אלכסנדר צבטקוביץ נ. שר המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2028/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2028/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: אלכסנדר צבטקוביץ נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד ודים שוב, עו"ד ניק קאופמן ועו"ד גלית פז בשם המשיבים: עו"ד עדי גלעד ועו"ד ליאורה וייס-בנסקי פסק-דין השופט י' עמית: 1. העותר, יליד יוגוסלביה לשעבר, עלה לישראל בשנת 2006 כבן זוגה של מי שהיתה זכאית לעלות ארצה מכוח חוק השבות, התש"י-1950. בשנת 2010 העבירו שלטונות בוסניה והרצגובינה בקשה להסגיר את העותר שהואשם בפשע של רצח עם בגין מעשי טבח שבוצעו באזרחים בוסניים מוסלמים בשנת 1995. 2. ביום 1.8.2011 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' כהן) בו הוכרז העותר בר הסגרה. לצד זאת נקבע כי ההסגרה תיעשה בכפוף לשלושה תנאים: התחייבות של ממשלת בוסניה והרצגובינה לשמור על בטחונו של העותר והתחייבות להחזיקו באגף נפרד ושמור; לאפשר ביקורים קונסולריים תכופים של נציגי השגרירות הישראלית; במידה והעותר ויורשע, לחייב את בית המשפט הבוסני לדון לפי פסק הדין של בית הדין האירופי לזכויות אדם בנוגע לשאלה האם בוסניה והרצגובינה מטילות עונשים כבדים מאלו שנגזרו בעת ביצוע העבירות (להלן: פסק דין ההסגרה). 3. על פסק דין ההסגרה הגיש העותר ערעור לבית המשפט העליון. ביום 29.11.2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בו נדחה פה אחד ערעורו של העותר (ע"פ 6322/11). כמו כן הורה בית המשפט, לאור עמדת המדינה, על ביטולו של התנאי השלישי בדבר התחייבותו של בית המשפט בבוסניה והרצגובינה לפעול לפי האמור בפסק דינו של בית הדין האירופי לזכויות אדם. עם זאת, ציין בית המשפט, כי יש לוודא כי התנאים שנקבעו בפסק הדין, ובכלל זה הדרישה בדבר החזקה של העותר באגף נפרד ושמור, יתקיימו בין היתר באמצעות ביקורים קונסולריים. ביום 17.2.2003 נדחתה בקשה לדיון נוסף שהגיש המערער (דנ"פ 9240/12). 4. בעוד ההליכים בעניינו של העותר תלויים ועומדים, פנה המשיב למשרד המשפטים בבוסניה והרצגובינה בבקשה כי יתן התחייבויות לתנאים שנקבעו בפסק הדין. בעקבות זאת התקבלו שלושה מכתבי התחייבות, כמפורט להלן: ביום 12.9.2011 הועבר מסמך התחייבויות ממשרד המשפטים בבוסניה והרצגובינה, בו הובהר כי משרד המשפטים מתחייב לנקוט באמצעים הדרושים להבטחת זכויותיו ושלומו של העותר, כי העותר יוכל לקבל ביקורים קונסולריים, וכי בית המשפט הבוסני מחוייב לפסק הדין של בית הדין האירופי לזכויות אדם. ביום 18.6.2012 התקבל מסמך התחייבות נוסף, בו הובהר כי במסגרת החוק בבוסניה והרצגובינה ניתן להחזיק אסיר בהפרדה בכדי להגן עליו, בכפוף לאישורו של מנהל הכלא, וככל שהעותר יבקש להיות מוחזק בהפרדה הדבר יתאפשר בכפוף לאישורו של מנהל הכלא. ביום 26.2.2013, בסמוך לפני החתימה על צו ההסגרה ולאור פנייתו הנוספת של המשיב, התחייב משרד המשפטים של בוסניה והרצגובינה כי לאחר הסגרתו של העותר הוא יוחזק ביחידת המעצר המדינתית שבה לכל עציר יש תא משלו בנפרד מיתר העצירים. 5. ביום 4.3.2013 חתם המשיב על צו ההסגרה. 6. ביום 17.3.2013 הגיש העותר את העתירה שלפנינו, להורות למשיב לבטל את צו ההסגרה, מן הטעם שהצו נחתם עוד לפני שנתמלאו התנאים להסגרה. בעתירתו, מצביע העותר על כך, שההתחייבות של שלטונות בוסניה והרצגובינה כללה החזקתו בתא נפרד ולא באגף נפרד כפי שנקבע בפסק דין ההסגרה. העותר שב ומזכיר כי נוכח האישומים המיוחסים לו מרחפת סכנה לשלומו, והחזקתו בתא נפרד, לצד אסירים אחרים, אינה מאיינת את הסכנה. כמו כן מלין העותר על כך שלא נקבעו מספיק ערבויות להבטחת בטחונו ושלומו, וכי מנגנון הפיקוח על תנאי מעצרו באמצעות ביקורים קונסולריים אינו אפקטיבי, מאחר שלישראל אין שגרירות קבועה בבוסניה והרצגובינה. 7. בתשובה לעתירה מסר המשיב כי לאחר הגשת העתירה התקבלו משלטונות בוסניה והרצגובינה עוד שני מכתבי הבהרה בנוגע לתנאי המעצר והמאסר שצפויים לעותר. במכתבי ההבהרה נמסר, כי העותר צפוי לשהות במהלך משפטו בתא מעצר נפרד ביחידת המעצר המדינתית המיועדת ל-20 עצורים בלבד, וכי יחידת המעצר פועלת בסטנדרטים של אבטחה גבוהים ביותר, תחת פיקוח ושמירה של שוטרי המתקן. כמו כן, במידה ויורשע, צפוי העותר לרצות את מאסרו בבית כלא במחלקה מיוחדת עם פיקוח מוגבר. עוד נמסר, כי החוק בבוסניה והרצגובינה מאפשר לבית המשפט או לשר המשפטים להורות על העברת עציר או אסיר למתקן כליאה אחר או למחלקה אחרת בבית הכלא מחשש לבטחונו או שלומו (המכתבים מיום 26.4.2013 מאת נשיא בית המשפט בבוסניה והרצגובינה; ומיום 13.5.2013 ממשרד המשפטים בבוסניה והרצגובינה). 8. סעיף 18 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 מסמיך את שר המשפטים לצוות על ביצוע הסגרתו של מבוקש "שהכרזתו כבר-הסגרה קיבלה תוקף סופי...". במידה והתקיימו התנאים להסגרה על פי דין, יורה השר על הסגרה אלא אם נתקיימו נסיבות חריגות וכבדות משקל, במיוחד בתחום הבטחוני-מדיני או הפרסונאלי-הומניטרי, המצדיקות הפעלה של שיקול דעת להימנע מחתימה על צו ההסגרה (בג"צ 852/86 ח"כ שולמית אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 1, 46-45 (1987)). מתוקף סמכותו זו הורה שר המשפטים, לאחר שפסק דין ההסגרה הפך לחלוט וסופי, על הסגרתו של העותר לבוסניה והרצגובינה, והעותר מבקש כי נבחן את חוקיות הפעלת שיקול הדעת של השר בהוצאת הצו. 9. אומר בקצרה, כי מאז מתן פסקי הדין בערעור ובבקשה לדיון נוסף, לא נשתנו הנסיבות המצדיקות סטייה מהאמור בפסק דין ההסגרה. טענותיו של העותר נגד פסק הדין, עליהן חזר אף בעתירה שלפנינו, נדחו לגופן הן בערעור והן בהחלטה שדחתה קיומו של דיון נוסף. העותר מיקד טענותיו בנוגע למילוי התנאים שנקבעו בפסק דין ההסגרה, וכאמור, נתקבלו חמישה מכתבי התחייבות לשמירה על שלומו ובטחונו של העותר, בהם פורטו סדרי המעצר והמאסר בבוסניה והרצגובינה באופן המניח את הדעת. לא מותר לציין, כי בפני בית המשפט שדן בערעור, עמדו רק המכתבים מימים 12.9.2011 ו-18.6.2012, ומאז הומצאו עוד שלושה מכתבי התחייבות שהניחו דעתו של המשיב. 10. העותר מוסיף ומעלה טענות ביחס לערבויות לשמירת התנאים שנקבעו בפסק הדין. טענות אלו כבר הועלו בהליכים הקודמים ונדחו על ידי בית המשפט (ראו, לדוגמה, דברי השופט דנציגר בע"פ 6322/11 הנ"ל). כאמור, שלטונות בוסניה והרצגובינה התחייבו לאפשר ביקורים קונסולריים אצל העותר כערובה לשמירת התנאים שנקבעו. אף המדינה הודיעה כי אין מניעה לערוך ביקורים קונסולריים, על אף שאין נציגות ישראלית קבועה בבוסניה והרצגובינה, כפי שנעשה בדרך קבע אצל אסירים אחרים במדינות שאין בהן נציגות ישראלית קבועה. לבסוף, אין ממש בטענות העותר כי לא קיבל את יומו להרצות טענותיו בפני המשיבים. לעותר ניתנו הזדמנויות רבות להשיג על ההחלטה להסגירו אך העותר לא הצביע – אף לא בעתירה זו – על נסיבות מיוחדות המצדיקות להימנע מחתימה על הצו. 11. מטעמים אלו העתירה נדחית. ניתן היום, י"ד באב התשע"ג (21.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13020280_E12.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il