פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 2057/98

סמדר טייב נ. בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע

העותרת ביקשה לבטל פסק דין של בית הדין הרבני שקבע כי הסכם המזונות הופר והורה על השבת רכוש, בטענה לחוסר סמכות.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?
תאריך פרסום 30/06/1999 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 2057/98 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה סמכות בית הדין הרבני במזונות ילדים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרת ביקשה לבטל פסק דין של בית הדין הרבני שקבע כי הסכם המזונות הופר והורה על השבת רכוש, בטענה לחוסר סמכות.
החלטת בית המשפט התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) — בית המשפט קיבל את ההליך לטובת הצד הפותח (התובע/העותר/המערער).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 2057/98

סמדר טייב נ. בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע

העותרת ביקשה לבטל פסק דין של בית הדין הרבני שקבע כי הסכם המזונות הופר והורה על השבת רכוש, בטענה לחוסר סמכות.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?

סיכום פסק הדין

העותרת והמשיב התגרשו בהסכם שקיבל תוקף בבית הדין הרבני. לאחר מכן, הילדים תבעו מזונות מוגדלים בבית המשפט המחוזי והגיעו לפשרה. המשיב הגיש תביעה לבית הדין הרבני להפחתת המזונות, ובית הדין קבע כי האם הפרה את ההסכם והורה לה להשיב את חלקה בדירה. העותרת עתרה לבג"ץ בטענה שבית הדין הרבני חסר סמכות לדון במזונות ילדים שאינם צד להסכם. בג"ץ קיבל את העתירה וקבע כי הסכם מזונות בין הורים אינו מחייב את הילדים, ולכן לבית הדין לא הייתה סמכות לדון בתביעה, ובוודאי שלא להורות על השבת הדירה, סעד שלא נתבקש כלל.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' ברק, א' מצא, מ' חשין
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • סמדר טייב

נתבעים

  • בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע
  • בית הדין הרבני הגדול לערעורים
  • אליהו טייב

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית הדין הרבני חסר סמכות לדון במזונות ילדים ללא הסכמתם.
  • הסכם מזונות בין הורים אינו מחייב את הילדים.
  • בית הדין הורה על סעד (השבת דירה) שלא נתבקש בתביעה.
טיעוני ההגנה
  • המשיב טען כי הסמכות לפסיקת מזונות נתונה לבית הדין הרבני בלבד.
מחלוקות עובדתיות
  • האם לבית הדין הרבני הייתה סמכות לדון בתביעת המשיב להפחתת מזונות הילדים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הסכם הגירושין המקורי
  • פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי מיום 3.11.97

הדגשים פרוצדורליים

  • בקשה להארכת מועד לערעור שנדחתה על ידי בית הדין הרבני הגדול

תגיות נושא

  • מזונות ילדים
  • סמכות עניינית
  • בית דין רבני
  • הסכם גירושין

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

5000

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • ביטול פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי מיום 3.11.97

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה והתקבלה

צווים וסעדים

סוג הסעד העיקרי שניתן
ביטול חוק/החלטה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2057/98 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותרת: סמדר טייב נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 3. אליהו טייב עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ב' בתמוז התשנ"ט (16.06.99) בשם העותרת: עו"ד רון וינשטוק בשם המשיב מס' 3: בעצמו פסק-דין הנשיא א' ברק: העובדות 1. העותרת והמשיב מס' 3 התגרשו זה מזה, על יסוד הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע. בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כי המשיב מס' 3 יעביר לעותרת את חלקו בדירת המגורים המשותפת, וישלם לה למזונות הילדים 600 ש"ח לחודש צמוד למדד תוספת היוקר לשכירים. לאחר מכן תבעו שני ילדי בני הזוג הקטינים, באמצעות העותרת, מזונות מוגדלים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל אף הוא תוקף של פסק דין, ולפיו הוגדלו מזונות הילדים מסכום של 600 ש"ח לחודש לסכום של 1,500 ש"ח לחודש, צמוד למדד המחירים לצרכן. 2. כשנתיים לאחר חתימת הסכם הפשרה הגיש המשיב מס' 3 לבית הדין הרבני האזורי (המשיב מס' 1) תביעה כנגד ילדיו הקטינים לקביעת דמי מזונותיהם על סכום של 600 ש"ח לחודש, כאמור בהסכם הגירושין בינו לבין העותרת. בית הדין הרבני האזורי דן בתביעה וביום 3.11.97 החליט כדלקמן: "הואיל והוסכם בין הצדדים שסמכות לפסיקת מזונות הם של בית הדין הרבני בלבד ומכיוון שהאשה הפירה הסכם זה אשר על כן כל ההסכם מופר ועל האשה להחזיר לבעל את חלקו בדירה שהועבר אליה על סמך ההסכם שנעשה בבית הדין." 3. ביום 18.2.98 הגישה העותרת לבית הדין הרבני הגדול לערעורים (המשיב מס' 2) בקשה להארכת מועד להגשת ערעור אליו צורף כתב הערעור עצמו. באותו יום אף הגישה העותרת לבית הדין הרבני האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עליה לא נענתה. ביום 12.3.98 קיבלה העותרת את תשובתו השלילית של בית הדין הרבני הגדול לערעורים לבקשתה להארכת מועד להגשת הערעור. מכאן העתירה לבית משפט זה. 4. עתירה זו בדין יסודה. מן המפורסמות הוא, שהסכם מזונות בין הורים אינו מחייב הילדים. על כן, אין סמכות לבית הדין הרבני האזורי לדון במזונות הילדים, בלא הסכמתם של אלה. נמצא שבית הדין הרבני כלל לא היה מוסמך לדון בתביעת המשיב מס' 3 להעמדת סכום מזונותיהם של הילדים על הסכום שנקבע בהסכם הגירושין. על אחת כמה וכמה שלא היה מוסמך לצוות על העותרת להחזיר למשיב מס' 3 את חלקו בדירה, מה גם שהמשיב מס' 3, בתביעתו, כלל לא עתר לסעד זה. התוצאה היא כי פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי מיום 3.11.97 (תיק מס' 055859375-64-1) בטל. המשיב מס' 3 יישא בהוצאות העותרת בסכום כולל של 5,000 ש"ח. ה נ ש י א השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, ט"ז בתמוז התשנ"ט (30.06.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98020570.A06/דז/