פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2052/98
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער: דוד יפת
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי
בירושלים מיום 12.2.98 בת"פ 460/97
שניתן על-ידי כבוד השופטים י' צמח,
מ' נאור ומ' ארד
תאריך הישיבה: ט"ו בחשוון תש"ס (25.10.99)
בשם המערער: עו"ד יאיר גולן
בשם המשיבה: עו"ד דפנה ביינוול
בשם שירות-המבחן: גב' זהבה מור
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
המערער, צעיר כבן 20, הודה והורשע בעבירות הריגה, גניבה והפקרה אחרי פגיעה. נגזרו עליו 10 שנות מאסר, מתוכן שבע וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן חוייב המערער בתשלום פיצויים למשפחת האיש שהרג, בסך 50,000 ש"ח.
בערעורו כנגד חומרת העונש טען המערער, כי מעשהו מתקרב למקרים היותר קלים של עבירות הריגה שבוצעו בנסיבות של פזיזות או רשלנות פושעת.
טענה זו אינה יכולה להתקבל. שכן, על-פי העובדות שבהן הודה המערער, מעשהו הוא מן החמורים שבמעשי ההריגה. ואלה העובדות.
המערער, ועימו שלושה אחרים, הגיעו בשעות-הלילה המאוחרות לתחנת-דלק בשכונת שיח'-ג'ראח בירושלים כדי לגנוב דלק. זאת, לאחר שנמסר להם כי התחנה סגורה, וכי אחת מהמשאבות בה מקולקלת וניתן לשאוב ממנה דלק. בתחנה פגשו במתדלק מחמוד עבדאללה אבו-סרה בן ה67- (להלן: המתדלק). הלה ניגש אליהם, כאשר הבחין כי מנסים הם, ללא הצלחה, לשאוב דלק מאחת המשאבות לתוך מכוניתם. המערער, שהיה נהג המכונית, ביקש מהמתדלק למלא בדלק את מיכל המכונית. המתדלק עשה כדברו ודרש 140 ש"ח עבור הדלק. או אז ביקש המערער להימלט מהמקום והחל בנסיעה. המתדלק נתלה על אדן חלון המכונית ואחז בידיתה. המערער ניסה איפוא לשמוט את המתדלק, הגביר את מהירות נסיעתו, ותוך נסיעה במהירות גבוהה, היטה את המכונית ימינה ושמאלה. אלא שהמתדלק נצמד למכונית ולא נפל. אזי התקרב המערער, תוך שהוא עדיין נוסע במהירות גבוהה, למכונית שחנתה בימין הכביש, עד כדי מרחק של סנטימטרים בודדים ממנה. זאת, בכדי לחלץ את המכונית מאחיזתו של המתדלק, על-ידי שימוש בדופן השמאלית של הרכב החונה כדי לפגוע בו. משנצמדה המכונית לאותו רכב חונה, נמחץ המתדלק. הוא נשמט מן המכונית כשהוא פגוע אנושות, ואילו המערער המשיך בנסיעתו כשהוא משאיר אחריו את המתדלק שרוע על הכביש.
אכן, מעשים אכזריים אלה נעשו על-ידי המערער ללא תכנון מוקדם, במצב של בהלה, ומתוך כוונה להימלט מעונש. אלא, שהבהלה והכוונה להימלט אינם מפחיתים במאומה מחומרתם.
בנסיבות חמורות אלה, העונש שהוטל על המערער חורג בקולתו באופן משמעותי מן העונשים שראוי להטיל על מבצע עבירה של הריגה, אשר העונש המירבי בגינה הוא 20 שנות מאסר. ודאי שאין מקום להקלה נוספת בעונשו של המערער, וזאת גם אם מתחשבים בגילו ובנסיבותיו האישיות.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ט"ו בחשוון תש"ס (25.10.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
COURT