G+H Schallschutz GmbH נ. התכוף בע"מ

החלטה בתיק רע"א 2035/06 בבית המשפט העליון רע"א 2035/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: G+H Schallschutz GmbH נ ג ד המשיבה: התכוף בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.1.06 בבש"א 2372/05 שניתנה על ידי כבוד השופט ב' ארבל בשם המבקשת: עו"ד א' עפר בשם המשיבה: עו"ד ש' כרוב פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ב' ארבל), בה נדחתה בקשת המבקשת לביטול היתר המצאה ולחלופין לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות זרה. 2. המבקשת, G+H Schallschutz GmbH, הינה חברה שמקום מושבה בגרמניה. היא עוסקת, בין היתר, באספקת מערכות להולכת גז עבור טורבינות גז בתחנות כוח. המבקשת התקשרה בהסכם עם חברת Siemens Aktiengesellschaft, Power Generation, Germany (להלן - חברת סימנס), לפיו תספק המבקשת ארובה זמנית לתחנת הכוח "חגית", המוקמת עבור חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן - חברת החשמל), על ידי חברת סימנס. בהסכם עם חברת סימנס נקבע, כי בניית הארובה תעשה על ידי קבלן משנה ישראלי. בהתאם לכך, התקשרה המבקשת עם המשיבה, חברת התכוף בע"מ, בהסכם לבניית הארובה (להלן - ההסכם). סעיף 3.4 להסכם קובע כי אם תתקשר המבקשת עם חברת סימנס לצורך אספקת ארובות לפרויקט נוסף של חברת החשמל - פרויקט "גזר" - תבנה המשיבה גם ארובות אלו, באותו מחיר ובאותם תנאים שנקבעו לעניין פרויקט "חגית". חברת סימנס אומנם התקשרה עם המבקשת בהסכם לאספקת ארובות עבור פרויקט "גזר", אך בניית הארובות נמסרה לחברה ישראלית אחרת, בשם עיסא חורי מפעלי מתכת בע"מ (להלן - חברת עיסא חורי), ולא למשיבה. המשיבה טוענת כי בכך הפרה המבקשת את ההסכם. המבקשת מצידה טוענת כי המשיבה סירבה לבנות את הארובות בפרוייקט "גזר" תמורת אותו מחיר ששולם בגין הארובה בפרויקט "חגית". לפיכך, לטענת המבקשת, היא לא הייתה מחויבת למסור את בניית הארובות למשיבה. על רקע מחלוקת זו, הגישה המשיבה תביעה לאכיפת ההסכם. יחד עם תביעתה הגישה המשיבה גם בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על המבקשת להתקשר בהסכם עם חברת עיסא חורי בקשר לייצור ואספקה של הארובות. כמו כן, ביקשה המשיבה צו מניעה זמני האוסר על חברת עיסא חורי להתחיל או להמשיך בעבודות בפרויקט "גזר" (יוער, כי בשלב מאוחר יותר נמחקה התביעה והבקשה למתן סעד זמני ככל שהתייחסו לחברת עיסא חורי). בית המשפט המחוזי העניק למשיבה צו ארעי והורה על דיון בבקשה לצו מניעה זמני במעמד שני הצדדים. 3. המבקשת התייצבה לדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני ואף הגישה תשובה לבקשה. יחד עם זאת, הצהירה המבקשת בכתבי הטענות שהגישה לבית המשפט המחוזי ובפתח הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני, כי היא סבורה שאין לבית המשפט סמכות בינלאומית לדון בתביעה. לחלופין, טענה המבקשת כי ההסכם שנחתם בינה לבין המשיבה כולל תניית בוררות זרה ייחודית המחייבת את עיכוב הדיון בבית המשפט המחוזי. במהלך חקירת המצהירים מטעם בעלי הדין התברר כי העבודות בפרויקט "גזר" נמצאות בעיצומן וכי הפסקתן תגרום נזק רב לא רק למבקשת אלא גם לצדדים שלישיים. לאור זאת, הגיעו בעלי הדין להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה. בסופו של פרוטוקול הדיון מופיעה החלטה שנוסחה כדלקמן: "יפה עשו הצדדים שהשכילו להגיע להסכמה. לנוכח האמור אני מבטל את צו המניעה הארעי ללא צו להוצאות ומורה על השבת כל הערבויות למיניהן לידי המבקשת [המשיבה דכאן - א. ג.]. ניתנת למבקשת רשות לתקן תביעתה. ניתנת למבקשת רשות מתוקף תקנה 500 להמציא את כתב התביעה למשיבה מס' 1 [המבקשת דכאן - א. ג.]. המצאת המסמכים תעשה בהתאם לתקנות לביצוע באמנת האג." 4. המשיבה נהגה בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי, תיקנה תביעתה והמציאה אותה למבקשת בהתאם להוראות אמנת האג (וליתר דיוק, בהתאם לתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, התשל"ו-1975 (להלן - תקנות אמנת האג)). לאחר שקיבלה את כתב התביעה הגישה המבקשת בקשה לביטול היתר ההמצאה ולחלופין לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות זרה ייחודית. המשיבה טענה בתשובתה לבקשה, כי המבקשת ויתרה על טענותיה בדבר סמכות בינלאומית ובדבר תניית הבוררות הזרה כבר בעת הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני. לטענתה, ההסכמה אליה הגיעו הצדדים במהלך אותו דיון הייתה כי המשיבה תוותר על בקשתה למתן צו מניעה זמני, תתקן את תביעתה כך שהסעד המבוקש בה יהא סעד כספי ובתמורה תוותר המבקשת על כל טענותיה המקדמיות. המבקשת טוענת, לעומת זאת, בתוקף כי לא הסכימה מעולם לוותר על טענותיה המקדמיות. לטענתה, הסכמת הצדדים השתרעה על פני חלקה הראשון של החלטת בית המשפט בלבד, קרי, החלק הדובר בביטול צו המניעה הארעי ללא צו להוצאות. יתר הדברים האמורים בהחלטה נפסקו, לטענת המבקשת, לפי בקשת המשיבה שהמבקשת לא הביעה עמדה ביחס אליה, ולמעשה ניתנו במעמד צד אחד, למרות שהמבקשת הייתה נוכחת באולם בית המשפט. 5. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתה של המשיבה ביחס לפירוש ההסכמה וההחלטה שניתנה בתום הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני. הוא קבע כי הסכמת הצדדים הייתה הסכמה כוללת, לפיה תחזור בה המשיבה מבקשתה לצו זמני ואילו המבקשת תסכים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום של כתב התביעה מתוקן. מכל מקום, קבע בית משפט קמא, היתר ההמצאה ניתן במעמד שני הצדדים ומשכך הדרך לביטולו אינה הגשת בקשה לביטול היתר אלא הגשת בקשת רשות לערער. בית המשפט הוסיף, כי משנכחה המבקשת באולם בעת שניתן היתר ההמצאה ולא מצאה לנכון לחזור על טענותיה המקדמיות, הרי שחזקה עליה כי ויתרה עליהן וכי היא מקבלת על עצמה את מרותו של בית המשפט המחוזי. למרות קביעתו זו בחן בית המשפט המחוזי גם את טענותיה של המבקשת לעניין תקפות היתר ההמצאה מחוץ לתחום, לגופן. בית המשפט מצא, כי עומדת למשיבה עילת המצאה מחוץ לתחום מכוח תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשנ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), כי יש לה עילת תביעה ראויה לטיעון וכי אין לקבל את טענתה של המבקשת לפיה בית משפט ישראלי אינו הפורום הנאות לבירור התביעה. על החלטה זו מלינה המבקשת בפניי. היא סבורה כי שגה בית המשפט המחוזי הן בקובעו כי ויתרה על טענותיה המקדמיות והן בדחותו טענותיה בעניין היתר ההמצאה לגופן. המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. 6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. טענותיה של המבקשת בדבר הפירוש הנכון של ההחלטה, שניתנה בתום הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, אינן חסרות יסוד. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני התברר כי העבודות בפרויקט "גזר" החלו וכי מתן צו זמני יגרום נזקים חמורים לא רק למבקשת אלא גם לצדדים שלישיים. כלומר, נראה כי אילו נערך הדיון עד תומו הייתה ידה של המבקשת על העליונה. קשה להלום, כי בעל דין העומד במצב מעין זה יסכים לוותר על טענות מקדמיות שעמד עליהן בתוקף רק זמן קצר קודם לכן. בנוסף, אם נכון הדבר שהמבקשת הסכימה כבר אז לוותר על טענותיה בדבר העדר סמכות בינלאומית, מדוע היה צורך בהיתר המצאה מחוץ לתחום ובהמצאה לפי תקנות אמנת האג? אם אכן הסכימה המבקשת לסמכותו הבינלאומית של בית המשפט, אזי ניתן היה להמציא את כתב התביעה ישירות לידי באת-כוחה של המבקשת בישראל (לפי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי). מאידך, בחינת הדברים בדיעבד עשויה להיות מתעתעת. כך למשל, במועד הדיון בסעד הזמני עמד בתוקפו צו ארעי שעצר את המשך העבודות בפרויקט "גזר". ניתן לסבור כי המבקשת הייתה מוכנה לויתורים משמעותיים כדי שיוסר הצו במהירות האפשרית (יש לזכור שדחיית הבקשה בהסכמה פטרה את המבקשת לא רק מהסיכון שהבקשה תתקבל, אלא גם מהצורך להמתין להחלטה המסירה את צו המניעה הארעי. סביר להניח כי החלטה כזו הייתה ניתנת רק לאחר הגשת סיכומים מטעם הצדדים וכי עד נתינתה היה הצו הארעי עומד בתוקפו). כמו כן, אל מול טענותיה של המבקשת ניתן להעמיד את טענתה של המשיבה לפיה לא הייתה מסכימה לוותר על ההישג שהשיגה (צו מניעה ארעי), אם המבקשת לא הייתה מסכימה לוותר על טענותיה המקדמיות. במצב דברים זה, איני סבור כי ניתן להעדיף את הפירוש שמציעה המבקשת על פני זה שמציעה המשיבה או להיפך. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי משנכחה המבקשת באולם הדיון בעת שניתן היתר ההמצאה היה עליה להבהיר כי היא עומדת על טענתה בדבר חוסר סמכות בינלאומית. לפיכך, אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה ויתרה המבקשת על טענתה זו. למעלה מן הצורך אציין, כי גם לגופם של דברים לא מצאתי כי נפלה טעות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למתן היתר המצאה מחוץ לתחום. 7. פני הדברים שונים בכל הנוגע לטענה בדבר תניית הבוררות הזרה. תנייה זו לא הוזכרה כלל בהחלטה שניתנה בתום הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, כך שאין אינדיקציה ישירה לויתור עליה. אף לא ניתן לומר שהויתור על טענת סמכות בינלאומית מלמד על כך שהמבקשת ויתרה גם על טענתה הסומכת על תניית הבוררות הזרה. תניית בוררות מוסכמת אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט להכריע בסכסוך שבין הצדדים (ראו, ס' אונטולוגי בוררות, דין ונוהל א' (מהדורה רביעית מיוחדת) 249). כך הם הדברים גם בכל הנוגע לתניית בוררות זרה. אמנם, מקום בו חלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה, עשוי שיקול דעתו של בית המשפט בשאלת עיכוב התביעה להיות מצומצם ביותר (ראו, רע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ (טרם פורסם)), אך אין בכך כדי לומר כי הוא נעדר סמכות לדון בתביעה. ואכן, המבקשת טענה את טענת תניית הבוררות הזרה כטענה חלופית לטענה בדבר היעדר סמכותו הבינלאומית של בית המשפט. כלומר, גם אם נניח כי ניתן היתר המצאה במעמד שני הצדדים וכי המבקשת הסכימה להכפיף עצמה לסמכותו הבינלאומית של בית המשפט המחוזי, לא נוכל להסיק מכך כי היא ויתרה גם על טענתה לעניין תניית הבוררות הזרה. יוצא אם כן, כי בכל הנוגע לתניית הבוררות הזרה נוטה הכף לטובת המבקשת ודין הערעור בנושא זה להתקבל. בית משפט קמא לא דן בבקשה לעיכוב הליכים בשל קיומה של תניית בוררות זרה לגופה. על-כן, אין מנוס אלא להשיב את התיק לבית משפט קמא על מנת שיידון ויכריע בבקשה זו. 8. הערעור מתקבל חלקית כאמור לעיל. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח. ניתן היום, ו' באב תשס"ו (31.7.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06020350_S04.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il