סקאי מרום קום בע"מ נ. עיריית צפת

7 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 20581-09-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרות: 1. סקאי מרום קום בע"מ 2. מפעלי ארזים (ח.ד.י.ר) יזמות ובניה בע"מ 3. ארזים מי מרום יזמות ובניה בע"מ נגד המשיבים: 1. עיריית צפת 2. משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: עו"ד עדו אמיר בשם המשיבה 1: עו"ד רונן שקלרש בשם המשיב 2: עו"ד אילנית ביטאו פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה שלפנינו בדרישת העותרות כי הזכויות בשלוש חנויות בעיר צפת במקרקעין הידועים כגוש 14624 בחלקה 8 (להלן: החנויות), הרשומות במרשם המקרקעין על שם המשיבה 1 (להלן: העירייה) – יירשמו על שמן. כעולה מן העתירה והתגובות לה, בין העותרות לבין העירייה התנהל הליך משפטי בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 27507-09-23) בנוגע לזכויות העותרות בחנויות (להלן: ההליך במחוזי). המשיב 2 (להלן: משרד הפנים) צורף בראשית הדרך גם הוא להליך במחוזי אך נמחק ממנו מחמת היעדר סמכות עניינית. ביום 6.3.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' אברהם), שנתן תוקף להסכם פשרה בין העותרות לבין העירייה (להלן ובהתאמה: פסק הדין ו-הסכם הפשרה). בהסכם הפשרה הוסכם בין היתר כי העירייה תפנה למשרד הפנים בבקשה לאישור העברת הזכויות בחנויות, ובכלל זה העברת הזכויות לעותרות – וזאת לא יאוחר מיום 18.4.2026. משהזכויות לא הועברו על שם העותרות, הוגשה ביום 9.9.2025 העתירה דנן. בתמצית, העותרות מלינות על התנהלות בלתי סבירה, העולה לשיטתן עד כדי התרשלות, בטיפולם של המשיבים בהעברת הזכויות בחנויות. לטענתן, הפעולות שבוצעו על ידי העירייה לאחר מתן פסק הדין – ככל שנעשו כאלה – נעשו בעצלתיים. פרטיהן של פעולות אלה אינם ידועים להן – מעבר לדיווחים לקוניים שקיבלו מהעירייה. העותרות מציינות כי נמסר להן מהיועצת המשפטית של העירייה, עו"ד ענבל בן ארי (להלן: עו"ד בן ארי) שמשרד הפנים סירב לאשר את העברת הזכויות בחנויות. על רקע זה התבקשו הסעדים הבאים: "(א) מדוע לא יאשר שר הפנים, המשיב 2 את העסקאות/הענקות הזכויות של המשיבה 1 – עיריה עם בעלי הזכויות לשעבר בשלושת הנכסים ויאפשר להעבירן ע"ש רוכשות הזכויות – העותרות, בהתאם לסעיף 8 לפק' העיריות וכפי שיפורט בעתירה (להלן: הסעד הראשון – ר. ר.). (ב) לאור עמדת המשיבה 1 (דהיינו – הסכמתה להעברת הזכויות בנכסים שפורטו בעתירה, ע"ש העותרות), בהמשך ובקשר לסעד העיקרי המבוקש בסעיף א' לעיל ובהתאם להחלטת בימ"ש המחוזי בנצרת מיום 6/3/2024: מדוע לא תפנה ע. צפת המשיב 1 למשרד הפנים בבקשה לאישור העברת הזכויות המקורית וכן אישור העברת הזכויות לעותרות נוכח שרשרת ההעברות ובצירוף כל המסמכים המלמדים על הנ"ל (וזאת ככל שנדרשת פניות/תגובות נוספות כאלו מצד המשיבה 1 אל מול המשיבה 2 (להלן: הסעד השני – ר. ר.). (ג) לאור עמדת המשיבה 1 [...]: מדוע לא תפעל המשיבה 1-ע. צפת ותבצע את הנדרש במקרה ש מ.הפנים-המשיבה 2, תציב לה דרישות מסוימות וכל זאת בתום לב ולשם העברת הזכויות בנכסים ע"ש העותרות (להלן: הסעד השלישי – ר. ר.). (ד) לאור עמדת המשיבה 1 [...]: ככל ששר הפנים יאשר את העברת הזכויות המקוריות ו/או ע"ש התובעות מדוע לא תועברנה הזכויות ע"י המשיבה 1 (הבעלים הרשום בלשכת מקרקעין) ע"ש העותרות להלן: הסעד הרביעי – ר. ר.)". משרד הפנים סבר כי דין העתירה להידחות על הסף. בפתח תגובתו הובהר כי הסעד היחיד הרלוונטי אליו הוא הסעד הראשון, בעוד יתר הסעדים מופנים כלפי העירייה בלבד. לגוף העניין, נטען כי לאחר מתן פסק הדין פנתה עו"ד בן ארי למשרד הפנים באמצעות דואר אלקטרוני ביום 10.4.2024 ובמועדים נוספים במהלך חודש מאי 2025. משרד הפנים הגיב לפנייה ביום 30.6.2025 (להלן: תגובת משרד הפנים), והבהיר לעירייה כי הדרך המתאימה להגשת בקשותיה היא באמצעות מערכת רות"ם – מערכת דיווחים לריכוז וניהול תהליכים מוניציפליים (להלן: מערכת רות"ם). לכן – כך הובהר – על העירייה לפנות למשרד בדרך זו בצירוף המסמכים הרלוונטיים, דבר שלא נעשה עד למועד זה. לאור האמור, נטען כי בכל הנוגע לסעד הראשון, יש לדחות את העתירה מחמת היותה מוקדמת. לטענתו של משרד הפנים, אין לראות בפניות שבוצעו עד כה (שלא נעשו באמצעות מערכת רות"ם בלוויית כל המסמכים הדרושים) – כהגשת בקשה כנדרש. לכן, משהעירייה לא הגישה בקשה כאמור – לא התקבלה עדיין במשרד הפנים כל החלטה מנהלית סופית בעניינן של העותרות. באשר ליתר הסעדים נטען כי דין העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי. עניינם של סעדים אלה ברכיבים בהסכם הפשרה ובהפרתם הנטענת. לכן הדרך לברר את הטענות לגביהם היא באמצעות פנייה לערכאה שנתנה את פסק הדין. העירייה סברה אף היא כי דין העתירה להידחות על הסף. בתגובתה הוסבר כי עו"ד בן ארי סיימה את תפקידה בעירייה ביום 30.6.2025 – המועד שבו נשלחה תגובת משרד הפנים; וכי מטעם זה היא לא השלימה את הטיפול בעניינן של העותרות. העירייה ציינה כי לאחר קבלת תגובת משרד הפנים לעתירה, היא פעלה לאיתור המסמכים הנדרשים על מנת להעבירם אליו פעם נוספת – הפעם באמצעות מערכת רות"ם, כנדרש. הגם שלשיטת העירייה, משרד הפנים יכול היה לטפל בפנייתה אליו עוד קודם לכן וגם ללא פנייה למערכת רות"ם, העירייה מתכוונת, מיד לאחר חזרת פעילותה לשגרה בעקבות מצב החירום השורר במדינה, להגיש למשרד הפנים בקשה מתאימה. לאור האמור, נטען כי הסעדים השני והשלישי מתייתרים; ואילו הסעד הרביעי מיותר, שכן הוא משקף את הדברים שממילא נקבעו כבר במסגרת הסכם הפשרה. בעקבות החלטתי מיום 16.3.2026, הודיעו העותרות כי הן עומדות על עתירתן חרף עמדתם של המשיבים כפי שהיא פורטה לעיל. העותרות טענו כי תגובות המשיבים מעלות טענות "טכניות-בירוקרטיות" חסרות ממש, שתכליתן למנוע דיון מהותי בעתירה. לטענתן, בהתאם להודעה שנמסרה להן מהעירייה, משרד הפנים כבר קיבל החלטה סופית והוא מסרב להעברת הזכויות. לכן אין מקום לשוב ולדחות את הדיון בעתירה – בחלוף למעלה משנתיים מפסק הדין. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כאמור, העותרות עתרו בעתירתן לארבעה סעדים. הסעד הראשון מופנה כלפי משרד המפנים בלבד, ועניינו בדרישת העותרות להורות לשר הפנים לאשר את העברת הזכויות על שמן. יתר הסעדים מופנים כלפי העירייה: הסעד השני והשלישי עוסקים בחיובה לפעול לקידום אישור העברת הזכויות; ואילו הסעד הרביעי מתייחס להעברת הזכויות בפועל, לאחר שיתקבל לכך אישור ממשרד הפנים. כפי שנראה להלן, דין העתירה להידחות ביחס לכל אחד מן הסעדים הללו. ראשית באשר לסעד הראשון. מתגובת משרד הפנים עולה – כפי שהובהר לעיל – כי לשיטתו טרם הוגשה אליו בקשה מתאימה באמצעות מערכת רות"ם, בצירוף מלוא המסמכים הנדרשים. מטעם זה, כך נטען, הוא טרם קיבל החלטה מנהלית סופית בנוגע לאישור העברת הזכויות בחנויות על שם העותרות. בהיעדר החלטה כאמור – לא מתקיים אפוא הבסיס הנדרש לביקורת שיפוטית על החלטה כזו; וממילא קיימת עדיין אפשרות כי ההחלטה שתתקבל בסופו של דבר ביחס לזכויות תספק את העותרות באופן שייתר את הצורך בדיון בעתירה זו. דברים אלה אמורים במיוחד בשים לב לתגובת העירייה בהקשר זה. כפי שהובהר לעיל, העירייה הסבירה בבירור כי חלה תקלה עקב עזיבתה של עו"ד בן ארי את עבודתה בעירייה; וכי העירייה מתכוונת לפעול בהקדם האפשרי – עם חזרתה לפעילות שוטפת לאחר מצב החירום במדינה – בהתאם להנחיה בתגובת משרד הפנים (קרי להגיש בקשה מתאימה באמצעות מערכת רות"ם). לאחר שבקשה כזו תוגש – חזקה על משרד הפנים שיקבל בה החלטה לגופו של עניין; וככל שלעותרות יהיו טענות לגביה – תהיה פתוחה בפניהן הדרך לפעול ביחס לכך כפי שימצאו לנכון. על כל פנים, ממילא עתירה כזו תתייחס להחלטה קונקרטית שטרם התקבלה, ותהיה אפוא עתירה שונה מהעתירה דנן. בנסיבות אלה, ובשים לב להלכה הפסוקה לפיה בית משפט זה אינו מקיים על דרך הכלל ביקורת שיפוטית בטרם התקבלה החלטה מנהלית סופית, הרי שהעתירה שלפנינו – בכל הנוגע לסעד הראשון – היא עתירה מוקדמת, וככזו דינה להידחות על הסף (ראו מיני רבים: בג"ץ 46759-01-25 איגודן תשתיות איכות הסביבה נ' שר הפנים, פסקה 10 ‏(‏27.10.2025‏); ‏‏בג"ץ 1230-02-26 וולטר נ' משטרת ישראל, פסקה 3 ‏(8.2.2026‏); בג"ץ 1049/24 מהדרין בע"מ נ' ממשלת ישראל, פסקה 6 (8.2.2024)). ‏‏ אכן, העותרות טענו כי בתכתובות שלהן עם העירייה, נמסר להן במפורש כי משרד הפנים השיב תשובה שלילית ביחס לאישור העברת הזכויות. מטעם זה, לשיטתן, אין מקום לעכב את הדיון בעתירה; והעירייה תוכל לפעול להגשת בקשה באמצעות מערכת רות"ם בשלב ההמתנה לדיון בעתירה. איננו מקבלים טענה זו. כאמור, משרד הפנים הבהיר ברחל בתך הקטנה כי הוא טרם קיבל החלטה סופית בבקשה לאישור העברת הזכויות, מאחר שטרם הוגשה לו לשיטתו בקשה מתאימה. משכך, יש לאפשר את מיצוי ההליך המנהלי עד תומו תוך קבלת החלטה של משרד הפנים לגופו של עניין בהתייחס לבקשה – כאשר היא תוגש. זאת גם בהנחה שגורמים במשרד הפנים הביעו עמדות כאלה ואחרות בשיחות עם גורמים שונים בעירייה. כאמור, אם בסופו של דבר יסרב משרד הפנים לאשר את העברת הזכויות – טענות העותרות בעניין זה שמורות להן. בנסיבות אלה, ממילא גם מתייתרים הסעדים השני והשלישי. כזכור, במסגרת סעדים אלה עתרו העותרות לחייב את העירייה לפנות למשרד הפנים בבקשה מתאימה לאישור העברת הזכויות בחנויות; וכן לפעול לביצוע הנדרש – ככל שמשרד הפנים יציב דרישות מסוימות לצורך קבלת האישור. בענייננו, העירייה הבהירה במפורש בתגובתה כי "לאחר הגשת תגובת משרד הפנים לעתירה, העירייה פעלה לאתר את המסמכים שעו"ד בן ארי כבר העבירה למשרד הפנים בדוא"ל על מנת שתוכל להעביר אותם פעם נוספת דרך מערכת רות"ם. העירייה התכוונה להעביר את המסמכים דרך מערכת רות"ם לפני הגשת תגובתה לעתירה, אך סבב הלחימה הנוסף שפרץ מול איראן וארגון חיזבאללה בסוף חודש פברואר שיבש את תוכניותיה". העירייה הדגישה כי היא פועלת כיום במתכונת חירום – וציינה כי היא "תתפנה לכך מייד לאחר תום מצב החירום המיוחד בצפון הארץ" (פסקאות 6-5 לתגובת העירייה). יוער כי אף שלגישת העירייה, לא היה מקום לכך שמשרד הפנים יעמוד על קוצו של יוד וידרוש את קבלת מלוא החומרים דווקא באמצעות מערכת רות"ם במקום להסתפק בחומרים שנשלחו בדואר אלקטרוני – היא הדגישה פעם נוספת "עם זאת, כאמור, על מנת למנוע וויכוחים מיותרים, העירייה תדאג להעביר למשרד הפנים את המסמכים המבוקשים דרך מערכת רות"ם על מנת שיוכל לקבל החלטה רשמית וסופית בנוגע לבקשת העותרות" (פסקה 8 בתגובת העירייה). מכל מקום, דין העתירה באשר לסעדים השני והשלישי, ועמם גם הסעד הרביעי – להידחות אף מחמת קיומו של סעד חלופי. מעיון בסעדים אלה עולה כי עניינם בטענות ביחס ליישומם או להפרתם של רכיבים בהסכם הפשרה שנחתם בין העותרות לבין העירייה – אשר קיבל תוקף של פסק דין בהליך במחוזי. דברים אלה אמורים ביחס לסעדים שעניינם בפעולות העירייה לשם השגת האישור (הסעד השני והסעד השלישי); וכך גם ביחס לסעד הרביעי בו התבקשה העברת הזכויות בפועל לאחר קבלת אישור ממשרד הפנים. טענות אלה – שמקורן כאמור בהליך אזרחי ובהסכם פשרה שנכרת בו, הן טענות שיש לבררן בערכאה האזרחית המתאימה, ולא במסגרת עתירה לבית משפט גבוה לצדק (ראו והשוו: בג"ץ 6152/15 מהנא נ' מדינת ישראל – רשות מיסים – מיסוי מקרקעין (28.12.2015)). דברים אלה אמורים, לנוכח ההלכה הפסוקה לפיה בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יידרש לעתירה כאשר פתוחה בפני העותר דרך אחרת לקבלת סעד חלופי אפקטיבי בפני ערכאה שיפוטית מוסמכת (ראו מיני רבים: בג"ץ 4591/23 נהוראי ושות לבנין ‏(‏1979‏)‏ בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 9 ‏(4.3.2024‏); בג"ץ 5602/21 סיאם נ' משטרת ישראל, פסקה 6 ‏(‏27.10.2021‏)‏; בג"ץ 1460/22 משולמי נ' שרת התחבורה, פסקה 5 ‏(‏6.6.2022‏)‏. משכך העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ובשים לב לתרומת העתירה לקידום יישומו של הסכם הפשרה – העירייה תישא בהוצאות העותרות בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, י"א ניסן תשפ"ו (29 מרץ 2026). עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת