חסן אמארה נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2028/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2028/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. חסן אמארה 2. זכיה מוחמד אמארה נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מדינת ישראל, משרד הפנים 3. מנהל מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ז בשבט התשס"ו (15.02.2006) בשם העותרים: עו"ד מוחמד מחאמיד בשם המשיבים: עו"ד רננה קידר פסק-דין הנשיא א' ברק: העותרים – אזרח ישראלי ותושבת האיזור – הגישו בקשה לאיחוד משפחות. הם ביקשו כי יוענק לבת הזוג תושבת האיזור רישיון לישיבת קבע בישראל ובהמשך אזרחות ישראלית. המשיבים סירבו לבקשה לאיחוד משפחות בשל "מניעה בטחונית". כנגד סירוב זה מופנית העתירה שלפנינו. זו נדונה בהתאם להוראות המעבר שבחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. ממילא אין לפסק הדין בבג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (טרם פורסם) תחולה ישירה בענייננו. 1. העותר 1 (להלן – העותר) הינו אזרח ישראלי, יליד שנת 1933. בשנת 1995 הוא נישא לעותרת 2 (להלן – העותרת), תושבת האיזור, ילידת שנת 1964. העותרים הגישו (ביום 14.2.1996) בקשה בלשכת מינהל האוכלוסין בעפולה למעמד של תושבת קבע בישראל עבור העותרת. בשלב ראשון אושרה בקשתם (ביום 5.8.2001). לעותרת ניתן היתר כניסה לישראל ושהייה בה למשך ששה חודשים. היתר השהיה הוארך מעת לעת. ביום 1.2.2005 נשלחה לעותר הודעה ממשרד הפנים לפיה בקשתו לאיחוד משפחות עם העותרת סורבה "נוכח מידע על פעילות בה מעורב בן הזוג הזר ואשר יש בה כדי לסכן את בטחון המדינה". בהודעת משרד הפנים צוין כי על העותרת לצאת מישראל באופן מיידי. 2. העתירה מופנית כנגד החלטת המשיבים לסרב לבקשת העותרים לאיחוד משפחות. העותרים מבקשים לאפשר להם לממש את זכותם לחיות בזוגיות ובמשותף ככל זוג אחר. הם עותרים למתן רישיון לישיבת קבע לעותרת, ובהמשך הענקת אזרחות ישראלית. העותרים עומדים על הפגיעה הקשה הנגרמת להם בעקבות סירוב הבקשה לאיחוד משפחות. הם מציינים כי העותר הינו אדם מבוגר וחולה, שאינו יכול להסתדר ללא העותרת מחמת גילו ומצבו הבריאותי. הם עומדים על זכותם לחיות יחד כבעל ואשה, ומדגישים את הזכות לחיי משפחה כזכות יסוד טבעית, המוכרת הן במשפט הבינלאומי והן במשפט הישראלי. הם מבקשים להעניק לעותרת את הזכות לשהות בישראל עד להשלמת הליך קבלת האזרחות ולהורות למשיבים להמשיך לטפל בבקשה לאיחוד משפחות. במהלך הדיון בעתירה, ניתן צו ארעי האוסר על הוצאת העותרת מישראל. 3. המשיבים, בתגובתם לעתירה, מבקשים לדחותה. לטענתם, קיימת מניעה ביטחונית להמשך שהותה של העותרת בישראל. לדברי המשיבים, הבקשה למתן מעמד בישראל לעותרת סורבה בעקבות מידע שנמסר מגורמי הביטחון במסגרת הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות. לדברי המשיבים, ממידע מודיעיני המצוי בידיהם עולה כי גורמי הבטחון מתנגדים לאישור בקשת איחוד המשפחות ולהמשך שהייתה של העותרת בישראל, עקב קשרי העותרת לפעילי טרור. בין אלה מצוי אחיה חאלד, אשר נעצר בינואר 2005 בגין פעילות צבאית במסגרת ארגון החמאס והועמד לדין בבית המשפט הצבאי בשומרון. כן מצוי ביניהם בן אחיה אשרף, אשר נעצר בינואר 2005 והודה בפעילות במסגרת ארגון החמאס. בהמשך מסרו המשיבים כי אחיה הורשע בחברות בארגון החמאס ובהחזקת כלי ירייה ללא היתר ובן אחיה הורשע אף הוא בחברות בארגון החמאס, מתן כלים לביצוע פשע, אימונים צבאיים והחזקת כלי ירייה. החלטת המשיבים נסמכת, כך נטען, על מידע מודיעיני עדכני המצביע על מסוכנות הנשקפת מן העותרת נוכח קשריה עם פעילי פח"ע המעורבים בפעילות נגד בטחון האיזור. לפיכך, באישור הבקשה לאיחוד משפחות בעניינה יש כדי לסכן את שלום הציבור ואת בטחון המדינה. 4. לטענת המשיבים, מוקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב בעת שקילת בקשתו של אדם לקבל מעמד בישראל. כך כאשר מדובר במעמד ארעי, ומקל וחומר עת מדובר במעמד של קבע. במסגרת שיקול דעתו רשאי שר הפנים לשקול את השאלה האם היענות לבקשה עלולה ליצור סכנה לביטחון הציבור, לשלומו, לביטחון המדינה או לאינטרסים חיוניים שלה. שר הפנים מוסמך שלא לאפשר ישיבה בישראל למי שהוא סבור כי נשקפת ממנו סכנה לביטחון המדינה או לשלום הציבור, כפי שהוא סבור בעניינה של העותרת. עמדת המשיבים היא כי השיקולים וההחלטה בעניינה של העותרת היו סבירים וראויים ואין הם מקימים עילה להתערבות בית המשפט. דיון 5. בקשת העותרים – אזרח ישראלי ותושבת האיזור – לאיחוד משפחות הוגשה בשנת 1996. היא התבססה על חוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן – חוק האזרחות). ביום 6.8.2003 פורסם חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – חוק הוראת השעה). חוק הוראת השעה הטיל מגבלות על איחוד משפחות בין אזרח ישראלי לבין תושב האיזור. ההוראה המרכזית בחוק הוראת השעה קובעת כי: "בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל..." (סעיף 2 לחוק). 6. הוראות המעבר שבחוק הוראת השעה מאפשרות, עם זאת, מתן רישיון לישיבה בישראל לתושב האיזור שבקשתו להתאזרחות הוגשה לפני יום 12.5.2002 או שהחזיק בידיו רישיון לישיבה בישראל ערב תחילתו של החוק. וזו לשון הוראות המעבר שבסעיף 4 לחוק: "4. הוראות מעבר על אף הוראות חוק זה - (1) רשאי שר הפנים או מפקד האזור, לפי הענין, להאריך את תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או של היתר לשהייה בישראל, שהיו בידי תושב אזור ערב תחילתו של חוק זה בהתחשב, בין השאר, בקיומה של מניעה ביטחונית כאמור בסעיף 3ד; (2) רשאי מפקד האזור לתת היתר לשהייה זמנית בישראל לתושב אזור שהגיש בקשה להתאזרחות לפי חוק האזרחות או בקשה לרישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לפני יום א' בסיון התשס"ב (12 במאי 2002) ואשר ביום תחילתו של חוק זה טרם ניתנה החלטה בענינו, ובלבד שלא תוענק לתושב כאמור, לפי הוראות פסקה זו, אזרחות לפי חוק האזרחות ולא יינתן לו רישיון לישיבת ארעי או לישיבת קבע, לפי חוק הכניסה לישראל". 7. בית משפט זה דן, בהרכב מורחב של אחד-עשר שופטים, בשורה של עתירות נגד חוקתיותו של חוק הוראת השעה (בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ' שר הפנים ואח' (טרם פורסם); להלן – פרשת עדאלה). הדיון נסוב, בעיקרו, סביב האיסור הגורף הקבוע בסעיף 2 לחוק הוראת השעה על הענקת מעמד חוקי כלשהו בישראל לתושב האיזור בתקופת תוקפו של החוק. בית המשפט פסק, ברוב דעות, לדחות את העתירות כנגד חוקתיות חוק הוראת השעה. 8. דחיית בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות, הגם שארעה בתקופת תוקפו של חוק הוראת השעה, אינה נובעת מן האיסור הגורף הקבוע בסעיף 2 לחוק. היא מבוססת על בחינה אינדיוידואלית של הבקשה. אכן, עניינם של העותרים אינו בא בגדר האיסור הגורף על קבלת מעמד בישראל. זאת, נוכח הוראות המעבר הקבועות בחוק הוראת השעה. בקשתם הוגשה עוד בשנת 1996. החל משנת 2001 היה בידי העותרת היתר שהייה בישראל, אשר הוארך מעת לעת, בהתאם לנוהלי "המבחן המדורג" בהתאם לחוק האזרחות. עניינם של העותרים מצוי, איפוא, במסגרת הוראת המעבר שבסעיף 4(1) לחוק. מעבר לכך, העותרים נכנסים גם לגדר חריג הגיל, הקבוע בסעיף 3(2) לחוק הוראת השעה. אמנם, כל עוד חוק הוראת השעה עומד בעינו, גם הנהנה מהוראות המעבר ומחזיק בהיתר שהייה או רישיון לישיבה בישראל אינו יכול להשלים את הליך ההתאזרחות ולקבל אזרחות. אולם העתירה דנן, אין עניינה בהיעדר אפשרות להשלים את הליך ההתאזרחות. עניינה בסירוב הפרטני לבקשת העותרים להאריך תוקפו של היתר שהייה קיים, בשל "מניעה בטחונית", תוך שלילת כל מעמד חוקי של העותרת בישראל וחיובה לצאת את הארץ. התקיימה בעניינם של העותרים בדיקה אינדיבידואלית של נסיבותיהם הספציפיות והבקשה נדחתה על בסיס פרטני. מכאן שלשאלות החוקתיות בעניין האיסור הגורף על איחוד משפחות עם תושבי האיזור, שנדונו בפרשת עדאלה, אין נגיעה ישירה לעתירה שלפנינו. 9. לשר הפנים (או מפקד האזור) מוקנה שיקול דעת להאריך תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או של היתר לשהייה בישראל. על פי הוראות המעבר שבחוק הוראת השעה, הוא רשאי להתחשב בקיומה של "מניעה בטחונית". סעיף 3ד לחוק קובע: "3ד. מניעה ביטחונית לא יינתן היתר לשהייה בישראל לתושב אזור לפי סעיף 3, 3א(2), 3ב(2) ו-(3) ו-4(2), אם קבע שר הפנים או מפקד האזור, לפי הענין, בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור או בן משפחתו עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל; בסעיף זה, "בן משפחה" - בן זוג, הורה, ילד, אח ואחות ובני זוגם". הוראה זו בדבר "מניעה בטחונית" מעגנת, בעיקרו של דבר, את הפרקטיקה שנהגה גם קודם לחקיקת החוק, במסגרת הפעלת שיקול דעת שר הפנים בטיפול בבקשות איחוד משפחות מכוח חוק האזרחות. בהתאם ל"נוהל המדורג", שהפעיל משרד הפנים החל מסוף שנת 1999 לעניין התאזרחות בן זוג של אזרח ישראלי, ההתקדמות במסגרת ההסדר המדורג והמעבר משלב לשלב בו, היו מותנים בהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית (ראו, בג"ץ 7139/02 עבאס-בצה ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 481; בג"ץ 2527/03 אסעיד ואח' נ' משרד הפנים, פ"ד נח(1) 139; בג"ץ 2208/02 סלאמה ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 955; להלן – פרשת סלאמה; א' רובינשטיין וב' מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל (כרך ב: רשויות השלטון ואזרחות, 2005) עמ' 1097). אכן, החלטת משרד הפנים בבקשה לאיחוד משפחות לפי נוהלי "ההסדר המדורג" מתקבלת לאחר בדיקה אינדיבידואלית של עניינם של בני הזוג ומכלול נסיבותיהם. מלבד בדיקת משך הישיבה בישראל, העדר פיקטיביות של קשר הנישואין וקיום מרכז חיים בישראל, נבדק באופן פרטני גם היעדרה של מניעה בטחונית או פלילית לשהייתו בישראל ולמתן מעמד חוקי בישראל לבן הזוג הזר. 10. דחיית בקשה לאיחוד משפחות, כמו גם אי הארכת תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או היתר לשהייה בישראל, בשל קיומה של "מניעה בטחונית" פוגעת, ככלל, בזכויותיו של בן הזוג הישראלי, ובראשן הזכות לחיי משפחה. זכות זו מוכרת במשפט המקובל הישראלי. מרבית שופטי ההרכב בפרשת עדאלה הכירו בה כזכות חוקתית, הנגזרת מכבוד האדם. שיקול הדעת הניתן לשר הפנים להתחשב ב"מניעה בטחונית" עשוי לפגוע, איפוא, בזכויות חוקתיות של בן הזוג הישראלי. הדיון המשפטי האנליטי יתרכז בזכויותיו של בן הזוג הישראלי. כמובן, אין להתעלם מההשפעה של החלטות שר הפנים גם על חייו של בן הזוג הלא-ישראלי. יחד עם זאת, במסגרת הבחינה האנליטית לא ראינו לנכון להידרש לדיון בדבר זכויותיו של בן הזוג הלא-ישראלי, אם מכוח המשפט הבינלאומי בדבר זכויות אדם ואם מכוח המשפט הבינלאומי ההומניטרי החל על תושבי האזור הנתונים לתפיסה לוחמתית. זאת, לאור הקביעה בדבר זכותו החוקתית של בן הזוג הישראלי, זכות אשר מנקודת המבט הישראלית הפנימית היא במעמד נורמטיבי גבוה יותר מן הזכויות המוענקות בדין הבינלאומי. 11. לפי סעיף 3ד לחוק הוראת השעה "לא יינתן היתר לשהייה בישראל לתושב אזור ... אם קבע שר הפנים ... בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור או בן משפחתו עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל". המונח "בן משפחה" מוגדר בחוק זה כ"בן זוג, הורה, ילד, אח ואחות ובני זוגם". על שר הפנים להפעיל את סמכותו זו על פי עקרונות היסוד של המשפט המינהלי הישראלי. עליו להפעיל סמכויות המאפשרות לפגוע בזכויות יסוד חוקתיות על פי אמות המידה הקבועות בפסקת ההגבלה שבחוקי היסוד בעניין זכויות אדם (ראו, בג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון ואח', פ"ד מט(4) 94; בג"ץ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים ואח', פ"ד נח(4) 842; בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1; בג"ץ 316/03 בכרי ואח' נ' המועצה לביקורת סרטים ואח', פ"ד נח(1) 249). קביעת שר הפנים מכוח סעיף 3ד לחוק צריכה לעמוד, איפוא, בדרישת המידתיות. בעניין זה פותחו שלושה מבחני משנה: מבחן הקשר הרציונלי, מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה ומבחן המידתיות (במובן הצר). לענייננו, נדרש קשר של התאמה בין המטרה של שמירה על בטחון המדינה ושלום הציבור לבין אי מתן היתר שהייה; נדרש כי האמצעי הננקט – פגיעתו תהא פחותה; לבסוף, נדרש כי האמצעי של אי מתן היתר שהייה יעמוד ביחס ראוי לתועלת הצומחת ממנו לביטחון המדינה ושלום הציבור. 12. החלטות שר הפנים בבקשה לאיחוד משפחות, להארכת תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או להארכת תוקפו של היתר לשהייה בישראל, מתבססות על בדיקה פרטנית של המבקשים ושל בני משפחותיהם. האמצעי של בדיקה פרטנית, אינדיבידואלית, של הנוגעים בדבר, הוא ללא ספק אמצעי ראוי ומידתי. הבדיקה האינדיבידואלית נועדה לאתר סכנה פוטנציאלית הצפויה מפלוני, כדי להסיר עד כמה שניתן סיכונים פוטנציאליים לביטחון המדינה ושלום הציבור. ברוח זו, נפסק לא פעם כי "במסגרת שיקול דעתו רשאי שר הפנים לשקול שיקולים הקשורים לעברו הפלילי של המבקש להתאזרח ושיקולים הקשורים לסיכון הנשקף ממנו לביטחון המדינה" (פרשת סלאמה, עמ' 960 והאסמכתאות הנזכרות שם). על חשיבותן של בדיקות ביטחוניות אינדיבידואליות אפקטיביות, קפדניות ודקדקניות, עמדתי בפרשת עדאלה, בצייני: "יש לעשות הכל כדי להגביר את האפקטיביות של הבדיקות האינדיבידואליות. על כן מכירים אנו בחוקתיות של הוראת סעיף 3ד לחוק [הוראת השעה]. לפי הוראה זו לא יינתן היתר, אם נקבע בהתאם לחוות דעת ביטחונית, כי 'תושב האזור או בן משפחתו עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל'. זאת ועוד: את הבדיקות הביטחוניות יש לקחת ברצינות רבה. על כן אם לא ניתן לקיימן בשל המצב הביטחוני בחלק זה או אחר באזור, תידחה ההחלטה האינדיבידואלית עד אשר הבדיקה תתאפשר" (פסקה 94 לחוות דעתי). בהמשך חוות דעתי הוספתי וציינתי: "כמובן, יש מקום לעשותה כל כדי להגביר את יעילותה של הבדיקה האינדיבידואלית. בעניין זה קובע [חוק הוראת השעה] הוראות באשר לבדיקה האינדיבידואלית של אלה שהאיסור הגורף לא חל עליהם (סעיף 3ד לחוק). ניתן, כמובן, להפעיל הוראות אלה לכל מי שעובר בדיקה אינדיוידואלית. ניתן גם להעלות אמצעים נוספים שניתן לנקוט בהם. כך, למשל, ניתן לתת משקל לעובדה שבן הזוג הישראלי פנה מראש למשיבים וביקש עריכתה של בדיקה אינדיבידואלית. כמובן, אם הלכה למעשה אין אפשרות ממשית לקבל מידע רלבנטי מבדיקה אינדיוידואלית של בן זוג זר בשל המצב הביטחוני, אין מנוס מדחיית ההחלטה בעניינו עד שהבדיקה האינדיבידואלית תתאפשר. במקום בו מתנהלת לחימה לא מתנהלת בדיקה; במקום שבו אין אפשרות, בשל התנאים הביטחוניים לקיים בדיקה, יש לדחותה עד לאחר שהתנאים ישתנו. כל אלה ייקבעו על פי תנאי הזמן והמקום..." (פסקה 113 לחוות דעתי). 13. כאשר עסקינן בהחלטה על בסיס בדיקות אינדיבידואליות, שאלת המידתיות של החלטת שר הפנים מותנית בנסיבותיה הספציפיות של כל בקשה. במסגרת בחינת המידתיות יש להביא בחשבון את מכלול הנסיבות. הבדיקה האינדיבידואלית, לפי נסיבותיו הפרטניות של המקרה, צריכה לבחון קיומו של סיכון, בפועל או בכוח, מצד בן הזוג הזר. בחינת עוצמתו של השיקול הביטחוני נעשית על יסוד בדיקת חומר פרטני הקשור לאנשים הנוגעים בדבר. 14. סירוב למתן מעמד חוקי בישראל בשל "מניעה בטחונית" הקשורה במבקש עצמו, אינו מעורר קושי, ובלבד שהסירוב מבוסס על תשתית עובדתית ראויה. חוק הוראת השעה מרחיב את סייג הסיכון הביטחוני גם על בני משפחה של המבקש. אכן, התחשבות בקיומו של סיכון הנעוץ בבן משפחה מדרגה קרובה, אין בה פסול עקרוני. במציאות הקיימת, נוכח הסכנות הביטחוניות הקשות עימן מתמודדת ישראל, גם סיכון ביטחוני הנשקף מבן משפחתו של תושב האיזור, עשוי להקים בסיס לדחיית בקשה למעמד חוקי בישראל. יש לזכור כי קביעת מסקנות האם פלוני מהווה סיכון ביטחוני, טמון בה קושי מהותי. היא מצריכה חיזוי והערכה לעתיד לבוא, בכל הנוגע להתנהגותו הצפויה של בן הזוג הזר, המבקש לזכות במעמד חוקי בישראל. במציאות הביטחונית הקשה בה שרויה ישראל לעת הזו, מתחייבים "שולי ביטחון רחבים" בהסדרת מעמד בישראל לתושבי האיזור. בצדק ציין השופט א' א' לוי כי "בדיקת מסוכנותו של המועמד קשה היא גם בימים של רגיעה, ומקל וחומר בימי הסלמה ביטחונית" (פרשת עדאלה, פסקה 9 לחוות דעתו של השופט לוי). אכן, הכוחות הנלחמים בישראל הם טרוריסטים; הם אינם נמנים על צבא סדיר; הם אינם לובשים מדים; הם מסתתרים בתוך האוכלוסיה הפלסטינית האזרחית באזור; הם זוכים לתמיכת חלק מהאוכלוסיה האזרחית בכלל וכן לתמיכתם של בני משפחה וקרובים בפרט. במציאות קשה זו הניצבת בפני מדינת ישראל, הנלחמת על ביטחונה וביטחון אזרחיה, מתחייבת נקיטה במשנה זהירות במתן "תיעוד ישראלי" לתושבי האזור. 15. יש לזכור כי ענייננו בהענקת מעמד חוקי בישראל. אין המדובר בשימוש בסנקציות או באמצעי מנע נגד תושבי האזור, כגון מעצרים מינהליים ותיחום מקום מגורים. האחרונים, הם מן האמצעים החמורים ביותר שהמעצמה הכובשת יכולה לנקוט כלפי תושבים מוגנים (בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נו(6) 352, 371; להלן – פרשת עג'ורי; J.S. Pictet Commentary: IV Geneva Convention – Relative to the Protection of Civilian Persons in Time of War (Geneva, 1958)). נוכח אופיים המיוחד פסקנו לא פעם כי ניתן לנקוט בהם רק כלפי מי שהוא עצמו מהווה סיכון לבטחון (ראו, פרשת עג'ורי, שם; בג"ץ 7709/95 סיטרין נ' מפקד כוחות צהל באזור יהודה ושומרון (לא פורסם); ראו גם בג"ץ 1361/91 מסלם נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה, פ"ד מה(3) 444, 456; בג"ץ 554/81 בראנסה נ' אלוף פיקוד המרכז, פ"ד לו(4) 247, 250). לא כך בעניין אי מתן מעמד חוקי בישראל לתושב האזור. מתן "תיעוד ישראלי" לתושב האיזור חושפת את המדינה לסיכון מוגבר. היא טומנת בחובה פוטנציאל של ניצול לרעה של "התיעוד הישראלי". מודעים אנו לכך כי סירוב לבקשה לאיחוד משפחות אך משום שקרוב משפחתו מהווה סיכון ביטחוני למדינת ישראל עשויים לפגוע בבני הזוג החפים מכל פשע. אין זו מטרתו של ההסדר, אך זו עלולה להיות תוצאתו. אין מנוס מכך, אם מבקשים לשמור על יעילותן של הבדיקות הפרטניות, במציאות הנוכחית. 16. הבדיקה האינדיבידואלית נסמכת, לא פעם, על מידע מודיעיני המצוי בידי גורמי הביטחון. הערכת עוצמתו של הסיכון הביטחוני נעשית, כמו במקרים רבים אחרים הכרוכים בסיכונים ביטחוניים, על בסיס חומר מודיעיני חסוי (לעניין מעצרים מינהליים ראו, למשל, עמ"מ 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 258; לעניין מניעת מפגש על עצור עם עורך דין ראו בג"ץ 3239/02 מרעב נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד נז(2) 349). פרקטיקה זו, של בחינת בקשות לאיחוד משפחות על יסוד מידע חסוי שאינו מוצג למי שזכותו נפגעת ואינו קביל בבית משפט, היא הכרח בל יגונה. כאשר מתקבל מידע קונקרטי בדבר מניעה בטחונית, יהא מקורו אשר יהא, קמה למשיב עילה לשקול את מניעת מתן המעמד המבוקש. 17. יצוין, עם זאת, כי על שר הפנים להחליט על סמך ראיות מינהליות ראויות. ככל שעוצמת הפגיעה בזכות האדם גדולה יותר, כך נדרשת רמת שכנוע גבוהה יותר, בהתבסס על הראיות שבפני הרשות, כדי להצדיק את החלטתה. יש שבקשות מסורבות שלא על יסוד עובדות גלויות, שאפשר להתמודד עימן, אלא על יסוד חומר חסוי. במקרים אלה נמנעת מן האדם עצמו האפשרות להתמודד עם חומר הראיות המינהלי שקיים נגדו, דבר המחייב נקיטת משנה זהירות בבחינת החומר. הגם שבית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שר הפנים, הוא בוחן את התשתית שהניעה אותו לסרב לבקשה לאיחוד משפחות, את חוזקה ואת שיקול הדעת שהופעל. מן הכלל אל הפרט 18. בקשת העותרים לאיחוד משפחות נדחתה בשל "מניעה בטחונית" להמשך שהותה של העותרת בישראל. זאת בשל מידע גלוי בדבר קשריה המשפחתיים של העותרת לפעילי חמאס ובשל מידע חסוי שהוצג בפנינו במעמד צד אחד בהסכמת העותרים. לפי המידע הגלוי, אחיה של העותרת, חאלד מוחמד ח'אלד זיוד, הורשע (ביום 14.8.2005) בעבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת (עבירה לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945) ובהחזקת כלי ירייה ללא היתר (עבירה לפי סעיף 53(א) לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378), התש"ל-1970). בית המשפט הצבאי שומרון גזר עליו, במסגרת הסדר טיעון, 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי. על פי האמור בגזר הדין, בשנת 2003 הצטרף חאלד לארגון החמאס. הוא צירף לארגון אדם נוסף והתאמן יחד עמו בירי באקדח. כמו כן, הוא הסתיר בביתו רובה, מחסניות ותחמושת. לחובתו גם הרשעה משנת 1995 בעבירות בטחוניות, לרבות חברות בארגון טרור. גם בן אחיה של העותרת, אשרף עבד אלראוף מוחמד זיוד, הורשע בעבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת ובהחזקת כלי ירייה. כן הוא הורשע במתן כלים לביצוע פשע ובאימונים צבאיים (עבירה לפי תקנה 62 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945). גם הוא היה חבר בארגון החמאס ואף פעל נמרצות בסיוע בגיוס פעילים, אספקת חומרים לייצור פצצה ואימון פעילים אחרים בנשק. במסגרת הסדר טיעון, נגזרו עליו שלוש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. 19. לאחר שעיינו במכלול החומר (הגלוי והחסוי) ושמענו טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי דחיית בקשת העותרים לאיחוד משפחות מבוססת על תשתית ראייתית ראויה והיא עומדת באמות המידה הנדרשות. דחיית הבקשה באה למנוע סיכון קונקרטי לביטחון ולחיים, הנשקף מן העותרת ומבני משפחתה מדרגה ראשונה. לקרוביה של העותרת מיוחסת פעילות בטחונית חמורה. מלבד עצם החברות בארגון החמאס, הם עסקו בגיוס פעילים, באימונים צבאיים ובהחזקת כלי נשק. הסיכון הנשקף מהם לביטחון המדינה ולשלום הציבור הוא גדול מאוד. סירוב הבקשה לאיחוד משפחות עומד בשלושת מבחני המידתיות. ראשית, מתקיים קשר ראציונלי. דחיית הבקשה של העותרים לאיחוד משפחות מונעת את הסיכון הנשקף מן העותרת עקב קשריה המשפחתיים עם גורמי טרור. אם העותרת אינה שוהה בישראל, היא אינה יכולה לסייע לבני משפחה בפעילות המסכנת את בטחון המדינה. שנית, שוכנענו כי בנסיבות הענין, אין בנמצא אמצעי מידתי שנזקו לעותרים קטן יותר. שלישית, שוכנענו, על פי הנתונים שהוצגו לנו, כי היחס בין התועלת הביטחונית הצומחת מדחיית הבקשה לבין הפגיעה בזכותו של העותר לממש חיי משפחה בישראל עם העותרת, הוא יחס מידתי וראוי. בנסיבות העניין, עוצמת הסיכון הביטחוני מצדיקה את הפגיעה בזכותו של העותר לחיי משפחה. סיכומו של דבר, לא נפל פגם בשיקול דעתו של שר הפנים בדחיית בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות, באופן המצדיק את התערבותנו. אי לכך, העתירה נדחית. ה נ ש י א השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. ניתן היום, י"ד בתמוז התשס"ו (10.07.2006). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05020280_A11.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il