מוטי בן ארצי ,עו"ד נ. פלוני

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 204/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: מוטי בן ארצי, עו"ד (כנאמן) נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. ניר שדה, עו"ד 4. כונס הנכסים הרשמי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' חן-ברק) בפש"ר 53527-05-16 מיום 12.12.2019 תאריך הישיבה: י"ב בחשון התשפ"ב (18.10.2021) בשם המערער: בעצמו בשם משיבים 2-1: עו"ד מואנס פרח בשם משיב 3: בעצמו בשם משיב 4: עו"ד אסף ברקוביץ' פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' חן-ברק) בפש"ר 53527-05-16 מיום 12.12.2019 במסגרתה הורה על ביטול הסכם מכר שנחתם בין משיב 3, הנאמן לנכסי המשיב 1, לבין המערער. הרקע לערעור נגד משיב 1 (להלן: המשיב) ניתן ביום 15.8.2016 צו כינוס לבקשת אחד מנושיו, משרד החינוך, לאחר שפיצוי שהוטל עליו לא שולם לנפגעי עבירה בגין עבירות שביצע במסגרת עבודתו כמורה. הוא הוכרז פושט רגל ביום 2.2.2017 ומשיב 3 מונה נאמן לנכסיו (להלן: הנאמן). נגד המשיב הוגשו תביעות חוב בסך כולל של כ-1,120,000 ש"ח, כאשר תביעת החוב המרכזית הוגשה על ידי משרד החינוך. במסגרת הליך פשיטת הרגל התבקש מימוש נכס מסחרי בכפר יאסיף שהמשיב בעליו של 2/5 מתוכו (1,977 מ"ר מתוך שטח של 5,000 מ"ר) (להלן: הנכס המסחרי או הנכס). על הנכס בנוי מבנה מסחרי שנבנה ללא היתר בניה. בהתאם לחוות דעת שמאית, הוערך שווי זכויות המשיב בנכס בסך של 3,480,000 ש"ח ובמימוש מהיר בסך של 2,600,000 ש"ח. בידי המשיב נכס נוסף, דירת מגורים בה הוא מתגורר עם רעייתו, משיבה 2 (להלן: המשיבה) (המשיב והמשיבה ייקראו ביחד להלן: בני הזוג). במאמר מוסגר יצוין כי זכויותיו של המשיב בשני הנכסים, הן הנכס המסחרי והן דירת המגורים, נרשמו בשנת 2013 על שם בניו של המשיב, לאחר שהוענקו להם ללא תמורה. ביום 20.10.2017 הוגשה על ידי הנאמן בקשה לביטול הענקה האמורה לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ומשלא הוגשה תגובה מטעם המשיב, ביום 1.1.2018 הבקשה התקבלה וההענקה בוטלה. ביום 15.6.2019 הורה בית המשפט על מימוש חלקו של החייב בנכס המסחרי. בהחלטה נדחתה טענת המשיב כי הנכס נבנה על ידי המשיבה ומכספיה. נקבע שטענה זו הובאה באופן סתמי מבלי שהוצגה ולוּ ראשית ראיה, מה גם שהמשיבה אינה רשומה כלל כבעלים על חלקים כלשהם בנכס. עוד צוין כי העובדה שטענה זו לא הועלתה על ידי בני הזוג או על ידי בניהם בשלב שבו הוגשה הבקשה לביטול הענקת הנכס, לגביה כאמור לא הוגשה כלל תגובה, אף היא מלמדת כי יש לדחותה. לפיכך הורה בית המשפט לנאמן למכור את זכויות המשיב בנכס בתוך 90 יום. יחד עם זאת, בשולי החלטתו הורה בית המשפט על עיכוב ההחלטה למשך 30 ימים על מנת לאפשר למשיב להגיש הצעת הסדר כולל בעניינו. משלא הוגשה הצעת הסדר, פעל הנאמן למכירת הנכס. ביום 27.9.2019 הגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישור הסכם מכר שנחתם עם המערער (שפעל כנאמן עבור רוכשים אחרים) ביום 19.9.2019. בהתאם להסכם המכר, התחייב המערער לשלם תמורה בסך של 2,000,000 ש"ח עבור הנכס. בבקשה ציין הנאמן כי מדובר בהצעה היחידה שהוגשה לרכישת הנכס. המשיב התנגד למכירה, והעלה טענות שונות בקשר להתנהלות הנאמן בהליך המימוש ואופן המצאת המסמכים לידיו. עוד טען המשיב כי יש להעביר את הבקשה טרם הכרעה בה לידי המשיבה אשר בנתה את המבנה בנכס ועל כן קיימת לה זכות קדימה לרכישתו על פי דין. בהחלטה מיום 6.11.2019 דחה בית המשפט המחוזי את טענות המשיב ואישר את הסכם המכר. בהחלטה קבע בית המשפט המחוזי כי טענות המשיב, כמו גם הטענות בדבר זכויותיה של המשיבה בנכס, הן טענות חוזרות שכבר נטענו והוכרעו בהחלטה מיום 15.6.2019 שאישרה את מימוש הנכס. חרף האמור, ביום 14.11.2019 הגיש בא-כוח המשיב בקשה לעיכוב הליכי המכר בה טען כי בכוונת המשיבה להגיש תביעה להוכחת טענותיה בדבר השקעתה הכספית במבנה שהוקם על הנכס. כמו כן, צורף לראשונה גזר דין מיום 27.5.2019 ממנו עולה כי המשיבה הורשעה בבית משפט השלום בחיפה בביצוע עבודות בניה ללא היתר בנכס, ואושר לגביה הסדר טיעון לפיו נגזרו עליה מספר עונשים, ביניהם הריסת המבנה תוך 12 חודשים, אלא אם יושג לגביו היתר בניה כדין (תו"ב 13270-01-16). בהמשך לכך אף הגישו בני הזוג בקשה לביטול הסכם המכר, בטענה כי לא היו מודעים לבקשת הנאמן לאישור הסכם המכר, שלא הובאה לידיעתם על ידי בא-כוחם. עוד נטען כי יש להעדיף את אפשרות תשלום מלוא החובות על ידם על פני מימוש הנכס, כאשר עסקת המכר לא דווחה לרשויות ולא הוכח כי למערער יגרם נזק כתוצאה מביטול המכר, ובכל מקרה ניתן לפצותו בשל כך. בנוסף, נטען כי המחיר שנקבע בהסכם המכר נמוך משמעותית משווי הנכס וכי נפלו פגמים מהותיים בהליך המכירה, שכן דבר מכירת הנכס התפרסם בתפוצה מצומצמת, דבר שהביא לכך שהצעת המערער הייתה הצעת הרכישה היחידה. כמו כן, הצעת הרכש מצד המערער נחתמה לאחר המועד האחרון להגשת הצעות. בנוסף הוגשה הודעת המשיבה כי בכוונתה לשלם את חובותיו של המשיב לנושיו במלואם. מנגד, המערער והנאמן התנגדו לביטול הסכם המכר. המערער עמד על הנזקים הצפויים לו כתוצאה מביטול ההסכם, נוכח העובדה שהעביר זה מכבר לידי הנאמן 50% על חשבון התמורה עבור הנכס, היינו סך של 1,000,000 ש"ח, וטען כי הרוכשים אשר בשמם התקשר, התקשרו עם שותפים להם התחייבו לשלם סך של 500,000 ש"ח במקרה של ביטול הסכם המכר. משיב 4, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר), הותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. לאחר שהתקיים דיון בבקשה במסגרתו הצהירו בני הזוג כי ביכולתם להפקיד סך של 1,220,000 ש"ח לכיסוי מלוא החובות, הוצאות ההליך וכן פיצוי בגין נזקים שנגרמו, אם נגרמו, למערער, והסכום האמור הופקד בקופת בית המשפט, הורה בית המשפט ביום 12.12.2019 על ביטול הסכם המכר. בהחלטה צוין כי על אף מידת הזהירות שעל בית המשפט לנקוט בבואו לבטל הסכם מכר שאושר, מקרה זה מהווה אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את ביטול ההסכם על אף שאושר. בית המשפט עמד על הפגמים שנפלו בהליך מימוש הנכס, שהובאו בחלקם לידיעתו רק לאחר שאושר הסכם המכר, וציין כי סכום המכר עולה בהרבה על גובה חובות המשיב. במסגרת זו, ציין בית המשפט כי בהזמנה שפרסם הנאמן להגשת הצעות לרכישת הנכס נקבע כי המועד האחרון להגשת הצעות יהיה ביום 30.8.2019 כאשר ביום 10.9.2019 תבחר ההצעה הזוכה. אולם, הצעת המערער הוגשה רק ביום 11.9.2019, היינו 12 יום לאחר המועד שנקבע כמועד האחרון להגשת הצעות, והסכם המכר נחתם רק ביום 19.9.2019. צוין כי הנאמן לא הגיש בקשה להארכת המועד להגשת הצעות ולא פרסם בפומבי את דבר הארכת המועד. טענת הנאמן כי מדובר בהתנהלות המצויה במתחם שיקול דעתו ובמסגרת סמכותו הטבועה, נדחתה, כאשר צוין כי על נאמן להקפיד על כללי הגינות בסיסיים בהליך ותום לב ובכלל זה ניהול התמחרות ללא מתן יתרון בלתי הוגן לאחד מהמציעים. אי-פרסום הארכת המועד לכלל המציעים הפוטנציאלים, עומד בניגוד לחובת הנאמן לפעול להרחבת מעגל המציעים. התנהלות זו אף פגעה בתכלית שעניינה השאת התמורה הכלכלית עבור הנכס, שכן אם הארכת המועד להגשת הצעות הייתה מתפרסמת באופן פומבי, היה בכך כדי להגדיל את הסיכוי כי תוגש הצעה לתשלום תמורה גבוהה יותר עבור הנכס מזו שאושרה. פגם נוסף עליו הצביע בית המשפט המחוזי הוא בכך שפרסום ההזמנה להצעת הצעות נעשה בשני עיתונים בשפה הערבית באיזור הצפון בלבד. נקבע כי בהתחשב בכך שבתום המועד שצוין בהודעה לא הוגשה כל הצעה, מצופה היה מהנאמן כי יבצע פרסום נוסף רחב היקף, גם בעיתונים בשפה העברית ובפרישה ארצית. בהתחשב באמור ובראי תמונת הדברים הכללית, הורה בית המשפט על ביטול הסכם המכר והשבת הסכום שהופקד על ידי המערער, בצירוף פיצוי בסך של 10,000 ש"ח. טענת המערער לפיצוי שהוא חב לשותפים נוספים נדחתה משנמצא כי טענה זו נטענה בעלמא מבלי שהוגשה ראיה לביסוסה. בנוסף הורה בית המשפט לנאמן להגיש פסיקתא למתן הפטר חלוט למשיב. מכאן לערעור שלפנינו. טענות הצדדים לטענת המערער נפל פגם משמעותי בניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, שכן הוא לא צורף כצד להליך למרות הפגיעה הקשה בו (וליתר דיוק ברוכשים שהוא שימש להם כנאמן לצורך רכישת הנכס) כתוצאה מביטול מכירת הנכס כאשר די בפגם זה כדי להביא לקבלת הערעור. בנוסף נטען כי בית המשפט המחוזי החליט לבטל את ההחלטה במסגרתה אושרה מכירת הנכס, מבלי שנתגלו כל עובדות חדשות המצדיקות זאת, שכן המידע הרלוונטי הונח לפניו עובר לאישור הסכם המכר. בכל מקרה אין מדובר בפגמים המצדיקים את ביטול הסכם המכר. באשר למועד הגשת ההצעה, בהינתן העובדה שהוגשה הצעה אחת בלבד, הרי שלא היה בקבלתה, גם לאחר המועד שנקבע בהצעה, משום פגיעה בכללי ההגינות. הנימוק שניתן, כי יתכן שהיו מציעים נוספים שיכלו להגיש הצעות, הינו משום "שינוי כללי המשחק בדיעבד". גם בקשר לפגם שנקבע כי נפל בעניין תפוצת פרסום ההצעה, שפרסום נוסף היה מביא מציעים נוספים, הינה אפשרות תאורטית בלבד שאינה יכולה לבסס טיעון משפטי. בנוסף, הנאמן ציין באופן מפורש במסגרת הבקשה לאישור המכר כי ההצעה פורסמה בשני עיתונים ובאתר האינטרנט "יד 2". אין גם להשלים עם התנהלות המשיב, אשר פעל להברחת נכסיו והתעלם מהמועדים שהקציב לו בית המשפט לפדיון הנכס מתוך תקווה שלא יימצא רוכש לנכס. אין לקבל מצב שבו בשם עיקרון השוויון, ניתנת לחייב האפשרות לפדות את הנכס על אף שחלף המועד, תוך התעלמות מהפגיעה ברוכש, בהליכי הכינוס ובאמון הציבור בהליכי מימוש נכסים. מכל מקום, הצעתו אינה נמוכה משווי הנכס ואף גבוהה ממנו, שכן בחוות הדעת השמאית הוערך שווי החלק הבנוי בנכס על סך של 1,900,000 ש"ח ובית המשפט התעלם מכך שניתן צו הריסה למבנה כך שללא החלק הבנוי שווי הנכס עומד על סך של כ-1,600,000 ש"ח בלבד. בני הזוג מנגד סמכו ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר עמד על הפגמים הרבים שנפלו לדעתם בהתנהלות הנאמן ובהליך המכר בכלל. לטענתם, המערער לא הניח כל תשתית עובדתית או משפטית להתערבות בפסק הדין. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי התנהלות הנאמן פגעה קשות בתכלית שעניינה השאת התמורה הכללית, שכן קרוב לוודאי שהיה בפרסום הארכת המועד שניתנה למערער כמו גם הרחבת תפוצת הפרסום כדי להגדיל את הסיכוי להשיג הצעה לתשלום תמורה גבוהה יותר עבור הנכס. עוד נטען כי משעה שהופקדו סכומי הכסף בקופת בית המשפט, התפוגגה מטרת הליכי המכר ואין עוד צורך בקיומם. מה גם שאין כל בסיס לטענות המערער כי הוא בעל מעמד בהליך או בעל זכויות כלשהן בנכס. הנאמן מצדו הצטרף לעמדת המערער כי יש להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הנאמן ציין כי יש לבחון את התנהלותו במסגרת הליכי המימוש בראי התמונה כולה, ובהתייחס בין היתר גם לתום לבו של המשיב, אשר עשה כל שביכולתו כדי למנוע את מימוש הנכס, ובכלל זה ניסה להבריח את הנכס לבניו, מנע מהשמאי ומהמערער להיכנס לנכס ולא שיתף פעולה בהליך. למשיב ניתנו הזדמנויות רבות לפדות את זכויותיו בנכס ולהציע הסדר נושים אך הוא התעלם מכך לכל אורך ההליך. באשר לפגמים שנמצאו בהליך, הרי שהנאמן עמד בלוח הזמנים שהוקצב לו על ידי בית המשפט, אשר קבע בהחלטה המאשרת את מימוש הנכס מיום 15.6.2019 כי על הנכס להימכר בתוך 90 יום. העיתונים שבחר לפרסום ההזמנה אותרו לאחר שבירר אילו עיתונים הם בעלי תפוצה משמעותית מגזר הערבי וההזמנה פורסמה גם באתר האינטרנט "יד 2" שבשפה העברית. הכנ"ר עמד על הקשיים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בציינו כי ביטול הליך המכר לאחר אישורו על ידי בית המשפט המחוזי, טומן בחובו חשש מבוסס לפגיעה ביציבות ניהול הליכי מכר במסגרת הליכי חדלות פירעון. לעמדת הכנ"ר, לאור חשיבותו של עיקרון סופיות הליכי המכר, היה על בית המשפט המחוזי לשקול אינטרס זה ביתר שאת, כאשר ניתן היה לרפא את הפגם בגינו הורה בית המשפט על ביטול הליך המכר באמצעים מידתיים ביותר. יחד עם זאת, ולאור העמדה שנקט גם בבית המשפט המחוזי, הותיר הכנ"ר את העניין לשיקול דעת בית המשפט. דיון והכרעה נקודת המוצא לדיון היא כי במקרה של התנגשות בין אינטרסים בעת הליכי מימוש נכס, על בית המשפט לשקול זו כנגד זו, את התועלת הצפויה לקופת הכינוס מול הפגיעה האפשרית בצדדים שלישיים, בהסתמכותו של המציע המקורי, בהגינותם ובסופיותם של הליכי המימוש ובאמון הציבור בהליכים (רע"א 2780/19 ברדה נ' עו"ד ישראל בודה – כונס הנכסים, פסקה 11 (8.8.2019) (להלן: עניין ברדה); רע"א 700/19 לוסון נ' עו"ד יקיר ניידיק – נאמן, פסקה 12 (3.6.2019)). בתוך כך יש לקחת בחשבון את המשמעות העלולה להתלוות לפגיעה בצד השלישי "מבחינת ההשפעה ארוכת הטווח על הליכי מכירה, על נכונות מציעים להגיש הצעות ומבחינת ההשלכה של כל אלה על תקינותם ויעילותם של הליכי כינוס הנכסים ומכירתם" (ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410, 428 (2001) (להלן: עניין ברכה)). זאת, שכן אם מציע יהיה חשוף לאפשרות שזכייתו תבוטל מפאת טענות שונות הנוגעות למכר, אשר החייב עשוי להעלות חדשות לבקרים, מציעים פוטנציאליים עשויים להירתע מלקחת חלק בהליכי מכר מעין אלה ולסכן את כספם, דבר אשר עשוי להיות בעל השפעה מזיקה וארוכת טווח על הליכי כינוס נכסים (ראו: ע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 7 (20.7.2004); ע"א 3301/08 פטל נ' עו"ד שמעון אורי, פסקה 57 (23.8.2009); רע"א 7311/10 כהן נ' דדון, פסקה 16 (19.6.2011)). לפיכך, נוכח משקלו וחשיבותו של עיקרון סופיות הליכי המכר, לא בנקל יאות בית המשפט להעדיף הצעה מאוחרת שהוגשה לאחר אישור הסכם המכר (עניין ברדה, פסקה 11). יפים לעניין זה דברים שנקבעו לאחרונה בעניין ע"א 6324/21 מאזוז נ' הכונס הרשמי (4.10.2021), במקרה דומה שבו לאחר שאושר הסכם המכר, הוגשה הצעת בעלי הנכס לרכישתו: "אין להתעלם מהאינטרס הציבורי הרחב לפיו יש לעודד את ההשתתפות בהליכי התמחרות הוגנים, ומהאפשרות כי צדדים שלישיים יימנעו מלהצטרף להליכים אלה מתוך חשש כי בעלי הנכס יזכו לבכורה מוחלטת, כל אימת שיוגשו מצדם חדשות לבקרים הצעות חוזרות "מחודשות" ו"מעודכנת", ככל שיתקדמו ההליכים. את האינטרס של בעלי הנכס, אשר אכן אין להתעלם ממנו, יש לבחון מתוך ראיה רחבה של תכלית הליכי המימוש, תוך מתן דגש לחובת ההגינות ותום הלב, לאופן התנהלותם של בעלי הנכס בהליכי המימוש בהתייחס לסוג הנכס עליו מדובר (כגון, אם מדובר בדירת מגורים אם לאו), למועד בו הוגשה ההצעה המעודכנת וכיו"ב." (שם, פסקה 7). בענייננו, בית המשפט המחוזי אישר בהחלטה מיום 15.6.2019 את מכירת זכויות המשיב בנכס, תוך שנדחו טענות המשיב בקשר לכך. כך גם נקבע כי הנאמן יפעל בתוך 90 ימים למכירת הנכס. לצד זאת, ניתנה למשיב ארכה והתאפשר לו להגיע להסדר, תוך 30 ימים. המשיב לא עשה כן, וגם לא הגיש ערעור על ההחלטה האמורה. בהחלטה מיום 6.11.2019 נדחו טענות המשיב בקשר להסכם המכר שהובא לאישור בית המשפט, בהתייחס להצעת המערער שהיא ההצעה היחידה שהוגשה, והסכם המכר עם המערער אושר. בנסיבות אלה, ציפיות המערער הינן לגיטימיות וראויות להגנה וכך גם הסתמכותו מוצדקת. אינטרסים אלו של המערער, כצד שלישי שאושר עמו הסכם המכר ואשר אף הפקיד 50% מתוך כספי התמורה, מצטרפים לעיקרון סופיות המכר ולתכלית שעניינה אמון הציבור בהליכי מכר והרצון להגן על מי שרכש בתום לב נכסים במסגרת הליכים מעין אלה. זו אמנם אינה חזות הכל, אך בניגוד לטענת בני הזוג, אין מקום לאיין כליל את אינטרס ההסתמכות של המציע שאושר עמו הסכם מכר ואת האינטרסים הציבוריים המשמעותיים העומדים על הפרק, למן הרגע שהבהירו בני הזוג כי ביכולתם לפרוע את חובות המשיב. יש לשקול את האינטרסים האמורים אל מול האינטרס של בני הזוג, שהעלו את "הצעתם" רק לאחר אישור הסכם המכר והפקדת מחצית התמורה, ולבחון אם יש בנסיבות העניין כדי להצדיק את ביטול הסכם המכר. בענייננו, אינני סבור כי היה מקום לבטל את אישור הסכם המכר שניתן בהחלטה מיום 6.11.2019 מפאת הטעמים שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי. הנאמן עמד על כך שפרסם את דבר ההצעה בעיתונים אשר בירר כי הם בעלי תפוצה רחבה במגזר הערבי בנוסף לפרסום ההצעה באתר האינטרנט "יד 2". כמו כן, אף לא הצעה אחת הוגשה במסגרת טווח הזמן שהגדיר הנאמן בפרסום. הבקשה לאישור הסכם המכר הובאה לבית המשפט בתוך 90 הימים שהוקצבו לנאמן על ידי בית המשפט לעשות כן. אמת, ראוי היה להביא לידיעה פומבית את "הארכת" המועד להגשת הצעות. אין גם ספק כי הנאמן מחויב בעמידה בחובות תום לב, הגינות ודרך מקובלת בעת הליכי מימוש נכס (ראו גם: עניין ברכה, עמ' 421). ברם, משלא הוגשה כל הצעה נוספת מצד מתחרה אחר במועד שנקבע, אין מדובר בפגם שיש בו כדי לחתור תחת עיקרון השוויון או שיש בו כדי להביא לבטלות הסכם המכר. אין די בהעלאת טענה תאורטית, על פיה אם הארכת המועד להגשת הצעות הייתה מתפרסמת באופן פומבי, היה בכך כדי להביא להגשת הצעה לתשלום תמורה גבוהה יותר עבור הנכס. כל זאת על אחת כמה וכמה שעה ש"הצעת" בני הזוג כשלעצמה הוצגה לבית המשפט באיחור ניכר, לאחר שניתנה למשיב ארכה של 30 ימים לצורך הגעה להסדר, אך הוא נמנע מלנצלה, וגם לא הגיש כל הצעה משלו בתוך התקופה שהוגדרה על ידי הנאמן להגשת הצעות, אלא רק בחלוף חודשיים ימים נוספים. בנסיבות אלו, אין לו למשיב להלין אלא על עצמו. מעבר לכך, כפי שגם הובהר, אין מקום לטענה כי שוויה של הצעת המערער נמוך משווי הנכס, שעה שנגד החלק הבנוי על הנכס, שהוערך על סך של 1,900,000 ש"ח, ניתן זה מכבר צו הריסה. בנסיבות העניין אפוא, בהתחשב בתמונה בכללותה, כמו גם בהתנהלות המשיב לאורך ההליך, באופיו של הנכס (משאין מדובר בדירת מגורים), באינטרס ההסתמכות של המערער ובשיקול שעניינו אמון הציבור בהליכי מימוש נכסים בהליכי חדלות פירעון, סבורני כי לא היה מקום להביא לבטלות הסכם המכר. ובהערת שוליים ייאמר, כי יש ממש בטענת המערער כי היה מקום לצרפו כצד להליך ביטול הסכם המכר כבר מתחילתו. זאת בהיותו הנפגע הפוטנציאלי העיקרי בהליך זה. לפיכך הערעור מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 12.12.2019 מבוטלת וההחלטה המאשרת את הסכם המכר מיום 6.11.2019 שבה על מכונה. בני הזוג ישאו בהוצאות המערער בסך של 20,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. כפי שהתרשמתי, יש ממש בטענת המערער כי המשיבים 2-1 סברו שלא ניתן יהיה למכור את הנכס בשל הבנייה הבלתי חוקית, ורק משנוכחו לדעת כי ניתנה הצעה לרכישתו, "נזכרו" להגיש הצעה מטעמם. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ. ניתן היום, ‏כ' בחשון התשפ"ב (‏26.10.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20002040_N14.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1