טוביה נדב נ. שירות בתי הסוהר

החלטה בתיק רע"ב 2020/15 בבית המשפט העליון רע"ב 2020/15 לפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקש: טוביה נדב נ ג ד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' טל) ב-עת"א 24437-08-14 מתאריך 19.02.2015; תגובת המשיב מתאריך 17.5.2015; הודעת עדכון מטעם המבקש מתאריך 20.07.2015; הודעה מעדכנת מטעם המשיב מתאריך 26.7.2015. בשם המבקש: עו"ד אבי חימי בשם המשיב: עו"ד יונתן נד"ב החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' טל) ב-עת"א 24437-08-14, מתאריך 19.02.2015, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש להשתלב ב"סבב חופשות". 2. המשיב הגיש את תגובתו לבקשה בתאריך 20.7.2015 בהתאם להחלטתי, שהורתה לו לעשות כן. 3. המבקש, כיום בן 85 שנה, הורשע לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ברצח מר ליאון אדם ז"ל, שעמו ניהל קשרים עסקיים, ומרצה החל מתאריך 30.08.2004 עונש מאסר עולם, שנקצב לשלושים שנה. 4. המבקש מאושפז בשנים האחרונות במר"ש, ולטענתו אובחן על ידי רופאי המשיב כסובל מדמנציה מתקדמת. 5. המבקש הגיש בקשה לשלבו ב"סבב חופשות", אך זו סורבה לאחר ששירות בתי הסוהר סיווג אותו כאסיר בקטגוריה א'. עתירתו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד כנגד החלטה זו נדחתה, בהסתמך על חוות הדעת הרפואית האחרונה בעניינו נכון לאותה העת (מתאריך 28.12.2014), שממנה עולה כי לא ניתן לקבוע בבירור אם המבקש הוא אכן חולה דמנציה, או שמא הוא מתחזה (להלן: חוות הדעת). מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. 6. טענתו המרכזית של בא-כוח המבקש, בגדר המכלול שבפני, הינה כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר סמך את החלטתו על חוות דעת רפואית אחת, שאיננה עולה בקנה אחד עם חוות דעת קודמות בעניינו של המבקש, כמו-גם עם החלטת וועדת השחרורים המיוחדת לאסירי עולם (אף שזו דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם), אשר קבעו כולן, באופן עקבי, כי המבקש סובל מפגיעה מוחית בלתי הפיכה, שעתידה לצבור תאוצה עם חלוף הזמן. בא-כוח המבקש טוען כי לאור מצבו הקוגניטיבי הירוד – המבקש איננו מודע לעצם הימצאותו במאסר, וזקוק להשגחה וטיפול רפואי צמודים. הוא מוסיף כי למבקש נכדים שלא זכה לראות מעולם, ומדגיש בהקשר זה, את גילו המבוגר של המבקש. בנסיבות אלה, ובשים לב לעובדה שהמבקש כבר ריצה למעלה משליש מעונש המאסר שהושת עליו – בא-כוח המבקש טוען כי ראוי לאפשר למבקש להשתלב ב"סבב חופשות". 7. המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, וזאת משום שלשיטתו, לא מתקיימות בענייננו אמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה למתן רשות ערעור בעתירות אסירים. המשיב מוסיף לחילופין, כי דינה של הבקשה להידחות אף לגופה. בהקשר זה, המשיב סומך את ידיו על קביעותיו של בית המשפט המחוזי, ומונה שורה של שיקולים, המעידים, לטענתו, על סבירות ההחלטה שלא לשלב את המבקש ב"סבב חופשות", ביניהם: חומרת העבירה שבה הורשע המבקש; העובדה שנרשמו לחובתו של המבקש, על פי דיווחי שב"ס, התפרצויות אלימות במהלך תקופת מאסרו; העובדה שהמבקש מעולם לא נטל אחריות על המעשים שביצע; והעובדה שהמבקש הטריד, לאורך השנים, את רעייתו של המנוח, מה שהוביל את בני משפחת המנוח להתנגד להוצאתו של המבקש לחופשה, בגדר ההליכים שקדמו לבקשה זו. המשיב סומך את טענותיו אף על ממצאיה של חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המבקש (מתאריך 13.11.2014), אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי במסגרת ההליך מושא בקשה זו, לפיה – התנהגותו של המבקש נוטה להיות בלתי צפויה ואף אלימה. כן, נסמך המשיב על ממצאי חוות הדעת הנוירולוגית בעניינו של המבקש, אשר קבעה, כמבואר לעיל, כי לא ניתן לאבחן באופן חד משמעי אם המבקש סובל מהפרעה קוגניטיבית. המשיב מדגיש כי בחוות הדעת נכתב עוד, שגם אם מחלתו של המבקש אותנטית, יש להתנות את יציאתו של המבקש לחופשה בהשגחה צמודה, משך 24 שעות ביממה, וטוען כי שיקול זה מחזק אף הוא את סבירות ההחלטה שלא לשלבו ב"סבב חופשות". 8. כאן המקום להעיר כי המשיב ציין בכתב התגובה מטעמו, שבתאריך 17.5.2015 התכנסה ועדת אסירי עולם כדי לדון מחדש בהשתלבותו של המבקש ב"סבב חופשות". זאת בהתאם להוראות פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" לפיהן: "ועדת אסירי עולם הדנה בעניינו של אסיר עולם שעונשו נקצב תתכנס אחת לשנה לדון בעניינו". לנוכח עובדה זו, הוריתי למבקש ולמשיב בהחלטותיי מהתאריכים: 8.7.2015 ו-27.7.2015 למסור הודעות מעדכנות בדבר החלטתה של הוועדה האמורה, ובתוך כך, בדבר הצורך בהכרעה בבקשה זו. בא-כוח המבקש ציין בהודעתו מתאריך 20.7.2015 כי לא ידוע לו דבר על התכנסותה מחדש של ועדת אסירי עולם בעניינו של המבקש, ועל כן הוא עומד על הבקשה שלפני. המשיב, מצדו, עדכן בהודעתו מתאריך 26.7.2015 כי הוועדה המליצה לנציב בתי הסוהר שלא להוציא את המבקש לחופשה, והנציב, מצדו, אימץ את המלצתה, עוד בהחלטתו מתאריך 7.6.2015, בגדרה נקבע כי המבקש לא ישולב, גם זו הפעם, ב"סבב חופשות". דיון והכרעה 9. לנוכח האמור בתגובה מטעם המשיב ובהודעתו המעדכנת, דומה עלי כי הבקשה שלפני מתייתרת. זאת משום שהיא עוסקת בהחלטה קודמת ולא עדכנית בעניינו של המבקש. אולם, כפי שהמשיב ציין, ובצדק, בסעיף 4 להודעתו האמורה, ככל שהמבקש מעוניין לטעון כנגד החלטת הנציב האחרונה בעניינו – פתוחה בפניו הדרך להגשת עתירת אסיר חדשה לבית המשפט המחוזי. 10. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, מוצא אני לנכון להוסיף כי הגעתי לכלל מסקנה שאף בלא תלות בהתפתחות הפרוצדורלית המתוארת, דינה של הבקשה שבפני להידחות גם לגופה. אפרט להלן, בתמציתיות, את הנימוקים למסקנתי זו. 11. הלכה היא כי רשות ערעור בעתירות אסיר, תינתן, ככלל, רק מקום בו הבקשה מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינו של המבקש הספציפי (ראו לדוגמה: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.06.1986); רע"ב 4748/12 בוריסוב נ' שירות בתי הסוהר (08.08.2012); רע"ב 153/15 דולינסקי נ' שירות בתי הסוהר (04.03.2015)). דומה כי טענותיו של המבקש במכלול זה נוגעות לנסיבותיו האישיות בלבד, ועל כן, הן אינן מעוררות כל שאלה עקרונית המצדיקה היעתרות לבקשתו. אכן, בפסיקתו של בית משפט זה הובעו גם דעות נוספות, לפיהן ראוי לנהוג ביתר גמישות בהענקת רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסיר מהסוג שלפני, מתוקף העובדה ש"גלגולן" הראשון הוא בדיון לפני ערכאה מנהלית (ראו: רע"ב 3960/12 מדינת ישראל נ' גרלה, בפיסקה י"ד (14.06.2012); רע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל, בפיסקה 8 לפסק דינו של חברי, השופט ע' פוגלמן (08.11.2011); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, בפיסקה 3 לפסק דינו של חברי, השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)). אולם גם לפי גישה זו – אינני רואה הצדקה להעניק רשות ערעור בנסיבות שדכאן, וזאת משמצאתי כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב שלא לשלב את המבקש ב"סבב חופשות", לא כל שכן בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, מושא הבקשה שלפני. 12. הפסיקה קובעת כי לאסיר לא מסורה זכות קנויה לצאת לחופשה. יציאה לחופשה היא בבחינת "טובת הנאה", ועל כן ההחלטה בשאלת שילובו של אסיר ב"סבב חופשות" נתונה לשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, הנדרשת לאזן "בין ההגנה על שלום הציבור מפני מסוכנות האסיר, כמו גם ההגנה על שלום האסיר עצמו, לבין חשיבות יציאתו של [ה]אסיר לחופשה מבחינת שיקומו ורווחתו" (ראו לדוגמה: רע"ב מאירוב נ' שירות בתי הסוהר, בפיסקה 6 (13.10.2013)). המשיב שקל את מכלול החומר שהונח לפניו, לרבות חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המבקש, והחליט לדחות את בקשתו להשתלב ב"סבב חופשות" בין היתר על רקע התנהגותו האלימה והבלתי צפויה של המבקש, והעובדה שהוא איננו "מודע בהכרח למעשיו" (ראו פרוטוקול הועדה הממליצה על הוצאת אסיר עולם לחופשה ראשונה, המסומנת כ-מש/2 בתיק המוצגים מטעם המשיב). 13. זאת ועוד – אחרת. במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, מנהל מר"ש המליץ להפנות את המבקש לאבחון נוירולוגי נוסף, וזאת לאור התרשמותו כי הוא "סובל מהפרעה נוירולוגית שכרוכה לעתים קרובות בהתנהגות חסרת שיפוט, בלבול, שוטטות והתפרצויות אלימות" (ההדגשה שלי – ח"מ). בחוות הדעת הנוירולוגית האמורה, ובניגוד לחוות הדעת הקודמות בעניינו של המבקש, אכן הוטל ספק באיבחונה של מחלת הדמנציה שממנה, על פי הנטען, סובל המבקש. בעקבות זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע שכל עוד לא ניתן לאבחן את מצבו של המבקש באופן חד משמעי, קיים קושי להעריך את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו. לפיכך, ובשים לב להתנהגותו המתוארת של המבקש על ידי מנהל המר"ש, וכן לנוכח התנגדותם הנחרצת של בני משפחת המנוח לשחרורו לחופשה – בית המשפט המחוזי הנכבד החליט לדחות את ערעורו של המבקש. בהתחשב בהתנהגותו של המבקש בין כותלי בית הסוהר ולנוכח הקושי להעריך את המסוכנות הנשקפת ממנו, דומה עלי כי ההחלטה שלא לאפשר לו להשתלב בשלב זה ב"סבב חופשות" סבירה בנסיבות העניין, ואינני מוצא בה כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. 14. מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, רואה אני נכון להעיר כי חזקה על גורמי המשיב שימשיכו לבחון את ענייננו של המבקש ואת מצבו הרפואי – בלב פתוח ובנפש חפצה, תוך שהם נותנים דעתם לסיכון הקונקרטי הנשקף מהתנהגותו, לאור גילו ומחלותיו השונות הנטענות. 15. סוף דבר: הבקשה נדחית. ניתנה היום, ‏י"ח באב התשע"ה (‏3.8.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15020200_K07.doc חש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il