ניסים ממן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2032/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2032/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: ניסים ממן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.3.2015 בת"פ 3356-05-14 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' פוקס תאריך הישיבה: י"ט באב התשע"ה (4.8.2015) בשם המערער: עו"ד יובל זמר בשם המשיבה: עו"ד נילי פינקלשטיין בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' פוקס) בת"פ 3356-05-14 מיום 1.3.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה; שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירות של תקיפת שוטר, העלבת שוטר או מסירת ידיעות כוזבות; ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של ארבע שנים שתמנה מיום 26.4.2014. כתב האישום 2. המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד נתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 לחוק; מהירות בלתי סבירה, לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); ואי ציות לרמזור; לפי תקנה 64(ה) לתקנות. 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 26.4.2014, בסמוך לשעה 3:40, בכביש מס' 4, השוטרים: אריה שטנגל (להלן: אריה); צור רוקח (להלן: צור); חן זברסקי (להלן: חן); וטארק ג'בור, פרשו מחסום משטרתי בכביש מס' 4. אותה עת, נהג המערער במשאית ועצר במחסום. אריה ניגש לבצע לו בדיקת שכרות, ומשהמערער נכשל בה, אריה פתח את דלת המשאית כשהוא עומד על מדרגה, ביקש מהמערער שיתלווה אליו והודיע לו כי הוא מעוכב. או אז, המערער דחף את אריה עם ידו בחוזקה, וכתוצאה מכך אריה נהדף ונפל ארצה על רגליו. המערער סגר את דלת המשאית, והחל בנסיעה מהירה תוך שהוא מעיף קונוסים שהוצבו לצורך המחסום. השוטרים צור וחן החלו לרדוף אחריו בניידת כשהאורות מהבהבים והסירנה מופעלת. 4. במהלך המרדף המערער נתקל בשער הצפוני של בתי הזיקוק שהיה סגור ולכן נדרש להסתובב ולעלות על דרך של פסי רכבת, שם הוא נתקע. צור ירד מהניידת וקרא למערער לעצור, אך המערער נסע עם המשאית לאחור, התיישר מול צור, וכתוצאה צור זז הצידה. המערער המשיך בנסיעה פרועה במהירות גבוהה, במהלכה הוא חצה רמזורים באדום; צפר ללא הרף; אילץ את צור לכרוז לרכבים לזוז על מנת שלא יפגעו מהמשאית; ואילץ רכבים לסטות ולבלום בלימת חירום על מנת שלא להתנגש במשאית. לבסוף, משנכנס המערער לרחוב ללא מוצא, הוא עצר, כיבה את המנוע, ירד מהמשאית וברח רגלית מהמקום. בשעה 5:06 התקשר המערער למשטרה ודיווח בכזב כי המשאית נגנבה. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 5. בית המשפט המחוזי התייחס לתסקירי שירות המבחן שנערכו בעניין המערער. על פי התסקיר הראשון מיום 9.7.2014, המערער בן 45 ואב לשלושה אשר התגרש לפני שנתיים. נמצא כי המערער החל לעבוד כנהג משאית מאז היותו בן 25, אך לא באופן קבוע, ומזה כשש שנים הוא עוסק בהובלות באמצעות המשאית שבבעלותו. בתסקיר צוין כי מעיון ברישום הפלילי של המערער לחובתו הרשעה בגין תקיפת שוטר משנת 2008, אשר לגביה הוא משליך את האחריות על גורמי אכיפת החוק. כן צוין, כי מעיון ברישום התעבורתי של המערער, לחובתו 39 הרשעות במגוון עבירות, ובכלל זה נהיגה בשכרות משנת 2010. קצינת המבחן ציינה כי המערער תופס עבירות אלה כשוליות. 1. עוד נמצא בתסקיר שירות המבחן, כי קיימים פערים משמעותיים בהתייחסות המערער לנסיבות האירוע. צוין כי למערער נטייה להתנהגות רצידיוויסטית בכל הנוגע לעבירות תנועה, בעוד שהוא אינו ער לסיכון הפוטנציאלי שטמון בהתנהגותו. כמו כן, המערער הביע בפני קצינת המבחן את עמדתו כי אינו זקוק לעזרה בנושא ההתמכרות לאלכוהול. קצינת המבחן ביקשה שהות של שלושה חודשים על מנת למצות את הליך האבחון, ועל כך הורה בית המשפט המחוזי. 2. ביום 1.10.2014 הוגש תסקיר משלים בעניין המערער, לפיו בחודש אוגוסט 2014 החל המערער בטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות במגדל העמק (להלן: היחידה) תוך שהוא משתף פעולה. נמצא כי המערער התחיל להבין שיש לו בעיה, הודה כי הוא מכור לאלכוהול והתחיל להבין את ההשלכות של שתיית יתר ואת הצורך בטיפול מסייע. צוין כי המערער נכון להפסיק את צריכת האלכוהול, וכי הוא מצוי בתהליך חיובי של שינוי בדפוסי התנהלותו ביחס לשתיית אלכוהול. לשיטת עורכת התסקיר, התנהלותו מעידה על הפחתת הסיכון להישנות העבירה, בכפוף להמשך התהליך הטיפולי ביחידה. הומלץ לשקול ענישה משולבת, בהטלת צו מבחן במהלכו יימשך הטיפול ביחידה לצד ענישה משמעותית שתרוצה בעבודות שירות. 3. ביום 21.1.2015 הוגש תסקיר משלים נוסף בעניינו של המערער, לפיו, עולה כי חל שינוי משמעותי בעמדתו אשר החל להכיר בדפוסי התמכרותו. צוין כי בוועדת האבחון עלו מוקדי קושי רבים בהתנהלות המערער, אך לצד זאת הוא הציג נכונות להשתלב בטיפול, להתמיד בו ולבצע שינוי. כן צוין, כי המערער החל רק מיום 13.12015 להשתלב במסגרת של מרכז יום, ועקב כך הומלץ על ידי שירות המבחן להטיל צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 320 שעות, אשר יוכל להתבצע במקביל לטיפול היומי. 4. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר באירוע אחד בו בוצעו מספר עבירות, במסגרתו נפגעו ערכים מוגנים שונים כדוגמת זכות המשתמשים בדרך לנסוע בבטחה ובשלום, וכן פגיעה בשלטון החוק. עוד נקבע, כי מידת הפגיעה בנסיבות המקרה היא גבוהה. שכן, האירוע נפרש על זמן לא מבוטל, במהלכו נערך מרדף בכבישים רבים, כשהמערער נוהג במשאית, ואף בתום המרדף ביצע עבירה נוספת במסירת הודעה כוזבת. 5. אשר למדיניות הענישה הנוהגת, ציין בית המשפט המחוזי כי הצדדים הפנו לפסיקה בה רשת רחבה של עונשים. כן צוין, כי לא בכדי קבע המחוקק עונש של 20 שנות מאסר בצד העבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, וכי המגמה בפסיקה היא להחמיר בענישה של אלה המורשעים בעבירה זו. בית המשפט התחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, והן: הנהיגה במשאית; בדיקת השכרות שנמצאה חיובית; דחיפת השוטר אריה בחוזקה; נסיעה מהירה במהלך מרדף; אי הקשבה לקולות השוטרים שיעצור; נהיגה פרועה בצירי תנועה מרכזיים; חציית רמזורים באור אדום; גרימה לרכבים אחרים בדרך לסטות מהדרך ולבלום בלימת חירום; וההימלטות במקביל לדיווח כוזב. נקבע כי מעשים אלו הפגינו זלזול בחיי אדם וכן בגורמי אכיפת החוק, והדגימו התנהגות חסרת אחריות אשר סיכנה את כלל המשתמשים בדרך. כן נלקח בחשבון, כי איש לא השפיע על המערער לעשות את שעשה, אף שהבין את הפסול במעשיו. מנגד נשקלה העובדה שלא נגרם נזק לגוף או לרכוש, אף אם רק במזל. על כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם ינוע בין שנתיים וחצי לחמש שנות מאסר בפועל. 6. בבואו לשקול את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, שקל בית המשפט המחוזי לקולה את הודאת המערער אשר חסכה זמן שיפוטי יקר; את הבעת החרטה ונטילת האחריות; את הפגיעה של העונש במערער ובמשפחתו; את נסיבות חייו של המערער; את ההתרשמות החיובית של גורמי הטיפול המלווים את המערער; את מעצר הבית הממושך בו שהה המערער; ואת העובדה כי מדובר במאסרו הראשון. מנגד, בית המשפט לא התעלם מכך שלחובת המערער הרשעה מיום 1.9.2008 בגין עבירות של תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור, זאת בנוסף ל-41 הרשעות תעבורה שביניהן עבירה משנת 2010 שעניינה נהיגה בשכרות. עם זאת צוין, כי מרבית העבירות התעבורתיות נעברו במסגרת עבודתו כנהג משאית, הנמצא מרבית שעות היום על הכבישים, וחלקן הארי הוא עבירות ברירת קנס. 7. לבסוף התייחס בית המשפט המחוזי לאפשרות החריגה ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום. בית המשפט היה ער למגמה החיובית אצל המערער, כפי שבאה לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן. עם זאת צוין, כי יש לקחת בחשבון שהשיקום החל בעקבות ההליך הפלילי דנן, כאשר שנים המערער לא עשה את הנדרש ממנו בטיפול בהתמכרותו לאלכוהול, גם לא לאחר שהורשע בשנת 2010. בית המשפט קבע כי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן במלואה, כפי שהובאה בתסקיר המשלים הנוסף. שכן, בראי עקרון ההלימה, ובשים לב לסדרת המעשים החמורים שביצע המערער תוך קריאת תיגר על שלטון החוק והתעלמות מהסיכון שיצר לחיי אדם, העונש המתאים הוא מאסר בפועל. אולם, נקבע כי יש מקום להטיל עונש מאסר נמוך בהתחשב בפוטנציאל השיקומי. על כן, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער כאמור לעיל, תוך שהוא חורג ממתחם העונש ההולם. הערעור 8. המערער טוען כי בהשוואה למקרים דומים, חמורים יותר, המתחם שנקבע בעניינו הינו חמור יתר על המידה, והיה מקום לקבוע כי המתחם ינוע בין ששה חודשי מאסר, אשר יכול שירוצו בעבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל. המערער מפנה למספר מקרים לשם השוואה. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא אימץ את המלצת שירות המבחן במלואה. המערער מציין כי על פי התסקיר המשלים הנוסף שנערך בעניינו, הוא מחויב באופן מלא להליך שיקומי ארוך, בעוד שהוא הפסיק לצרוך אלכוהול והוא חווה שינוי ניכר בכל מישורי חייו. המערער מלין על כך שניתן משקל של ממש לעובדה שהוא החל בטיפול רק בעקבות ההליך הפלילי. המערער מציין כי לעתים רק אירוע חריג וטראומטי דוגמת ניהולו של הליך פלילי ושהות בתנאי מעצר מוביל את האדם להכרה בבעיותיו. המערער סבור כי המוטיבציה והתובנה שהוא זקוק לטיפול, וכן הירתמותו להליך הטיפולי, הן שרלוונטיות לקביעת עונשו. לבסוף מוסיף המערער, כי יש לקחת בחשבון את הודאתו; את חרטתו הכנה; את עברו הפלילי הלא מכביד; ואת העובדה כי מדובר באדם בן 45 שלא ריצה מאסר מעולם. המערער טוען כי היה נכון לאמץ את המלצת שירות המבחן, או לחילופין, להטיל עליו עונש מאסר קצר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות. 9. במקביל להגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. ביום 23.2.2015 קבע בית משפט זה כי לנוכח הסכמת המשיבה, עונש המאסר יעוכב עד להכרעה בערעור. תסקיר שירות מבחן עדכני 10. ביום 29.7.2015 נערך תסקיר נוסף בעניינו של המערער, ממנו עולה כי המערער ממשיך את הטיפול ביחידה, ובמקביל הוא השתלב במרכז יום בחיפה. צוין כי המערער מגיע באופן סדיר, עומד בחוקי המקום, יוצר קשרים חברתיים, ומיישם את הכלים הנלמדים. כן צוין, כי החל מחודש מאי חל שינוי משמעותי בעמדתו ובמצבו. עוד עולה מהתסקיר העדכני כי המערער עורך בדיקות נשיפה פעמיים בשבוע, אשר מעידות על היעדר ממצאים לשתיית אלכוהול. עם זאת נמצא, כי בעקבות התדרדרות משמעותית במצבו הרפואי של אביו, המערער מעד פעם אחת ושתה אלכוהול, אך לקח אחריות על מעשיו וביקש את התמיכה והסיוע הנדרשים. שירות המבחן התרשם כי המערער ממוקד כיום בצורך בשינוי בחייו. צוין כי הטיפול עתיד להסתיים בחודש נובמבר 2015. 11. שירות המבחן התלבט בדבר המלצתו, שכן, הוא היה ער לחומרת העבירה ומדיניות הענישה, אך התרשם כי ישנה חשיבות להמשך ההליך הטיפולי בו מצוי המערער, אשר יש לו סיכוי בהפחתת הרצידיוויזם מצד המערער. לבסוף המליץ שירות המבחן על העמדת המערער בצו מבחן לתקופה של שנה, במסגרתו הוא יסיים את ההליך הטיפול שהחל. כן הומלץ, כי ככל שההמלצה תתקבל, יש מקום לקבוע כי עונש המאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות יחל לאחר סיום התהליך במרכז יום. 12. בדיון לפנינו מיום 4.8.2015, טען בא כוח המערער כי המקרה דנן הוא חריג מאוד, ועל כן המתחם שנקבע עבורו הוא לא סביר לחלוטין בהשוואה למקרים אחרים. עוד טען בא כוח המערער, כי בשליחת המערער לעונש מאסר, כל ההליך הטיפולי שהוא החל ויישם – ירדו לטמיון. נציגת שירות המבחן ציינה כי יש תכניות טיפוליות בשירות בתי הסוהר, אך לא ניתן להבטיח כי התהליך השיקומי שהחל המערער יושלם במסגרת זו. כן היא ציינה, כי החלק האינטנסיבי בטיפול שהחל המערער אמור להסתיים בחודש נובמבר, אך נדמה כי השלמת התהליך תיקח אף יותר זמן. 13. באת כוח המשיבה עמדה על חומרת העבירה, וכן על חומרת נסיבות המקרה. לעמדתה, האיזון שערך בין המשפט המחוזי הינו מדויק, שכן הוטל עונש מאסר אך כזה החורג ממתחם העונש ההולם באופן משמעותי. באת כוח המשיבה ציינה כי על פי התסקירים, המערער החל רק בחודש מאי האחרון לממש את המסגרת הטיפולית באופן המרבי. זאת ועוד, הגישה המשיבה את הרישום התעבורתי של המערער, והדגישה את עבירת הנהיגה בשכרות משנת 2010. דיון והכרעה 14. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, גם לאחר תיקון 113 לחוק (ראו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 5931/11 עבדולייב נ' מדינת ישראל (22.10.2013); ע"פ 3931/13 באום נ' מדינת ישראל (10.6.2014)). המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם המקרים המצדיקים התערבות, כפי שיובהר להלן. 15. למערער שתי טענות מרכזיות, האחת בדבר קביעת מתחם העונש הראוי, והשנייה בדבר גזירת העונש הקונקרטי. אשר לטענה הראשונה, סבור המערער כי המתחם שנקבע בעניינו חמור יתר על המידה בהתחשב בנסיבות המקרה ובהשוואה למקרים דומים. דין טענה זו להידחות. ראשית יצוין, כי אף אם היינו משנים מעט מן המתחם, העונש שהושת כשלעצמו אינו חמור. די בכך כדי לייתר את הדיון בדבר מתחם העונש ההולם. אולם, מעבר לצורך יצוין, כי כפי שהציג המערער מקרים דומים להשוואה וטען כי הם מלמדים על הצורך בקביעת מתחם מקל יותר, כך הציגה המשיבה, כפי שפורט בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, מקרים המלמדים על הצורך בקביעת מתחם חמור יותר. בנסיבות העניין, לא מצאנו כי המתחם שנקבע סוטה מהענישה הנוהגת באופן המצדיק את התערבותנו. 16. אשר לטענת המערער השנייה, זו מורכבת ממספר טענות כלפי גזירת העונש הקונקרטי: ראשית טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא אימץ את המלצת שירות המבחן במלואה, בשים לב לתהליך השיקומי הנכבד שהוא עבר ואליו הוא מחויב. שנית טוען המערער, כי בית המשפט המחוזי שקל יתר על המידה את העובדה שהטיפול החל אך בגין ההליך הפלילי. שלישית ואחרונה טוען המערער, כי מספר נסיבות חשובות לא נלקחו בחשבון בעת גזירת העונש. 17. אשר לטענה בדבר המלצת שירות המבחן, כפי שהיטיב לקבוע בית המשפט המחוזי, תסקיר שירות המבחן, על אף הערכת מקצועיותו הרבה, מהווה המלצה בלבד ובית המשפט רשאי להפעיל את שיקול דעתו בהתחשב בכלל האינטרסים העומדים לפניו (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (29.6.2005); רע"פ 398/15 בסון נ' מדינת ישראל (21.1.2015)). יתרה מכך, ניכר כי במקרה הנדון בית המשפט המחוזי התחשב בכלל הנסיבות, הן באלו המעידות על התקדמותו השיקומית של המערער והן באלו המצביעות על חומרה יתרה במעשיו, ובשקלול כלל האינטרסים הוא קבע כי יש להטיל על המערער עונש מאסר בפועל. לא ניתן לומר כי לא ניתנה התייחסות להמלצת שירות המבחן, ומסקנתו של בית המשפט המחוזי, שלא לאמץ המלצה זו, מקובלת עלינו. בהקשר זה יש לומר כי בסופו של יום, בית המשפט המחוזי השתמש בסמכותו על פי סעיף 40ד לחוק, כאשר חרג ממתחם העונש ההולם שקבע. בעוד שהרף התחתון של המתחם עמד על שנתיים וחצי מאסר, על המערער נגזרו אך 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. עונש זה מגלם בתוכו התחשבות יתרה בתהליך השיקומי שהמערער החל, כאשר ברקע עומדות נסיבות המקרה החמורות. אכן, אין לדעת אם טיפול שיקומי במסגרת שירות בתי הסוהר יטיב עם המערער כפי שהתהליך הנוכחי מיטיב עמו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהפגיעה הקשה שגרם המערער במעשיו הן לשלום הציבור והן לשלטון החוק. המדובר באירוע המורכב משלל נסיבות חמורות – התעלמות מהוראות גורמי האכיפה ואף תקיפתם; נהיגה בפרעות ובמהירות; סיכון רכבים בדרכים; חציית רמזורים אדומים רבים; כל זאת בנהיגה בכלי רכב מסיבי – המשאית; ולבסוף אף דיווח כוזב בדבר גניבת המשאית. לנסיבות אלו מצטרף עברו הפלילי והתעבורתי של המערער. על כן, התנהגות זו ראוי שתקבל ביטוי בדמות מאסר בפועל בעונשו הקונקרטי של המערער, על אף התהליך השיקומי שהוא החל. 18. לעניין הטענה כי בית המשפט המחוזי שקל יתר על המידה את העובדה שההליך השיקומי החל אך בעקבות ההליך הפלילי, לא מצאנו כי יש בה דבר. המערער אף ציין כי לעתים רק מקרה טרגי, דוגמת קיומו של הליך פלילי, מוביל את האדם להבנה כי הוא נדרש לעבור טיפול. ואולם, במקרה שלפנינו, המערער כבר חווה בעבר את ההתמודדות עם ההליך הפלילי בשנת 2010, כאשר הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, ובאותו מועד הוא לא התמסר להליך הטיפולי כפי שהוא עושה כעת. דומה כי אכן יש מקום לשקול את העובדה שהתהליך השיקומי החל ומתקיים לצדו של ההליך הפלילי, בעוד שזו הפעם הראשונה שהמערער השכיל לעשות כן, ולפניו עוד כברת דרך ארוכה. 19. לבסוף נותרה טענתו של המערער, כי נסיבות מסוימות לא נלקחו בחשבון, או לא קיבלו את משקלן הראוי. אולם, ניכר כי בית המשפט המחוזי התייחס לנסיבות אותן ציין המערער, וכאמור, נתן להן משקל רב בקובעו את העונש כחורג ממתחם העונש ההולם. בית המשפט המחוזי היה ער להודאת המערער; להבעת החרטה ונטילת האחריות מצדו; לפגיעה הנגרמת לו ולמשפחתו כתוצאה מהעונש שהוטל עליו; לנסיבות חייו; להתרשמות החיובית של גורמי הטיפול המלווים אותו; למעצר הבית הממושך בו הוא שהה; ולעובדה כי מדובר במאסר ראשון. בראש ובראשונה היה ער בית המשפט לתהליך החיובי שהחל המערער ולנכונותו להשלימו. לא מצאנו כי בית המשפט המחוזי התעלם משיקולים אלא, ואדרבא, ניכר כי הוא נתן להם את משקלם הראוי. 20. אשר על כן, בנסיבות האמורות איננו מוצאים מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ודין הערעור להידחות. 21. על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר קישון, ביום 6.9.2015 לא יאוחר מהשעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336. ניתן היום, כ"ו באב התשע"ה (‏11.8.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15020320_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il