אביבה חיים נ. משרד החינוך

פסק-דין בתיק בש"ם 2014/07 בבית המשפט העליון בש"ם 2014/07 בפני: כבוד השופטת א' חיות המערערת: אביבה חיים נ ג ד המשיבים: 1. משרד החינוך 2. מר אהרון זבידה - האחראי על החינוך בחיפה והצפון 3. בית הספר הריאלי - סניף הדר 4. רון כתר - מנכ"ל בית ספר הריאלי ערעור על החלטת רשם בשם המערערת: עו"ד מארון עילוטי פסק-דין זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 28.1.2007, לפיה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור. 1. המערערת הגישה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה עתירה למתן צו לפיו בטלות החלטת ועדת שימוע פדגוגית של המשיב 3 (להלן: "בית הספר") מיום 30.4.2006 בה נקבע כי בתה של המערערת תפסיק לימודיה בבית הספר והחלטת ועדת ערר מיום 21.5.2006, בה אושרה החלטת ועדת השימוע אך ניתנה לבתה של המערערת האופציה לעבור לכיתה אחרת עד סוף שנת הלימודים (להלן: "ההחלטות"). המערערת טענה בבית משפט קמא כי ההחלטות ניתנו בחוסר סמכות, וזאת משלא נתקיים המניין החוקי הדרוש לקיום דיון ו/או קבלת החלטה בהתאם לחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000 (להלן: "חוק זכויות התלמיד") ובהתאם להוראות שנקבעו בחוזר מנכ"ל משרד החינוך. כן נתבקש בית המשפט ליתן צו ביניים המורה למשיב 2, מר אהרון זבידה – האחראי על החינוך בחיפה והצפון (להלן: "מר זבידה") להחזיר את בתה של המערערת לכיתתה עד לסיום שנת הלימודים. 2. בפסק דינו מיום 11.9.2006 דחה בית משפט קמא את העתירה שהגישה המערערת בקובעו כי לא מצא טענה ממשית השוללת את חוקיות הדיון בועדת השימוע או את חוקיות ההחלטה שקיבלה. עוד נקבע כי הטענה לפיה לא ניתן לבתה של המערערת פתרון חלופי נטענה בעלמא שכן ניתנה לה אפשרות לעבור לכיתה אחרת עד סיום שנת הלימודים, והיא דחתה אפשרות זו ולא התייצבה ללימודים כנדרש. באשר לטענת המערערת בדבר מניין חסר בועדת הערר, קבע בית המשפט כי טענה זו לוקה בשיהוי וכי אם אכן לא נכחו בדיון כל הנציגים הרלבנטיים, היה על המערערת לומר את דברה בעניין זה במהלך הדיון ולא להמתין עד שתתקבל הכרעה. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי ההחלטות שנתקבלו הן ענייניות, מקצועיות ואינן חורגות ממתחם הסבירות כמפורט בנימוקי מר זבידה בהחלטת ועדת הערר בציינו כי אין בית הספר יכול למלא את תפקידיו החינוכיים בהתייחס לבתה של המערערת לאור התנהגות המערערת ובתה. בית המשפט ציין עוד כי במסגרת הדיון בבקשה למתן צו ביניים הוסכם כי תיושם החלטתו של מר זבידה לפיה תעבור בתה של המערערת לכיתה מקבילה ותסיים את שנת הלימודים אך הסכמה זו לא יצאה לפועל והבת לא התייצבה ללימודים, ובכך יש כדי ללמד שאינטרס החינוך אינו עומד בראש סדר העדיפויות של המערערת אלא השאיפה לניצחון בדרך שבה בחרה ולכך, נקבע, לא ייתן בית המשפט את ידו. פסק דינו של בית משפט קמא הומצא לבא כוח המערערת ביום 14.9.2006 והמועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 22.10.2006. 3. ביום 6.11.2006 הגישה המערערת בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין. לטענת המערערת היא יוצגה בהליך על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי בחיפה (להלן: "הלשכה"), אשר סבר כי יש מקום להגשת ערעור על פסק הדין אך הוא נדרש לאישור הלשכה בעניין זה ועל כן פנה בבקשה מתאימה ללשכה. כמו כן, נדרשה למערערת לצורך פטור מאגרה תעודה המאשרת את חוסר יכולתה הכלכלית לשלם אגרה. תעודה זו ניתנה לה רק ביום 30.10.2006 ובינתיים חלף המועד להגשת הערעור. המערערת טוענת כי מדובר באיחור קל אשר נבע בחלקו בשל פגרת הסוכות שבמהלכה הייתה הלשכה סגורה, וכן משום שהמערערת נתבקשה להגיש ללשכה מסמכים שונים המעידים על מצבה הכלכלי. 4. בהחלטה מיום 26.11.2006 ביקשה הרשמת מבא כוח המערערת להבהיר מתי פנה ללשכה בבקשה להרחבת ייצוג לצורך הגשת הערעור ומתי ניתנה החלטת הלשכה בבקשה זו. בתגובה מיום 5.12.2006, הבהיר בא כוח המערערת כי שלח ללשכה מכתב ביום 27.9.2006 אשר התקבל אצלה ביום 5.10.2006. אך הלשכה לא השיבה למכתבו זה עד למועד שבו הוגשה על ידו הבקשה למתן ארכה. בא כוח המערערת הוסיף והבהיר כי בד בבד עם הגשת הבקשה למתן ארכה פנה פעם נוספת אל הלשכה בעניין הרחבת הייצוג ובתשובה לאותה פניה הודיעה לו הלשכה במכתב מיום 7.11.2006 שנתקבל אצלו ביום 12.11.2006 כי לא נענתה לבקשה להרחבת ייצוג. שני המכתבים ששלח בא כוח המערערת ללשכה לא צורפו להבהרה מטעם בא כוח המערערת מנימוקים של חסיון עורך דין-לקוח. 5. בעקבות הבהרות אלה הורתה הרשמת בהחלטתה מיום 13.12.2006 ללשכה כי תבהיר מתי התקבלה אצלה בקשת המערערת להרחבת ייצוג ומתי הודע לבא כוחה שבקשתו נדחתה. בתגובה מיום 7.1.2007 הבהיר עורך דין ג' דודסון מהלשכה לסיוע משפטי למחוזות חיפה והצפון כי מכתבו של בא כוח המערערת התקבל בלשכה ביום 16.10.2006 ובו נטען כי המועד האחרון להגשת ערעור הינו 1.11.2006. בראיון שנערך למערערת בלשכה ביום 25.10.2006 היא לא הצטיידה, לטענתו, במסמכים הנדרשים לבדיקת זכאותה וכבר אז נאמר לה כי גם אם תמציא את המסמכים הנדרשים, בקשתה לא תיענה בחיוב בשל סיכוייו הנמוכים של ההליך וכי החלטה רשמית בעניין תינתן לאחר המצאת כל החומר הנדרש. לטענת עורך דין דודסון, ביום 30.10.2006 ניתנה למערערת תעודה לצורך פטור מאגרה לאחר שיום קודם לכן הופיעה בלשכה ללא החומר הרלבנטי וביקשה לקבל תעודה לצורך פטור מאגרה ואף טענה כי שכרה את שירותיו של עורך דין פרטי לצורך הגשת הערעור. עורך דין דודסון הבהיר כי לא ניתנה למערערת או לבא כוחה תשובה רשמית בעניין הייצוג מאחר שהמסמכים החסרים הומצאו על ידה רק ביום 18.12.2006, וכן נוכח העובדה שהיא הגישה את ערעורה באופן עצמאי. 6. בתגובה שהוגשה מטעמם השאירו המשיבים 1 ו-2 את ההכרעה בעניין הארכת המועד לשיקול דעתו של בית המשפט ואילו המשיבים 3 ו- 4 התנגדו לבקשה. לטענתם, בתה של המערערת לומדת בבית ספר תיכון אחר ואין עתה כל הצדקה, לא מבחינתה ולא מבחינת בית הספר לטלטלה נוספת. עוד טוענים הם כי מכל מקום סיכויי הערעור דלים וגם מטעם זה אין להאריך את המועד להגשתו. 7. בהחלטתה מיום 28.1.2007 דחתה כבוד הרשמת את בקשת המערערת בקובעה כי אין מדובר באיחור שולי אלא באיחור של שבועיים בהגשת הערעור. עוד נקבע כי מקום שבו האיחור בהגשת הליך ערעורי נובע מעיכוב בהסדרת ייצוג מטעם הלשכה לבעל דין הזכאי לכך, ניתן לראות בכך טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. אולם, אין להפעיל כלל זה באופן גורף ויש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה דנן, כך קבעה הרשמת, נמנע בא כוח המערערת להבהיר את רקע הדברים שקדם לבקשה ואף לא צורף אליה תצהיר לביסוס העובדות הצריכות לעניין. מתוך בחינת כלל הנסיבות כפי שהן עולות, בין היתר, ממכתבו של עורך דין דודסון נראה, כך נקבע, שהעיכוב שחל בטיפול בבקשה נבע ממחדלי המערערת ובא כוחה. הבקשה להרחבת מינוי הוגשה כשבועיים לאחר שפסק הדין של בית משפט קמא הומצא לידי בא כוח המערערת והמדובר בעיכוב משמעותי בשים לב לכך שערעור על עתירה מנהלית יש להגיש בתוך 30 יום. הלשכה אף הוטעתה בנוגע למועד האחרון להגשת ערעור ולפיכך זומנה המערערת רק לאחר שחלף המועד להגשת הערעור. עוד קבעה כבוד הרשמת כי נוכח ההבהרה שמסר עורך דין דודסון אין ממש בטענה לפיה הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 6.11.2006 בשל המתנת בא-כוח המערערת להחלטת הלשכה בנוגע להרחבת ייצוג. הרשמת הוסיפה וקבעה כי אין לקבל גם את טענת בא כוח המערערת לפיה לא ראה לנכון לפעול להגשת הערעור בטרם ניתנה לו תעודה מטעם הלשכה בדבר מצבה הכלכלי של המערערת לצורך הפטור מאגרה. לא הייתה כל מניעה, כך נקבע, להגשת הערעור במועד בצירוף בקשה לפטור מאגרה והכול לפני מתן התעודה, תוך ציון העובדה שהמערערת ממתינה לקבלתה. לבסוף, קבעה כבוד הרשמת כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים וגם מטעם זה לא ראתה הצדקה להיעתר לבקשה. 8. על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שבפניי. לטענתה, תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי ניתן לסטות מכלל סופיות הדיון בהתקיים "טעם מיוחד", תוך איזון בין זכותו של מי שזכה בדין לממש את זכייתו לבין זכותו של הצד האחר כי עניינו יידון לגופו שעה שמדובר בעניין הראוי להידון, אף אם איחר בעל דין הנוגע בדבר לפנות לבית המשפט. המערערת טוענת כי הגישה את הבקשה להרחבת ייצוג בתוך המועד הקבוע בתקנות להגשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים וכי הרשמת החמירה עימה יתר על המידה שעה שקבעה כי היו מחדלים בהתנהגותה או בהתנהגות בא כוחה. עוד טוענת המערערת כי לא ייגרם כל נזק למשיבים אם ערעורה יישמע לגופו. לעניין סיכויי ההליך, טוענת המערערת כי אלה טובים משום שהמשיב 1 פעל בחוסר תום לב וללא סמכות עת ניהל את הדיון בועדת הערר בהרכב חסר ובהעדר מניין חוקי, תוך הפרת סעיף 7 לחוק זכויות התלמיד. עוד נטען כי ההחלטה שנתקבלה הינה מוטעית וחורגת ממתחם הסבירות. 9. דין הערעור על החלטת הרשמת להידחות. המערערת לא הצביעה בטיעוניה על טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד שנתבקשה. במצב דברים זה, ומשנראה, על פני הדברים, כי סיכויי הערעור קלושים ובייחוד לאור העובדה כי בתה של המערערת כבר סיימה שנת לימודים בבית ספר תיכון אחר, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתה המנומקת של כבוד הרשמת שניתנה לאחר בירור מקיף וממצה של התנהלות המערערת ובא כוחה. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏‏ד' אב, תשס"ז (19.07.07). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07020140_V01.doc צפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il