו הנטענים, וכן בפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך של 25,000 ש"ח. פסק דינו של בית משפט השלום ביום 30.8.2023, דחה בית משפט השלום את תביעת המבקש על כלל חלקיה. בית משפט השלום קבע כי המסרונים שנשלחו למבקש אינם מהווים דברי פרסומת כהגדרתם בסעיף 30א(א)(2) לחוק התקשורת, שכן, מסר פוליטי מוחרג מהגדרת המונח "תעמולה" לפי סעיף 30א לאותו חוק. עוד נקבע כי שלושת המסרונים מהימים 22.9.2022, 29.9.2022, ו-2.10.2022, אשר הכילו הצעה להתקשר למספר טלפון מסוים על-מנת לקבל פרטים נוספים אודות פעילויותיה של המפלגה אינם באים בגדר החלופה המעוגנת בסעיף 30א(א)(3) לחוק, שכן, הם לא נועדו כדי לעודד הוצאה כספית. בית המשפט קבע גם כי משלוח המסרונים אינו עולה כדי מטרד ואינו מפר את האמור בסעיף 30 לחוק. נוסף לכך, נקבע כי המשיבה לא התרשלה כאשר שלחה את המסרונים למבקש, ולפיכך לא קמה לו עילת תביעה מכוחם של דיני הנזיקין הכלליים. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי לאור החרגתם המפורשת של מסרים פוליטיים מתחולתו של סעיף 30א לחוק התקשורת, אין לעקוף החרגה זו בהישען על הוראות חוק אחרות. טענותיו של המבקש בכל הנוגע להפרת חוזה והחזקת מאגר מידע באופן הפוגע בפרטיותו, נדחו אף הן על ידי בית משפט השלום בפסק דין מפורט. ביום 7.1.2024, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 15.7.2024, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, תוך שהוא מאמץ את נימוקיו של בית משפט השלום. לצד זאת, בהתייחסו לקשרי הגומלין שבין סעיף 30א לחוק לבין עוולות וחיקוקים אחרים קבע בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים: "אינני מבקשת לקבוע מסמרות ולקבוע כי כל תביעה בעילת תביעה אזרחית שאינה לפי חוק התקשורת תדחה מהנימוקים שנקבעו בנסיבות המקרה דנן, אך כאשר מדובר במספר ההודעות שנשלחו במקרה דנן ובתוכנן, לא מצאתי כי זהו המקרה שבו יש לעקוף את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת ולחייב את המשיבה מכוח הוראות דין אחרות. סעיף 30א(יג) אכן קובע, כי אין בהוראות הסעיף כדי לגרוע מהוראות כל דין אך ברור שהוראות כל דין לא נועדו לעקוף את הוראות הסעיף". מכאן בקשת רשות הערעור המונחת לפנינו. טענות הצדדים לטענת המבקש, בקשתו מעלה שתי שאלות משפטיות עקרוניות שבירורן מצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי": האם החלופה השלישית של הגדרת המונח "דבר פרסומת", המעוגנת בסעיף 30א(א)(3) לחוק התקשורת, חלה על מסרון פוליטי אשר מכיל בתוכו הצעה להתקשר למספר טלפון מסוים? האם שיגור חוזר של מסרונים פוליטיים שאינם באים בגדר "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א(א) לחוק התקשורת יכול להקים עילת תביעה מכוח הוראות דין אחרות? המבקש סבור כי התשובה לשתי השאלות הללו הינה חיובית. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסקי הדין של הערכאות דלמטה, ועל נימוקיהם. לטענת המשיבה, הוראות סעיף 30א(א) לחוק התקשורת מחריגות מגדר האיסור אשר נקבע בסעיף 30א(ב) לחוק מסרי תעמולה פוליטיים באופן מפורש ומלא. בהתאם לכך, נטען כי ניסיון המבקש להחיל את החלופה המגדירה "דבר פרסומת", שבסעיף 30א(א)(3) לחוק, על מסרונים פוליטיים שמכילים בתוכם מספרי טלפון נדון לכישלון. המשיבה מוסיפה וטוענת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כמו גם פסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט השלום, אינו מעלה לדיון שום שאלה משפטית עקרונית שראויה לבירור חוזר במסגרתה של בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". דיון והכרעה לאחר עיון בכתובים שבעלי הדין הניחו לפנינו, ולנוכח הצורך במתן מענה ברור לשתי השאלות שהועלו על ידי המבקש והעמדת דברים על מכונם, סבורני כי יש עמנו מקום לדון בבקשה דנן כבערעור ולדחות את הערעור לגופו – זאת, בהתאם לתקנות 149(2)(ב), 149(2)(ג), ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. להלן אפרט את הטעמים לכך. תחילה, אדון ואכריע בשאלה שהעלה המבקש באשר לתחולתו של סעיף 30א(א)(3) לחוק התקשורת על המקרה דנן; ולאחר מכן אענה לשאלה שעניינה ייחוד העילה לפי סעיף 30א לחוק והאפשרות להחיל דינים אחרים על מקרים כדוגמת זה שלפנינו, בהם משוגרים מסרונים פוליטיים לאדם שלא הביע נכונות לקבלם. סעיף 30א(א)(3) לחוק התקשורת חוק התקשורת אוסר על "מפרסם" לשלוח "דבר פרסומת" לנמען שלא נתן את הסכמתו לכך קודם לכן (ראו: סעיף 30א(ב) לחוק). איסור זה כפוף לחריגים המפורטים בסעיף 30א(ג) לחוק (ראו: רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי, פסקה 6 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (4.8.2014)). הפרתו של איסור כאמור מהווה עוולת נזיקין בגינה מוסמך בית המשפט לפסוק, בין היתר, פיצויים סטטוטוריים עד לסך של 1,000 ש"ח בגין כל דבר פרסומת אסור, מבלי לחייב את התובע להוכיח את נזקו (ראו: שם, בפסקה 7). בענייננו, המבקש הביע את אי-הסכמתו להמשך קבלת המסרונים מטעם המשיבה, והאחרונה הייתה מודעת לכך. על רקע עובדות אלו, טען המבקש בתביעתו כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת בכך ששלחה לו מסרונים המהווים "דבר פרסומת" כהגדרתו באותו סעיף – אף לאחר שהמבקש ביקש ממנה לחדול מכך. אשר על כן, השאלה בה אנו נדרשים להכריע היא זו: האם המסרונים שנשלחו למבקש מהווים "דבר פרסומת" כהגדרתו בסעיף 30א(א) לחוק התקשורת? לשאלה זו אענה בשלילה. המונח "דבר פרסומת" מוגדר בסעיף 30א(א)(2) לחוק התקשורת כ"מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה" (ההדגשה הוספה – א.ש.). "תעמולה" מוגדרת בסעיף 30א לחוק כ"הפצת רעיונות לשם השפעה על עמדות או על התנהגויות, למעט אם יש בה מסר פוליטי, ובכלל זה תעמולת בחירות" (ההדגשה הוספה – א.ש.). הווה אומר: אין לראות במסרונים הפוליטיים שנשלחו על-ידי המפלגה "דבר פרסומת" כמשמעו בסעיף 30א(א)(2) לחוק התקשורת (ראו: ע"א 534/17 לפיד נ' סלקום ישראל בע"מ, פסקה 9 (6.3.2019)). המבקש טוען כי שלושת המסרונים אשר נשלחו אליו בימים 22.9.2022, 29.9.2022 ו-2.10.2022, ואשר כללו הצעה להתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת פרטים נוספים אודות פעילויותיה של המפלגה הם בגדר "דבר פרסומת" אסור, כהגדרתו בסעיף 30א(א)(3) לחוק. זאת, מאחר שמסר זה "אינו דבר פרסומת כאמור בפסקה (1) או (2), המופץ לציבור הרחב, ונכללת בו הצעה לנמען להתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו". פרשנות זו אין בידי לקבל. המחוקק בחר – באופן מפורש – להתיר שיגור מסרונים פוליטיים לבעלי טלפונים סלולריים בלא צורך לעמוד בדרישותיו של סעיף 30א לחוק התקשורת. מסקנה זו עולה מלשונו הברורה של החוק. המחוקק החריג מסרים פוליטיים ותעמולת בחירות מגדרו של האיסור שנקבע בסעיף 30א(ב) לחוק, זאת גם כאשר מסרים אלה מכילים בתוכם מספרי טלפון של משגריהם. האיסור שחל על "הצעה לנמען להתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו" מדבר על מספר טלפון ממנו עתיד להישלח "מסר" למכשיר הטלפון הסלולרי. "מסר" שעליו מדבר סעיף זה הוא מסר אסור, ועל כן אין כל הגיון לפרש מילה זו ככוללת גם מסר פוליטי שהחוק התיר את שיגורו ב"רחל בתך הקטנה". במילים אחרות: האיסור אשר חל על "הצעה לנמען להתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו" בא להשוות את המסר עליו מדבר סעיף 30א(א)(3) לחוק עם המסרים האסורים כהגדרתם בסעיפים 30א(א)(1) ו-30א(א)(2) לחוק. הפרשנות בה דוגל המבקש הינה מנוגדת ללשון החוק. כמו כן, אימוצה של פרשנות זו תרוקן כמעט לחלוטין את החרגת המסרים הפוליטיים מתחולת האיסור שבסעיף 30א(ב) לחוק ותפגע בהרמוניה הקיימת בין סעיפי המשנה (1), (2) ו-(3) של סעיף 30א(א) לחוק (לכלל הדורש מפרשניו של דבר חקיקה לקיים הרמוניה פנימית בין הוראותיו, ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט – תורת הפרשנות הכללית 155 (1992)). מסקנה זו, ככל שהיא דורשת תמיכה נוספת (ואיני סבור כך), עולה גם מהאמור בדברי ההסבר להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח דבר פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה-2014, ה"ח 588, בעמ' 70; וכן מדבריהם של חברי הכנסת במהלך הדיונים בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33) (הגבלת הפצת פרסומות ברשתות תקשורת), התשס"ה-2005; ואצטט: "אגב, בפוליטיקה אנחנו לא מתערבים [..] פוליטיקה זה לא כלול בחוק בכלל" (פרוטוקול ישיבה מס' 5 של הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה וועדת המדע והטכנולוגיה, עמוד 4 (25.3.2008) [ההדגשה הוספה – א.ש.]). שאלת ייחוד העילה סעיף 30א(יג) לחוק התקשורת קובע בזו הלשון: "אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות כל דין". לשונו הברורה של החוק, שאינה משתמעת לשתי פנים, מובילה למסקנה כי שיגור חוזר של מסרונים פוליטיים שאינם באים בגדר "דבר פרסומת" אסור לפי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת אכן יכול להקים עילת תביעה מכוח הוראות דין אחרות. הווה אומר: אין מדובר כאן בהסדר שלילי ביחס לעילות תביעה אחרות העשויות לעמוד לנמען כלפי "מפרסם" (ראו והשוו: ע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נ' דובק בע"מ, פסקאות 33-31 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (13.7.2011); וכן רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, נה(5) 276, 308 (2001)). ברם, אין בכך כדי לסייע למבקש. הערכאות קמא דנו והכריעו בכל אחת ואחת מהעילות שהמבקש העלה בתביעתו. הכרעות אלו אינן מכילות בתוכן שום קביעה משפטית עקרונית חדשה, אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, ואינן מעוותות את הדין כהוא זה. הכרעות אלו אינן ראויות אפוא לבירור נוסף בגדרו של ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי). סוף דבר מסרים פוליטיים – לרבות אלו שמכילים בתוכם מספרי טלפון – מוחרגים מפורשות מדל"ת אמותיו של סעיף 30א לחוק התקשורת. ניסיונו של המבקש לסווגם כדברי פרסומת אסורים לא צלח. אשר על כן, טוב נעשה אם נדון בבקשת המבקש כבערעור ונדחה את הערעור לגופו מהטעמים האמורים לעיל. לאור מכלול הנסיבות, ובשים לב לכך שהמשיבה כפתה על המבקש קבלת מסרים בניגוד לרצונו, הנני מציע לא לחייב את המבקש בהוצאות. כל צד יישא אפוא בהוצאותיו. אלכס שטיין שופט השופט יוסף אלרון: אני מסכים. יוסף אלרון שופט השופטת רות רונן: אני מסכימה. רות רונן שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט אלכס שטיין. ניתן היום, ז' אייר תשפ"ה (05 מאי 2025). יוסף אלרון שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת