מלסה הנוק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2047/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2047/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: מלסה הנוק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק פלילי 40156/06 שניתן ביום 17.1.07 על-ידי סגנית הנשיא ד"ר ע' קפלן הגלר תאריך הישיבה: ט"ו באייר תשס"ז (3.5.07) בשם המערער: עו"ד אליהו בניה, עו"ד ענת דבי בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד יאיר חמודות גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער בעבירות תקיפה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 379 וסעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) וחבלה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 335(א)(1) יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין. המערער נדון על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא ד"ר ע' קפלן-הגלר) בת"פ 40156/06, לאחר שהודה בכתב אישום מתוקן והורשע על פיו, לעונש מאסר בפועל של שנתיים וחצי, עונש מאסר על תנאי של שנה וחצי לשנתיים מיום שחרורו בתנאי שלא יעבור עבירת פשע, פיצוי של 3,000 ₪ למתלונן וקנס של 750 ₪. ב. על פי כתב האישום המתוקן פגשו המערער – כבן 18 בעת המעשה – ושני חבריו (אחד מהם קטין) את המתלונן וחברו בגן ציבורי. המערער והקטין נשאו איש איש סכין בכיס המכנסים. בעקבות חילופי דברים של מה בכך בין המתלונן וחברו לבין חברו של המערער, הצליף חברו של המערער על פניו ועל גופו של חברו של המתלונן בחגורה, והחלה קטטה. המערער שלף סכין, והתקרב לחברו של המתלונן; המתלונן נחלץ להגנת חברו ובידו בקבוק; המערער דקר את המתלונן בסכין מספר דקירות בבטנו, בחזו ובצווארו וכן שרטו בבטנו בשבר זכוכית. הקטין חבר למערער, תקף את המתלונן באגרופים ודקרו בסכין. הקטין נדקר אף הוא. למתלונן נגרמו חתך באוזן שמאל לכיוון הלסת התחתונה, שתי דקירות בחזה שמאל שגרמו לחור בריאה השמאלית, דקירה בגב שגרמה חור בריאה, ושני פצעי דקירה בבטן. אבי העורקים של המתלונן נקרע והוא איבד דם רב, ונאלץ לעבור ניתוח (בכתב האישום הוזכר שימוש ב"נשק חם" על ידי המערער וחברו, אך נראה כי זו פליטת קולמוס וצריך להיות "נשק קר"). ג. לבית המשפט קמא הוגשו מספר תסקירים מאת שירות המבחן למבוגרים; המערער, יליד אתיופיה, ללא עבר פלילי, עלה ארצה בהיותו בן שלוש; בעבר היה פעיל במתנ"ס; הוא הודה בביצוע העבירות והביע חרטה, תוך שטען כי המעשה אירע בהיותו שתוי; הוא הביע חשש ממאסר בפועל. שירות המבחן לא שלל סיכון להישנות מעשים דומים, ולא בא בהמלצה. בתסקיר משלים נאמר אמנם כי במהלך המעצר ביטא המערער הבנה באשר לחומרת המעשים, אף כי בטרם הליך טיפולי משמעותי קיים החשש להישנות כגון דא בעתיד. ד. בגזרו את הדין ציין בית המשפט קמא את עברו הנקי של המערער ואת העומד לזכותו, ומנגד את הצורך להחמיר כשבסכין עסקינן, ובאלימות שהיא "בבחינת תופעה רעה, המאכלת כל חלקה טובה במרקם חיים תקינים". נגזר איפוא העונש שצוין מעלה. ה. (1) בערעור נטען, כי בשלב ראשון היה המערער אמור לעבור תהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן בגדרי הליכי המעצר, אך בית משפט זה ביטל את הדבר. על כן נמנע – כך הטענה –מבט רחב יותר לגבי המערער, ובפועל לא הושם דגש על גילו הצעיר והוא הופלה אל מול חברו – נאשם 1 בתיק – שלגביו הוחלט להימנע מהרשעה ולהטיל שירות לתועלת הציבור. נטען גם כי שירות המבחן הושפע מן הרוח המחמירה שבפסיקה בנושא זה; ולבסוף, כי נוצרו בשעתו ציפיות אצל המערער להקלה. (2) לקראת הדיון הוגש לנו תסקיר שירות המבחן, בו נמסר כי המערער – המצוי בכלא –מתפקד באורח תקין; המערער מעוניין לבקש מחילת המתלונן, ולכן נבדקה האפשרות להליך "צדק מאחה"; המערער נכון לכך, אך הדבר אינו מעשי בשלב זה. יצוין כי המתלונן פנה בשעתו לבית המשפט המחוזי במכתב ובו בקשה להחמרה בעונש, תוך ציון כי נותרו בגופו צלקות והוא סובל בצורות שונות. כללם של דברים, שירות המבחן התרשם מתהליך הפנמה מצד המערער באשר למעורבותו באירוע, ומאמין כי ככל שהתהליך יעמיק יפחת הסיכון במבט לעתיד. הומלץ על השתלבות המערער בהליך טיפול במסגרת המאסר. (3) בפנינו טען בא כוחו המלומד של המערער, כי שולחו הופלה לרעה על-ידי המדינה, ככל שהמדובר בקטין ובנאשם האחר, שהאחד (הקטין) לא נדון עדיין והשני נדון ללא הרשעה, וכן כי לא ניתן לו הסיכוי להשתקם במהלך המעצר כפי שציפה בשעתו. עוד נטען, כי בית המשפט קמא לא התחשב בכך שהמערער וחבריו היו שיכורים, וכן בהודאתו ובגילו הצעיר. חל – כך נטען – גם שינוי לא לטובה בנימת תסקיריו של שירות המבחן, בין תסקיר המעצר לתסקירים אחרים. (4) נציגת שירות המבחן ציינה כי תסקיר המעצר שונה במהותו מתסקיר לעונש; והשירות סבר כי במקרה דנא ענישה במאסר תסייע לשיקום. (5) בא כוח המדינה הדגיש כי למרבה המזל לא נפטר הקרבן, ובמקרי הסכינאות ראוי להמשיך להילחם על-ידי ענישה; השיקום צריך למצוא ביטויו בשחרור מוקדם. ו. (1) עיינו בפסיקה שהציג בא כוחו המלומד של המערער, שבה – במקרים שונים של עבירות של שימוש בסכין הוטלו בבית משפט זה עונשים אף של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, ובמקרים אחרים בין 8 ל-24 חודשי מאסר בפועל, פחות משנגזר במקרה דנן. (2) אציין במאמר מוסגר, כי קשה למצוא, בסקירת הפסיקה, אימתי בוחרת התביעה להאשים במקרי דקירה בסכין בסעיפי עבירה פלונים או אלמונים, כגון סעיפים 329, 335-333 (ואף 379) לחוק העונשין, ודומה כי ישנה אי בהירות במובן המקרים שבהם הופעלו סעיפים כאלה או אחרים, דבר שראוי כי הפרקליטות תיתן עליו את הדעת. (3) נציין, אל מול טענות המערער, כי ישנם גם מקרים לא מעטים של ענישה מחמירה יותר במקרי סכינאות, של מאסר 24 ו-30 חודש וכיוצא בזה בעבירות אלה, נוכח הנעשה ברחובה של עיר, והסכין המונפת למטרות שלא להן נועדה. (4) לאחר שעיינו בתיק ושמענו את טיעוני הצדדים, באנו לידי מסקנה כי אין בידינו להתערב בעונש. כבר נשתפך דיו רב ונשתברו קולמוסים ומקלדות בפסקי הדין של בית משפט זה ובתי המשפט האחרים לעניין "תת-תרבות-הסכין". לפנים היה אדם יוצא לרחוב ובידו או בכיסו ארנקו, מטפחתו ועטו. היום רבים היוצאים לרחוב וסכין בידם, או איש סכינו על ירכו, לאו דווקא כדי לקלף מפירות הארץ, ואך יוציאם פלוני משלוותם, ברב או במעט, תישלף הסכין; וסגולתה הטבועה של זו, שהיא עלולה לשפיכות דמים, וכדברי חכמים ש"הברזל מקצר ימיו של אדם" (ילקוט שמעוני, פרשת יתרו). צוין במקום אחר (ע"פ 2949/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), שם בהקשר של קטין) כי "מצויים אנו, לדאבון הלב, בעידן בו הקול הדומיננטי, כמגמה שיפוטית, בעבירות מעין אלה בהן עסקינן... נאלץ להיות הקול המחמיר, כדי להגן על החברה וכדי להרתיע את העבריינים. שיקולי שיקום אינם נשכחים, ויש וגם יהיו מקרים שבהם תהא ידם על העליונה... בסופו של יום יוכרע כל תיק באיזון שבין הנסיבות האינדיבידואליות למדיניות המשפטית...". (5) במקרה דנא אכן המדובר באדם צעיר, בראשית בגירותו. אולם, שירות המבחן התרשם יותר מפעם ממסוכנות שהצריכה ענישה מוחשית, וייחסנו כמובן משקל לחוות דעתו של השירות, האמון ככלל על שיקולי טיפול ושיקום. עוד יש להזכיר את הפגיעות הקשות במתלונן; הוסף לכך את ביצוע העבירה בשניים. אכן, היו ויהיו מן הסתם מקרים שבהם הענישה תהא נמוכה יותר, אך היא תלוית נסיבות, וצירוף הרכיבים שפירטנו כאן מטה את הכף לצד אי היעתרות לערעור. עם זאת, ישנם סימנים כי לעת זו מצוי המערער בתהליך הפנמה של המעשים, והדעת נותנת כי אם יתמיד בהתנהגות טובה בבית הסוהר וכן ישתתף בתהליך טיפולי אפשרי במסגרת המאסר, יעמוד הדבר לזכותו (בלא שנקבע מסמרות), ביום שיידון שחרורו על תנאי. אנו מקוים כי כך יהיה וכי המערער יחזור לתפקוד נורמטיבי. לשם כך אנו מבקשים בכל לשון משירות בתי הסוהר כי המערער ישולב בהליכים טיפוליים ויימצא במסגרת מאסר בחברה שלא תשפיע עליו לרעה. (7) נוסיף, ברוח דברים שכתב בית המשפט קמא, כי אנו מקוים שהעבירה והמאסר לא ינעלו בפני המערער את הדרך לשירות בצה"ל, שהמערער עמד לפניו בעת העבירה, וכי בקשתנו זו תידון בכובד ראש בקרב רשויות הגיוס. ז. בכפוף לאמור אין בידינו להיעתר לערעור. ניתן היום, כ"ו באייר תשס"ז (14.5.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07020470_T01.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il