פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2042/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2042/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.2.10 בת"פ 4179/09 שניתן על ידי כבוד השופט ג' נויטל תאריך הישיבה: כ"ט באייר התש"ע (13.5.10) בשם המערער: עו"ד יניב שגב בשם המשיב: עו"ד נעימה חינאווי בשם שירות המבחן: שלומית מרדר פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). הסדר הטיעון כלל עובדות מוסכמות, וכן את הסכמת התביעה שתטען להטלת עונש מאסר של עד 24 חודשים, בעוד הסניגור יהא רשאי לטעון על פי שיקול דעתו. הערעור מופנה כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופט ג' נויטל) אשר השית על המערער העונשים הבאים: 21 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בניגוד לסעיפים 427 או 428 לחוק העונשין או עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף מסוג פשע לרבות ניסיון; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה של איומים או אלימות פיזית נגד הגוף מסוג עוון לרבות ניסיון; קנס בסך 3,000 ₪ או 3 חודשי מאסר במקום; הפעלת התחייבות בסך 5,000 ₪ שהוטלה על המערער במסגרת הליכי עבר. רקע וטענות הצדדים 2. מסעיף האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, אשר הוגש נגד הנאשם ושני נאשמים נוספים, עולה כי המערער הלווה סך של 58,000 ₪ למתלונן הראשון בשל מצוקתו הכלכלית. בין המערער למתלונן הראשון סוכם אופן התשלום וחלוקת הריבית על סכום ההלוואה כאמור. במשך תקופה של מספר חודשים שילם המתלונן הראשון את הריבית למערער או למי מטעמו מחמת מעשי סחיטה וחששו מן המערער. מעשי האיום על המתלונן באו לידי ביטוי במגוון התנהגויות וביניהן איומים על המתלונן במסגרת שיחות טלפון לדרישת תשלום הריביות, וכן איומים פיזיים ומילוליים שהתרחשו עת פגישתו של המערער עם המתלונן בהזדמנויות שונות. אופי מעשי האיום כלפי המתלונן הוחמר ככל שחלף הזמן ומצבו הכספי התדרדר. סעיף האישום השני לכתב האישום, אינו מתייחס למערער. האישום השלישי לכתב האישום מייחס למערער ביצוע איום על מתלונן נוסף אשר לווה סך של 20,000 ₪ מנאשם 2 לכתב האישום והלוואות נוספות מן המערער בסכומים אחרים. כתוצאה מאיומים על המתלונן השני בהזדמנויות שונות במסגרת שיחות טלפון בינו ובין המערער, שילם המתלונן סכומי כסף נוספים באמצעות בני משפחתו אשר נחלצו לעזרתו. האישום הרביעי לכתב האישום מייחס אף הוא למערער מסכת איומים דומה שמקורה בהלוואה שניתנה למתלונן אשר נקלע לחובות כספיים. הופעלו לחצים דומים על ידי המערער במסגרת שיחות טלפון בינו לבין המתלונן. המערער הורשע כאמור בשלושת סעיפי האישום המיוחסים לו. בית המשפט סקר בגזר דינו את הנסיבות לקולא ולחומרה של המערער ובכלל זאת הן את גילו הצעיר (חודשים ספורים לפני יום הולדתו ה-18 בעת ביצוע העבירות), חומרת העבירות, עברו הפלילי, תסקיר שירות המבחן ואת הודייתו של המערער. בית המשפט המחוזי הדגיש את חשיבות הענישה בעבירות מעין אלו וחומרת ההתנהגות הפלילית שנקט המערער באישומים השונים "עשרות עבירות של סחיטה באיומים, וסחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, כששוב ושוב, בתדירות תכופה 'ולוחצת', הנאשם לא הרפה מקורבנות מעשי הסחיטה, סחטם באיומים ולעתים אף תקף פיזית (אישום 1)". לנוכח זאת, מצא בית המשפט כי יש לקבל את מסגרת הענישה שהותוותה על ידי המשיבה ולהטיל על המערער מאסר בפועל. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין להטיל על המערער את הרף העליון שהוצע – שנתיים מאסר בפועל, וזאת בשל שיקולי הקולא בעניינו של הנאשם שיש בהם כדי למתן את העונש. 3. המערער עותר לבית משפט זה להפחית מעונש המאסר בפועל שהושת עליו. לטענתו, יש ליתן משקל לכך כי העבירות שבוצעו אמנם הינן סחיטה כהגדרת החוק. עם זאת, אין המדובר בעבירות סחיטה בחומרה גבוהה כי אם עבירות המצויות ברף התחתון של עבירות הסחיטה באיומים. המערער דרש במסגרת איומיו את כספו שלו שניתן למתלוננים לצורך הלוואה. כמו כן, היה מקום ליתן משקל לכך כי לא ננקטה כנגד המתלוננים אלימות פיזית ולא יוחסה לו עבירת התקיפה. המערער טוען כי המתלונן בסעיף האישום הראשון הוליך את המערער לביצוע העבירות כלפיו, שכן זוהי שיטתו – ליטול הלוואה שאין הוא מתכוון להחזיר ואז להתלונן כנגד המלווה בטענת סחיטה. אין זו הפעם הראשונה בה נוקט מתלונן זה בשיטה זו כדי ליטול כספים שאינם שלו. יש להשוות את עונשו של המערער לעונשו של הנאשם 2 בתיק אשר הושת עליו עונש נמוך יותר על אף שעבירותיו ואופן התנהלותו היו חמורים משל המערער. יש ליתן משקל רב לגילו של המערער ולהמלצת שירות המבחן, כמו גם ליכולת שיקומו וסיכויי השיקום לצד הסתגלותו הקשה של המערער לבית הסוהר והשפעה זו על סיכויי השיקום של המערער. המערער אף הביע חרטה עמוקה ורצונו העז להמשיך בחיים נורמטיביים. לטענתו, שגה בית משפט קמא משלא נתן המשקל הראוי בעת גזירת העונש לגילו של המערער ולהיעדר הרשעותיו בעבר. כמו כן, מבקש המערער להתערב בקביעת המאסרים המותנים שהושתו עליו. מהעבר האחר, בדיון שלפנינו, אימצה המשיבה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וגורסת כי עונש המאסר שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו בשים לב גם לשיקולים לקולא שציין בית המשפט בגזר דינו. אלמלא המערער היה קטין, היה צפוי לעונש חמור בהרבה. דיון והכרעה 4. הכלל הנוהג הינו כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בעונש שנגזר על ידי הערכאה המבררת אלא במקרים חריגים בהם טעתה הערכאה הדיונית שגיאה של ממש או שרמת הענישה חורגת מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות. כלל זה תקף אף בעניינם של קטינים (ראו: ע"פ 5090/99 שמשונוב נ' מדינת ישראל (30.11.99)); ע"פ 4533/09 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.2009); ע"פ 5388/09 פלוני נ' מדינת ישראל (9.11.09)). חומרת העבירות בהן הורשע המערער במסגרת הסדר הטיעון אינה נתונה במחלוקת. תופעת הסחטנות הינה תופעה כעורה ופסולה. ההתנהגות הפסולה הנטועה בה היא בהטמעת חשש מתמיד בחיי הקורבן באופן המונע את המשך התנהלותו השגרתית. חובו לסחטן הינו מרכז עולמו, והחשש לו ולבני משפתו הופך לעיסוק מרכזי. תופעה זו אינה אך תופעה חריגה בנוף, אלא נדמה ששולחת זרועותיה לכל עבר. יש בעבירה של סחיטה באיומים כדי לפגוע באושיות המשפט, עת עושה הסחטן דין לעצמו ומגייס לצורך כך אמצעים פסולים לשם הגשמת מבוקשו (וראו: ע"פ 6960/09 מדינת ישראל נ' עודד שגיב (8.11.09)). זהו המקרה אף כאן. גם אם המערער דרש את מבוקשו משלושת המתלוננים השונים בכתב האישום ולו רק כדי לגבות את חובם כלפיו, הרי שאין זה מאיין את האמצעי הפסול בו נקט על מנת לדרוש זאת. אין בטענת המערער כי יש ליתן משקל לנסיבות אלו של מעשי האיום והסחיטה שהופעלו על המתלוננים השונים, כפי שאין בנסיבות אלו כדי להפחית מרמת האיום שחשו המתלוננים. נהפוך הוא – אם במהות העבירות עסקינן, הרי שעיון בכתב האישום מעלה כי האיום על שלושת המתלוננים נבע מנקודת מוצא שכזו שהמערער ניצל את מצוקתם הכלכלית של קורבנותיו, פיתה אותם לתנאי הלוואה בריבית גבוהה, ואז פנה בדרישה המלווה הן באיומים מילוליים, והן באיומים פיזיים – על מנת לגבות החוב האמור ואף מעבר לכך. המערער במעשיו יצר למתלוננים "מצוקה על מצוקה". אכן, צוקי העתים והאינטרס הציבורי דורשים הצמדת תג מחיר גבוה בגין עבירות כגון דא. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי עת גזר את דינו של המערער התייחס לכך כי בשקלול סך הנתונים לחומרת העונש, יש ליתן משקל מכריע לחומרת העבירות השונות בהן הודה המערער. לכובדן של העבירות המיוחסות למערער אף מצטרפת עובדת עברו הפלילי (אף אם נטול הרשעה) וכן העובדה כי היה נתון בתקופת מבחן בזמן ביצוע העבירות. בכך, יש כדי להוות משקל משמעותי עת ניגש בית המשפט לבצע האיזון הנוגע לגזירת עונשו. 5. אולם, חרף חומרת העבירות מצא אף בית המשפט המחוזי ליתן משקל לשיקולים לקולא השונים העומדים לזכות המערער. בין היתר, נתן בית המשפט את המשקל הן להודייתו בעבירות המיוחסות לו בשלב מוקדם של ההליך; לתסקיר שירות המבחן לנוער אשר נקט בגישה שיקומית כלפי המערער אף נוכח נסיבותיו האישיות; לאמרות החרטה של המערער עצמו בבית המשפט המחוזי ועדות אמו. לבסוף, בית המשפט נתן משקל של ממש גם לעובדת היותו של המערער קטין בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו ורף הענישה שיש לנקוט כלפי קטינים. כך, כאשר מצד אחד מונחים על כף המאזניים שיקולים בדבר חומרת העבירות, ההרתעה והצדק עם הקורבן; ובצידו השני גילו של הקטין, חווית המאסר וסיכוייו להשתקם ולחזור לסורו (ראו: ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (8.3.09)). במסגרת זו, אף ניתן לראות כי בית המשפט המחוזי היה ער לסכנה הטמונה בהסתגלותו הצפויה של מערער מאחורי סורג ובריח. עם זאת, לא מצא לנכון להתעלם מנסיבות העבירות. המערער ביצע את העבירות בהיותו קטין, אך נהג כעבריין מנוסה. ניתן לומר, כי עבירות הסחיטה בוצעו בהתמדה ובאופן התפתחותי. לאמור, אמצעי הסחיטה הוחמרו ככל שהזמן חלף, והמערער לא הרפה מקורבנותיו. מנקודת מבט זו, ביצע בית המשפט איזון עדין בין השיקולים לחומרה ולקולא ואף השית על המערער עונש הנמוך מן הרף שהוסכם על הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. הלכה היא, כי ראוי להעניק משקל ממשי לכך כי צד הסכים להסדר הטיעון, כולל הצבת רף עליון, ובית משפט כיבד את עמדת הצדדים וגזר עונש במסגרת הטווח האמור. צד אינו יכול להגיע להסדר טיעון בגדרו הגבילה התביעה את חומרת המלצתה לעונש בפני הערכאה המבררת, ובערכאת הערעור להתעלם מההסדר כאילו לא היה. די בכך כדי לקבוע כי אין עילה של ממש לחרוג מן הכלל הנוגע להתערבות ערכאת הערעור ברף הענישה ולהפחית מסך המאסר בפועל שהושת על המערער. 6. סוף דבר, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, י"א בסיון התש"ע (24.5.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10020420_Z05.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il