בנימין כהן נ. היועץ המשפטי לממשלה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2008/02 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותר: בנימין כהן נגד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליטות המדינה 3. משטרת ישראל 4. פנחס טרבלסי פסק-דין השופט מ' חשין: עתירה ולפיה מתבקשים אנו להורות את היועץ המשפטי לממשלה להגיש לבית-משפט כתב-אישום נגד המשיב מס' 4, ולחלופין, להורות את משטרת ישראל להשלים פעולות חקירה ובדיקה בעניין נושא העתירה. 2. העותר והמשיב מס' 4 היו שותפים בעסק של ניהול מרכול וקיוסק, ומשנתגלעו סכסוכים ביניהם הוחלט על פירוק השותפות. העותר הגיש תלונה פלילית נגד המשיב מס' 4 באשמות של זיוף וקבלת דבר במירמה תוך כדי ניהול השותפות, ובעקבות כך פתחה המשטרה בחקירה. משנסתיימה החקירה, הועבר חומר הראיות שנאסף אל הפרקליטות, אך זו לא נמצא לה כי יש ראיות מספיקות לביסוס תלונתו של העותר, לא בנושא הזיוף ולא בנושא נטילת כספים במירמה מכספי השותפות (כטענת העותר). הפרקליטות החליטה לגנוז את התלונה וערר שהגיש העותר כנגד החלטה זו - נדחה. במכתב שנשלח אל העותר על-ידי פרקליטות המדינה נקבע, בין השאר, כי "לא ניתן להוכיח במידת הוודאות הנדרשת בהליך פלילי, כי הנילון מעל בכספי העסק והעבירם לחשבונו הפרטי ללא הסכמתך. מכל מקום, בגין ארבעה מהשיקים אשר לטענתך שלשל הנילון לכיסו, חוייב הנילון בהליך האזרחי שהתנהל ביניכם, על סמך דו"ח רואה החשבון שמונה בהסכמה ע"י בית המשפט". העותר תוקף החלטה זו לגניזת תלונתו, שלדבריו "מניתוח עדויות הצדדים והסתירות בעדויות המשיב מס' 4 עולה כי קיימת תשתית ראייתית ועובדתית להגשת כתב אישום". עוד מלין העותר על האופן הרשלני שבו נוהלה, לטענתו, חקירת המשטרה. עתירת העותר היא אפוא, כי נהפוך על פיה החלטה של רשויות התביעה להימנע מנקיטתם של הליכים פליליים. 3. בחנו את הנושא אך לא נמצאה לנו עילה ראויה להיענות לעתירת העותר. בשכבר הימים נקבעה הלכה כי בית-משפט זה לא יטול על עצמו, ככלל, את תפקידן של רשויות התביעה בהגשת אישומים פליליים, ולא עלה בידי העותר להצביע על טעם טוב כי נסטה מהלכה קבועה ונטועה זו. ראו, למשל: בג"ץ 4450/94 אישה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מט(5) 859, 872-871. אם כך על דרך הכלל, נכונים הם הדברים ביתר-שאת במקום שהמדובר הוא בהערכתן של ראיות. "בידיה של התביעה כוח אדיר ושיקול-דעת רחב-מני-רחב להגשת אישומים לבית-המשפט. ובמקום שבו מגיעה היא התביעה לכלל מסקנה כי אין זה ראוי להגיש אישום לבית-המשפט בשל חֶסֶר בְּדַיּוּת ראיות, לא יתערב בית-המשפט בהחלטתה אלא במקרים נדירים": בג"ץ 4736/98 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(1) 659, 667. ראו עוד: בג"ץ 2534/97 חבר-הכנסת יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1, 32-31). כאמור, לא גילינו בעתירה עילה לסטות מן ההלכה המקובלת עלינו משכבר הימים. הראיות שהעותר טוען להן נבחנו בקפידה על-ידי רשויות התביעה ולא נמצאה לנו סיבה טובה וראויה להפוך על פיה את החלטתן שלא להגיש כתב-אישום לבית-המשפט. אשר לטענת העותר בנושא הזיוף, טענה זו נבחנה בידי מז"פ אך בחינה זו לא העלתה מימצאים נחרצים. בנסיבות אלו, אין פלא בדבר שהתביעה החליטה כפי שהחליטה. אנו מחליטים לדחות את העתירה. העותר ישלם למשיב מס' 4 שכר-טירחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח. היום, כ"ז בתמוז תשס"ב (7.7.2002). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 02020080.G02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il