פלוני נ. מדינת ישראל - וועדה מאוימים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2009/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - וועדה מאוימים 2. מדינת ישראל - משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אדיסו מקונן בשם המשיבים: עו"ד פנחס גורט פסק-דין השופט ג' קרא: עתירה למתן צו על תנאי שעניינה מתן אישור שהיה לעותר בישראל. העותר הוא פלסטיני הטוען למאוימות על-ידי רשויות הבטחון הפלסטיניות וקיום סכנה לחייו וזאת בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. נטען כי ביום 11.5.2017 הגיש העותר ערר לבית הדין לעררים בתל אביב-יפו על החלטת משרד הפנים שלא להעניק לו היתר כניסה ותושבות קבע "כפי שהובטח לו" ולא לזמנו לוועדת שימוע. העותר טוען כי צירף לעררו תצהיר, הזמנות מכוחות הבטחון הפלסטינים ומסמכים מטעם הרשות הפלסטינית לפיהם יש לעצרו. עוד נטען כי בית הדין לעררים נתן החלטה לפיה הוא נעדר סמכות עניינית לדון בערר וכי על העותר לפנות לבית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק לאחר מיצוי ההליך מול הוועדה הבוחנת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: המשיבה 1). כן נטען כי העותר הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים שנמחקה לאחר שניתנה לו המלצה "לחזור לוועדות" ולנוכח תגובת הפרקליטות. עוד לטענתו, הוא פנה שלוש פעמים לקצין המאוימים "אולם לשווא". בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים לפיו העותר לא יגורש משטח ישראל עד למתן פסק דין בעתירה. ביום 8.3.2018 ניתן צו ארעי לפיו העותר לא יגורש משטח ישראל עד ליום 26.3.2018, וכי במידה ולא תשולם האגרה או לא יינתן פטור, הצו יפקע ביום זה. מרישומי מזכירות בית המשפט עולה כי ביום 25.3.2018 שולמה האגרה. בתגובתם טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף תוך חיוב העותר בהוצאות. נטען כי לא קיים כל תיעוד לפנייה של העותר למשרד הפנים (להלן: המשיב 2) או למשיבה 1 עובר להגשת העתירה, ומשכך דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים ובהיותה מוקדמת. עוד טוענים המשיבים כי קדמו להליך דנן ארבעה הליכים משפטיים שהם הליכי סרק שהוגשו על-ידי העותר לערכאות שיפוטיות שונות באותו עניין (להלן: ההליכים הקודמים). לטענתם, הסתרת חלק מן ההליכים הקודמים נעשתה במטרה לקבל סעד שיכשיר את המשך שהייתו בישראל חלף מיצוי ההליכים מול המשיבה 1, דבר שהובהר לו שעליו לבצע במסגרת ההליכים הקודמים. בעניין הבקשה למתן צו ביניים נטען כי עליה להידחות לנוכח העובדה כי העותר כלל לא הקדים ופנה לקצין המאוימים בבקשה למתן היתר שהיה זמני עובר להגשת העתירה. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנפסק לא פעם על-ידי בית משפט זה, "קודם לפנייתו של עותר לבית משפט זה, עליו למצות את ההליכים המינהליים ולפנות אל הרשות המוסמכת עצמה לשם קבלת הסעד המבוקש, שאם לא כן צפויה עתירתו להידחות על הסף" (ראו, מבין רבים, בג"ץ 4842/06‏ פלוני נ' שר הפנים, בפסקה 10 (11.4.2007)). כפי שעולה מתגובת המשיבים, אין כל תיעוד לפניה של העותר למשיבה 1 או למשיב 2 עובר להגשת העתירה, ומשכך דינה להידחות על הסף מחמת חוסר מיצוי הליכים. אף ניתן לומר שעסקינן בעתירה מוקדמת שדינה להידחות על הסף לאור העובדה כי לא קיימת כל החלטה בעניינו של העותר אותה ניתן להעביר תחת שבט ביקורתו של בית משפט זה (ראו, למשל, בג"ץ 7028/18 ‏מולו נ' משרד הפנים, בפסקה 2 (10.10.2018)). על פניו נראה כי יש ממש בטענות המשיבים באשר לחוסר ניקיון כפיו של העותר ולניסיונו לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט, אולם לא מצאנו להידרש לטענות אלו ולפירוט ההליכים בהם נקט העותר לאור הקביעות כי העתירה לוקה בחוסר מיצוי הליכים ובהיותה מוקדמת. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ש"ח לכל אחד. לפנים משורת הדין, הצו הארעי שניתן ביום 8.3.2018 יעמוד על כנו עד ליום 3.2.2019 לצרכי התארגנות בלבד. ניתן היום, ט' בשבט התשע"ט (‏15.1.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18020090_Q07.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il