פנחס (לוסיאן) תבל (אבוטבול) נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2057/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2057/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: פנחס (לוסיאן) תבל (אבוטבול) נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.2012 בתפ"ח 035534-03-11 שניתן על ידי כב' השופטים י' אלרון, מ' גלעד, א' אליקים תאריך הישיבה: כ"ב אייר התשע"ב (14.5.2012) בשם המערער: עו"ד אברהם לנדשטיין בשם המשיבה: עו"ד סיוון רוסו פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.2012 (תפ"ח 35534-03-11, כב' השופטים י' אלרון, מ' גלעד, א' אליקים). המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק (החזקה ונשיאה) ואיומים. נגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל, כמו גם 24 חודשי מאסר על תנאי וקנס בגובה 20,000 ₪. 2. המערער הינו בעלה של המתלוננת. השניים הם הוריו של המתלונן. השלושה מתגוררים ביחידות סמוכות בנתניה. על פי כתב האישום המתוקן, שבו הורשע המערער על פי הודאתו - בין המערער למתלוננים התגלע סכסוך לאור הסתייגות המערער מכך שהמתלונן תומך כלכלית במתלוננת, וכן עקב הרשעת המתלונן בעבירת סמים. במסגרת האישום הראשון מתואר כי במחצית הראשונה של חודש פברואר 2011 עזבה המתלוננת את הבית. בסמוך לאחר מכן איים המערער על המתלוננים שיפגע בהם. ביום 16.2.2011 הגיע המערער לביתו של המתלונן כשבידיו אקדח טעון. תוך כדי ויכוח שלף המערער את האקדח ואיים על המתלונן תוך הצמדת האקדח לראשו. לאחר מכן הסיט את האקדח מראש המתלונן, דרך אותו במטרה לחבול בו חבלה חמורה באמצעות הנשק – ואז הדף אותו המתלונן. בני משפחה נוספים שהגיעו למקום הצליחו להשתלט על המערער וליטול מידיו את הנשק. בגין האמור לעיל הואשם המערער, והורשע על פי הודאתו, בניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בעבירות בנשק (החזקה ונשיאה) ובאיומים. במסגרת האישום השני נטען כי ביום 28.2.2011 נערכה למתלונן מסיבת פרידה בבנימינה, לקראת תחילת ריצוי תקופת מאסר בגין עבירת סמים. המערער התקשר למתלוננת, ודרש ממנה - תוך השפלות וקללות - לעזוב את המקום. במהלך שיחת הטלפון איים המערער כי הוא יגיע למקום על מנת "לפרק אותה ואת המתלונן", וכי קודם הוא יגמור עם המתלונן ואז יטפל בה, ירצח אותה ולא ישאיר זכר לילדיה. המתלוננים נמלטו לבית סמוך והסתתרו מאחורי דלתות נעולות. המערער הגיע למקום מצויד באקדח טעון, תוך שהוא משתולל, מקלל ומאיים לפגוע במתלוננים. המערער ניסה לפרוץ את דלת הבית בבעיטה ולפתוח את החלון, למרות ניסיונות קרוב משפחה להדפו. המערער שלף את האקדח ואיים באמצעותו על בני המשפחה שנכחו בבית. קרוב המשפחה נאבק עימו עד שהצליח ליטול מידיו את האקדח. בגין האמור לעיל הואשם המערער, והורשע על פי הודאתו, בעבירות בנשק (החזקה ונשיאה) ובאיומים. תחילה הושמעו ראיות, אך בשלב מסוים הגיעו הצדדים להסדר טיעון בגדרו הוגש כתב האישום המתוקן. ההסדר בין הצדדים לא התייחס לעניין העונש. 3. גזר הדין ניתן ביום 26.2.2012. השופטים כתבו כי המערער נהג באופן אלים כלפי אשתו ובנו, ואלמלא התערבות קרובי משפחה - ייתכן והתוצאות היו חמורות בהרבה. אכזבתו של המערער מהדרך בה בחר בנו איננה מצדיקה את המעשים. בית המשפט התייחס גם לטענת ההגנה מן הצדק שהעלתה הסנגוריה, ולפיה - מחוות דעת המז"פ הושמטו שני פרטים מהותיים שגילויים המאוחר הביא לתיקון כתב האישום. בהקשר זה נקבע בגזר הדין כי כלל המידע הועבר לידיעת הסנגורים כבר בתחילת הדרך, ואין כל בסיס לטענה כי המידע הוסתר מהם. המשיבה, כך צוין, אף הפגינה הגינות ויושר מקצועי, כאשר - לנוכח החולשה הראייתית (שנתגלתה כאשר התבררו אותם פרטים מהותיים) - תיקנה את כתב האישום. הודגש שעיון בפסיקה מלמד כי אין להקל בעבירות נשק, ודאי לא בנסיבות המקרה דנן – כאשר המערער עבר מן הכוח אל הפועל והשתמש בנשק על מנת לאיים ולנסות לחבול. לצד הקולא, נקבע בגזר הדין כי יש לייחס משקל לחרטתו של המערער ולכך שבני המשפחה הביעו את רצונם המשותף לשקם את התא המשפחתי. כן התחשב בית המשפט בהודאתו של המערער במיוחס לו, ובהעדר עבר פלילי. בסיכומו של דבר הוטלו על המערער 30 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי, וקנס כספי בסך של 20,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתם. מכאן הערעור שבפנינו. 4. במסגרת הערעור טוענת הסנגוריה כי התביעה התנהלה באופן "פסול ושערורייתי", בכל הנוגע לחוות דעת המז"פ. באשר לנסיבות האירוע, נטען כי לא נגרם נזק ממשי לאף אחד מן המתלוננים. בנוסף, השימוש בנשק לא היה "שימוש עברייני טהור", וגם לא נעשה על דרך הירי. הודגש על ידי הסנגוריה מפח הנפש הקשה של המערער לנוכח בחירתו של בנו לנהוג בדרך שבה נהג. צוינו גם ההודעה והבעת החרטה של המערער, שסייעו בין היתר לחיסכון בזמן שיפוטי. הרקע המשפחתי של המערער, כך נטען, עומד לזכותו, הן משום שהוא מלמד על כך שהמערער עבר במהלך חייו אירועים קשים, והן משום שהוא מעצים את אכזבתו של המערער מהסתבכות בנו בפלילים. נטען כי שיקולי הגמול, המניעה וההרתעה באו על סיפוקם לנוכח התמשכות ההליכים ומעצרו הארוך של המערער, וכי לנוכח זאת יש לתת משקל גבוה לאינטרס לשקם את המערער. באת כוח המשיבה טענה כי טענות הסנגוריה על "דרך הייסורים" שהייתה צריכה לעבור בכדי לגלות את שהושמט מדו"ח המז"פ – אין לה בסיס. כפי שקבע בית המשפט קמא, לא נגרם כל נזק ראייתי למערער ולא נפגעה הגנתו. כן הודגשה המסוכנות הנשקפת ממעשיו של המערער, ופוטנציאל הנזק העצום שגלום בסיטואציות המתוארות בכתב האישום. נסיבות אלו מצדיקות ענישה חמורה ובת-הרתעה. 5. ראשית לכל, כתב האישום המתוקן - שבו הודה המערער - מצייר תמונה קשה וחמורה. המערער התרוצץ עם אקדח טעון, נופף בו לכל עבר ואיים להרוג את המתלוננים. נסיבות אלו מלמדות כי לפנינו עבירת נשק, שחומרתה איננה מסתכמת רק במה שאירע בפועל, אלא גם במה שעלול היה להתרחש – קרי, הסיכון הפוטנציאלי שהיה טמון בהתנהגות המערער. כל אחד מהאירועים נמשך דקות ארוכות, כך שהמערער יכול היה לקטוע את הידרדרות המצב, אולם הוא בחר שלא לעשות כן ובמקום זאת לגרום להסלמה מהירה ואלימה. אמת הוא כי לא נגרם נזק גוף ממשי לאף אחד מהמתלוננים. ברם, כפי שעולה מכתב האישום המתוקן (שבו הודה המערער) – הנזק נמנע רק משום שבני המשפחה התערבו וחילצו את כלי הנשק הטעון מידי המערער. טענותיו של המערער בדבר הלך רוחו, עובר לביצוע מעשי העבירה – אין בהן כדי להקל מחומרת מעשיו. שהרי גם לפי שיטתו, לא ברור מדוע סערת הרגשות שבה היה נתון בשל התנהגות בנו – הביאה אותו להתנפל באקדח טעון על אשתו ולאיים עליה. דעתנו היא כי אין ממש בטענת המערער, לפיה ההתנהלות "הפסולה והשערורייתית" של התביעה מצדיקה הפחתה בעונש. מן החומר שלפנינו עולה, אמנם, כי בחוות דעתו של מומחה המז"פ לא נכללו פרטים חשובים. אלו נתגלו רק לקראת סיום שלב ההוכחות, כאשר אותו מומחה עלה אל הדוכן ונחקר בחקירה נגדית. ברם, כפי שאף ציינו באי כוח המערער, אין בנמצא ראיות בנות-משקל המלמדות על כך שהפרטים הושמטו במזיד, מתוך כוונה להוליך את הסנגוריה שולל ולהסתיר מעיניה עובדות מהותיות. יתירה מזאת, השינוי בתמונה הראייתית הביא לתיקון כתב האישום ולתיקון העבירות בהם הואשם המערער. שינוי זה כשלעצמו הביא להקלה בעונשו של המערער. לפיכך, אין מקום לאפשר כעת "הקלה כפולה" בעונש, רק מכוח השמטת אותם פרטים מדו"ח המז"פ. בהמשך לאותו קו, ישנם נימוקים לקולא. ברם בית המשפט המחוזי לקח אותם בחשבון. עולה כי המחלוקת האמיתית בין הצדדים נסובה סביב עמדת הסנגוריה בדבר מידת החומרה שיש במעשי המערער. עניין זה מהווה מעין נקודת פתיחה לגבי העונש הראוי, ועל פיו ניתן לבחון את שקלול הנסיבות לקולא שמלוות את המקרה. באשר לחומרת המעשים, הדבר לא ייחשב כתגלית אם יצוין שהחברה הפכה לאלימה יותר. היד הקלה על ההדק, וכמוה היד הקלה להרים נשק קר או חם – הפכו בשנים האחרונות למעין "צניחה חופשית" שמסכנת לא רק את המעורבים הישירים בויכוח על נושא שאינו נושא, אלא אף עוברי אורח אקראיים. בראיה זו, הענקת משקל יתר לטענת הגנה בדבר רקע שמסביר את ביצוע העבירה – עלולה להסיט את בית המשפט מתפקידו להילחם נגד התופעה בנחישות הדרושה. לנוכח תכלית זו בענישה - בית המשפט המחוזי אכן נתן משקל לטענות הסנגוריה, לרבות הודאת המערער, הבעת החרטה מצידו ורצונם של בני המשפחה לפתוח דף חדש ביחסים ביניהם. איננו סבורים כי באיזון אליו הגיע בית המשפט קמא יש משום החמרה יתירה עם המערער. העונש שהושת עליו הולם את נסיבות התיק, ומאזן כראוי בין השיקולים והתכליות השונות של דיני העונשין. אין עילה בדין להתערב בחומרת העונש. 6. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט ניתן היום, י"ד סיוון התשע"ב (4.6.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12020570_Z01.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il