יאיר בן דויד נ. גני עינב (בניה מעולה ) בע"מ

החלטה בתיק בש"א 205/11 בבית המשפט העליון בש"א 205/11 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: יאיר בן דויד נ ג ד המשיבים: 1. גני עינב (בניה מעולה ) בע"מ 2. גני נעלה בע"מ 3. ישראל בן אהרון ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת של בית המשפט העליון ד' כהן-לקח מיום 16.12.10 בבש"א 8247/10 בשם המערער: עו"ד עמיר פישר בשם המשיבים: עו"ד מרדכי וייס פסק-דין בפניי ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת ד' כהן-לקח מיום 16.12.2010 (בש"א 8247/10), בה התקבלה בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.4.2010 (ה.פ 45339-03-10). ביום 19.4.2010 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז) את בקשת המשיבים להצהיר כי פסק הבוררות שניתן בתום הליך בוררות בין הצדדים יבוטל (ה.פ 45339-03-10). ביום 23.5.10 הגישו המשיבים ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, אך ביום 2.11.2010 קבע כבוד הרשם ג' שני כי דין הערעור להימחק על הסף כיוון שהיה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור חלף ערעור בזכות. ערעור על החלטה זו דחיתי ביום 5.12.2010 (8538/10). ביום 10.11.2010 הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בה טענו, בין היתר, כי המערער ידע על כוונתם לערער על ההחלטה וכי היה ספק האם הערעור טעון רשות אם לאו. עוד טענו המשיבים כי בין הצדדים ישנו עוד הליך אשר תלוי ועומד בפני בית משפט זה ואשר עניינו באותו פסק בוררות (רע"א 3522/10). ביום 16.12.2010 קיבלה כבוד הרשמת את הבקשה. בהחלטתה קבעה כבוד הרשמת כי אין לקבל את טענת המשיבים בדבר טעות בדין כיוון שמתעורר ספק בנוגע לסבירות טעותם. יחד עם זאת, קיבלה כבוד הרשמת את הבקשה וזאת מהטעם שהמשיבים הגישו את הערעור המקורי בתוך 30 יום מהיום בו הומצאה להם החלטתו של בית המשפט המחוזי וכן לאור העובדה שמתנהל הליך נוסף בין הצדדים בבית משפט זה בנוגע לתוקפו של פסק הבוררות (רע"א 3522/10). עוד יצוין כי המשיבים חייבו לשלם למערער הוצאות בסך של 2,500 ש"ח. מכאן הערעור שבפניי, במסגרתו טוען המערער כי שגתה כבוד הרשמת בכך שהחליטה להיענות לבקשת המשיבים להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, טעתה כבוד הרשמת בכך שקבעה כי המשיבים הגישו את הערעור הראשון בתוך תקופת 30 הימים וזאת כיוון שהסתמכה על טענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר. עוד טוען המערער, בין היתר, כי טעתה כבוד הרשמת בכך שהסתמכה על כך שמתנהל הליך נוסף בין הצדדים בנוגע לתוקפו של פסק הבוררות וזאת כיוון שרע"א 3522/10 היא בקשת רשות ערעור על המרצת פתיחה שהוגשה לבית המשפט המחוזי על ידי המשיב 3 בלבד ואין בה בכדי להשפיע על תוקפו של פסק הבוררות ככל שהוא נוגע למשיבות 2-1. לפיכך, קבלת הבקשה להארכת מועד תפגע בו שכן היא עשויה לעכב את הליך ההוכחות שמתנהל במסגרת תביעה שהגיש כנגד המשיבים בבית משפט השלום בירושלים. לחלופין, מבקש המערער כי הארכת המועד שניתנה למשיבים תהיה מותנית בתשלום ההוצאות שנפסקו לטובתו. מנגד, סומכים המשיבים את ידם על החלטתה של כבוד הרשמת וטוענים, בין היתר כי טעותם ביחס לדין החל בעניינם הייתה טעות סבירה ולכן מדובר בטעות בדין המצדיקה היענות לבקשה להארכת מועד. דין הערעור להתקבל באופן חלקי. מסקנתה של כבוד הרשמת לפיה יש לקבל את בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור מקובלת עלי. מסקנתי זו מבוססת בעיקרה על כך שהמשיבים הגישו את הערעור המקורי בתוך 30 ימים מהיום בו הומצאה להם ההחלטה. יחד עם זאת, אני סבור כי האיזון הראוי במקרה זה בין האינטרסים של שני הצדדים הוא חיוב המשיבים בתשלום ההוצאות למשיב בסך של 2,500 ש"ח, כפי שנקבעו על ידי הרשמת, כתנאי להגשת בקשת רשות הערעור באיחור. סוף דבר, הערעור מתקבל חלקית באופן שהמשיבים יחוייבו בתשלום ההוצאות שהטילה עליהם כבוד הרשמת בהחלטתה, כתנאי להגשת בקשת רשות הערעור. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ט בשבט התשע"א (24.1.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11002050_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il