סיכום פסק הדין
העותר, עצור ביטחוני, הגיש עתירה לבג"ץ נגד שירות בתי הסוהר (שב"ס) בטענה כי האיסור הגורף על ביקורי משפחות של עצורים ביטחוניים פוגע בזכותו החוקית לביקורים. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, תוך שהוא קובע כי קיים סעד חלופי יעיל. לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר, אסיר רשאי להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בכל עניין הנוגע למאסרו או מעצרו. בית המשפט הדגיש כי דרך זו רלוונטית גם כאשר העתירה כוללת טענות לזכויות חוקתיות או סוגיות רוחביות הנוגעות להתנהלות שב"ס. לפיכך, העתירה הופנתה לבית המשפט המחוזי, ללא חיוב בהוצאות.
השלכות רוחב
פסק הדין קובע כי עתירות של אסירים בנוגע לתנאי מעצרם או זכויותיהם צריכות להיות מוגשות תחילה לבית המשפט המחוזי, ולא ישירות לבג"ץ, גם אם הן מעלות שאלות עקרוניות או חוקתיות.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2008-02-26
לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט חאלד כבוב
כבוד השופטת רות רונן
העותר: ארטיום זולוטרב (עציר)
נגד
המשיב: שירות בתי הסוהר
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
דין- פסק
בתמצית, עניינה של העתירה, המוגשת נגד שירות בתי סוהר (להלן: שב"ס), הוא
באיסור הגורף על ביקורי בני משפחות של עצורים ביטחוניים בבית הסוהר, כאשר העותר
טוען כי זכותו לביקורים קבועה בחיקוק – ועל כן אין מקום להפקיע אותה ממנו.
דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. זאת, לפי סעיף
62א(א) לפקודת בתי הסוהר-1971 המורה כיאסיר רשאי להגיש
לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק
רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו".
כלל זה מוסיף לחול גם כאשר העתירה כוללת טענות לפגיעה בזכויות חוקתיות, ואף
כאשר היא מעלה סוגיות רוחביות ועקרוניות בדבר התנהלות שירות בתי הסוהר, אשר
עשויות להשליך על אסירים אחרים נוספים (בג"ץ 79670 -09-24 קוזמאר נ' שירות בתי
הסוהר (30.12.2024.))
משכך, דרך המלך להעלאת טענות העותר– אשר נסבות על "ענין הנוגע למאסרו
או למעצרו" – היא בעתירת אסיר שתוגש לבית המשפט המחוזי המתאים. מובן כי איננו
מחווים כל דעה ביחס לטענות העותר לגופן.
2
לפיכך, העתירה נדחית ללא צו להוצאות
ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ו (05 פברואר2026).
דפנה ברק-ארז
שופטת
חאלד כבוב
שופט
רות רונן
שופטת