יבניה כהן נ. משרד הפנים

בבית המשפט העליון עע"מ 2044/23 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר המערערים: 1. יבניה כהן 2. דניאל כהן נגד המשיבה: משרד הפנים ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 26.1.2023, בעת"מ 51409-07-22, שניתן על-ידי סגן הנשיאה א' ביתן תאריך ישיבה: י"ח אדר ב' התשפ"ד (28.3.2024) בשם המערערים: עו"ד יפית וייסבוך בשם המשיבה: עו"ד יעל קולודני ערבה פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: בערעורם טענו המערערים, כי המערער 1 זכאי לקבלת אזרחות ישראלית, מכוחו של סעיף 8(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), בהיותו בן למי שרכש את אזרחותו מכוח חוק השבות, התש"י-1950 – שיטה פרשנית שאליה התנגדה המשיבה. סוגיה משפטית זהה, התעוררה גם בגדרי דנ"מ 5331/24 רשות האוכלוסין וההגירה נ' קלמנט; לפיכך, ביום 20.8.2024, החלטנו כי "משניתנה החלטה על קיום דיון נוסף בסוגיה העקרונית המתעוררת בנדון דנן, נשהה את מתן פסק הדין בתיק זה עד למתן פסק דין בדנ"מ 5331/24". ביום 7.12.2025, ניתן פסק הדין בדיון הנוסף, ונקבע כי אין בכוחו של סעיף 8(א) לחוק האזרחות‏ כדי להקנות אזרחות ישראלית לילדיהם של אזרחים מכוח שבות. על כן, ביום 10.12.2025, התבקשו המערערים להודיע אם עודם עומדים על ערעורם. בעקבות זאת, הודיעו המערערים כי נוכח פסק הדין הנזכר, "נשמטה העילה בגינה הוגש הערעור שבנדון", כך ש"אין מנוס ממחיקתו". לצד האמור, ביקשו המערערים כי תינתן למשיבה הוראה "ליתן החלטה בהקדם בעניין הסדרת מעמדו של המערער 1", בדרך חלופית לזו שעליה השליך את יהבו בערעור; וכן כי בשים לב למצבם הכלכלי של המערערים, תבוטלנה הוצאות המשפט, בסך של 15,000 ₪, שבהן חויבו בבית המשפט המחוזי. על כך הגיבה המשיבה, בטענה כי "דין הערעור להידחות (ולא להימחק, כבקשת המערערים)", תוך חיוב המערערים בהוצאותיה, וכי אין מקום לביטול ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי. כמו כן עדכנה המשיבה, כי נערך למערער 1 "ראיון בלשכת המשיבה בבאר שבע ביום 18.12.25", וכי "עניינו צפוי לעלות לבחינה בוועדה ההומניטרית שעתידה להתכנס ביום 17.2.26, ולאחר מכן תתקבל החלטה בבקשתו". משאלה הם פני הדברים, דין הערעור – להידחות. כך, מכיוון שנשמטה הקרקע תחת הטיעון העיקרי שהועלה בו, כפי שציינו גם המערערים עצמם. כמו כן, חרף ההבנה למצבם הכלכלי של המערערים, דין זהה גם לבקשה לביטול ההוצאות שנפסקו לחובתם בבית המשפט המחוזי. כידוע, "רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות [...]. עמדה זו של ערכאת הערעור נובעת מכך שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב ואף רחב מאוד בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו [...]. העניין פשוט וברור: הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך, והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות" (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2006)). בהתאם לכך, "סטיה מכלל אי-ההתערבות האמור, תתבצע רק 'במקרים נדירים וקיצוניים', שבהם 'נפלה טעות משפטית או שנתגלה פגם או פסול בשיקול הדעת בעת שקילתה של שאלת ההוצאות'" (עע"מ 42353-11-25 כהנא נ' מועצה אזורית לב השרון, פסקה 5 ‏(14.12.2025‏), וראו גם האסמכתאות שם).‏ ‏העניין דנן אינו ממלא אחר איזה מן התנאים האמורים, גם לא בקירוב. לבסוף, העדכון שנמסר מאת המשיבה, באשר להליכים אשר מתנהלים בעניינו של המערער 1 – מניח את הדעת, כך שלא נראה כי קיים צורך בדרבון נוסף שניתן מצידנו לעוסקים במלאכה. סוף דבר, שהערעור – נדחה, ללא צו להוצאות (כפי שנעשה גם בדיון הנוסף בעניין קלמנט). ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ו (08 ינואר 2026). נעם סולברג משנה לנשיא גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט