בנימין גיגי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2046/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2046/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המערער: בנימין גיגי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ') ב-ת"פ 8082/09 מתאריך 04.02.2014 תאריך הישיבה: כ"ב באייר התשע"ד (22.05.2014) בשם המערער: עו"ד זהבה קרן; עו"ד ניר זנו; עו"ד אסתי קופולביץ' בשם המשיבה: עו"ד עידית פרגון פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ') מתאריך 04.02.2014 ב-ת"פ 8082/09 בגזרו נגזרו על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים משחרורו אחת מהעבירות בהן הורשע, וקנס בסך של 100,000 ש"ח או 250 ימי מאסר תמורתם. רקע עובדתי 2. נגד המערער הוגש כתב אישום במסגרתו ייוחסו לו העבירות הבאות: ארגון משחקים אסורים, לפי סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות); החזקה וניהול מקום משחקים אסורים, לפי סעיף 228 לחוק העונשין; מרמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה), וסעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ה-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף) (ריבוי עבירות); אי-ניהול פנקסי חשבונות, לפי סעיף 216(5) לחוק מס ערך מוסף; אי הוצאת חשבוניות מס, לפי סעיף 117(א)(13) לחוק מס ערך מוסף; אי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף; אי-ניכוי מס במקור, לפי סעיף 218 לפקודת מס הכנסה (ריבוי עבירות); הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; והדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין. 1. בתאריך 3.11.2010, תוקן כתב האישום, כך שנוספו לו עבירות של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין. משום שעובדות המקרה פורטו בהרחבה בהכרעת דינו של בית המשפט קמא הנכבד אסתפק בכך שאציין כי מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי המערער החזיק במשך מספר שנים מועדון להימורים בלתי חוקיים בעיר אילת, העסיק עובדים והפיק מכך ממון רב, מבלי שדיווח על הכנסותיו או על שכרם של עובדיו לרשויות המס. 2. בתאריך 30.12.2013, הרשיע בית המשפט קמא הנכבד את המערער, לאחר ניהול משפט הוכחות, במרבית העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. המערער זוכה מהעבירות שעניינן ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו לו, שיבוש מהלכי משפט, והדחה בחקירה, וכן מאחת מעבירות הלבנת ההון, שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. 3. בעקבות הרשעתו, בתאריך 4.2.2014, גזר בית המשפט קמא נכבד את עונשו של המערער והשית עליו את העונשים המפורטים בפיסקה 1 שלעיל. 4. בתאריך 12.2.2014, הורה בית המשפט קמא הנכבד, כי המערער ישלם את הקנס שהושת עליו ב- 20 תשלומים שווים, החל מתאריך 10.3.2014. בתאריך 18.3.2014, הגיש המערער ערעור בלתי מנומק על גזר דינו של בית המשפט קמא הנכבד. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המערער בקשה לעכב את תשלום הקנס שנגזר עליו. בית משפט זה (כב' השופט א' שהם) דחה את בקשתו זו של המערער. טענות הצדדים 5. בנימוקי הערעור שהוגשו בתאריך 10.04.14 ובדיון שהתקיים בפנינו טענו באי-כח המערער כי שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות ולחומרה הנמוכה יחסית, לטענתם, של מעשיו. 6. בא-כח המשיבה ביקשה לסמוך ידיה על גזר דינו של בית המשפט קמא הנכבד, שאיזן, לטענתה, בצורה ראויה את השיקולים הרלוונטיים במכלול. עוד הדגישה באת-כח המשיבה את חומרת העבירות שביצע המערער ואת חשיבות הערכים המוגנים על ידי העבירות בהן הורשע. דיון והכרעה 7. לאחר בחינה מעמיקה של נימוקי הערעור ושמיעת טיעוני באי-כוח הצדדים – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחברי שנורה. להלן יובאו הטעמים למסקנתי זו. 8. נקודת המוצא בסוגיה שלפנינו נשענת על ההלכה, לפיה ככלל – אל לה לערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת בערכאה הדיונית, אלא אם כן מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר. הנה כי כן, התערבות במידת העונש תעשה על-ידי ערכאת הערעור רק אם "הערכאה הדיונית נכשלה בטעות, או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות". (ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2012)). 9. במקרה דנן לא מצאתי כי העונש שנגזר על המערער יסודו בטעות. המערער החזיק לאורך שנים (תוך שהוא מערים בדרכים שונות על מערכת אכיפת החוק) – עסק של הימורים, גבה כספים מלקוחות העסק ונמנע מלדווח על הכנסותיו ועל עובדיו לרשויות המס. על חומרתן של העבירות הנוגעות לניהול מקום הימורים, עמד בית משפט זה ב-ע"פ 6474/03 מלכה ואח' נ' מדינת ישראל, פ''ד נח(3) 721 (2004) (להלן: פרשת מלכה) בקובעו כך: "אכן הנורמה החברתית הנוהגת רואה אפוא בעין רעה את משחקי המזל שמשולבות בהם טובות הנאה כספיות או חומריות אחרות, ואלה מוחזקים בעיני החוק כרעה חולה המסבה נזק חברתי וכלכלי קשה לפרט ולחברה אשר יש להוקיעם מן השורש (ראה רע"פ 9140/99 רומנו נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 349, 358 (2000) (להלן: פרשת רומנו)). התגמול כמטרת ענישה מיועד לשקף את היחס הראוי בין חומרת העבירה לבין חומרת העונש ואת הוקעתה של החברה את מעשה העבירה וסלידתה ממנו." בפרשת רומנו עמד בית משפט זה על תכלית האיסור של החזקת ועריכת משחקים אסורים והיקף הניזוקים מקיומם של מקומות להימורים, בציינו כדלקמן: "התכלית הברורה של סעיף 224, יחד עם סעיף 225 האוסר ארגון או עריכה של משחקים אסורים וסעיף 228 האוסר החזקה או ניהול של מקום למשחקים אסורים, היא מניעת נזק שעלול להיגרם על-ידי משחקי מזל. פנים שונות לנזק זה. הנזק העיקרי נובע מתוצאות הלוואי של התופעה המוכרת בישראל, כמו במדינות אחרות, של התמכרות למשחקי מזל. ההתמכרות גורמת נזק, בראש ובראשונה, לאדם המתמכר למשחקים אלה ולבני המשפחה של אותו אדם. אך הנזק-חינוכי, חברתי וכלכלי- מתפשט מעבר לכך אל הציבור הרחב. בין היתר, ההתמכרות עלולה לדחוף את המתמכר למשחקים כאלה לפעילות עבריינית לצורך מימון המשחקים. מניעת נזקים אלה ואחרים היא התכלית של הוראות החוק הקובעות כי הארגון או העריכה של משחקים אסורים וכן ההחזקה או הניהול של מקום למשחקים אסורים הם עבירות פליליות". 10. חומרה נוספת יש במכלול בשים לב לעובדה כי בנוסף לניהול מקום הימורים – המערער אף ביצע עבירות מס, שהן עבירות עצמאיות ונפרדות. הפיכתן של עבירות המס לרעה חולה בחברה הישראלית צויינה על ידי בית משפט זה, תוך הדגשת הצורך בענישה מרתיעה (ראו: פרשת מלכה, פיסקה 7). 11. הנה כי כן – אין ממש בטענות באי-כח המערער כי במקרה דנן בוצעו עבירות בדרגת תחכום נמוכה וכי הנזק החברתי שנגרם מהן איננו משמעותי, שכן מעדויותיהם של המהמרים שנהנו משירותי עסקו של המערער, בהם נתן בית המשפט קמא הנכבד אמון, עולה כי הם צברו חובות גדולים בשל הימוריהם. גם מידת התחכום של מעשיו של המערער איננה נמוכה, כנטען, כפי שקבע בית המשפט קמא הנכבד בהכרעת דינו. בממצאים עובדתיים אלו של בית המשפט קמא הנכבד – אין מקום להתערב. אף הסתמכותו של בית המשפט קמא הנכבד על האמור בפסק הדין ב-ע"פ 3686/08 מזרחי נ' מדינת ישראל (26.03.2009) לצורך קביעתו של מתחם הענישה במקרה דנן נראית מוצדקת בנסיבות ומנומקת דיה. יתר על כן – עיון בגזר דינו של בית המשפט קמא הנכבד מלמד כי בית המשפט קמא הנכבד לא ייחס משקל פחות מדי לנסיבותיו האישיות של המערער, שכן אלו צויינו בהרחבה שם, תוך שניתן להם משקל ראוי. 12. לבסוף אעיר כי אף אם נלך יד ביד עם באי-כח המערער בטענתם כי היה על בית המשפט קמא הנכבד לקבוע מתחם ענישה גם עבור רכיב הקנס – לא יהיה בכך כדי להצדיק את קבלת הערעור, שכן בסופו של יום הקנס שהוטל על המערער איננו גבוה מדי בנסיבות. המערער הלבין מאות אלפי שקלים והעלים הכנסות אלו מרשויות המס. נוכח העובדה כי העבירות שעשה המערער התבצעו ממניע כלכלי – הטלת קנס משמעותי עליו היתה מוצדקת ואין הצדקה להתערבות אף בפן זה של גזר הדין. בהקשר זה ארשה לעצמי להוסיף כי למערער הוצע בשעתו, בהחלטתו של חברי, השופט א' שהם, לפנות למרכז לגביית קנסות כדי לבקש כי יפרסו לו את תשלום הקנס מעבר למה שנפסק, בהתחשב במצבו הכלכלי הנטען. משהובהר מהודעת בא-כוחו שנמסרה לנו כי הוא אמנם עשה כן והוא ממתין לתשובה, יש אולי בכך (מבלי לקבוע מסמרות) – גם כדי לפתור את הקושי הנטען לגבי חלק מהתשלומים האמורים, שהמערער איחר בהם. 13. נוכח כל האמור לעיל – אציע לחברי שנדחה את הערעור וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע הנכבד ימשיך לעמוד בעינו. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ניתן היום, ט"ו בכסלו התשע"ה (‏7.12.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14020460_K04.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il