פלוני נ. משרד הבטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 203/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 203/11 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ועדת המאוימים 2. מתאם פעולות הממשלה בשטחים 3. שר הפנים 4. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים תאריך הישיבה: ח' באדר ב' תשע"א (14.2.11) בשם העותרים: עו"ד ידין עילם בשם המשיבים: עו"ד ראובן אידלמן; עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. בעתירה שלפנינו (לאחר תיקונה) מבקש העותר 1, תושב האזור צעיר בשנים, להסדיר את מעמדו בישראל על יסוד שני מסלולים בעלי קיום עצמאי: (1) ראשית, בטענת מסוכנות הנשקפת לחייו באזור על רקע שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון; (2) שנית, בשל נישואיו לאזרחית ישראלית (העותרת 2) ועל מנת שלא להפריד בינו לבין ילדו הקטן (העותר 3). במועד הגשת העתירה ריצה העותר מאסר בגין עבירות פליליות בהן הורשע, וחלק ניכר מן ההתדיינות בתיק נגע לאפשרות להסדיר את שהייתו בישראל לאחר שחרורו ממאסר וכל עוד תלויה העתירה ועומדת. עניין זה אינו רלבנטי לצורך הכרעה בעתירה לגופה. ב. בתגובתם הראשונה לעתירה מסרו המשיבים, כי ועדת המאוימים דנה בעניינו של העותר (ביום 13.3.11), ושללה את טענת המאוימות. בין היתר נמסר, כי העותר מעולם לא היה בקשר עם שירות הביטחון הכללי, אם כי מסר למשטרת ישראל "ידיעות ספורות בלבד, ומעולם לא הובטח לו כי הוא יקבל היתרי שהייה בישראל בגינן" (סעיף 17 לתגובה). כן הודגש, כי גם לשיטת העותר מעצרו בשטחי הרשות בגין חשד לשיתוף פעולה עם שירות הביטחון הכללי קדם לתקופה בה מסר ידיעות למשטרה. נטען עוד, כי החלטת ועדת המאוימים מבוססת גם על "מידע שהוצג בפני הועדה על ידי גורמי המקצוע במשטרת ישראל וגורמי הביטחון, לפיו מתן היתרי שהייה לעותר עלול לסכן את שלום הציבור" (סעיף 15 לתגובה), וכי מדובר בהחלטה סבירה שאין עילה להתערב בה. ג. דיון בעתירה התקיים ביום 14.3.11 במהלכו טען העותר, בין היתר, בעניין המסוכנות הנשקפת לו בשטחי האזור; ומנגד טענו המשיבים, בין היתר, כי העותר כלל לא הגיש בקשה לאיחוד משפחות. נציג שירות הביטחון הכללי טען, כי לטענות העותר אין ביטוי בחומר המצוי בידי הרשויות, ובא כוח המשיבים נדרש גם לאופן עבודתה של ועדת המאוימים. בתום הדיון הוחלט, כי העותרים, אשר נוכח גיל העותר אינם עומדים בתנאי סעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג - 2003 (להלן הוראת השעה), יגישו בתוך שבוע בקשה לאיחוד משפחות לועדה הבין-משרדית ההומניטרית. כן הוחלט, כי גורמי הביטחון יבחנו לעומק את טענת המאוימות ויתייחסו לטענות בדבר מעצרו של העותר ברשות ולמסמך נגדו שהציג. ד. ביום 11.4.11 מסרו המשיבים, כי ועדת המאוימים דנה בשנית בעניינו של העותר, וקבעה כי: "נבדקו טענותיו הנוספות של הנדון. אשר למסמך שהוצג בפני הועדה, נמצא שמדובר במסמך עליו מצוין שהוא משנת 2003. בדיקה שנערכה העלתה, כי לא ניתן לאמת את האותנטיות של המסמך. אשר לסוגיית מעצרו של הנדון, בבדיקה שנערכה לא נמצא מידע על מעצרו ברשות הפלסטינית. בנוסף, בטענות הנדון בעניין זה נמצאה סתירה אשר פוגעת במהימנותן. בנסיבות אלה אין מקום לשנות מהחלטת הועדה מיום 13.3.11 לפיה אין מקום לתת לעותר היתרים לשהייה בישראל". ה. בכל הנוגע למסלול איחוד המשפחות, ולאחר שניתנו מספר החלטות והארכות מועד, מסרו המשיבים (בהודעה מעדכנת מיום 29.8.11), כי ביום 24.8.11 החליט שר הפנים בהמלצת הועדה לדחות את בקשת העותרים. ראשית קבע השר, כי לא הוכח שהעותרים הם אכן "בני משפחה" (כדרישת סעיף 3א1 להוראת השעה), זאת כיון שהעותרת 2 רשומה במרשם האוכלוסין כיהודיה רווקה, ולבית הדין השרעי לא היתה סמכות להשיאה לעותר. עוד הוזכר, כי אין הוכחה או תיעוד הקושר את העותר לעותר 3 אשר בתעודת הלידה שלו לא מופיע שם האב. שנית נאמר, כי אף בהנחה שמדובר בבני משפחה לא הוצגה עילה להיעתר לבקשה. הוזכר, כי לפי סעיף 3א1(ה)(1) להוראת השעה "העובדה כי בן משפחתו של מבקש ההיתר או הרישיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטרי מיוחד", וכי מעבר לטענה זו לא הציגו העותרים טעם הומניטרי אחר. הוטעם, כי הטענות שעניינן מאוימות נבחנו על ידי ועדת המאוימים, ואין השר או הועדה המקצועית ערכאת ערעור על החלטותיה. שלישית הוזכרה התנגדות משטרת ישראל למתן ההיתרים על רקע "התנהגותו העבריינית אשר עלולה לסכן את שלום הציבור". נטען, כי עמדת השר מבוססת לגופה, ואין היא מגלה עילה להתערבות שיפוטית; בפרט כך נוכח מעורבותו המשמעותית של העותר בפעילות עבריינית: "בין השנים 2009-1998 הורשע העותר בשורה ארוכה של עבירות רכוש, ובהן מספר עבירות של התפרצות למבנה, פריצה לרכב, גניבה מרכב, מספר עבירות של החזקת רכוש גנוב, ניסיון לגניבת רכב, החזקת כלי פריצה, התחזות לאדם אחר במטרה להונות, ומספר עבירות של התחזות לאדם אחר. בנוסף הורשע העותר במספר עבירות של הפרעה לשוטר ובמספר עבירות של כניסה לישראל שלא כדין" (סעיף 13 לתגובת המשיבים מיום 29.8.11). ו. בעקבות הודעה זו טענו העותרים (בתגובה מיום 11.9.11), כי ההחלטות שקיבלו המשיבים אינן ראויות ואינן מבוססות על בדיקה יסודית של התשתית העובדתית. בכל הנוגע למאוימות נטען, כי הועדה לא ביררה לעומק את הטענות לגבי המעצר והמסמך, וכי עיקר נימוקיה היו על דרך השלילה; קרי, כי לא ניתן לבדוק את האותנטיות של המסמך, וכי לא נמצא מידע בדבר המעצר ברשות. עוד נטען, כי הועדה לא טרחה לברר עם העותר או עם בני משפחתו שבאזור, את הטענות לגבי עינויים שעברו. הוזכר, כי העותר היה כלוא (בישראל) באגף טעוני הגנה נוכח שיתוף פעולה, וכן כי עצם הנישואין לבת זוג יהודיה מגבירה את המסוכנות בשטחי האזור. הוטעם, כי הודאת המשיבים בכך שהעותר מסר מידע למשטרת ישראל "מטילה עליהם אחריות מוגברת לבדוק לעומק את טענותיו של העותר" (סעיף 11 לתגובה). עוד נטען, כי שיתוף הפעולה של העותר עם הרשויות בישראל מקנה לו מעמד לפי סעיף 3ג להוראת השעה (היתר על רקע שיתוף פעולה), וטענה זו כלל לא נדונה על ידי המשיבים. ז. בכל הנוגע לקיומו של טעם הומניטרי נטען, כי המשיבים כלל לא בחנו את שאלת טובתו של העותר 3, ולא ביקשו חוות דעת מתאימות מגורמי הרווחה. הוזכר, כי בדיון שנערך בועדה לזכויות הילד בכנסת מסר נציג המשיב 3, שהועדה בוחנת את טובתו של "הילד הקונקרטי", ולא כך נעשה בענייננו. בהמשך (ביום 18.9.11) הועבר לעיוננו מכתב שכתבה העותרת 2, בו התייחסה למצבה הכלכלי הקשה של המשפחה. בין היתר טענה העותרת 2 שמצב זה הוא שהביא את העותר לעבור את העבירות עליהן הורשע, וכי מאז מאסרו האחרון שיפר דרכיו. כן תוארו חשיבות הקשר בין העותר לעותר 3, והסכנה הנשקפת לעותר בשטחי האזור. ח. בתגובת המשיבים (מיום 27.9.11) נמסר, בין היתר, כי טענת המאוימות נבחנה כדבעי, וכי סמכות ועדת המאוימים תחומה לסכנה "על רקע שיתוף פעולה עם גורמי ביטחון ישראליים או חשד לשיתוף פעולה כאמור", ואין היא מוסמכת לדון בטענה למסוכנות על רקע נישואין לבת זוג יהודיה. עם זאת נטען, כי הטענות לגבי קיומו של טעם הומניטרי נבחנו, וכי העותרים גוזרים גזירה שוה בין הועדה הבין-משרדית הדנה בבקשות למתן מעמד בישראל למי שאינם תושבי האזור, בה אכן יושב נציג משרד הרווחה לבין זו הפועלת מכוח הוראת השעה. הוטעם, כי הועדה הבין-משרדית הנזכרת דנה במקרים שונים מאלה שעליהם חלה הוראת השעה, ובין היתר מדובר בזוגות נשואים שכבר החלו בהליך המדורג, ולפיכך אין להקיש ממנה לועדה הפועלת מכוח הוראת השעה; זאת, בגדרי דין הקובע שמתן אפשרות לקטין לחיות עם אביו אינו, כשלעצמו, טעם הומניטרי מיוחד. הוטעם, כי עם כל הצער שבקריאת מכתבה של העותרת 2, אין עילה בגדרי הוראת השעה המאפשרת או מצדיקה את קבלת הבקשה. דיון והכרעה ט. לאחר העיון, וחרף הנסיבות האנושיות שאינן פשוטות, לא ראינו מקום להיעתר לעתירה. טענות העותר מתחלקות, כאמור, לשני מסלולים שונים; ולגבי שניהם לא נמצאה לנו עילת התערבות בהחלטות המשיבים. בכל הנוגע לטענת המאוימות, זו נבחנה על ידי גורמי המקצוע פעמיים, לאחר שהתבקשה התייחסות גם לטענות קונקרטיות שהעלה העותר. בנסיבות אלה, ככלל, "אין בידנו להתערב בהחלטת ועדת המאוימים, הפועלת על פי שיקולי מומחיות מקצועיים, משלא מצאנו כי חרגה ממתחם הסבירות בהפעלת שיקול דעתה הרחב (בג"צ 4857/07 פלוני נ' משטרת ישראל, (לא פורסם, 08.10.07); בג"צ 7249/04 פלוני נ' ראש הממשלה (לא פורסם, 9.6.05); בג"צ 11445/04 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם, 19.2.06)" (בג"צ 7008/07 פלוני נ' משרד ראש הממשלה (לא פורסם) פסקה 16 - השופטת פרוקצ'יה). י. עוד נזכיר, כי ועדת המאוימים בוחנת הן את הסכנה הצפויה לפונה אם יחזור לשטחי האזור, והן את הסכנה הצפויה לציבור בישראל באם יותר לו להישאר בשטחה (ראו לדוגמה בג"צ 4857/07 פלוני נ' משטרת ישראל (לא פורסם); בג"ץ 11090/07 פלוני נ' שר הבטחון (לא פורסם)). בענייננו, מעורבות העותר בפלילים מקשה מאוד על קבלת עמדתו. נזכור, עסקינן בעבירות שנעברו לאורך שנים, שיש בהן סכנה לאינטרס הציבור, ואין להלום כי פלוני המבקש להישאר בישראל בחסד ירבה בה עבירות; לרשויות אחריות כלפי הציבור שלא לחשפו לעבירות. במקום אחר נזדמן לי לומר: "טעם אחרון זה - המעורבות בפלילים - יש בו חשיבות רבה. לא יתכן כי אדם יאחז במקל בשני קצותיו. מחד גיסא יבקש לחיות בישראל ומאידך גיסא יפגע בבטחון הציבור בה על-ידי מעורבות בפלילים. תרתי דסתרי הם, שאין להלמם" (בג"צ 11090/07 הנזכר). י"א. אכן, אמרנו בעבר "כי אנו ממליצים שהחלטות הועדה ככלל יהיו מנומקות ביתר פירוט" (בג"ץ 7907/02 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם)); ואולם בעקבות שמיעת גורמי הביטחון בדיון ביום 14.3.11, ולאחר שהועדה דנה בשנית בנושאים הנקודתיים שהעלה העותר, אין עילה להתערב בהחלטתה. חזקה על חברי הועדה שהם מודעים לאחריות הכבדה המוטלת על כתפיהם, ולהשלכות העלולות להיות להחלטותיהם, ואין לנו סיבה להטיל דופי במלאכתם. ואולי לא למותר לשוב ולהדגיש, כי טענות העותר בדבר היחס לו זכה בשטחי הרשות נוגעות לתקופה בה אין חולק כי לא קיים קשר עם גורמי הביטחון בישראל, וכי גם מאז מדובר היה בקשר מוגבל בהיקפו עם משטרת ישראל בלבד. נוכח דברים אלה גם ברור מדוע לא נדונה האפשרות למתן היתרי שהיה לפי סעיף 3ג להוראת השעה. י"ב. בכל הנוגע לבקשה לאיחוד משפחות ודחייתה על ידי שר הפנים, גם בעניין זה לא הוצגה עילת התערבות. השר נדרש לתשתית העובדתית החסרה בכל הנוגע להוכחת קשרי המשפחה בין העותרים, אך גם בלעדי זאת לא הצביעו העותרים על טעם הומניטרי מיוחד החורג מעצם הרצון הטבעי - אשר ככלל ראוי אנושית להגנה - לאפשר לבני משפחה לבחור היכן יחיו את חייהם. יש לזכור, כי משנדחתה טענת המאוימות רשאי היה השר להניח כי אין מניעה שהעותרים יחיו - ביחד או לחוד - באזור, וכי עליו לפעול בגדרי הדין הכולל הוראה מפורשת לפיה העובדה "כי בן משפחתו של מבקש ההיתר... הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים לא תהוה כשלעצמה טעם הומניטרי מיוחד". ושוב לא למותר לציין, כי לפעילותו הפלילית של העותר משקל גם בהקשר זה של שיקול דעת שר הפנים, ולא רק במקרים בהם חלה הוראת השעה. י"ג. סוף דבר, חרף המורכבות האנושית, בגדרי הדין לא הוצגה בפנינו עילה להתערב בהחלטות המשיבים. העותר יוכל להישאר בשטחי ישראל 30 יום ממתן פסק דין זה, בכפוף לתנאים החלים כיום. לאחר מכן יהיה עליו לשוב לשטחי האזור. בנסיבות אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ‏י"א בתשרי התשע"ב (‏9.10.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11002030_T24.doc עש+רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il