פלוני נ. בית הדין הארצי לעבודה

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2050/24 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האזורי לעבודה באר שבע 3. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוונת נגד החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה ובית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בקשר להליך שניהלה העותרת מול הוועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) לצורך קבלת זכאות לגמלת ילד נכה בעבור בנה הסובל מעיכוב שפתי-התפתחותי ובעיות התנהגות. וזו, בתמצית, השתלשלות העניינים: ביום 9.3.2019 הגישה העותרת למוסד לביטוח לאומי תביעה לקבלת זכאות לגמלת נכות בגין ילד נכה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010, וזאת בעקבות אירוע נפילה של בנה במהלכו נחבל בראשו ושבר את עצם הבריח. ביום 10.6.2020 נערך דיון בוועדה הרפואית, ולאחר מכן, ביום 20.10.2022, נערך דיון גם בוועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) (להלן: ועדת הערר). ועדת הערר אישרה לעותרת זכאות לגמלת ילד נכה בגין ליקוי מיוחד בשיעור של 50%, אך לא בעבור השגחה ותלות בהאכלה. כפי שיפורט להלן, העותרת הלינה על החלטות ועדת הערר, שדנה פעם אחר פעם בעניין, בעקבות הנחיות בית הדין האזורי בבאר שבע (להלן: בית הדין האזורי), שניתנו בהסכמת הצדדים. (-) ביום 29.10.2020 הגישה העותרת את הערעור הראשון לבית הדין האזורי, וביום 22.12.2020 ניתן פסק דין, בהסכמת הצדדים, לפיו הדיון יוחזר לוועדת הערר, אליה תתייצב העותרת ביחד עם בנה ותשטח את טענותיה, כמו גם תמציא מסמכים רפואיים מתאימים (ב"ל 63016-10-20, סגן הנשיא, השופט צבי פרנקל). (-) ועדת הערר התכנסה ביום 24.6.2021 ודחתה את הערר בשנית. העותרת ערערה גם על החלטה זו, וביום 5.9.2021 קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין האזורי לפיה הדיון יושב לוועדת הערר, באותו הרכב, על מנת שזו תיבחן שתי סוגיות שהעלתה העותרת (שאלת ההשגחה ושאלת התלות בהאכלה) וכן את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים (ב"ל 63460-07-21, כב' הרשמת עינת לסרי). (-) ביום 18.11.2021 ועדת הערר שוב התכנסה ודחתה את הערר, והעותרת שוב ערערה על החלטתה. גם הפעם המליץ בית הדין האזורי על החזרת הדיון לוועדת הערר, שתדון בהרכב חדש בעניין, והצדדים הסכימו להמלצתו (פסק דין מיום 16.5.2022 במסגרת ב"ל 17944-01-22, כב' הרשמת רעות אייד בזיני). (-) ביום 16.6.2022 התכנסה ועדת הערר בהרכב חדש, והחליטה לאשר גמלת ילד נכה גם בגין סיוע בתקשורת והשגחה חלקית בשיעור של 50% למשך שנתיים (מגיל 3 ועד גיל 5). העותרת הגישה ערעור נוסף לבית הדין האזורי, ובהמלצת האחרון, הדיון הוחזר פעם נוספת לוועדת הערר, לאותו הרכב, לשם בחינת סוגיית ההאכלה והמועד ממנו תינתן הזכאות בגין ההשגחה החלקית (פסק דין מיום 4.1.2023 במסגרת ב"ל 10629-09-22, כב' הרשמת רעות אייד בזיני). (-) ועדת הערר התכנסה כאמור וביום 17.4.2023 החליטה לדחות את הערר. העותרת שוב הגישה ערעור לבית הדין האזורי, וזה נדחה הפעם בפסק דין מיום 29.11.2023, בנימוק כי החלטת ועדת הערר עולה בקנה אחד עם הנחיות פסק הדין בערעור הקודם, ואינה מגלה עילה להתערבות, בהיותה נטועה היטב במתחם שיקול הדעת המקצועי הנתון לוועדת הערר (ב"ל 53739-05-23, כב' השופט עדו בן-צור). (-) על פסק הדין הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אשר נדחתה ביום 23.1.2024 ללא דיון במעמד הצדדים, ומבלי להיזקק לתגובה, וזאת בהינתן הטעמים שצוינו בפסק דינו של בית הדין האזורי (בר"ע 14691-12-23, סגן הנשיאה, כב' השופט אילן איטח). העותרת לא אמרה נואש והגישה מספר בקשות נוספות לבית הדין הארצי לעבודה, אשר נדחו כולן בהחלטות מהימים 30.1.2024, 31.1.2024, 6.2.2024 ו-12.2.2024, מן הטעם שבית הדין קם מכיסאו ואין מקום להידרש לטענות נוספות לאחר שנדחתה בקשת רשות הערעור. על רקע האמור הוגשה העתירה שלפנינו. בעתירה, האוחזת שני עמודים בלבד, העותרת, שאיננה מיוצגת – לא בעתירה זו ולא בהליכים שנוהלו מול ועדת הערר ובתי הדין לעבודה, מלינה על החלטות בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה ומבקשת כי נעיין מחדש בטענותיה. בנוסף טוענת העותרת כי בניגוד להנחיות בית הדין האזורי מיום 4.1.2023 בב"ל 10629-09-22, ועדת הערר שהתכנסה לדון בעניינה פעם נוספת לא דנה באותו הרכב. עוד מעלה העותרת שורה של טענות נגד התנהלות ועדת הערר בכלל, ודורשת כי ישולמו לה פיצויים על הטרחה והמאמצים שנדרשו ממנה בעקבות התנהלות זו. לבסוף, העותרת מתלוננת גם על אי קיומו של דיון במעמד הצדדים בבית הדין הארצי לעבודה. לאחר שעיינו בעתירה הגענו למסקנה כי דינה להידחות. אכן, התמונה המצטיירת באשר לאופן הטיפול בעניינה של העותרת אינה נוחה ואף מטרידה. מזה כ-4 שנים מנהלת העותרת הליכים מול ועדת הערר לצורך מיצוי זכויותיו של בנה, כאשר פעם אחר פעם מורה בית הדין האזורי, בהסכמת הצדדים, על החזרת הדיון לוועדת הערר על מנת שידון מחדש בטענותיה. במצב דברים זה, החשדנות וחוסר האמון מצדה של העותרת כלפי החלטות ועדת הערר בעניינה היא אך מובנת. ואולם, כלל מושרש וידוע הוא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין לעבודה. משכך, התערבות בהחלטותיהן של ערכאות אלה תיעשה במקרים חריגים, מקום בו נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (ראו מני רבים: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 694-685 (1986); בג"ץ 6428/19 בילנקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (16.12.2019); בג"ץ 6283/19 צדקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 11 (17.5.2020)). הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו מוגשת עתירה כלפי החלטת בית הדין הארצי לעבודה שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור, המהווה במהותה "גלגול רביעי", ומצמצמת עוד יותר את מתחם ההתערבות של בית משפט זה (בג"ץ 9624/10 יסחקוב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 8 (11.1.2011); בג"ץ 1020/15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (27.4.2015)). בהינתן אמות המידה האמורות, לא התרשמנו כי העתירה דנן נמנית עם אותם מקרים חריגים. לגוף העניין, למעט אמירות כלליות, העותרת אינה מצביעה בעתירתה על כל פגם קונקרטי שנפל בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה, ואף לא בפסק דינו של בית הדין האזורי, בכל הנוגע לסוגיית ההשגחה והתלות בהאכלה שעמדו במרכז החלטת ועדת הערר. לפיכך, ובהינתן שעסקינן בסוגיות הנוגעות לעניינים רפואיים-עובדתיים והמצויות בליבת המומחיות של בתי הדין לעבודה, לא קמה הצדקה להתערבותנו. באשר לטענת העותרת בקשר להרכב ועדת הערר שדן בעניינה, הרי שעיון בנט-המשפט מעלה כי טענה זו לא הועלתה במסגרת הערעור בפני בית הדין האזורי ואף לא במסגרת בקשת רשות הערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה, ומטבע הדברים המוסד לביטוח לאומי כלל לא התייחס אליה. לאמיתו של דבר, טענה זו הופיעה לראשונה, כבדרך אגב, במסגרת תגובת העותרת מיום 25.1.2024 באשר לפרסום החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (שכאמור ניתנה ביום 23.1.2024). משכך, בוודאי שאין מקום להידרש לה במסגרת העתירה דנן. כמו כן, לא ראינו מקום להידרש לבקשת העותרת לפיצויים, משאין עתירה לבית משפט זה המסגרת הדיונית המתאימה לדון בכך. לבסוף, יש לדחות את הטענה הנוגעת לכך שלא התקיים דיון במעמד הצדדים בבית הדין הארצי לעבודה, וזאת לאור הוראת סעיף 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, המקנה לבית הדין הארצי לעבודה את הסמכות לדחות בקשת רשות ערעור שהוגשה לו בהיעדר תשובה, וללא צורך בדיון. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באדר ב התשפ"ד (‏3.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24020500_Y03.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1