סמדר בר קבלירו נ. מנהל מקרקעי ישראל - הרשות לרישום והסדר מקרקעין בירושלים

בבית המשפט העליון עע"מ 2038-11-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב המערערת: סמדר בר קבלירו נגד המשיב: מנהל מקרקעי ישראל - הרשות לרישום והסדר מקרקעין בירושלים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ב-עת"מ 16229-09-24 מיום 23.9.2024 שניתן על ידי השופטת ת' בר-אשר בשם המערערת: עו"ד משה יצחק אוסדיטשר בשם המשיב: עו"ד נעם נורקין פסק-דין הנשיא יצחק עמית: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (כב' השופטת ת' בר-אשר) מיום 23.9.2024 בעת"מ 16229-09-24, שבמסגרתו נמחקה עתירת המערערת. 1. ביום 8.9.2024 הגישה המערערת, שייצגה את עצמה בשלב זה (וכך גם בעת הגשת הערעור דנן), עתירה מינהלית לבית המשפט לענינים מינהליים הנסבה על תביעה שהגישה בפני המפקחת על רישום המקרקעין. התביעה האמורה הוגשה בשל נזקי רטיבות שנגרמו לטענת המערערת לדירתה ובמסגרתה העלתה טענות שונות נגד שכניה וכן נגד ועד הדיירים בבניין (תיק 1/301/2023). ברקע הדברים עומד גם הליך קודם שניהלה המערערת בבית משפט השלום בירושלים ואשר נסגר זה מכבר (ת"א 9855-09; להלן: ההליך הקודם). ככל שניתן להבין מעיון בעתירה ובנספחיה, טענות המערערת נגעו בכלליות להתנהלות המפקחת על רישום המקרקעין אשר לשיטת המערערת מוטה נגדה. 2. בית המשפט לענינים מינהליים הורה על מחיקת העתירה, תוך שקבע כי לא הובהר איזו החלטה של רשות מינהלית נתקפת במסגרתה, מי נתן את ההחלטה ומתי. עוד נקבע כי העתירה אינה מפרטת את מקור הסמכות העניינית והמקומית של בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים לדון בה, את הסעד המבוקש במסגרתה והאם מוצו הליכים בטרם הוגשה. בית המשפט לענינים מינהליים הוסיף כי ניתנה לעותרת הזדמנות להשלים פרטים נדרשים שהוחסרו מעתירתה לפי תקנה 5(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לענינים מינהליים), אך היא לא עשתה כן. 3. להשלמת התמונה, יצוין כי עוד בטרם ניתן פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים, המערערת הגישה בקשה לפסילת המותב הדן בעתירה ובה הלינה על החלטה דיונית שניתנה על ידי המותב במסגרת הליך ערעורי שבו נקטה בקשר להליך הקודם. בקשה זו נדחתה במסגרת פסק הדין, תוך שנקבע כי אין בהחלטה האמורה – שניתנה בשנת 2018 ובה הורה המותב על מחיקת בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת מחמת איחור בהגשתה – כדי להקים עילת פסלות. 4. מכאן הערעור דנן ובמסגרתו המערערת חוזרת על עיקר טענותיה מהעתירה. עוד מלינה המערערת על שכך שבית המשפט לענינים מינהליים מחק את העתירה חרף בקשתה לפסילת המותב הדן בעניינה. יוער כי לאחר הגשת הערעור, הגישה המערערת גם בקשה לסעד זמני ובה ביקשה להורות למפקחת על רישום המקרקעין להפסיק את הטיפול בתביעתה. ביום 5.12.2024 נדחתה הבקשה על ידי בית משפט זה תוך שנקבע, בין היתר, כי "הבקשה לוקה באי-בהירות עובדתית ומשפטית" (כב' השופט י' אלרון). להשלמת התמונה יצוין כי ביום 10.2.2025 הודיע בא-כוחה הנוכחי של המערערת על קבלת הייצוג בתיק. 5. ביום 26.3.2025 המשיב הגיש בקשה לדחות את הערעור על הסף. המשיב טוען, בין היתר, כי הערעור לוקה בחוסר בהירות ובכוללניות באופן שאינו מאפשר לברר את הטענות לגופן; כי טענות המערערת אינן מתייחסות להחלטה מסוימת; וכי לא ברור מהן העילות המשפטיות עליהן המערערת מתבססת לשם קבלת הסעדים המבוקשים. עוד מוסיף המשיב כי דין הערעור להידחות אף מחמת היעדר סמכות עניינית. כך נטען כי ככל שביקשה המערערת להשיג על החלטות המפקחת על רישום המקרקעין היה עליה לנקוט בהליך של ערעור לבית המשפט המחוזי, חלף הגשת עתירה מנהלית. בהתאם לכך, נטען כי בית המשפט לענינים מינהליים נעדר סמכות לדון בטענותיה. יצוין כי ביום 12.6.2025 ניתנה החלטה ולפיה המערערת רשאית להגיש תגובה לבקשת המשיב עד ליום 19.6.2025. חרף זאת, לא הוגשה כל תגובה מטעמה של המערערת. 6. לאחר עיון בערעור, בנספחיו ובבקשת המשיב, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות על הסף. זאת, בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (וראו, מיני רבים: עע"מ 55424-04-25 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 7 (11.6.2025); עע"מ 68166-12-24 פלוני נ' מתאם רווחה במנהל האזרחי, פסקה 9 (23.3.2025)). 7. כפי שציין בית המשפט לענינים מינהליים בפסק דינו, טענות המערערת בעתירה, וכך למעשה גם בערעור דנן, לוקות בחוסר בהירות, מנוסחות באופן כוללני ודומה שאינן מכוונות נגד החלטה מינהלית מסוימת המצויה במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט לענינים מינהליים (ראו: עע"מ 6610/22 פלוני נ' משרד הרווחה, פסקה 5 )16.2.2023); עע"מ 7060/22 פלוני נ' משרד הפנים, פסקה 9 (8.1.2023). כן ראו: בג"ץ 5212/24 פלוני נ' משרד הרווחה, פסקה 3 )16.7.2024(). גם הזדמנויות שונות שניתנו למערערת לא הובילו לתיקון הפגמים האמורים. די בכך כדי לדחות את הערעור. 8. למעלה מן הצורך יוער כי אף אם למערערת טענות כלפי החלטה מסוימת שניתנה בהליך שמתנהל בפני המפקחת על רישום המקרקעין, הרי שמקומן היה להתברר במסגרת הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 77(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ולא בעתירה מינהלית (ראו והשוו: בג"ץ 5065/24 צדוק נ' המפקח על רישום המקרקעין – חולון, פסקה 2 )30.6.2024(; בג"ץ 8108/22 צ'ורני נ' לשכת רישום מקרקעין בנתניה, פסקה 2 (29.11.2022)). אף משכך דין הערעור להידחות. 9. להשלמת התמונה, נעיר כי לא מצאנו ממש בטענות המערערת לעניין קיומה של עילת פסלות ביחס למותב שדן בעתירה. טענות המערערת נסבות בעיקרן על החלטה דיוניות שקיבל המותב בהליך קודם בעניינה ואין בהן, כשלעצמן, להקים עילת פסלות (ראו והשוו: ע"א 583/99 בן קיקי נ' עיריית טבריה, פסקה 2 (29.3.1999); ע"א 3088/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (20.6.2019); ע"א 2601/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (9.5.2021); ע"א 3427/22 יהב נ' שבת, פסקה 11 (25.8.2022)). 10. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, המערערת תשא בהוצאות המשיב, בסך 2,000 ש"ח. ניתן היום, י"א אב תשפ"ה (05 אוגוסט 2025). יצחק עמית נשיא גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט