יגאל גוזלנד נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 2052/12 בבית המשפט העליון בש"פ 2052/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: יגאל גוזלנד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת של בית המשפט העליון ד' כהן-לקח מיום 14.2.12 בע"פ 9226/11 פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ד' כהן-לקח מיום 14.02.2012, שבמסגרתה נדחתה בקשת המערער לקביעת מועד קרוב לשמיעת הערעור (ע"פ 9226/11) שהגיש נגד הרשעתו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (פ' 9266/08, כבוד השופט א' ביתן) בביצוע עבירות הצתה, שיבוש מהלכי משפט וניסיון לקבל דבר מה במרמה. הערעור בתיק המקורי נקבע לדיון ביום 29.4.2013. על כן, ולאור הפרש של כשנה וחצי בין מועד תחילת ריצוי העונש (1.1.2012) לבין מועד שמיעת הערעור, הגיש המערער ביום 13.12.2011 בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר (שבע שנות מאסר) שהושת עליו עד אשר יידון ערעורו. בהחלטה מיום 20.12.2012, דחה כבוד השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס את הבקשה לאחר שקבע כי אומנם תידרש ערכאת הערעור לדון בטענות המערער וללבנן, ואולם על פניו נראה כי לא נפלה טעות יסודית בהרשעת המערער שיש בה כדי לשמוט את היסוד העובדתי עליו היא נסמכת. יתר על כן, צוין כי משך תקופת המאסר הוא בעל משקל בשאלה האם להיענות לבקשת עיכוב ביצוע העונש, ותקופת המאסר שהוטלה על המערער אינה תומכת בבקשתו. משנדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע העונש, הגיש המערער בקשה לקביעת מועד קרוב לשמיעת הערעור ושתיים הן הטענות עליהן מתבססת בקשתו: ראשית טען המערער כי קביעת הדיון רק בחלוף שנה וחצי מיום המאסר אינה סבירה ופוגעת בזכות הערעור הנתונה לו בדין. טענתו השנייה של המערער היא לגופו של עניין. לפי הטענה, ערעורו מתבסס על נימוקים כבדי משקל ורציניים שיש בהם כדי להטיל ספק בהרשעתו. ביום 14.02.2012 דחתה כבוד הרשמת ד' כהן-לקח את הבקשה. את הדחייה השתיתה כבוד הרשמת על שלושה משתנים רלוונטיים: העומס בו נתון יומן בית המשפט העליון, אורך תקופת המאסר והחלטת כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס שבה דחה את בקשת עיכוב הביצוע. כל אלה הובילו את כבוד הרשמת לכלל מסקנה כי אין הצדקה להעדיף את עניינו של המערער על פני מערערים אחרים הממתינים אף הם להישמע. מכאן, הערעור שלפניי. במסגרת ערעור זה, חוזר המערער על טיעוניו שלעיל ומדגיש שוב את הפגיעה בזכות הערעור שלו על רקע חלוף הזמן. עוד טוען המערער כי ישנה פגיעה בזכותו לחירות, זאת בייחוד מאחר והערעור הוא על עצם ההרשעה שאם יתקבל יצא כי ריצה המערער שנה וחצי מאסר ללא כל הצדקה. לדידו, הפגיעה בזכות לחירות אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאחר עיון בהחלטת הרשמת ובהודעת הערעור לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בהחלטה. אכן, זכות הערעור נתונה לכל מי שהורשע להעלות את טיעוניו מול ערכאה נוספת בתקווה כי יהיה בהם כדי לשכנע בצדקתו. זכותו של המערער שמורה לו ובהתחשב בנסיבות אשר הובאו בהחלטת כבוד הרשמת, נראה כי התוצאה מאזנת היטב בין רצון המערער לשיקולי יומן בית משפט זה. כבוד הרשמת בחנה את בקשתו של המערער אל מול נתוני היומן ומסקנתה כי עומס התיקים אינו מאפשר את קביעת הדיון בערעור במועד מוקדם יותר הינה סבירה ולא מצאתי מקום להתערב בה. עניינו של המערער אינו שונה מעניינם של מערערים אחרים הממתינים אף הם כי יבוא תורם וערעורם יישמע. לנוכח האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט באדר התשע"ב (13.3.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12020520_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il