פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2058/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2058/14 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.2.2014 בת"פ 15279-08-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' בן שלמה תאריך הישיבה: כ"ג בניסן התשע"ד (23.04.14) בשם המערער: עו"ד יעקב וינרוט; עו"ד עמית חדד; עו"ד אופיר חוגרי בשם המשיבה: עו"ד חיים שוייצר פסק-דין השופטת א' חיות: זהו ערעור על חומרת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ש' בן שלמה) על המערער בעקבות הרשעתו בעבירות של ביצוע אימונים צבאיים אסורים ויציאה שלא כדין מישראל, וזאת במסגרת הסדר טיעון ובעקבות הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. בגין עבירות אלו נגזרו על המערער חמישה עשר חודשי מאסר בפועל, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של אימונים צבאיים אסורים ושלושה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של יציאה שלא כדין. תחילה נסב הערעור הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין, אולם במהלך הדיון בערעור ובהמלצת בית משפט זה, חזר בו המערער מערעורו ככל שהוא נוגע להכרעת הדין והתמקד בערעור על גזר הדין בלבד. 1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה, למד המערער החל משנת 2010 בעיר עמאן בירדן שם נחשף לרעיונות ולאידיאולוגיה איסלאמית קיצונית, הקוראת לפגיעה במשטרים "כופרים" שאינם הולכים בדרך האסלאם ובחודש יולי 2013, עת שהה בירדן, גמר המערער אומר בליבו לצאת לסוריה במטרה לחבור לארגון ג'בהת אלנצרא (להלן: הארגון), הלוחם במשטרו של אסד בסוריה, כדי לסייע לכוחות המורדים בלחימה. לצורך כך, פנה המערער לפעיל איסלאמי ירדני אשר נתן לו שם של איש קשר בסוריה. המערער טס מעמאן לטורקיה וביום 8.7.2013 הסתנן רגלית מטורקיה לסוריה באופן בלתי חוקי וחבר לאנשי הארגון. המערער שהה בחברת אנשי הארגון משך שלושה ימים במהלכם אחז בנשק של אחדים מהמורדים וערך סיור באזור כשהוא רכוב על אופנוע, בו נהג אחד מאנשי הארגון. ברם, משהתמהמהו אנשי הארגון באישור צירופו לשורותיהם, החליט המערער שלא להמתין עוד. הוא סב על עקביו וחזר לטורקיה. ביום 14.7.2013 נחת המערער בשדה התעופה בן גוריון, שם נעצר. 2. המערער כפר תחילה באשמה, אך בפתח הדיון בפני בית המשפט קמא הגיעו הצדדים להסדר לפיו יודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן, כי העבירה של קיום מגע עם סוכן חוץ תומר בעבירה של אימונים צבאיים אסורים, כי המשיבה תעתור לעונש שלא יעלה על שמונה עשר חודשי מאסר בפועל והמערער יטען לעונש כהבנתו. כמו כן, הוסכם על קבלת תסקיר של שירות המבחן. ביום 6.11.2013 הורשע המערער, כאמור, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר הטיעון בעבירות של אימונים צבאיים אסורים ויציאה שלא כדין מישראל. 3. בפני שירות המבחן שלל המערער את הטענה כי הוא תומך בארגוני טרור וכי הוא מחזיק בעמדות אנטי ישראליות. לדבריו, חבר אל הארגון מתוך תפיסת עולם הומניטארית לאחר שנחשף למצוקת העם הסורי, אך לאחר שהות קצרה בסוריה משהבין שאין ביכולתו לסייע, וכן משהבין את הסכנה אליה נקלע ונוכח תחנוני הוריו, הפסיק את פעילותו ושב ארצה. המערער אף הביע חרטה על התנהגותו. שירות המבחן אפיין את המערער כבעל אישיות ילדותית, בלתי מגובשת, וכמי שנתון להשפעות חברתיות ואינו מפנים עד תום את ההשלכות והסיכונים הטמונים במעשיו. על כן, סבר שירות המבחן כי נדרשת ענישה מוחשית אשר תצמצם את הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד, תוך התחשבות בתפקודו התקין בדרך כלל של המערער, ובהיותו בעל ערכים חיוביים ונעדר עבר פלילי. בגזר הדין מיום 10.2.2014, ציין בית המשפט המחוזי כי יש לבחון את עניינו של המערער לנוכח הסיכוי שההכשרה האידיאולוגית והצבאית אותה עוברים היוצאים לסוריה עלולה להיות מנוצלת על ידם בבוא העת לפעילות עוינת נגד מטרות ישראליות. לפיכך, ונוכח עמדת הפסיקה בעבירות אלה, העמיד בית המשפט קמא את מתחם העונש ההולם במקרה דנן על שנים עשר עד עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל. בית המשפט אף ציין כי טעמים אידיאולוגיים הם שהובילו את המערער להיכנס לסוריה, בניגוד לטענותיו כי נכנס מטעמים הומניטאריים, וכי גם עובדה זו נושאת משקל בקביעת מתחם הענישה ההולם. עם זאת לא התעלם בית המשפט קמא מן העובדה שהאימונים הצבאיים שערך היו מינוריים וכן התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובכללן נתוניו האישיים והתייחסותו לעבירות כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן; משפחתו הנורמטיבית שאינה תומכת במעשיו; גילו הצעיר; עברו הפלילי הנקי; שהותו הקצרה בסוריה; וחזרתו לישראל מיוזמתו. נוכח מכלול השיקולים שפורטו לעיל, גזר בית המשפט המחוזי על המערער, כאמור, חמישה עשרה חודשי מאסר בפועל, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של אימונים צבאיים אסורים, ושלושה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של יציאה שלא כדין. 4. המערער טוען כי המעשים שבגינם הורשע בעבירה של אימונים צבאיים אסורים, מצויים בשולי השוליים של העבירה ועל כן אין הלימה בינם ובין העונש שנגזר עליו. לטענת המערער, ההחמרה היתרה בעונשו מקורה בשגיאה ששגה בית המשפט קמא בכך שקבע את מתחם הענישה בהתבסס על שיקולי הרתעה, בעוד אשר על פי הוראות החוק שיקולי הרתעה נלקחים בחשבון אך ורק בתוך מתחם הענישה עצמו. עוד טוען המערער כי אף בתוך מתחם הענישה תיתכן החמרה בעונשו של אדם לצורך הרתעת הרבים רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, קיומו של צורך בהרתעה והשני, קיומו של סיכוי ממשי כי ההחמרה בעונש אכן תוביל להרתעה. לטענת המערער, בית המשפט קמא לא דן בשאלת התקיימותו של התנאי השני שאינו חל כלל בענייננו משום שאלו המוכנים לצאת לסוריה ולהקריב את חייהם למען המטרה בה הם מאמינים לא יירתעו מעונש מאסר, ממושך ככל שיהיה. בנוסף, סוקר המערער פסיקה רלוונטית אשר לטענתו מגלה כי מתחם העונש ההולם בעבירה של אימון צבאי אסור נמוך בהרבה מזה שנקבע בעניינו. אשר לעבירה של יציאה שלא כדין, מציין המערער כי העונש המקסימאלי בגין עבירה זו הינו שנה, ובהסתמך על פסיקת בתי המשפט הוא טוען כי מתחם הענישה בעבירה זו נע בין מאסר על תנאי לריצוי בדרך של עבודות שירות. המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבות המקלות המתקיימות בעניינו, ובכללן העובדה שהוא פעל מתוך מניע מוסרי בשל רצונו להציל את אחיו הנטבחים בסוריה, וכן הודאתו ושיתוף הפעולה עם גורמי הביטחון. עוד מוסיף המערער כי הפרשה גרמה לו ולמשפחתו נזק רב, בין היתר נוכח הפרסומים בכלי התקשרות מהם התקבל הרושם המוטעה כי הוא ביקש לפגוע בביטחון המדינה, וכי עצם ההרשעה בעבירה בעלת אופי ביטחוני הטביעה בו קלון כבד. לבסוף, מציין המערער כי היה על בית המשפט קמא להעניק משקל בגזר הדין להבטחה שניתנה לו במסגרת חקירתו בשירות הביטחון הכללי, לפיה לא יאונה לו כל רע אם לא פעל, ואם אין בכוונתו לפעול נגד מדינת ישראל. 5. המשיבה מצדה טוענת כי המערער נתן הסכמתו לכך שבמסגרת הטיעונים לעונש היא תבקש לדון את המערער לשמונה עשר חודשי מאסר, וכי משנגזר העונש בתוך מתחם הטיעונים המוסכם, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. עוד טוענת המשיבה כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא כמו גם העונש שגזר משקללים את כל הנתונים הרלוונטיים לעניין ובהם שהייתו הקצרה של המערער בסוריה והיותו צעיר נורמטיבי ללא עבר פלילי. על כן, לגישתה, אין מקום להקלה נוספת בעונשו. 6. דין הערעור להידחות. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונשים שנגזרו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית או שניכרת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו למשל, ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.1.2009); ע"פ 5944/13 סלמאן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (2.2.2013)). גישה מצמצמת זו יפה על אחת כמה וכמה מקום שבו העונש שנגזר מצוי בתוך מתחם הענישה שעליו הסכימו הצדדים בהסדר טיעון (ע"פ 1605/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (3.5.2010)), וכזה הוא המקרה שבפנינו. בחנתי את טענות המערער ולא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מן הכללים הנקוטים על ידנו כערכאת ערעור והמפורטים לעיל. המערער הורשע בעבירה של אימונים צבאיים אסורים, שהעונש המקסימאלי בצדה הוא שלוש שנות מאסר, ובעבירה של יציאה שלא כדין, שהעונש המקסימאלי בצדה הוא שנת מאסר. מתחם הענישה הראוי בעבירת אימונים צבאיים אסורים טרם פותח בפסיקתו של בית משפט זה, אך נראה כי אם מביאים בחשבון את שתי העבירות שבהן הורשע אין מדובר בעונש שהוא כה מופלג בחומרתו עד כי מן הראוי להתערב בו ולהפחיתו. אכן, הפעילות האסורה המיוחסת למערער מצויה בשולי העבירה של אימונים צבאיים אסורים, אך בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי בגזירת העונש יש ליתן את הדעת לפוטנציאל הסכנה הטמון בעבירות מסוג זה לביטחון מדינת ישראל, המבוצעות על רקע אידיאולוגיה איסלאמית קיצונית וכן יש ליתן את הדעת לכך שבניגוד לטענת המערער האימרה "אויבו של אויבך הוא חברך" אינה מתאימה כלל וכלל לארגון האיסלמי הקיצוני אליו חבר המערער, הגם שארגון זה נלחם עתה בצבא הסורי. זאת משום שהאידיאולוגיה של אותו הארגון והמטרות המנחות אותו, כמפורט בכתב האישום, הן אנטי ישראליות במובהק. עבירות ביטחוניות מסוג זה שעבר המערער טומנות בחובן, על כן, סכנה ברורה לביטחון תושבי מדינת ישראל ומצדיקות ענישה ממשית. מתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא משקף את שיקולי הענישה הללו ואינו סוטה מן המוסכם בין הצדדים. נסיבותיו האישיות של המערער נשקלו אף הן וקיבלו ביטוי בקביעת העונש. בית המשפט קמא ציין כי שמונה עשר חודשי מאסר בפועל, כעתירת המשיבה, הם בבחינת עונש ראוי בנסיבות העניין, אך הוא ראה להפחית ממנו נוכח נסיבותיו המקלות של המערער ובכללן הודייתו אשר חסכה זמן שיפוטי; גילו הצעיר; עברו הפלילי הנקי; היותו בן למשפחה נורמטיבית המסתייגת ממעשיו, פרק הזמן הקצר בו שהה בסוריה; רף החומרה הנמוך, יחסית, של מעשיו; חזרתו ארצה מיוזמתו; ותפיסתו הסובייקטיבית לפיה לחימה במשטר הסורי אינה פוגעת במדינת ישראל משום שאסד נחשב לאויבה. בשל כל הטעמים שנמנו לעיל לא מצאנו מקום להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. 7. בשולי דבריי יצוין כי המערער ריצה עד כה שני שלישים מתקופת המאסר שהושתה עליו, ודיון בעניינו בפני ועדת השחרורים צפוי להתקיים ביום 14.5.2014. המערער טען בפנינו כאחד הנימוקים להקלה בעונש כי ככל שמדובר בעבירות ביטחוניות, בקשות לשחרור על-תנאי נדחות על ידי הוועדה כעניין של מדיניות. המשיבה ציינה לעומת זאת כי ככל שאין למערער זיקה אידיאולוגית לארגוני טרור, הבקשה נשקלת ואינה נדחית "באופן אוטומטי". איננו רואים לחוות-דעה כלשהי בעניין זה אך רשמנו לפנינו את הצהרת המערער לפיה אין לו זיקה אידיאולוגית לארגון טרור כלשהו. הערעור נדחה. ניתן היום, ה באייר התשע"ד (‏5.5.2014). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14020580_V01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il