קש טק בלדרות מאובטחת בע"מ נ. עיסא המרות והלוואות בע"מ

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2038/23 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ המערערת: קש טק בלדרות מאובטחת בע"מ נגד המשיבה: עיסא המרות והלוואות בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.1.2023 בת"א 24829-09-21 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אינזברג תאריך ישיבה: י"ח בתמוז תשפ"ה (14.7.2025) בשם המערערת: עו"ד אלעד חן בשם המשיבה: עו"ד ג'מאל מסאלחה פסק-דין 1. עניינו של הערעור שלפנינו במעשה שוד. המשיבה, חברה להמרת מטבע והלוואות שמקום עסקה הוא בכפר קאסם, הזמינה אצל המערערת רכב בלדרות מאובטח לצורך העברת כספים מחלפן בשם אבו שאח, שמקום עסקו בקלנסווה. הכסף הועמס לרכב הבלדרות של המערערת, אך נשדד בדרכו אל המשיבה, שהגישה תביעה כנגד המערערת על מלוא סכום הכסף הנטען שהיה ברכב (10,400,000 ש"ח). 2. במישור האחריות בית משפט קמא ניתח נכוחה את היחסים בין הצדדים כיחסי מזמין-קבלן, ועל כן יש לראות את המערערת כשומר שכר מכוח סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974, הקובע כי אחריות הקבלן היא "כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו". לאור הוראות חוק השומרים, התשכ"ז-1967, המדובר באחריות כמעט מוחלטת, למעט החריג, שלא חל בענייננו, של נסיבות שלא היה על השומר לחזות מראש ושלא יכול היה למנוע תוצאותיהן. 3. במישור הנזק נקבע כי סכום הכסף שנשדד עמד על 10,400,000 ש"ח, ברם, מאחר שעל פי ההסכם בין הצדדים הוגבלה אחריותה של המערערת לסכום של 1,500,000 דולר, פסק בית המשפט סכום זה לזכות המשיבה. 4. על כך נסב הערעור שלפנינו, שמתמקד במישור הנזק, באשר לטענת המערערת, המשיבה לא הוכיחה את סכום הכסף שהועבר. 5. נאמר בקצרה כי הגם שהמשיבה יכולה הייתה להביא ראיות נוספות לגבי גובה הסכום שנשדד, איננו רואים להתערב במסקנת בית משפט קמא המבוססת על ממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם. כך, בין היתר, בית המשפט מצא את עדותו של מנהל המשיבה מהימנה, עדות שנתמכה ב"שובר הוצאה/הלוואה" שהנפיק החלפן אבו שאח, שבו נכתב כי הסכום ש"יצא במזומן" עומד על 10,400,000 ש"ח. 6. סופו של דבר, לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, מצאנו כי פסק דינו של בית משפט קמא מעוגן בראיות ובמסמכים ואנו מאמצים את פסק הדין מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018. 7. לאור טענת המערערת כי ביני לביני המשיבה חוסלה, טען בא כוח המשיבה כי המשיבה אמנם התפרקה מרצון אך בדעתו לנקוט בהליכים להחייאתה. משכך, אנו מורים כי ככל שהמשיבה לא תוחזר לפנקס רשם החברות תוך שנה מהיום, היא לא תהא רשאית לפעול כנגד המערערת או מי מטעמה לשם גביית החוב על פי פסק הדין. הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ט בתמוז התשפ"ה (‏15.7.2025). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט