מחמד מחאמיד נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפה"ג 20136-11-24 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב המערער: מחמד מחאמיד נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י' ליפשיץ, ג' ציגלר ו-ש' מנדלבאום) ב-תפ"ח 6462-02-23 מיום 9.10.2024 תאריך ישיבה: כ"ג באייר התשפ"ה (21.5.2025) בשם המערער: עו"ד בסאם קנדלפת בשם המשיבה: עו"ד מיכל בלומנטל פסק-דין השופט יוסף אלרון: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י' ליפשיץ, ג' ציגלר ו-ש' מנדלבאום) ב-תפ"ח 6462-02-23 מיום 9.10.2024, בגדרו נגזר על המערער עונש של 9 שנות מאסר בפועל. המערער הורשע על פי הודאתו, בעבירות ביטחון שעיקרן קשירת קשר למעשה טרור של ביצוע רצח בנסיבות מחמירות, וכן הכנה למעשה טרור של רצח בנסיבות מחמירות. כתב אישום הוגש נגד המערער ונאשם נוסף בשם מוסלח (אשר ההליך הפלילי בעניינו עודנו מתנהל), המייחס לשניים עבירות ביטחון. בתמצית יתואר כי כתב האישום המתוקן מגולל בהרחבה ובפירוט רב כיצד במשך מספר חודשים, נרקם קשר בין פעילי חמאס לבין מוסלח, שביקשו ממנו לבצע פיגוע טרור נגד אזרחים יהודים. בהמשך לכך, מוסלח פנה למערער, שיתף אותו בתכנית הקשר לבצע את הפיגוע והציע לו להצטרף אליו לשם מימוש התכנית. המערער – הסכים לכך. בשלב מסוים, המערער הציע למוסלח כי השניים יצרו קשר עם פעילי חמאס כדי לבחון את מידת רצינותם וכדי לוודא שאכן מדובר בפעילי חמאס ולא בסוכני שב"כ. במהלך השיחה, בעצת המערער, מוסלח הציע לפעילי החמאס לבצע את הפיגוע נגד חיילים ולא נגד אזרחים, אך אלו סירבו לשינוי בתכנית. נוכח חשדם של מוסלח והמערער כי פעילי החמאס אינם רציניים בכוונתם להוציא לפועל את הפיגוע, או לחילופין כי מדובר בסוכנים של השב"כ, הם החליטו לא לקדם עימם את הקשר לביצוע הפיגוע, אלא לבצע בעצמם פיגוע נגד חיילים. בהמשך לכך, מוסלח רכש תת מקלע ומחסנית תואמת בכפר המצוי בשטחי הרשות הפלסטינית, הציגו למערער, והשניים נסעו יחד לשטח פתוח וירו בנשק. בחלוף שבועות אחדים, מוסלח הציע למערער לבצע פיגוע נגד חיילי צה"ל, במסגרתו יגרמו למותם של חיילים באמצעות ירי, יחטפו את כלי הנשק של החיילים וימכרו אותם. המערער, אשר היה מעוניין בגניבת כלי הנשק ומכירתם, הסכים לתכנית הפיגוע נגד החיילים במלואה. השניים אף סיכמו כי יבצעו את הפיגוע באמצעות תת-המקלע האמור. לצורך מימוש התכנית לבצע פיגוע, במשך מספר חודשים, השניים ביצעו מעשי הכנה לביצוע הפיגוע. בכלל זה, השניים בחנו תחנות אוטובוס שונות בדרך שבין כפר קרע לגבעת עדה ולאורך כביש 65 במספר הזדמנויות, כאשר לבסוף החליטו לבצע את הפיגוע נגד החיילים בתחנת אוטובוס סמוכה לבסיס האימונים של חטיבת גולני, ושעל פי בדיקתם הומה בחיילי צה"ל בעיקר בימי חמישי. בנוסף, מוסלח נשא והוביל את תת המקלע אל שטח פתוח, שם ביצע באמצעותו ירי בשלוש הזדמנויות שונות, ולאחר מכן נשא והוביל את הנשק בחזרה לביתו. באמצע חודש דצמבר, השניים פעלו בצוותא חדא, לאיתור ולרכישת מכונית שנפסלה לשימוש בישראל כדי שזו תשמש אותם לביצוע הפיגוע באופן שיקשה על גילוי זהותם. לשם כך, מוסלח פנה באקראי לאדם שפגש בכפר ברטעה המזרחית, וזאת בניסיון להשיג מכונית לפיגוע כאמור, בצוותא חדא עם המערער, אולם ללא הצלחה. ביום 27.12.2022 מוסלח נעצר, וביום 9.1.2023 המערער נעצר, מבלי שהצליחו השניים להוציא לפועל את תכנית הפיגוע נגד החיילים, בין היתר מאחר שלא הצליחו להשיג מכונית מתאימה לביצוע הפיגוע. בנוסף, יצוין כי במסגרת הסדר הטיעון, אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש, הוסכם כי בין התאריכים 17-10 לדצמבר 2022, מוסלח ניסה ליצור קשר עם המערער, אך הלה לא ענה לו, והשניים לא שוחחו עד למעצרו של מוסלח כאמור. המערער הורשע כאמור על פי הודאתו בעבירות קשירת קשר למעשה טרור של ביצוע רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 499(א)(1), 301א(10) ו-(11) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וסעיף 38(ג)(1) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור); הכנה למעשה טרור של רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 28(א)(3) ו-(4) לחוק המאבק בטרור, יחד עם סעיפים 301א(א)(1), (10), (11) ו-29 לחוק; נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישה וסיפה, וסעיף 29 לחוק, וכן של ירי מנשק חם, לפי סעיף 340א(א) וסעיף 29 לחוק. בערעור שלפנינו, לאחר שהמערער הודה בכתב אישום מתוקן, ונגזר דינו לעונש של 9 שנות מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח – הוא מבקש לחזור בו מהודאתו. כידוע, כל אימת שנאשם בחר להודות בעובדות כתב האישום, חלף כפירה בעובדות וניהול הוכחות, אין הוא יכול עוד לחזור בו מהודאתו, אלא ברשות בית המשפט "מנימוקים מיוחדים" (סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). בהתאם לסעיף זה, נקבע כי חזרה מהודאה שניתנה במסגרת הסדר טיעון תותר במקרים חריגים בלבד. עילות החזרה מהודאה שהוכרו בפסיקה כוללות, פגם ברצונו החופשי של הנאשם במתן ההודאה; כשל חמור בייצוג המשפטי שניתן לנאשם, אשר עשוי לנבוע ממחדלים קשים של הסניגור, שהפכו את ייצוג הנאשם לבלתי מקצועי מעיקרו; ורצונו הכן של הנאשם להביא לחשיפת האמת העובדתית, להוכחת חפותו של הנאשם. הנטל, הכבד עד מאוד, להוכחת התקיימות אחת מבין עילות אלו ואחרות רובץ על כתפי הנאשם (ע"פ 2840/23 קוטובסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (6.6.2023)). פעם אחר פעם הובהר בפסיקת בית המשפט, כי היתר לחזרה מהודיה יינתן כאמור רק במקרים חריגים ביותר; היתר זה ייבחן בקפידה עוד יותר כאשר הבקשה מוגשת בערעור לאחר שנגזר דינו של הנאשם, לנוכח החשש המובנה שמא הבקשה יסודה ברצון "לטרוף מחדש את קלפי ההליך הפלילי", תוך ציפייה לביטול הכרעת הדין או להזדמנות נוספת להקלה בגזר הדין (חוות דעתי ב-ע"פ 279/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.9.2019) והאסמכתאות שם). כפי שציין חברי השופט ח' כבוב, בית המשפט נדרש לבחון, בין היתר "האם לנאשם יש רצון כן ואמיתי להוכיח את חפותו ולחזור בו מהודאת שווא שמסר, או שמא מדובר בתכסיס טקטי שנועד להשיג תועלת משפטית כלשהי" (ע"פ 5373/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 13-12 (10.10.2024)). החשש האמור גובר, מקום שבו הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון. הטעם לכך, מצוי בטיב ההתקשרות שבין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון כפי שחידד חברי השופט א' שטיין: "הסדר טיעון שנערך בין התביעה לנאשם משקף את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת המשא ומתן ביניהם. מתן אפשרות לנאשם לחזור בו בנקל מהודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון פתוח, אחרי שכבר נגזר דינו – משמעותה, הלכה-למעשה, כי הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון פתוחים תהא מותנית בחומרת העונש שיוטל עליהם בסופו של יום. תוצאה זאת אינה רצויה, בלשון המעטה, והיא חותרת תחת תכליותיהם של הסדרי הטיעון והפרוצדורה הפלילית בכללותה" (עפה"ג 16773-09-24 סביחאת נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (2.2.2025)). על כן, כאמור נקבע כי חזרה מהודאה שניתנה במסגרת הסדר טיעון תתאפשר במקרים חריגים בלבד, בהם מתעורר חשש ממשי כי נאשם מסר הודיית שווא בניגוד לרצונו החופשי, או מבלי להבין את משמעותה. במקרה דנן, המערער הורשע ונגזר דינו, והוא מבקש לחזור בו מהודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון. בחרך הצר הקיים לאפשרות להתיר חזרה מהודאה במקרים אלו, ניכר כי עניינו של המערער אינו נמנה על המקרים החריגים ביותר המצדיקים כי יותר לו לעשות כן. ביסוד בקשתו של המערער באמצעות ב"כ, ניצבת טענתו לטעות פרשנית ומשפטית של ב"כ בהליך בבית המשפט המחוזי, אשר מייצגו גם בהליך שלפנינו. לדבריו, חרף העובדה שהתחרט וניתק קשר עם מוסלח טרם מעצרו, הוא לא טען לפטור זה בערכאה קמא, מאחר שסבר בשוגג כי אינו חל בעבירת ההכנה למעשה טרור. טענות המערער לגופן נעדרות כל אחיזה בחומר הראיות, ואף אינן מתיישבות עם הגיונם של דברים, כך שאין חשש כי נגרם לו עיוות דין או אי-צדק המצדיק היתר לחזרה מהודאה. כתב האישום המתוקן מגולל עשרות סעיפים המתארים את הקשר שבין המערער לבין מוסלח, במסגרתו זממו השניים לבצע פיגוע נגד חיילי צה"ל. תכניתם הנלוזה של השניים לא נותרה "על הנייר" או בשיחותיהם השוטפות בלבד, אלא שכמובא לעיל, הם פעלו ללא לאות להוציא מן הכוח אל הפועל את מזימת הפיגוע. הגם שמוסלח פנה אל המערער בבקשה ראשונית שיחבור אליו לשם ביצוע הפיגוע, אין בכך כדי להפחית מחומרת מעשיו של המערער, אשר הסכים והצטרף לקשר, ביודעו כי מוסלח בקשר עם פעילי חמאס; הוא אף הגדיל לעשות והחליט לנקוט יוזמה ולפעול עצמאית כדי לפגוע בחיילי צה"ל, לאחר שפקפק בכנות מניעי פעילי החמאס. בשלב מסוים, כפי שסוכם בהסדר הטיעון, המערער לא ענה לשיחות של מוסלח, וגם לא להודעות ששלח לו. הטעם להתעלמות המערער משותפו לפיגוע – נותר עלום; וגם כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון אינם שופכים אור על הנסיבות שמכוחן בחר המערער שלא להיות בקשר עם מוסלח, למשך מספר ימים. לא רק שעובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער, אינן מגלות אף לא ראשית ראיה לכך שהמערער התחרט, אלא שמפורש בכתב האישום המתוקן כי השניים לא הצליחו להוציא את תכנית הפיגוע נגד החיילים, בין היתר "מאחר שלא הצליחו להשיג את המכונית לפיגוע". היינו, חרטה – אין, חרטה מחפץ נפשו – לא כל שכן. למעלה מכך, בראי מסכת הפעולות שביצעו השניים לצורך מימוש הפיגוע, במשך מספר חודשים, התרחיש שמציע המערער, בהסתמך רק על כך שלא השיב לשיחותיו של מוסלח במשך מספר ימים – דחוק ביותר. הודאת המערער בעובדות כתב האישום המתוקן שומטת את הקרקע גם תחת השגותיו כלפי המעורבות המיוחסת לו בניסיון להשיג רכב שישמש את השניים בפיגוע. בעניין זה, כתב האישום מציין מפורש כי "כחלק ממעשי ההכנה לביצוע הפיגוע כנגד החיילים, פעלו הנאשמים, בצוותא חדא, לאיתור ולרכישה של מכונית שנפסלה לשימוש בישראל [...] מוסלח פנה לאדם אותו פגש באקראי בכפר ברטעה המזרחית, וזאת בניסיון להשיג מכונית לפיגוע כאמור, בצוות חדא עם המערער, אולם ללא הצלחה". אמנם הצדדים הסכימו בהסדר הטיעון כאמור כי המערער לא השיב לשיחותיו של מוסלח בשלב מסוים, ככל שכתב האישום לא תוקן במפורש בהקשר זה, כמו גם הסדר הטיעון אינו מבהיר התרחשות זו – אין לנו אלא להסתמך על לשונו המפורשת של כתב האישום המתוקן, כפי שהבהרתי בעבר "על כתב האישום, ובפרט אם מדובר בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, לכלול את כל העובדות והנסיבות הרלבנטיות לביצוע העבירה. באופן זה, הדיון בעניינו של הנאשם נותר תחום, ואינו חורג למחוזות שלא בא זכרם בכתב האישום" (ע"פ 1442/22 ניקולקין נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (28.5.2023) (ההדגשה הוספה – י' א'); (וראו, סעיף 40(ד) לחוק העונשין)). יתרה מזו, עיון בהסכמות הצדדים מלמד כי ההסכמה כאמור נכתבה ביחס לטיעונים לעונש, ולא ביחס להתרחשות העובדתית כפי שסוכמה בכתב האישום המתוקן, ושבה הודה המערער. בסופו של יום, המערער, אשר היה מיוצג כדבעי בהליכים הקודמים, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, לאחר שעמל על תיקונו והתאמתו במשך מספר ישיבות עם ב"כ המשיבה. בראי הלכות מושרשות של בית משפט זה, אין אפוא כל הצדקה לחזרת המערער מהודאתו בכתב האישום המתוקן. גם במידת העונש שנגזר על המערער, אין טעם להתערב. חומרת מעשיו של המערער נלמדת מהרגע הראשון שחָבַר למוסלח לשם ביצוע פיגוע, ועד סמוך למעצרו. הוא אמנם הצטרף לתכנית בשלב מאוחר יחסית, אך מרגע זה ואילך נקט יוזמה וגילה מעורבות פעילה. כך למשל כשביקש לוודא את כנות מניעי פעילי החמאס, ולאחר שהתאכזב מהם, הציע ליזום פיגוע עצמאי נגד חיילי צה"ל. גם בהמשך, המערער ומוסלח נסעו לשטח פתוח, ושם ירו בתת-המקלע שרכש זה האחרון; בנוסף כאמור, לשם מימוש הקשר, השניים סיירו שוב ושוב בשטח עד שאיתרו את הנקודה האידיאלית לטעמם לביצוע פיגוע, כזו שבה היו עלולים להיפגע כמה שיותר חיילים. אלמלא נעצרו השניים – עלול היה להתרחש אסון כבד מנשוא. הכנה לביצוע מעשה טרור או פיגוע נגד אזרחים או חיילי צה"ל, היא מעשה כה שפל ונלוז, עד כי המחוקק בחר לחרוג מיסודות דיני העונשין ולקבוע עבירה מפורשת ועצמאית של הכנה ביחס למעשי טרור ובצידה עונש מרבי חמור – 15 שנות מאסר (ראו פסק דיני ב-ע"פ 3312/19 אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל, פסקאות 28-27 (22.1.2023)). על מדינה חפצת חיים לנקוט יד קשה כלפי אלו הזוממים לפגוע בחיי אזרחיה או חייליה; וכאשר התכנית הזדונית נרקמת בידי אזרח ישראלי בעצמו נגד חיילי מדינתו-שלו – יש לגזור עונש מוחשי וממשי המבטא את סלידת החברה ממעשה ארור זה ואשר יש בו כדי להרתיע אחרים שמא תחלוף בראשם המחשבה הנפסדת לפגוע בחיילי צה"ל. על רקע האמור, בשים לב לכך שהורשע גם בעבירת קשירת קשר, גם בעבירת הכנה למעשה טרור וגם בעבירות נשק, העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו, מתחשב כנדרש במכלול נסיבותיו האישיות ואין כל עילה להתערב בעונשו. סוף דבר: אציע לחבריי כי נדחה את הערעור. יוסף אלרון שופט השופט אלכס שטיין: אני מסכים. אלכס שטיין שופט השופט חאלד כבוב: אני מסכים. חאלד כבוב שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט יוסף אלרון. ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"ה (19 יוני 2025). יוסף אלרון שופט אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט