פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 20296-12-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי ירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים, על החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 28.11.2024 בתיק 1453539/14 בשם העותר: עו"ד ברוך בן יוסף פסק-דין השופט חאלד כבוב: עניינה של העתירה בבקשת העותר, כי נוציא מלפנינו צו על-תנאי דחוף המורה למשיבים לבוא, וליתן טעם "מדוע ההחלטה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הילדים הקטנים של העותר והמשיבה 3 לא ייחשב כבלתי סביר בנסיבות העניין וראויה לביטול או לשינוי תוך מתן צו ביניים שיעכב את נסיעתם לחו"ל עד למתן ההחלטה בעתירה". תמצית העובדות הדרושות להכרעה כפי שפורט בגדרי בג"ץ 71717-11-24 (להלן: העתירה הקודמת) בין העותר ובין משיבה 3 מתנהל הליך בבית הדין הרבני האזורי בירושלים שעניינו, בין היתר, בזכויות ההוריות של העותר. גם במסגרת העתירה הקודמת, ביקש העותר, בין שלל סעדים, כי בית משפט זה יורה על החזרת צו עיכוב היציאה מהארץ, שהוטל על המשיבה והוסר באופן זמני בהחלטת בית הדין האזורי מיום 10.11.2024. בפסק הדין מיום 01.12.2024 בעתירה הקודמת נדחה סעד זה, בזו הלשון: "אשר להחלטה על הסרת צו עיכוב היציאה באופן זמני, המדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי, ואשר האכסניה המתאימה להשיג עליה היא בית הדין הרבני הגדול (ראו: בג"ץ 27649-08-24 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי באשקלון, פסקה 4 (13.8.2024); בג"ץ 13657-10-24 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי – תל אביב, פסקה 4, (08.10.2024)). כל עוד לא ניתנה הכרעה בערעור שהגיש העותר, וזהו, לפחות כעולה מהעתירה, המצב בענייננו, אין מקום לבחון את הדברים במקביל בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (ראו: בג"ץ 5610/12 אקסטל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פסקה 3 (10.2.2013); בג"ץ 1996/22 כל בו חצי חינם בע"מ נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, פסקה 4 (31.3.2022))". יתר הסעדים שהתבקשו בעתירה הקודמת, ובכללם להורות על אכיפת החלטות שניתנו בבית הדין האזורי או על ביטולן – נדחו, תחת ההנחה כי לגביהם מוצה הליך ההשגה לבית הדין הרבני הגדול, נוכח אמת המידה הנוהגת בבית משפט זה, שאינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים והתערבותו בשיקול דעתם שמורה למקרים חריגים, בהם נמצאה חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק טבעי או סטייה מהוראות החוק המופנות כלפי בתי הדין הרבניים. לעתירה שלפנינו צורפה החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים (כבוד הדיין, הרב ש' שפירא) בתיק 1453539/14 מיום 28.11.2024, במסגרתה נקבע, לגופו של עניין, כך: "ובכן לאחר עיון נראה לדחות את הבקשה. על פי החלטות עבר של בית הדין האזורי יכולה האם להוציא את הקטינים לחו"ל לפרק זמן של שבוע ללא הסכמת האב, ואילו רוצה היא להבריח את הקטינים (כטענת האב) יכולה היא לעשות כן ללא צורך בהחלטת בית הדין האמורה, וכנראה שחשש זה אינו כה רציני כפי שמתאר האב. בנוסף יש לציין כי בשנה שעברה הוציאה האם את הקטינים לחו"ל והאב לא הביע כל התנגדות לערבותה של אותה ערבה. ועוד אוסיף כי בית הדין בחן את השתכרותה של הערבה והגיע למסקנה כי יחד עם משכורתה בחו"ל מגיעה זו לסכום של כ20 אלף ₪ בחודש, כך שהטענות בעניין יכולתה ה[ן] אינ[ן] נראות. סוף דבר הבקשה [לרשות ערעור, משנמצא כי מדובר בהליך השגה ברשות ולא בזכות – ח' כ'] נדחית והתיק ייסגר". כאמור העתירה שלפנינו נסובה על החלטה זו, ונטען בה כי ההחלטה "לא סבירה בנסיבות העניין". וזאת הן מכיוון שלא נבדק, כדבעי, גובה וטיב הערובה ואפשרות מימושה בחו"ל; הן מכיוון שמשיבה 3 לא משתפת פעולה עם הגורם הטיפולי שמונה על-ידי בית הדין האזורי, כדי לבחון את סוגית הניכור ההורי הנטען; ונוכח החשש הכבד לאי חזרת הקטינים ארצה בנסיבות המתוארות. על אף ההבנה, בפן האנושי, לחששו של העותר, וכפי שהובהר לו בעתירה הקודמת – בית משפט זה לא מהווה ערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים. התערבותנו בשיקול דעתם שמורה למקרים חריגים, בהם נמצאה חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק טבעי או סטייה מהוראות החוק המופנות כלפי בתי הדין הרבניים. אין זה המקרה שלפנינו, ואף לא נטען כי אלו פני הדברים. כל שנטען הוא, כאמור, כי מדובר בהחלטה 'לא סבירה', אמת מידה שאיננה רלוונטית בנדון דידן. הנה כי כן, כך או אחרת, אין עילה להתערבותנו במקרה זה. העתירה נדחית בזאת ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"א כסלו תשפ"ה (12 דצמבר 2024). דוד מינץ שופט חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט