פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2015/13 ע"פ 2015/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 23528-03-12 מיום 21.2.2013 שניתן על-ידי השופט א' אליקים תאריך הישיבה: כ"ב באב התשע"ג (29.07.2013) בשם המערער: עו"ד סיגל עפרוני בשם המשיבה: עו"ד ארז בן ארויה פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' אליקים) בת"פ 23528-03-12, מיום 21.2.2013, במסגרתו נדון המערער לשמונה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד שנת מאסר מותנה (לבל יעבור במשך שנתיים עבירת אלימות מסוג פשע, ויורשע בגינה), ארבעה חודשי מאסר מותנה (לבל יעבור במשך שנתיים עבירת אלימות שהיא עוון או עבירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין או עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, ויורשע בגינה), וכמו כן חוייב בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ₪. עיקרי העובדות וההליכים 2. ביום 25.6.2012 הורשע המערער על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי, כמפורט להלן: באישום הראשון, בעבירות של קשר לפשע, סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיס חיוב וניסיון להונאה בכרטיס חיוב; באישום השני, בעבירה של הדחה בחקירה. הסדר הטיעון לא כלל מסגרת ענישה, קרי – הוסכם כי הטיעון לעונש יהיה חופשי. האישום הראשון 3. על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, קשר המערער קשר ביום 26.2.2012 עם אדם אחר (להלן: השותף) לביצוע שוד בעיר כרמיאל. בו ביום, לערך בשעה 20:30, עמד השותף בסמוך לפינת הרחובות מעלה הכרמים ואילנות בכרמיאל בשעה שהמערער המתין לידו במכונית מסוג הונדה סיוויק. באותה שעה צעדה המתלוננת ברחוב מעלה הכרמים כשהיא נושאת על כתפה תיק המכיל שני ארנקים, שני כרטיסי אשראי שונים, פנקס שיקים וציוד נוסף. כשחלפה המתלוננת על פני השותף, דחף אותה בגבהּ מאחור והפילהּ ארצה. מכשיר האייפון של המתלוננת נשמט מכיס מכנסיה, ואז החל השותף, לאחר שתפס את המכשיר, למשוך את תיקה של המתלוננת מכתפה כשהיא שרועה על הקרקע. המתלוננת מצִדה התנגדה למעשיו של השותף, והוא בתגובה משך את התיק עד לקריעת רצועתו. או אז, תפס השותף את התיק, על תכולתו, והחל במנוסה. המערער אשר הבחין במתרחש החל לנסוע לעבר שותפו כשהוא פותח את דלת הנוסעים ומאפשר לו להיכנס למכונית על מנת להימלט מהמקום. המתלוננת אשר רדפה אחרי השותף, אחזה בדלת הנוסע. בעודה אוחזת את דלת המכונית, המשיך המערער בנסיעתו עד אשר המתלוננת נפלה ארצה. או אז נמלטו השניים מהמקום. בהמשך, בסמוך לשעה 21:18 נסעו לסכנין וביצעו רכישה בסך של 1,000 ₪ באמצעות כרטיס האשראי שנגנב מהמתלוננת. כשעה לאחר מכן, נסעו לתחנת הדלק "דלקנית" וביקשו למלא את מיכל הדלק באמצעות חיוב בכרטיס האשראי שנגנב מהמתלוננת. לאחר שנמסר לשניים כי מכשיר הסליקה אינו מאפשר לבצע את העסקה משום שמדובר בכרטיס גנוב, נעשה ניסיון נוסף בכרטיס אשראי אחר של המתלוננת. גם עסקה זו לא יצאה אל הפועל. האישום השני 4. בהמשך לאמור באישום הראשון, במהלך חקירתו הראשונה ביום 29.2.2013 סמוך לשעה 18:00 הכחיש המערער כי הוא הבעלים של המכונית הנ"ל וטען כי לא נסע במכונית זו ביום 26.2.2012. המערער הוסיף וטען כי ביום 27.2.2012 בשעה 17:00 נסע יחד עם אדם בשם פאדי (להלן: פאדי) על מנת לבדוק את המכונית לפני קנייה. עובר לחקירה הראשונה, שוחח המערער עם פאדי וביקש ממנו למסור בחקירתו במשטרה הודעת שקר לפיה המכונית אינה שייכת למערער וכי ביום 27.2.2012 נסעו יחדיו לבדוק אותה. פאדי סירב לבקשת המערער והודיע לו כי הוא "לא מוכן לעשות את זה". גזר הדין של בית המשפט המחוזי 5. בית המשפט המחוזי קבע, לאחר שבחן את התמונה המצטיירת ממכלול מעשיו של המערער אל מול תכלית הענישה והאינטרס הציבורי המתחייב, כי אין בידו לקבל את המלצת שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. נקבע כי בנסיבות העניין, מעשיו של המערער הם חמורים, ומשכך יש להעדיף את עקרון הגמול וההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של המערער. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי תסקיר שירות המבחן הריהו כתמיד בגדר המלצה בלבד לבית המשפט, ולפי מהותו אינו מחייב את בית המשפט. לאחר ששקל בית המשפט המחוזי את השיקולים לקולא, ובהם את גילו הצעיר של המערער, העדר עבר פלילי, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, הבעת החרטה ונטילת האחריות, גזר את העונשים המצויינים ברישא. לנוכח העובדה כי הכרעת הדין ניתנה ביום 25.6.2012, צויין כי תיקון 113 לחוק העונשין אינו חל בעניין דנן. 6. מכאן הערעור שלפנינו. להשלמת התמונה העובדתית, יצויין כי ביום 20.3.2013 דחה בית משפט זה (השופט נ' הנדל) בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המערער. תמצית טיעוני המערער 7. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשגזר עליו עונש של מאסר בפועל בניגוד להמלצת שירות המבחן. המערער מוסיף ומציין כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל ראוי לעובדה כי מדובר במאסר ראשון ובהסתבכותו הראשונה בפלילים. לעמדת המערער, בית המשפט המחוזי התעלם מהתיקון המשמעותי שנכלל בכתב האישום, קרי – עבירת 'סיוע' חלף עבירת 'שוד'. נטען כי מעורבותו של המערער הייתה משנית, וכי מי שיזם וביצע את השוד היה השותף. לשיטתו של המערער, מעורבותו הסתכמה בכך שהמתין לשותפו במכונית, בעוד השותף הוא זה שתקף את המתלוננת וחטף ממנה את התיק. 8. המערער טוען כי תסקיר שירות המבחן הוא כלי מקצועי אובייקטיבי שנועד לבחון את שיקולי השיקום, ומשכך המלצת שירות המבחן היא תנאי בל יעבור בטרם יגזור בית המשפט את דינו של הנאשם בעבירות פליליות. לדידו, שגה בית המשפט המחוזי כשביכּר, בנסיבות אלה, את השיקול ההרתעתי-גמולי על פני השיקול השיקומי. דיון והכרעה 9. שקלנו את הטיעונים מזה ומזה, ומסקנתנו היא כי דין הערעור להידחות. 10. למעשה, טענתו העיקרית של המערער אחת היא – לשיטתו, התעלם בית המשפט המחוזי בגזר הדין מהמלצת שירות המבחן להימנע ממאסר בפועל, שהיא לדידו המלצה אובייקטיבית ומאוזנת. אין לקבל טענה זו. על-פי ההלכה הפסוקה, תסקיר של שירות המבחן הריהו תמיד בגדר המלצה בלבד לבית המשפט, ולפי טיבו אינו מחייב את בית המשפט אשר רשאי לאמץ או לדחות את המלצת התסקיר (ראו למשל: בש"פ 2244/10 מורז חנוב נ' מ"י (1.4.2010), פסקה 7 לפסק-דינו של השופט ח' מלצר), ולהביא במניין גם שיקולי ענישה אחרים (ראו: רע"פ 10904/04 מיארה נ' מ"י (9.12.2004), פסקה 6 להחלטת השופטת (כתוארה אז) מ' נאור); בש"פ 9405/04 חופני נ' מ"י (26.10.2004); רע"פ 6908/04 איבגי נ' מ"י (27.7.2004)). יפים לענייננו דבריו של השופט מ' חשין (כתוארו אז) ברע"פ 6908/04 איבגי נ' מ"י (27.7.2004): "... בתי-משפט קמא ומציעא נתנו דעתם להמלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש, אך החליטו שלא לאמץ את ההמלצה. אין חולק כי המלצת שירות המבחן - חרף חשיבותה הרבה - הינה אך בבחינת המלצה אשר בית-המשפט אינו חייב לציית לה. בית-המשפט רשאי - אף חייב - להביא במנין, פרט להמלצת שירות המבחן שיקולי ענישה אחרים, וכך אכן נעשה בענייננו... חרף המלצת שירות המבחן". 11. בית המשפט המחוזי התחשב בגזירת הדין בכלל השיקולים הצריכים לעניין – לרבות נסיבותיו האישיות של המערער אשר פורטו שוב לפנינו – ולא נמצא כי איזן ביניהם בצורה בלתי-סבירה. זאת ועוד, מתסקיר שירות המבחן למבוגרים מיום 23.7.2013 עולה כי המערער נוטה לצמצם את חומרת מעורבותו הפלילית ומתקשה להסביר את המניעים שהובילו לביצוע המעשה. דברים אלה נאמרים ביתר שאת לנוכח העובדה כי המערער סיים זה לא מכבר לרצות שבעה חודשים ממאסרו הכולל. 12. כידוע, אין ערכאת הערעור מעמידה את עצמה בנעלי הערכאה הדיונית לענין מידת העונש; והתערבותה בהקשר זה, מצומצמת לנסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998), פסקה 7 לפסק-דינו של השופט י' קדמי; ע"פ 9908/04 נסראלדין נ' מדינת ישראל (31.7.2006); ע"פ 7150/06 פלוני נ' מדינת ישראל (26.6.2008)). אין זה, כאמור, המקרה שלפנינו – שכן העונש שהושת על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה. לא נותר למערער עוד זמן רב עד לתום ריצוי המאסר, ויש לקוות כי עד מהרה ישוב למוּטב. 13. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ט באב התשע"ג (‏5.8.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13020150_O05.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il