בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2028/99
ע"א 3059/99
בפני: כבוד
השופט א' מצא
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופטת א' פרוקצ'יה
המערער
בע"א 2028/99: משה פאר
המערערים
בע"א 3059/99: 1. מן טחנות קמח חיפה
2.
אריה פרסיקו
3.
יצחק פרסיקו
4.
ליאו נויפלד
5.
שמואל פרסיקו
6.
משה קיפלוביץ
נ
ג ד
המשיבים
בע"א 2028/99: 1. חברה לבניין סילובט (1964) בע"מ
2.
מן טחנות קמח חיפה
3.
אריה פרסיקו
4.
יצחק פרסיקו
5.
משה קיפלוביץ
6.
ליאו נויפלד
7.
ג.ש.ק. (1983) בע"מ
8. עיזבון המנוח שלמה שטרית ז"ל
9. בן-שושן שטיחים
10. דולב חברה לביטוח בע"מ
11. יוסף דיאמנט
המשיבים
בע"א 3059/99: 1. ג.ש.ק. (1983) בע"מ
2.
חברה לבניין סילובט (1964) בע"מ
3.
משה פאר
4.
רבקה שטרית
5.
ירון בן-שושן
6.
דולב חברה לביטוח בע"מ
7.
יוסף דיאמנט - היפר נעל בע"מ
ערעורים על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה
מיום 3.2.99 בת"א 1018/93 ובת"א 1106/94 שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא
ד"ר ד' ביין
תאריך
הישיבה: כ"ח בחשוון תשס"א (26.11.00)
בשם
המערער בע"א 2028/99
(המשיב
3 בע"א 3059/99): עו"ד אריה בלכמן
בשם
המערערים בע"א 3059/99
(המשיבים
6-2 בע"א 2028/99): עו"ד רן פינגרר
בשם
המשיבה 1 בע"א 2028/99
(המשיבה
2 בע"א 3059/99): עו"ד אליהו שילה
בשם
המשיבים 10-9 בע"א 2028/99
(המשיבים
6-5 בע"א 3059/99): עו"ד דורון מוזס
בשם
המשיב 11 בע"א 2028/99
(המשיב 7 בע"א 3059/99): עו"ד אהד מנדל
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
העובדות, ההליכים והטענות
1. בתאריך 31.5.93 קרס סילו - שהוא ממגורה המשמשת
לאחסון תבואה - שנבנה ברחוב שלמה בן-יוסף בחיפה, והתמוטט על מבנה בלוקים שעמד
בסמוך. במבנה שכנו שלושה בתי-עסק שניזוקו, ביניהם זה של המשיבה 7 בע"א
2028/99 (המשיבה 1 בע"א 3059/99) (להלן: ג.ש.ק.).
הסילו נבנה בשנת 1978 על-ידי המשיבה 1
בע"א 2028/99 (המשיבה 2 בע"א 3059/99) (להלן: חברת-הבנייה) בהתאם
לתוכניות שהכין המערער בע"א 2028/99 (המשיב 3 בע"א 3059/99) - שגם שימש
כמפקח על עבודות-הבנייה (להלן: המפקח) - ועל-פי הזמנת המערערים בע"א 3059/99
(המשיבים 6-2 בע"א 2028/99) (להלן: הבעלים).
לקראת תחילת עבודות הבנייה הכין המפקח שתי
תוכניות. בתוכנית אחת בלבד מהן נכלל צינור-הרקה, המיועד להפחית את הלחץ המופעל על
דפנות הסילו בעת הרקתו. ברם, חברת-הבנייה לא התקינה צינור-הרקה. למרות זאת, נמסר
הסילו בשנת 1979 באישור המפקח לבעלים לשם הפעלתו.
לאחר שבוצעה הרקה ראשונה של הסילו, ומשנתגלו
סדקים במבנה הסילו, שיגר המפקח בחודש נובמבר 1979 מכתב לבעלים, ובו ציין כי הוא שב
ומסב את שימת-ליבם לחשיבות של התקנת צינור-הרקה בסילו, ולכך שבהיעדר צינור-הרקה,
אין הוא רואה עצמו אחראי לשלמות מבנה הסילו.
בחודש פברואר 1980 הותקן בסילו צינור-הרקה
על-ידי חברת תישרא בע"מ, שנשכרה למטרה זו על-ידי הבעלים. התקנת צינור-ההרקה
נעשתה בהתאם לתוכניות המפקח, אך לא תחת פיקוחו. צינור-ההרקה קרס זמן-מה לאחר
שהותקן. המפקח, שהוזעק על-ידי הבעלים, הסביר להם כי יש לשוב ולהתקין בסילו
צינור-הרקה, וזאת משום שבהיעדר צינור-הרקה, הסילו אינו יציב וייווצרו בו סדקים.
על-אף דברים אלו, נמנעו הבעלים מלהתקין בשנית צינור-הרקה, וגם המפקח לא פנה אליהם
עוד בעניין זה.
משהסדקים במבנה הסילו הלכו והתרחבו, בוצעו
בשנת 1986 עבודות שטחיות לאיטום הסדקים. למרות זאת, התמוטט הסילו, כאמור, כ15-
שנים בלבד מעת שנבנה.
2. על רקע זה הגישו הניזוקים, וג.ש.ק. בכללם,
תביעה לבית-המשפט המחוזי בחיפה כנגד הבעלים. אלה מסרו הודעות צד שלישי
לחברת-הבנייה ולמפקח.
בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא ד"ר דן
ביין) מצא, כי על-פי התוכניות שהכין המפקח, צינור-ההרקה היה חיוני להבטחת יציבות
הסילו, כי הפעלת הסילו בלא צינור-הרקה גרמה להיווצרות סדקים, שלא נאטמו כהלכה,
ובסופו של דבר לקריסת הסילו. בית-המשפט המחוזי פטר מאחריות לנזקים את חברת-הבנייה,
שהקימה את הסילו על-פי הוראות המפקח, והטיל 75% מן האחריות לנזקים על הבעלים בשל
התרשלותם בתיחזוק הסילו, לרבות הימנעותם מלהתקין צינור-הרקה חלף זה שקרס. ואילו את
המפקח מצא בית-המשפט המחוזי אחראי בשיעור של 25% לנזקים. זאת, משום שלא וידא בעת
הבנייה כי הותקן בסילו צינור-הרקה; מכיוון שהסביר לבעלים כי צינור-הרקה הינו חיוני
רק לאחר שנתגלו סדקים בסילו; משום שלא תבע באופן חד-משמעי להתקין מחדש צינור-הרקה
לאחר שקרס צינור-ההרקה שהותקן בהתאם לתוכניתו, ובמקום זאת הסתפק בהערה בלשון רפה;
ובעיקר מכיוון שלא יידע את הבעלים על כך שחישב את הכמויות הנדרשות לבניית הסילו
בהתבסס על ההנחה שיותקן בסילו צינור-הרקה. וכך, בין היתר, כתב בית-המשפט המחוזי
בפסק-הדין:
[המפקח]...
לא עמד מלכתחילה על התקנת [צינור-ההרקה] עוד לפני ההורקה הראשונה. הוא לא דאג
להביא לידיעת בעלי הסילו עד לאחר ההורקה הראשונה, שעל פי התכנון שהוא אחראי לו אין
הסילו יכול להחזיק מעמד במאמצים הכרוכים בהורקה ללא [צינור-ההרקה] הנזכר. קריסתו
של [צינור-ההרקה שהותקן] על-ידי חברת תישרא מצביעה על כך ש[המפקח] בניגוד לחובתו
כמפקח עליון, לא השגיח כדבעי על דרך התקנתו וכאשר קרס, הוא לא עשה מספיק כדי לחזור
ולהעמיד את בעלי הסילו על הסיכון שבהפעלת הסילו ללא [צינור-ההרקה], למרות שבסמוך
לפני ההתקשרות עם תישרא הוא התריע על כך. לדעתי, כשם שטרח לכתוב מכתב לבעלי הסילו
בנובמבר 79' לפני ההתקשרות עם תישרא... היה עליו לחזור ולהתריע בעל-פה ובכתב גם
לאחר קריסתו. הרושם שמתקבל הוא שלאחר ש[צינור-ההרקה] קרס הרגיש [המפקח] שלא בנוח
ולכן הוא לא עמד בצורה תקיפה על דעתו ובעיקר נראה לי שהוא לא הסביר בצורה ברורה
וחד משמעית, כי בתכנון הסילו הוא לקח בחשבון את נושא [צינור-ההרקה] כמרכיב חיוני
להבטחת יציבות הסילו.
בית-המשפט המחוזי חייב איפוא את הבעלים ואת
המפקח לפצות את הניזוקים. לג.ש.ק., שעסקה במכירה סיטונאית וקמעונאית של צעצועים,
נפסק פיצוי בשל אובדן רווחים, מוניטין ומלאי. בעניין זה נעזר בית-המשפט המחוזי
בחוות-דעת של רואה-חשבון מטעם הבעלים, שביסס את חישוביו על הטבלאות הכלכליות של
נציבות מס-ההכנסה, והעדיפה על-פני חוות-דעת רואה-חשבון שהוגשה מטעם ג.ש.ק.. עם
זאת, בית-המשפט המחוזי הטעים, כי אין הוא מקבל במלואם את הסכומים שבהם נקב
רואה-החשבון מטעם הבעלים.
3. בערעורים על פסק-הדין שהוגשו לבית-משפט זה,
ניתן בהסכמה פסק-דין חלקי, באופן שלהכרעתנו נותרו ערעורי הבעלים והמפקח כנגד גובה
הפיצויים שחויבו לשלם לג.ש.ק., וכן ערעורים הדדיים שהגישו הבעלים והמפקח כנגד
הכרעת בית-המשפט המחוזי בשאלת חלוקת האחריות ביניהם.
לעניין שיעור הפיצויים נטען, כי בית-המשפט
המחוזי - הגם שאימץ את חוות-דעתו של רואה-החשבון מטעם הבעלים - פסק, ללא ביסוס,
סכומים גבוהים יותר מאלו שנקבעו בחוות-הדעת. לעניין חלוקת האחריות טענו הבעלים, כי
ראוי היה לחלק באופן שווה את האחריות בינם לבין המפקח, שתכנונו את הסילו ופיקוחו
על בנייתו היו לקויים. ואילו המפקח מצדו טען, כי רשלנותם הפושעת של הבעלים,
שהתעלמו מדבריו בדבר הצורך להתקין צינור-הרקה ובמשך השנים לא דאגו לאטום כראוי את
הסדקים שנוצרו בסילו, ניתקה את הקשר הסיבתי בין הפגמים בפעולותיו לבין קריסת
הסילו, וכי, לחילופין, ראוי לצמצם עד למינימום את אחריותו לנזקים.
4. השאלות המתעוררות בפנינו הן איפוא שתיים: ראשית,
מהם שיעורי הנזקים שנגרמו לג.ש.ק.; ושנית, מהי מידת אחריותם לנזקים של
הבעלים מזה ושל המפקח מזה.
אדון בשאלות אלו לפי סדרן.
שיעורי הנזקים
5. בית-המשפט המחוזי, חרף העובדה שקיבל את
העקרונות שעליהם בוססה חוות-דעת רואה-החשבון מטעם הבעלים, הסתייג מן הסכומים
שננקבו בחוות-דעת זו. בפסק-דין יסודי, שכלל חישובים פרטניים, עמד בית-המשפט המחוזי
על הדרך שבה הגיע למסקנותיו בדבר גובה הנזקים שנגרמו לג.ש.ק. עקב קריסת הסילו. כך,
למשל, בחשבו את ערך המלאי שאיבדה ג.ש.ק. ציין בית-המשפט המחוזי כי רואה-החשבון
מטעם הבעלים לא העניק משקל מספיק למגמת העלייה ברווחיה של ג.ש.ק.; ואף בקובעו
רווחים אלו על-יסוד השיעורים שהוצעו על-ידי רואה-החשבון, הסתייג בית-המשפט המחוזי
מקביעתו לפיה יש לנכות משיעורים אלו את הוצאותיה של ג.ש.ק., והפנה לנתוני נציבות
מס-ההכנסה הקובעים את שיעור הרווח לאחר ניכוי ההוצאות. עוד הסביר בית-המשפט
המחוזי, כי בפיצוי בגין אובדן מוניטין כלל גם נזקים שנגרמו לג.ש.ק. בשל הפסקת
פעילות מוחלטת במשך שישה חודשים ובשל פעילות חלקית בלבד לאחר-מכן של עסקה, שהועבר
למקום חלופי.
בהערכות נזק אלו של בית-המשפט המחוזי, שבוססו
היטב, לא מצאתי מקום להתערבותנו.
האחריות לקריסת הסילו
6. הכול מסכימים, כי התקנת צינור-הרקה
בסילו הייתה מונעת את היווצרותם של הסדקים שערערו את יציבות מבנה הסילו וגרמו להתמוטטותו.
עצם ההימנעות מהתקנת צינור-הרקה, שהמפקח היה אחד האחראים לה, הינה
"סיבה-בלעדיה-אין". כלומר, הנזק לא היה מתרחש לו היה מותקן בסילו
צינור-הרקה. ראו ע"א 23/61 סימון נ' מנשה, פ"ד יז 449 (להלן:
ע"א סימון), בע' 464; יצחק אנגלרד, אהרן ברק, מישאל חשין, דיני
הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (גד טדסקי - עורך, מהדורה שניה, תשל"ז)
(להלן: דיני הנזיקין), 184.
משכך, מתעוררת השאלה, אם קשר סיבתי עובדתי זה
מצמיח גם קשר סיבתי משפטי.
7. בענייננו, הקשר הסיבתי הנדרש במשפט מוגדר
בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע כי לא יראו באשם שהיה הסיבה או אחת
הסיבות לנזק, כאשם שגרם לנזק, באם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת
לנזק".
האופי המכריע של האשם אינו נקבע על-פי אופן
חלוקת האחריות. הסביר זאת השופט משה לנדוי, בציינו שאין לומר "שכאשר קיימות
שתי סיבות לקרות האסון, נאמר אחת כדי 90% והשניה כדי 10%, אזי יש לשחרר את בעל
עשרת האחוזים כליל. רשלנות 'מכרעת'... משחררת את הרשלן השני רק כשיש לראות אותה
לבדה כגורמת לאסון" (ע"פ 436/65 טוקולובסקי נ' היועץ המשפטי לממשלה,
פ"ד כ(1) 567, בע' 570-569). התשובה לשאלה האם יש לראות באשם כגורם המכריע
לנזק מצויה באותן תכונות של האשם שבעטיין מוטלת החבות. תכונות אלה ניתן לאתר על-פי
מבחנים המשקפים שיקולים של מדיניות. שלושת המבחנים המקובלים הם מבחן השכל הישר,
מבחן הסיכון ומבחן הציפיות, שהוא המבחן הנפוץ מכולם.
על-פי מבחן השכל הישר, מתקיים הקשר
הסיבתי כאשר התכונות הרשלניות שבמעשה גרמו עובדתית לנזק, והקשר הסיבתי נשלל רק אם
בתהליך הגרימה מעורב גורם בלתי-צפוי בעליל - כגון מאורעות טבע בלתי-רגילים, צירוף
מקרים או מעשיהם הרצוניים של אחרים - ובלבד שההתערבות התרחשה לאחר ביצוע הפעולה
הרשלנית. על-פי מבחן זה, נסיבות שהיו קיימות לפני ביצוע המעשה אינן מנתקות את הקשר
הסיבתי. ראו H. L. A. Hart and Tony Honoré, Causation in The Law (2nd ed., 1985), 172-173.
על-פי מבחן הציפיות, קשר סיבתי בין
האשם לבין הנזק מתקיים כאשר המעוול צריך היה לצפות כי כתוצאה ממעשהו ייגרם הנזק.
הקשר הסיבתי לא ינותק גם אם אחד הגורמים לנזק היה מעשה של אחר שנעשה ברשלנות
חמורה, בפזיזות או אף במתכוון, אם מעשה זה היה בגדר ציפייתו הסבירה של המעוול. ראו
ע"א 467/77 הורוביץ נ' רשות הנמלים, פ"ד לג(2) 256, בע' 260;
ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785, בע' 792;
ש"ז פלר, "מהות הגורם המתערב הזר והשלכתה על הקשר הסיבתי" משפטים
ו (תשל"ה) 30, בע' 53-48.
על-פי מבחן הסיכון, קיים קשר סיבתי בין
האשם לבין הנזק אם הנזק נפל בתחום הסיכון שיצרה התנהגות המעוול, הכולל את סוג
הסכנות המסתברות על-פי כללי האחריות, אשר בגללן יש לראות את ההתנהגות כרשלנית. ראו
ע"א סימון, בע' 465.
מבחני הציפיות והסיכון כוללים אלמנטים דומים.
ממלא-מקום-הנשיא שמעון אגרנט הסביר, כי מבחן הסיכון "אינו אלא פירוש יותר רחב
- ואם תמצי לומר: הכללה - של מבחן 'הציפיות הסבירה'" (שם, שם).
סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אינו
קובע קנה-מידה אחיד מכריע בין מבחנים אלה, כך שניתן לעשות שימוש, לפי העניין, בכל
אחד מהם. עמד על כך פרופ' אנגלרד:
סעיף
64(2) [מבטא] מבחן סיבתי גמיש, המשאיר בידי השופט חופש הכרעה ניכר. בבחנו את קיומו
של הקשר הסיבתי נוכח אשמם של שני אנשים או יותר שהביאו לידי הנזק, זכאי בית המשפט,
וגם חייב, להתחשב בשיקולים שונים. כך ישקול בית המשפט את היקף החובה המוטלת על כל
אחד מבעלי האשם (שיקול של מדיניות); את מידת הצפיות של מעשה הזולת (מבחן הצפיות),
וכן את יעילותם היחסית של הגורמים השונים בהשתלשלות הנזק (מבחני השכל הישר). כללו
של דבר: בית המשפט רשאי לחתוך את שאלת הקשר הסיבתי במקרה של ריבוי אשמים על פי כל
המבחנים האלה.
[דיני
הנזיקין, שם בע' 204-203]
ראו גם ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה
המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, בע' 146.
8. במקרה שבפנינו, מכוח תפקידיו חייב היה המפקח
לוודא כי יותקן בסילו צינור-הרקה, משום שעל-פי התוכניות, שאותן הכין בעצמו, ברור
היה כי ללא צינור-הרקה עלול הסילו להתמוטט. ואולם מלכתחילה, כאמור, במסגרת עבודות
בניית הסילו שנערכו בפיקוח המפקח, לא הותקן צינור-הרקה כלל, ואילו צינור-ההרקה
שהותקן על-פי תוכניות המפקח לאחר שבוצעה ההרקה הראשונה של הסילו, כאשר כבר נוצרו
בסילו סדקים - קרס. במצב זה, קבע בית-המשפט המחוזי, נמנע המפקח מלהסביר לבעלים כי
על-פי תכנונו ובהתאם לחישובי הכמויות שערך, צינור-ההרקה הוא חיוני, ואף לא תבע
במפגיע כי יותקן צינור-הרקה אחר במקום זה שקרס.
התרשלותו של המפקח הייתה, איפוא, גורם מרכזי
להתרחשות הנזקים. היא יצרה את הסיכון להתמוטטות הסילו, והנזקים שנגרמו לבתי-העסק
שבמבנה הסמוך לסילו היו בתחום אותו סיכון. המפקח, שידע כי ללא צינור-הרקה הסילו
אינו יציב, היה צריך לצפות את התמוטטות הסילו ואת הנזקים שנגרמו בעטיה. התרשלות
הבעלים בתיחזוק הסילו, לרבות הימנעותם מהתקנת צינור-הרקה אחר במקום הצינור שקרס,
היא אחד הגורמים לנזק, אך אין היא שוללת את אחריותו של המפקח.
9. אין מקום להתערבותנו גם בחלוקת האחריות בין
המפקח לבין הבעלים. אכן, המפקח הוא זה שיצר את הסיכון ולא עשה מספיק בכדי להסירו.
תפקידיו כמתכנן וכמפקח מצדיקים להטיל עליו אחריות ניכרת. מנגד, הבעלים שהיו אחראים
לתחזוקת הסילו השוטפת לא דאגו לאטימת הסדקים בצורה ראויה, הגם שאלו היו גלויים
לעין, ואף לא דאגו להתקנה חוזרת של צינור-הרקה, חרף הסברו של המפקח כי צינור-הרקה
דרוש וכי הסדקים נגרמים בשל היעדרו.
10. על-יסוד האמור לעיל אני מציעה לדחות את שני
הערעורים. כן אני מציעה לחייב את המפקח ואת הבעלים לשלם לג.ש.ק. הוצאות-משפט בסך
30,000 ש"ח, כאשר ביחסים בין השניים תהא החלוקה על-פי שיעור אחריותם לנזק.
ש
ו פ ט ת
השופט א' מצא:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר.
ניתן היום, י' בניסן תשס"א (3.4.01).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת
99020280.L05